תפארת יעקב על גיטין שפד

ביניהם כלל, ומזה הוכיחו התוס' דע"כ ע"פ פסול דאורייתא לפני תורף בחוץ משא"כ על מנת ומחלקי רבנן שפיר, אך לפי מה שפירשתי לעיל והוכחתי העיקר כפירש"י דבנתקיים פליגי נדחו כל אלה הדברים:

בד"ה ומתניתין דקתני כתבו וכו' וה"ה דבלאו האי טעמא כו'. נראה דהוא לשיטתם דעל פה פסול דאורייתא אבל להר"ן הנ"ל דעל פה אפילו חוץ רק דרבנן ליכא למידק מהא כ"כ דיש לומר דנקט כתבו דפסול דאורייתא משא"כ על פה דרבנן אבל השתא דייק שפיר דעל מנת פסול דאורייתא לפני התורף רק התוס' בכל זה אזלי לשיטתם דעל מנת דרבנן וחוץ על פה פסול דאורייתא אבל לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ, כללו של דבר שכל דיבורי התוס' הללו קשורין ותלויין זה בזה והכל לפי דבריהם לעיל בד"ה כל התנאים, ולפי מה שכתבתי שם והוכחתי כפירש"י נדחה הכל, ודוק היטב בכל הנ"ל:

ובגוף דברי התוס' הללו צ"ע, דמה דדייק השתא היינו דלפום אוקימתא דר"ז מצי אתיא כרבנן בלבד ומצי אתיא ככ"ע אבל לפום אוקימתא דרבא צריך לאוקמא כרבנן דוקא לא ככ"ע אבל ממה דנקט כתבו ולא על פה ליכא למידק כרבנן רק אחר התורף וז"ב:

במשנה הרי את וכו' לעבד ולכל מי שאין לה עליו קידושין וכו' עד סוף הסוגיא דע שיש להעיר בסוגיא זו כמה ספיקות וקושיות אשר מתוך כך נראה לי שלא יצאו המפרשים גם הפוסקים ידי חובתם בביאור סוגיא זו, לכן ראיתי להאריך ולברר הכל לנכון:

ראשונה יש לחקור בהך לכותי ולעבד אי הכוונה שאמר בלשון הזה הרי את מותרת לכל אדם חוץ לכותי ולעבד, ולפי זה אי נשתחרר העבד מותרת לו ככל אדם, או שאמר חוץ מפלוני ואותו פלוני עבד הוא, ולפי זה אפילו נשתחרר לא מהני:

שנית כל הני שאין לה עליו קידושין שאנו מכשירין הגט אי הגט כשר לגמרי ככל גיטין ומותרת לכל רק להנך באיסור ערוה דמעיקרא בלבד קיימה עלייהו, או כיון דאסרה עליהם ולא התירה נהי דלא מיקרי שיור לפסול הגט לכ"ע אבל עלייהו שלא התירה קיימה נמי באיסור א"א כמו לר"א בחוץ מפלוני דהוי גט ואסורה ואי זנתה עמהם חייבת משום א"א וכ"ש כותי ועבד דבלא"ה אפילו חייבי כריתות לא הוי אבל מכח א"א חייבת דלא קי"ל כר"ת שהביאו התוס' ריש כתובות כמו שהוכיחו כל הפוסקים שם בראיות ברורות או דלמא כיון דלא הוי שיור והגט כשר ומותרת לכל כשר לגמרי הוא ואפי' להנך רק באיסורא קמייתא קאי עלייהו אבל לא באיסור א"א:

שלישית קשה לי הך לאחי ואחיך לכותי ולעבד למה הגט כשר נהי דלא תפסי בהו קידושין מ"מ כיון דלא קי"ל כר"ת הנ"ל וכ"ש באחי ואחיך דלכ"ע חייבין על ביאתם משום א"א א"כ הרי מבעי' לן בגמרא חוץ מזנותך מיירי דאף דלא שייר בקידושין שייר בזנות א"כ הכא נמי נהי דבקידושין לא שייר דבלא"ה לא תפסי מ"מ הא שייר בביאה דאכתי שייר עלייהו איסור א"א:

