תפארת יעקב על גיטין שפא

ואפי' יהא ספק אי הלכה כחזקי' או כר"י כיון דלהרמב"ם ריח גט דרבנן פסק כדברי המיקל ובטעמו של הרמב"ם דפסק דהוי דרבנן נראה משום דקשי' לי' היכי דחינן דאיסור כהונה שאני דכיון שהתורה אמרה גרושה אסורה לכהן אם כן בהכרח צריך שתהא גרושה ואחר כך תיאסר לכהן אבל היאך שייך לומר דאינה גרושה רק בדבר הזה שהיא פסולה לכהונה ומזה דייק ר"א באמת דע"כ יש כאן גירושין חוץ כהונה דאי אין כאן גירושין כלל לא קנתה הנייר כלל לשום דבר וע"כ דקנתה שתהא מגורשת ממנו עכ"פ לכך פסולה לכהונה וע"כ דרבנן דפליגי עלי' ס"ל דהוי רק דרבנן ובאמת אינה גרושה כלל רק רבנן חששו לריח גט ואסמכוה אקרא אבל מדינא אין כאן גירושין כלל:

איברא שיש לתמוה לפי זה למה פסק פרק ח' מה"ג שצריך לחזור וליטלו הימנה דהא קי"ל כרבי ולא כרשב"א וכיון דפוסק כחזקי' ולא כר"י היה לו לפסוק דבהא גיטך סגי כיון דקי"ל כרבי ולא כרשב"א:

אמנם נראה לי דלק"מ, והוא דבלא"ה יש להקשות בדברי הרמב"ם שם כי כפי הנראה שם לאו בחוץ פסק הכי שיחזור ויטלנו רק בכל תנאי המבטל הגט כגון אל תשתי יין כל ימי חייכי או שזכרו לפני התורף דבהא לא קנאתו ליפסל לכהונה כלל, וכמו כן קשי' לי דבתוספתא גבי תנאי של מאתים זוז אמרו שאם ביטל התנאי צריך לחזור וליטלו הימנה ולא זכרו שם מחלוקת רבי ורשב"א כלל וגבי כנסי שט"ח וישינה זכרו מחלוקת רבי ורשב"א, גם תמוה לי שלא זכר הרמב"ם ז"ל שתקנה האשה לבעלה הגט בקנין כיון שקנאתו ליפסל לכהונה היאך יגרש בגט שאינו שלו כלל רק שלה ואשה הכותבת גיטה צריך שתקנהו לבעל:

וכמו כן קשי' לי כיון דר"י קאמר הכא דקנאתו ליפסל לכהונה א"כ מה הוא זה דקאמר לעיל טעמי' דר"א מהכא ואשה גרושה מאישה וכו' ורבנן וכו' והשתא כיון דבמתני' גופה ס"ל לרבנן דפסולה לכהונה א"כ הוי לי' לומר בפשיטות דטעמו דר"א כיון דפסולה לכהונה ורבנן ע"כ ס"ל איסור כהונה שאני דהא פסלי לכהונה ואינה מגורשת כלל, ומדקא תלי טעמא דר"א בהך ברייתא ואשה גרושה מאישה ושואל ורבנן ש"מ דהך איסור כהונה רק בהך ברייתא הוא ולא במתני' דידן באותו דבר עצמו שנחלקו בו ר"א ורבנן:

גם יש לי לדקדק ששאל מאן תנא וע"כ על הך מתני' דפרק הזורק סמך דאי לא ידע כלל תפלוגתא דרבי ורשב"א מה שייך להקשות מאן תנא, וכי חובה עלינו לידע מה שמו של התנא האומר כיצד יעשה ומה נפקא מינה וע"כ דמצד מתני' דהזורק דקתני בה לרבי בהא גיטך סגי אתינן עלה, א"כ כיון דלא ס"ד מפסול כהונה פשיטא דרשב"א הוא ואי ידע מפסול כהונה א"כ פשיטא דמצי אתי' כרבי דהכא שאני שיש בו ריח גט משא"כ התם דלא הוי גט כלל, ועוד יש לי לדקדק דקאמר ר"י אמר אפילו תימא רבי דילכון אמר שאני הכא ויש להבין מאחר דהך אפי' תימא רבי ג"כ דברי רב כהנא הם שאמר כך לפני ר"י א"כ כך הי' לו לומר ר"י אמר דילכון אמר אפי' תימא רבי שאני הכא וכו' ולמה הפך דבריו ר"י אמר אפי' תימא רבי דילכון אמר וכו':

