תפארת יעקב על גיטין שפג

אטו לפני התורף ואפילו לדעת הר"ן שהוא מדרבנן מ"מ תיקשי לרבי כיון דגזור אטו לפני התורף אפי' בעל מנת דהוי דרבנן אטו חוץ א"כ לגזור חוץ על פה אחר התורף אטו לפני התורף דפסול מדרבנן אטו כתב וע"כ דדוקא בכתב שייך לגזור שלא יכתוב הסופר הגט על שום תנאי אבל כל שהסופר כתבו בלי שום תנאי כלל בתנאי בעת נתינה לא גזרו כלל, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה אבל ובד"ה רבא ובד"ה מתניתין עוד בזה:

בא"ד ובסמוך מכשיר ר"ז וכו'. הרב מהרש"א הניח דברי התוס' בצ"ע, ודבריו תמוהין כי כוונת התוס' פשוט דר"ז מכשיר אפילו בכתב אחר התורף וכ"ש על פה ואי ס"ד דבנתקיים התנאי גזרינן ג"כ א"כ אפי' על פה נגזור אפילו אחר התורף אטו חוץ דפסול מדאורייתא בנתקיים אפי' אחר התורף והיאך מכשיר ר"ז אפי' בכתב אחר התורף ומזה הוכיחו דאין לגזור בע"מ כלל כל שנתקיים וז"ב:

בד"ה אבל אחר התורף נראה לרבינו יהודא וכו' ותדע וכו'. דבריהם צ"ע לכאורה כיון דכל הספק לרב ספרא דלעיל ובפירוש אמר דעל פה כשר לפני התורף וע"כ דיש מקום לומר דלפי שכתב גרע דיש לחוש דגם מעיקרא על דעת כך כתבו א"כ ממילא ליכא הוכחה כלל ומה זה שכתבו ותדע ונראה לי דכוונתם דאי ס"ד דכל שכתב אח"כ דנין דגם מעיקרא על דעת כך נכתב א"כ היה מהראוי לחוש בלא כתב כלל עכ"פ לדונו בספק דשמא נכתב תורף על דעת כך ומחמת שחזר בו לא כתבו בתוכו ואי לא היה חוזר היה כתבו בתוכו וע"כ דלא חיישינן לאמירה בעל פה כלל א"כ מאי איכפת לן במה שכתב אחר התורף כיון דכתיבה אחר התורף לא פסלה, ומ"ש ומיהו לרבא כו' אפי' נכתב אח"כ דלרבא פסול וכו' עיין מהרש"א, ואין לשון התוס' סובל פירושו כלל במה שכתבו דלרבא וזהו מורה שזהו סיוע להך דמעיקרא, רק כוונת התוס' דס"ד נכתב עדיף כיון שכתבו אח"כ ולא מעיקרא זהו ראי' דמעיקרא לא על דעת כך כתבו רק אח"כ שרואה שעומד בדבריו כתבו בתוכו, ואהא כתבו דלרבא פסול אפי' על מנת ואפילו לא כתב כלל לא בתחילה ולא בסוף אם כן אין סברא להכשיר בנכתב טפי מלא נכתב כלל:

דף פ"ה ע"א בגמרא ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל וכו'. תמוה לי מה ענין הך דהכא להך אוקימתא דלעיל דמוקמינן מתני' בחוץ הא לא נסתפקו לעיל רק אי האי אלא חוץ או על מנת והיינו דיש מקום לומר דאפי' על מנת הוי שיור לרבנן כיון שמתנה שלא תנשאי לפלוני אבל שאר תנאים כגון שתתן לו מאתים זוז וכדומה פשיטא דלכ"ע לא פסיל וא"כ אפי' יהא הכוונה במתני' אלא על מנת, ג"כ מוכח דוקא בהך גונא דפסלי רבנן על פה כתבו בתוכו פסול אפי' מחקו אבל שאר תנאי דלא פסלי רבנן על פה לא פסיל בכתב:

ונראה לי דבלא"ה יש להבין היכי פשיטא לן לעיל דאי אלא חוץ הוא על מנת לא פסיל דלמא חוץ פסול דאורייתא אבל על מנת עכ"פ פסול דרבנן גזירה אטו חוץ, ובהך על מנת שלא תנשאי אפי' התוס' מודים דיש לגזור אפי' נתקיים אטו חוץ וצ"ל דמשמע להו דאי אלא חוץ הוא ולא קתני מתני' בעל מנת כלל ממילא לכ"ע לא פסיל דאי גם בעל מנת פסלי מדרבנן לא הוי שתיק התנא מעל מנת לגמרי, ולפי זה מיושב קושי' הנ"ל ג"כ דבלא זה אי הוי אמרינן דאף דקתני מתני' חוץ מ"מ על מנת נמי פסול עכ"פ מדרבנן א"כ הך כתבו בתוכו דקתני היינו ג"כ מדאורייתא אבל מדרבנן אפי' על מנת דעלמא פסול, רק מדאורייתא לא פסול רק חוץ אבל כיון דאוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסול ש"מ דלא דייקינן להחמיר מדברי חכמים רק מה דמפורש במשנה דהיינו חוץ אבל על מנת לגמרי מכשרי א"כ ה"ה הך כתבו בתוכו דקאי על חוץ ג"כ מוכח דעל מנת לא פסול בכתבו בתוכו כלל אפילו מדרבנן:

בתוס' בד"ה דברי הכל, אע"ג וכו' גזירה אטו לפני תורף. לפי מה שאבאר לקמן בס"ד אין צורך לזה ואדרבא כיון דפליגי רבנן דלא גזרינן על מנת אטו חוץ אפי' חדא גזירה ה"ה אחר התורף אטו לפני תורף רק הכוונה דגזרינן באחר התורף גופי' שמא לא ימחוק ויתננו לה כך בלי מחיקה כלל, ועמ"ש בסמוך:

בד"ה רבא אמר וכו' דרבי גזר וכו' כולה חדא גזירה היא. דבריהם תמוהין לפע"ד כיון דעיקר פלוגתא דר"ז ורבא דלר"ז פליגי בחדא גזירה ולרבא חדא גזירה לכ"ע גזרינן רק בגזירה לגזירה פליגי א"כ למה שינה רבא מר"ז והוי לי' לומר דבלאחר התורף פליגי אי גזרינן על מנת אטו חוץ דרבי סובר גזרינן אף דחוץ גופה גזירה אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף מודו רבנן דגזרינן על מנת אטו חוץ כיון דלא הוי רק חדא גזירה ולמה שינה רבא דבריו לומר דפליגי אחר התורף אטו לפני התורף דהא ר"ז ג"כ ס"ל האי גזירה כמ"ש התוס' בדיבור הקודם ואפילו רבנן מודו בה ולא חידש רבא כלום רק דלא פליגי רבנן רק בגזירה לגזירה ובודאי משמע להדי' דר"ז לא מיירי כלל בהך גזירה דאטו לפני התורף וכן רבא לא מיירי בהך גזירה דעל מנת אטו חוץ וכל אחד מפרש בענין אחר ועוד אי לרבא ג"כ על מנת לפני התורף אטו חוץ הוא מאי קשי' לי' מהא דקתני כתבו בתוכו בחוץ ולא על מנת דבחוץ הוי פסול דאורייתא אבל על מנת רק דרבנן אטו חוץ ובין לפני התורף בין אחר התורף אתי' וככ"ע, ובשלמא לר"ז בלא"ה אתיא לי' שפיר ככ"ע ניחא לי' לאוקמא אפי' מדרבנן אבל לרבא הוי לי' לומר איבעית אימא דאורייתא ודברי הכל, מיהו לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא בד"ה ומתניתין מיושב קושי' זו ג"כ ע"ש, אבל הנ"ל ודאי קשי':