וביותר אני תמה בהך בעי' בגמרא חוץ מקידושי קטן מהו דמה בכך דקטן לא תפסי בי' קידושין מ"מ כל שהוא בן תשע שנים ויום אחד היא חייבת עליו א"כ הרי שייר בביאה, וגדולה מזו נראה לי דבכה"ג אפי' ספיקא לא הוי דע"כ לא מבעי' לן רק בחוץ מזנותך דעכ"פ התיר נישואין הלכך כיון דעכ"פ התירה לכל אדם בהיתר נישואין לא איכפת לן בשיור זנות אבל כאן לא התיר כלום רק כל מה שהיה אסור מכחו להם נשארה באיסור, ואפילו נדחוק ונימא דבהא נמי מבעי' לן אבל עכ"פ היאך לא פשיט ממתני' דשייר ביאה ולא הוי שיור, ועוד היאך פשיט מאבא ואביך דלמא דוקא התם משום דלא התיר כלום הלכך כה"ג באחר שלא התיר כלום אפילו לא נאסרה מכחו רק בזנות הוי שיור אבל היכי שהתיר נישואין אף דשייר זנות יש לומר דלא הוי שיור כיון שהתירה לכל בנישואין על כל פנים:

ואמת דלולא פירש"י בהך דקידושי קטן הי' מקום לפרש בפשיטות שאמר בפירוש חוץ מקידושי קטן ולא אסר רק קידושין אבל ביאה לא אסר כלל ושפיר מבעי' לן מכח קידושין אי הוי שיור אבל אי אסר הכל הוי שיור מכח ביאה אבל רש"י ז"ל פי' בהדיא חוץ מפלוני וקטן הוא, והיינו שלא אמר בהאי לישנא רק חוץ מפלוני והוא קטן א"כ בחוץ מפלוני הרי שייר ביאה והיינו חוץ מזנותך וגרע מיני' דלא התיר כלל וכל שהיה אסור מכחו הכל שייר:

הן אמת שהוכרח רש"י ז"ל לפרש כן מטעם אחר דאי ס"ד שאמר כך בלשון הזה א"כ הרי לא אסרה עליו לכשיגדיל כלל רק קידושי קטנות א"כ מה ס"ד למיבעי משום דאתי לכלל הוי' הא אי אתי לכלל הוי' לא אסרה כלל ופשיטא דלא הוי שיור לזה הוצרך לפרש שאמר חוץ מפלוני רק שהוא קטן אבל הוא אסרה לעולם, אבל מ"מ מדלא פי' שאמר חוץ מקידושי פלוני והוא קטן רק חוץ מפלוני והוא קטן ש"מ דס"ל דלא מיירי דוקא שזכר קידושין בדבריו ולא נקט קידושין רק דהספק מחמת הקידושין ולפי זה ודאי קשי' הא שייר בביאה דהיא חייבת על ידו, ועוד קשי' לי היכי בעי בסמוך כל הני בעי' הא ד' זקנים הקשו על ר"א היכן מצינו וכו' א"כ כל הני קושיות שייכי בקטן ועבד וכ"ש קושית ר"י הגלילי היכן מצינו אסורה לזה וכו' דקשה ג"כ בכל הני וכן בנולדים וע"כ דלדידהו כל הני הוי שיור:

