תפארת יעקב על גיטין שפב

אחר התורף אין שום פסול בעל מנת רק בחוץ ואפי' כתבו בתוכו ואפי' לפני התורף רק לרבי גזרינן ולא לרבנן, ומה צורך לו להרב ז"ל לפרש בעל מנת הא מתני' בחוץ מיירי לכ"ע דהא כבר איפשט דהאי אלא חוץ הוא ואין על מנת פוסל אחר התורף אפי' בכתב וצ"ע:

בתוס' בד"ה ה"מ לאחר התורף, פי' כשאמר הבעל וכו'. ר"ל דקשי' להו לישנא דמשמע דלאחר התורף צריך שיכתבנו א"כ לפני התורף דסגי על פה היכי משכחת לה אי לא כתבו לתורף פשיטא דכשר אי חוזר בו ואי כתבו לתורף הרי אחר התורף הוא וצריך שיכתבנו בתוכו, ועל זה כתבו דכך הכוונה ה"מ דצריך לכתוב כשאמר התנאי אחר כתיבת התורף אבל אם גילה התנאי קודם כתיבת התורף אין צריך שיכתוב כלל בתוכו:

בא"ד ור"ז סבר כרב ספרא דהכא. עיין מהרש"ל ומהרש"א ודבריהם תמוהין לפע"ד דכוונת התוס' פשוט ומבואר דכיון דמוקי ר"ז פלוגתייהו בלפני התורף וחזינן דלא פסל רבי רק בכתב אבל בע"פ כ"ע מודו דעל מנת לא פסול ואי ס"ד דחוץ פוסל ע"פ לפני התורף א"כ לגזור רבי על מנת אטו חוץ אפילו על פה לפני התורף, ועוד דמוקי מתני' בסמוך לר' זירא לפני התורף וקתני כתבו אבל על פה לא פסול מוכח בהדי' דרק בכתב פסול לפני התורף אבל על פה לא והיינו כרב ספרא, וז"ב:

בד"ה כל התנאים פוסלין בגט, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י כו'. לפי שנראה לפע"ד דדברי רש"י ז"ל ברורים ומוכרחין וקושיות התוס' לק"מ לפע"ד מוכרח אני להאריך קצת, חדא דמשמע במתני' דקתני אעפ"י שחזר ומחקו פסול מוכח בהדי' דחזר ומחקו ראוי יותר שיהא גט מלא מחק, ומעתה הא חזינן לרבי בעל מנת נהפוך הוא דחזר ומחקו גרע מלא מחק ומ"ש חוץ דס"ד להיפך דבשביל שחזר ומחקו יוכשר עד שיאמר אפילו חזר ומחקו אדרבא חזינן בתנאי דעלמא דכתבו בתוכו כשר ומחקו פסול, ואמת דבזה יש לומר דאפילו לרבי פשיטא לי' דמה שנכתב לדעת התנאי לא איכפת לן כיון דתנאי זה אינו פוסל הגט אפילו נתקיים רק דגזרינן במחק אטו חוץ במחק דכיון דשמענו במתני' דאפילו חזר ומחקו פסול בחוץ א"כ יש לגזור מחיקת על מנת אטו מחיקת חוץ אבל נתקיים דעל מנת אטו קיום חוץ לא שייך לגזור כלל דחוץ הוי שיור ועל מנת לא הוי שיור רק מחיקה דעל מנת יש לגזור אטו מחיקת חוץ שיחשבו כיון דנכתב הגט על דעת התנאי ולא נתקיים ומ"מ לא איכפת לן ה"ה בנכתב על דעת לשייר ולא נתקיים כשר:

אבל הא קשי' לי כיון דר"ז ע"כ כרב ספרא ס"ל כמ"ש התוס' בעצמם וכמו שהוכחתי לעיל א"כ הך חוץ שפוסל על פה דקאמרי חכמים היינו בנתקיימו דבריו ולא ביטל דאי ביטל אפילו חוץ אינו פוסל ע"פ. א"כ בעל מנת כיון דאי נתקיים ליכא למ"ד שיפסל ולכ"ע כשר רק בביטל נחלקו א"כ היאך יאמר על מנת שאינו פוסל ע"פ הא בביטל שאנו דנין עליו גם חוץ אינו פוסל ע"פ ואי הכוונה דשאני על מנת דאי נתקיים אינו פוסל ע"פ אבל חוץ פוסל א"כ למה לו לדון מעל פה הא עיקר הדיוק מנתקיים וכך הוי לי' לומר חוץ שפוסל בנתקיים פוסל בחזר ומחקו על מנת דכשר בנתקיים כשר במחקו ומכתב גופא הוי להו לדון ומה ענין על פה לכאן דהא בלא נתקיים חוץ ועל מנת בעל פה שוין והוא תמוה לפע"ד:

ועוד תימה גדולה לפע"ד לדברי רבא דמוקי לה לאחר התורף ופליגי אי גזרינן אטו לפני התורף אבל לפני התורף דברי הכל פסול דגזרינן על מנת אטו חוץ, והשתא תיקשי כיון דהך חוץ ועל מנת ע"פ דמיירי בהו רבנן ע"כ לאחר התורף דבהא פליגי דלפני התורף לכ"ע אפי' על מנת פוסל ואפילו על פה דלרבא חוץ אפילו על פה פוסל מדאורייתא ולכ"ע גזרינן על מנת אטו חוץ, והשתא הך חוץ על פה לאחר התורף פשיטא דדוקא בנתקיים דבלא נתקיים לכ"ע כשר א"כ אי ס"ד דעל מנת דפליגי בלא נתקיים דוקא א"כ היאך קאמר על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב הא חוץ כמו על מנת על פה לאחר התורף בלא נתקיים ג"כ אינו פוסל ואי משום דפוסל לפני התורף גם על מנת פוסל ואי משום דעל מנת בנתקיים אינו פוסל א"כ למה לו לדון מעל פה הא עיקר הדין מנתקיים דחוץ דפוסל בנתקיים פוסל אם מחקו על מנת דאינו פוסל בנתקיים אינו פוסל במחקו:

והראי' שהביא הרז"ה מהך דלעיל ס"פ מי שאחזו דקאמר התם כתב גט על תנאי והכוונה בלא נתקיים, כבר כתבתי לעיל ס"פ מי שאחזו דאדרבא מהתם מוכח להדי' דבנתקיים מיירי והתם נמי הכוונה שהתנה תנאי לפני התורף וס"ד דס"ל לר"י כרבנן דהכא אליבא דר"ז דלא גזרינן על מנת אטו חוץ ומסיק לעולם פסול, ע"ש שהוכחתי כן בראיות ברורות:

עוד הביא הרז"ה ראי' לדעת ר"י מן הירושלמי והרמב"ן ז"ל פי' בו מה שפי' אבל הוא תמוה ולא כתב לפרש כלל מה שאמר אף רבי מודה ולפי' הרמב"ן נהפוך הוא דאפי' על פה פליג עיי"ש היטב:

והפי' הברור בירושלמי דבהא נחלקו ר' יודן ור' חיננא דר' יודן הביא ראי' דע"כ שביטל תנאו אבל לא ביטל תנאו לא פליג רבי ולא תלי' בברירה כלל, רק בלא ביטל נחלקו כיון שלא נתקיים התנאי הוי כמו חוץ שאי הי' עומד הי' מבטל הגט והביא ר' יודן ראי' לדבריו דאל"כ כל תנאי לרבי לא משכחת בגט דהוי ברירה וע"כ דתנאי לא הוי ברירה ואתי ר' חיננא ודחה דבריו שאין ענין תנאי על פה בשעת נתינה שנותן על תנאי לכותב על תנאי ושפיר פליגי אפי' לא ביטל, ולפי מה שאכתוב לקמן דלרבא על מנת מדינא פסול שאין זה כריתות א"כ פליגי ממש בהך פלוגתא דרבא ור"ז דהכא דרבא כר' חיננא דמדינא פסול אפילו על מנת דאין זה כריתות כיון שנכתב על תנאי ור"ז סבירא לי' דמדינא אין לפסלו רק מכח גזירה דחוץ וזה ברור לפע"ד:

ומעתה אבוא ליישב קושיות התוס' מה שהקשו דמה שייך לגזור על מנת שתתני מאתים זו אטו חוץ, לא ידעתי הא רבא דקאמר שתוקי שתקי לבעל בשאר תנאים מיירי כמו שפי' התוס' בעצמם בד"ה שתוקי ובודאי אפילו יתקיים קאמר דאל"כ היאך ס"ד לחוש שמא לא יתקיים להשתיקו דאז ג"כ לא הוי רק גזירה אטו חוץ לשיטת התוס' לקמן, ועוד אי לא יתקיים לא יתנוהו ולמה להו להשתיקו וע"כ דאפי' יתקיים לא יועיל הגט כיון שנכתב על תנאי, והטעם לא מבעי' לרבא לפי מה שאבאר לקמן דלאו משום גזירת חוץ פוסל רק כל שנכתב על תנאי לא הוי כריתות א"כ פשיטא דה"ה נתקיים אלא אפילו לר"ז דפוסל רק משום גזירה דחוץ מ"מ לא מבעי' אם נימא דרק על נתקיים נתן טעם זה אבל בלא נתקיים מודה דפסול מדינא כחוץ כיון שנכתב על תנאי זה ולא ניתן כך והשתא כיון דבלא נתקיים מדינא פסול ממילא גזרינן על מנת אטו חוץ כמו בחוץ אין לחלק בין נתקיים ללא נתקיים ה"ה על מנת לא חילקו בין נתקיים ללא נתקיים כיון דבלא נתקיים הוי כחוץ ממש ואף דבכל תנאי דעלמא לא גזרינן נתקיים אטו לא נתקיים הכא דבחוץ בכל גווני אסור גזרו בעל מנת בכל גווני אטו חוץ:

אלא אפילו אי נימא דלר"ז כל על מנת רק משום גזירה. דחוץ הוא ואפילו לא נתקיים מ"מ לא קשי' מידי דאי נכשיר בנתקיים ממילא נכשיר גם בלא נתקיים דכיון דבחוץ נתקיים גרע טפי מלא נתקיים ובעל מנת נימא להיפך ואי נחלק בין חוץ דהוי שיור לעל מנת דלא הוי שיור גם בלא נתקיים נחלק כן וממילא אתי להכשיר גם בלא נתקיים וע"כ אנו צריכין להשוות על מנת לחוץ לפסול לגמרי:

ומה שהקשו עוד דא"כ אפי' על פה נגזור על מנת אטו חוץ לק"מ לפע"ד דהא חוץ גופא על פה בלא נתקיים אינו פוסל כלל [רק לרבא לפני התורף ולדידי' אפי' על מנת פסול] אלמא שאין הגט נפסל בכך א"כ לא שייך לגזור בעל מנת כלל לפסלו על פה דכיון שלא נפסל הגט בכתיבתו למה יפסל מחמת התנאי ודוקא בכתב דבחוץ נפסל הגט לגמרי אפילו ביטל משום שלא נכתב כהלכתו גזרו בעל מנת ג"כ דגם זה פוסל הגט אבל כל שאי אפשר לפסלו בלא נתקיים ממילא אי אפשר לפסלו בעל מנת בנתקיים טפי מלא נתקיים דלא נתקיים דעל מנת גרע טפי מנתקיים וזה ברור ועוד דכל הגזירה דגזרינן על מנת אטו חוץ היינו שלא יכתוב הסופר בעל מנת שמא יכתוב בחוץ ג"כ אבל כל שאין הסופר בכלל שהוא לא יכתבנו כלל על שום תנאי רק אח"כ בעת נתינה לא שייך לגזור כלל כיון שכבר נסתלק הסופר והוא עצמו נתנו על תנאי, ותדע לך שהוא כן שהרי דעת התוס' לקמן בד"ה אבל דלרבא על פה לפני התורף פסול מדאוריי' אפילו לא נתקיים א"כ נגזור אחר התורף על פה כשחזר בו