לכן נראה ברור דרבא פוסל על מנת לפני התורף מדינא ולא גזרינן גזירה לגזירה לכ"ע רק הטעם דפסול כיון שנכתב הגט על תנאי אין זה כריתות וכן אמרו בירושלמי להדי' ובהא פליגי לר"ז רק בגזירה פליגי אבל מדינא על מנת לא פסול כלל ולרבא בעל מנת אטו חוץ לא פליגי כלל רק לכ"ע על מנת מדינא פסול לפני התורף דאין זה כריתות רק פלוגתייהו אי גזרינן אחר התורף אטו לפני תורף, ומתניתין דפוסל חוץ אחר התורף לאו משום אטו לפני תורף דלרבנן לא גזרינן בהא כלל רק אחר התורף גופי' גזרינן אטו שמא לא ימחוק ויתננו כך כמו שכתבתי לעיל לר"ז דלא ס"ל גזירה דלפני תורף כן סבירא לי' לרבא אליבא דרבנן דלא גזרי לדידי' אטו לפני תורף:

ועוד ראי' אי ס"ד דרבי גוזר גזירה לגזירה בהא אם כן לרבא דפוסל ע"פ לפני התורף לגזור חוץ על פה אחר התורף אטו לפני התורף וע"כ משום דחוץ ע"פ אפי' לפני התורף אינו רק דרבנן אטו כתב ולא גזרינן גזירה לגזירה והתוס' דס"ל על פה דאורייתא באמת הקשה הר"ן לגזור אחר התורף אטו לפני התורף ומזה הוכיח דהוי דרבנן, אם כן אי ס"ד דטעמא דרבי דגזור גזירה לגזירה אכתי תיקשי ועל כרחך דרבי לא גזר גזירה לגזירה כלל:

ובאמת נראה שהתוס' הוכרחו לפרש כן משום דאזלי לשיטתם דכל המחלוקת בלא נתקיים התנאי כמ"ש לעיל בהדי' והשתא מה שאמרו לעיל כל שפוסל ע"פ אין לפרש אחר התורף דהוא חוץ נמי בלא נתקיים אינו פוסל והך על מנת בלא נתקיים הוא דעל זה אנו דנין וע"כ דהכוונה דחוץ פוסל לפני התורף לרבא אפילו לא נתקיים א"כ תיקשי הא על מנת נמי פוסל דאין זה כריתות וע"כ דעל מנת אינו פוסל מדינא כלל רק חוץ ושפיר קאמר חוץ שפוסל ע"פ מדינא לפני התורף פוסל בכתב אפילו אחר התורף על מנת שאינו פוסל ע"פ מדינא לפני התורף אינו פוסל בכתב אחר התורף דהוי גזירה לגזירה. אבל כבר כתבתי לעיל דהעיקר כפירש"י דאפילו נתקיים נחלקו והפי' בפשיטות חוץ שפוסל ע"פ בעת נתינה בנתקיים פוסל בכתב אפילו מחקו על מנת דלא פסול ע"פ בשעת נתינה אינו פוסל בכתב אבל לפני התורף כל התנאים פוסלין מדינא שאין זה כריתות כמו שבארנו, ועיין בסמוך:

בד"ה אבל לפני התורף כו' דגזרינן אטו חוץ ובחוץ הוא פסול גמור אפילו על פה דקסבר רבא דלא נכתב לשם כריתות כלל. הר"ן תמה על זה דא"כ נגזור אחר התורף על פה אטו לפני התורף וע"כ דאפילו לפני התורף אפילו חוץ אינו פסול רק דרבנן אטו כתב, והוא תמוה דמ"מ כיון דהוא מפרש כדברי התוס' דלרבא בגזירה לגזירה פליגי והוא מוכרח לפרש כן לפי דעתו לעיל דלא כפירש"י רק בלא נתקיים פליגי א"כ הך חוץ שפוסל ע"פ היינו לפני תורף דלאחר תורף בלא נתקיים פשיטא דאפילו חוץ לא פסול א"כ מוכח דעל מנת לפני תורף ע"פ אינו פסול מדאורייתא רק גזירה אטו חוץ א"כ תיקשי לרבי עכ"פ דגזר גזירה לגזירה לגזור חוץ על פה אחר התורף אטו לפני תורף ולפני תורף אטו כתב ועוד דרבנן מחלקי בין על מנת לחוץ ע"פ וקשה הא לרבי תרווייהו שווין דחוץ אינו פוסל רק דרבנן ע"פ ועל מנת ג"כ פוסל מדרבנן ע"פ לפני תורף. ואין הפרש