לכן נראה לי דבר חדש בענין זה דודאי אף שחייבת על ביאת עבד וחייבי כריתות אף דלא תפסי קידושין היינו משום דא"א היא מכח קידושי הבעל שאסר עליה קידושין דאחרים אבל אי לא נשאר לבעל שום תפיסה בה שיעכב קידושין דאחרים רק ביאת העבד וחייבי כריתות על זה אין אישות חל כלל וכל שגירש לכ"ע ולא נשאר רק אלו פקעי קידושי ראשון לגמרי ושוב אינה חייבת מצד א"א כלל שאין א"א רק אי הוא מעכב עלי' תפיסת קידושין של אחרים, ועל דרך זה בעי כל הנך בעיות חוץ מקידושי קטן ונולדים ובעל אחותה דכיון דלא תפסי השתא פקעי קידושי ראשון לגמרי או דלמא כיון דלכי יגדל ויולדו מעכב תפיסת קידושין הוי שיור והדר בעי חוץ מזנותך מהו ג"כ על דרך זה אי נימא כיון שלא נשאר רק ביאה לא חל אישות לגבי ביאה בלבד בלי קידושין או כיון דבר תפיסת קידושין הוא חל לגבי' אישותו של זה אפילו לגבי ביאה, וכמו כן הנך בעי' דחוץ מהפרת נדרים ותרומתך וקידושי שטר הכל ג"כ על דרך זה וס"ד דזה בכלל אישות הוא כדדייקי קראי משכבי אשה וקנין כספו הלכך כששייר בהא כמי ששייר בקידושין דמי או דלמא כיון דלא שייר בקידושין לא הוי שיור וממילא מגורשת לגמרי כנ"ל וכל זה ברור לפע"ד:

ובהכי ניחא לי מה שהקשו הר"ן והרשב"א אהא דקתני אלמנה לכה"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט דהא בלא"ה גרושה היא מכח גירושיו של זה עכשיו, ולהנ"ל ניחא כיון דבעי למימר טעמא משום דקידושין תופסין בחייבי לאוין הלכך הוצרך לומר מצד שהיתה אלמנה מכבר וגרושה מכבר או חלוצה אבל מצד גירושין עכשיו אפי' אין קידושין תופסין בחייבי לאוין הוי שיור דמ"מ שייר בביאה דכיון דביאה זו מכח קידושין של עצמו נאסרה עליו דקודם גירושין היה מעכב עליו תפיסת קידושין מכח קידושיו של זה הלכך אף דעכשיו אזיל העכבה של תפיסת קידושין מכח איסור גרושה מ"מ נשאר עליו איסור ביאה אבל ברישא כיון דאיסור ביאה לא היה רק מכח עכבת תפיסת קידושין של אחרים ממילא כיון דהשתא תפסי בה קידושין של אחרים שוב פקעי קידושין לגמרי ולא חל עלייהו איסור ביאה כלל משא"כ כהן דאיסור ביאה בא מכח אישות של עצמו שהיתה מעוכבת לו בקידושין וביאה ולכך הוצרך לומר מה שהיתה אלמנה וגרושה מכבר דלעולם לא היה חל איסור ביאה מכח עצמו רק מכח אחרים וכל שנסתלקו אחרים ממילא לא חל ביאה לדידי' כלל רק זהו לר"ע דאין תופסין בחייבי לאווין אבל לדידן דתופסין הוי שיור, ודוק, ועיין מ"ש בסמוך ובגמרא לקמן:

שם אלא אלמנה לכה"ג וכו'. כבר כתבתי מעיקרא ליישב קושית הרשב"א והר"ן, ומ"מ לא פשיט בגמרא חוץ מזנותך מהך לישנא דמתני', חדא דאיכא למימר דשאני מתניתין דלא התיר כלל אבל חוץ מזנותך הרי התיר נישואין, ועוד דבלא"ה אין להוכיח ממתניתין דאיכא למימר דלא מיירי שאמר חוץ מפלוני והוא כהן רק בפירוש אמר דמתירה לכל לכל דבר רק על איסור אלמנה לכה"ג וחליצה לכהן הדיוט יהא חל ג"כ אישות שלו ולזה אינו מתיר אותה אבל מצד שהיא גרושה עכשיו הוא מתירה:

בגמרא חוץ מקידושי קטן. פירש"י חוץ מפלוני וקטן הוא, כבר כתבתי לפרש כוונת רש"י בזה במה שהשמיט קידושין דקמש"ל אפילו אמר סתם דשייר בביאה דחייבת עליו מ"מ מבעי' לן אי הוי שיור. אבל ליכא למימר