לכן נראה לי שזה שאמר מאן תנא נסתפק תיכף בהך מתני' דהזורק דפליגי רבי ורשב"א אי נימא דדמי להך דהכא וממילא רשב"א הוא או דלא דמי כלל ומצי אתי' אפי' כרבי דהתם לא נתן לגירושין כלל עכשיו דלפקדון וישינה ממילא לא נתן רק שיהא גט כשירצה לגרש או שתנער ועכ"פ לא נשתנה דעתו אח"כ ממה שהי' מקודם דלפקדון הרי מעיקרא נתכוין שאינו נותן לגירושין עכשיו רק כשירצה לגרש תהא מגורשת בגט זה וכן ישינה מעיקרא רצה לגרשה ואח"כ לא נשתנה דעתו ממה שהי' ועל אותו אופן שנתן מעיקרא הוא רוצה עכשיו לגרש לכך מתגרשת שפיר לרבי בנתינה קמייתא אבל כאן דמעיקרא רצה שתתגרש תיכף באופן שלא תהא מותרת לפלוני וגמר בלבו הנתינה על אופן זה, הלכך אח"כ שרוצה לחזור בו ולגרש בכוונה אחרת להתיר לכל נתבטלה הנתינה דמעיקרא וצריך ליתן לה שנית ולא שייך לומר דנתינה זו יועיל כל אימת שתתגרש כיון דהוא לא רצה לגרשה כלל רק באופן זה לא להתיר לכל וכשרוצה אח"כ לגרשה שנית להתירה לכל פנים חדשות באו לכאן וצריך נתינה מחדש, והיינו דתנן בתוספתא בכלהו תנאי דעלמא דאי חוזר בו ורוצה לבטל התנאי לגרש בלי תנאי צריך נתינה שנית לכ"ע:

ובהא פליגי חזקי' ור"י דחזקי' ס"ל שאין לחלק בהנ"ל רק בכל גוונא פליגי רבי ורשב"א ומתני' רשב"א, ור"י קאמר אפי' תימא רבי דמחלק כהנ"ל ולא חש לפרש למה כי גם השואל מאן תנא ידע שיש לחלק ביניהם דמפני כך שאל מאן תנא ולא הביא רק פלוגתא דחזקי' ור"י דלחזקי' כרשב"א ולר"י אפילו כרבי והך דלכון אמר הוא שאמר ר"י משמו של רב כהנא דהוא אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל מן הכהונה ואין זה דעתו של ר"י בעצמו וחזקי' רבו דשניהם לא ס"ל כך, ולכך פסק הרמב"ם דלא כרב כהנא בזה ופסק ג"כ דיחזור ויטלנו כר"י דקאמר אפי' תימא רבי ופסק כן בכל מגרש על תנאי כפי החילוק הנ"ל כן נראה לי בזה:

בתוס' בד"ה אמר חזקי', הא דתניא בפ"ק וכו'. לכאורה אפילו היה הדין לכ"ע שצריך לחזור וליטלו קשה התם דליסגי בגירושין הראשונים ובאמירתו בפ"נ אח"כ בלי גירושין וע"כ כמו שתירצו בתירוץ ב', וצ"ל דהא ידעו דבעינן שיאמר בעת גירושין דוקא רק דקשי' להו נתינה למה לי בהא גיטך סגי שתתגרש ויאמר בפ"נ ועל זה תירצו בתרתי חדא דהתם כ"ע מודו דקנאתו לגמרי מן התורה ועוד דלא סגי לומר בפ"נ בעת גירושין בלבד רק בעת נתינה לגירושין:

איברא דברי התוס' צ"ע לפע"ד דאי ס"ד דלכך צריך נתינה מחדש משום דקנאתו מדאורייתא א"כ הך נתינה אחריתי למה לי הא לא הוי נתינה כלל דהא הנייר שלה וכבר זכתה בו דאי לא קנתה הנייר בודאי לא הי' צריך נתינה מחדש ואפילו תקנה לשליח הנייר שיזכה בו עבור בעלה היאך יעשה שליח על נייר שהוא זוכה בו עכשיו מחדש ומי עשאו על זה שליח, ועוד מאיזה צד נימא דזכי' זו זכות היא לבעל אטו לגרש אשתו הוא דבר זכות ושמא אין רצונו כלל בזה, ונהי דלא חיישינן בשליח לנמלך כל שלא שמענו ביטול בפירוש היינו דוקא בדבר שכבר נעשה שליח בפירוש ממשלחו אבל לזכות בדבר חדש עבור חבירו מה שאין זה זכות כלל לחבירו בודאי אין זכי' זו כלום ואי נימא דמ"מ במה נפשך נתגרשה אי מדאורייתא הרי כבר נתגרשה ואי מדרבנן הרי לא נתגרשה ונותן לה עתה א"כ לסגי בהא גיטך בהך מה נפשך גופה אי מדאורייתא הרי נתגרשה ואי מדרבנן סגי בהא גיטך:

לכן נראה לי אף דנתן בידה לפקדון או כנסי שט"ח מהני הא גיטך אח"כ אבל שליח הולכה שנתן לאשה. לפקדון לא מהני שיאמר הא גיטך לכ"ע דנתינה ראשונה שנתן לפקדון אינו בזה כמות משלחו כי לא נעשה שליח רק לגירושין וכל שלא נתן לגירושין הוי כאילו הפקיד בידה מצד עצמו והרי לא הגיע הגט לידה משלוחו של בעל ולא מהני רק שיטלנו הימנה ויתן לה שנית לגירושין ומעתה יש לומר דהכא נמי כיון דמדרבנן לא נתגרשה הוי מדרבנן כאלו נתן לפקדון ולכך לא מהני הא גיטך רק שיחזור ויטלנו הימנה ויתן לגירושין והשתא שפיר מתגרשה במה נפשך מיהו תירוץ השני שתירצו התוס' יש לומר אף דבאמת מתגרשה בנתינה קמייתא מ"מ כיון שלא אמר בפ"נ וצריך עדיין לומר ולא הימנוהו חכמים רק שיאמר בעת נתינה דוקא דאז דייק א"כ ממילא כשחוזר ונותן לה אף שאינה מתגרשת בנתינה זו מ"מ לא איכפת לן דנתקיימה תקנת חכמים כיון דאמר בפ"נ בעת שנתן לידה אף שאין נתינה זו לגירושין כלל מ"מ השליח דייק אפילו בנתינה זו ונתקיימה תקנת חכמים, כנ"ל:

בד"ה ר"י אומר וכו' ואע"ג וכו'. כוונתם דלכאורה יש לסתור כל הראיות שהביאו נגד פירש"י. דהא חזינן דרשב"ר הי' קיים ומ"מ למד לפני ר"י וכמו כן ר"י למד מר"כ והניח רשב"ר ולזה כתבו דאין נראה באמת לומר כך רק תרי פעמים עלה ושפיר נדחו דברי רש"י אך באמת המעיין בפירש"י יראה שאין שום משמעות מדבריו דהוא מפרש דר"י לחזקי' הי' אומר כך ואדרבא משמע דלתלמודיו שאמרו לו משמו של חזקי' לתרץ דאתי' כרשב"א להם אמר דילכון אמר וכו':

בגמרא מהו דתימא ה"מ לאחר התורף כו'. פירש"י שאמר לאחר כתיבת התורף על מנת שלא תנשאי לפלוני וכו', ודבריו צ"ע דכיון דר"ז כרב ספרא ס"ל ולדידי'