תפארת יעקב על גיטין שפ

לר"י בן תימה למה לו טעמא להפליג תיפוק לי' דלא דמי לתנאי ב"ג וב"ר היה אפשר לומר דמכלהו משפטי התנאי לא מקשה דאולי לית לי' כלל רק הך קי"ל להלכה והלכה כריב"ת ג"כ אבל השתא דמקשה לרבנן מ"ש משפט תנאי זה מכלהו משפטי התנאי:

ונראה לי דכוונת התוס' כך דודאי מכלהו משפטי התנאי דהוא מילתא דתלי' בסברא ג"כ וכפול מוכרח מלשון התנאי של ב"ג וב"ר דלא הי' צריך לכפול אבל כלהו משפטי התנאי הוא התנה באמת שיתקיים רק אנן מבטלינן לי' הלכך מעשה קיים אבל כאן התנאי בטל מעצמו בדבריו ממילא אין כאן מעשה שהרי התנה על המעשה דבר, שאי אפשר הרי לא רצה בקיום המעשה כלל אז המעשה בטל ג"כ ולכך קשי' להו מהך ע"י שליח וס"ד דבין מעשה בין תנאי ילפינן מב"ג וב"ר ובהא ליכא לא סברא ולא הכרח וע"כ דגזירת הכתוב הוא דלא מהני רק באפשר ע"י שליח א"כ כמו כן נילף רק באפשר לקיימו, ואף דבזה יש לחלק דהתנאי בטל לגמרי תיכף מ"מ ע"י שליח ג"כ יש לחלק מכל משפטי התנאי דאין בו סברא והכרח כלל ומ"מ ילפינן וה"ה הך אע"ג דתנאי בטל מעשה קיים, ואהא תירצו דלא ילפינן התם רק המעשה ולא התנאי ובהא שפיר יש סברא כמו כל משפטי התנאי כמו שכתבתי לעיל פרק מי שאחזו שכל דבר שאינו נעשה רק בגופו ולא מהני סיוע אחר כמו כן לא מהני תנאי שהתנאי מסייע לקיום המעשה והתנאי אין הוא עושה ואנן בעינן שיהא קיום המעשה בגופו בלבד ולכך מהני תנאי בביאה לפי שאפשר לקדש בכסף ודוק] ושפיר אין ללמוד אי אפשר לקיימו מהך דע"י שליח כנ"ל:

בד"ה על מנת שתבעלי יש מפרשים וכו' מיהו משום כן אין צורך להגיה וכו'. דבריהם צ"ע, דאי מרישא גופה קשי' לי' הוי לי' להקשות דמוכח דבשר איסור גופה דפליגי בי' הוי אי אפשר לקיימו מדנקט פלוני דלא חשוב הפלגה דליכא רק איסור פנויה ולפירש"י ליכא איסורא כלל אבל בשר דאיסורא לא ובהא לא הוי משני מידי, ואמת דיש לומר דבהא נמי יש לתרץ דרבותא קמש"ל פלוני דס"ד דמ"מ אין בידה שמא לא ירצה לעבור אפילו באיסור פנויה ואפילו בהיתר לא ירצה קמש"ל דמשחדא לי' בממונא אבל דבר התלוי בדידה גרידא אף דהוי איסורא פשיטא לי' טפי דהוי תנאי גמור אבל מ"מ לס"ד דלא ידע לחלק בין דבר התלוי בדידה לאינו תלוי בדידה הוי לי' להוכיח בשר איסור גופה דנחלקו בה אביי ורבא וע"כ דמרישא בעצמותה לא קשי' לי' כלל דנקט מה שדרך להתנות ואין דרך להתנות אבא ואביך, גם לא שייך למיתני נתקיים התנאי בזה כיון דבעינן שיתקיים בעדים כמו שכתב הר"ן בשם הרמב"ן רק כיון דנקט בתבעלי לפלוני ובסיפא נקט אבא ואביך ואילו שתבעלי לאבא ואביך לא קתני ש"מ דהא הוי תנאי שאי אפשר לקיימו, ועמ"ש עוד בענינים אלו בא"הע סימן קמ"ג באריכות:

ע"ב בגמרא הא מני רבנן הוא. קשי' לי אי ס"ד רבנן למה לי דקתני הנך משום איסורא תיפוק לי' אפילו התנה בדבר שאינו במציאות כלל בעינן שיתקיים התנאי כמו שתעלי לרקיע וכדומה ורחוק לומר דקמש"ל דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דלא תיכול ולא תיגרש כדמסיק דהשתא לא ס"ד הא ובתר הכי הוא דמסיק לה:

ונראה לי דבלא"ה יש להבין דקתני בברייתא ותרומה ונזירה ומה בקשו בזה וכי לא היה יכול להמציא איסורין הנהוגין בכל והוצרך להמציא שהיתה זרה ונזירה ומה צורך לזה ומה רבותא יש בהנך טפי, וצ"ל דקמש"ל דכל שנתקיים התנאי מהני, ולא מבעי' חזיר דודאי נתקיים באיסור כמו שהתנה אלא אפילו תרומה דפעמים דאכלה תרומה בשוגג בתורת חולין דדמיין להדדי ולא מבעי' הא דעכ"פ אכלה איסור בשוגג אלא אפילו נזירה דמשכחת לה ששתתה יין ע"י ששאלה על נזירותה והוי היתר גמור מ"מ כל ששתתה יין קיימה התנאי, והשתא ניחא אפי' אי אתי' כרבנן מ"מ לא קתני הנך דלעיל דרוצה לאשמועינן דכל שנתקיים התנאי מהני:

בתוס' בד"ה ותיפוק לי', אומר הר"ר אלחנן וכו' [ ולדעתי לא דמי כלל דכמו דאמרינן הכא לא תיכול ולא תיגרש כמו כן התם נמי ולאו איהו קא עקר כלל דלא סגי דלא ליקרע לא לקרע ולא ליעקר משא"כ באונאה כל שאתה מקיים דבריו הרי הוא עוקר בעצמו דבר מן התורה כיון שהמקח קיים ואין לו אונאה משא"כ בקרע על מנת שלא יהא לו דין נזק דאי בעי לא קרע ולא עקר, וז"ב:

בגמרא כיצד יעשה יטלנו הימנה וכו'. כבר כתבתי לעיל במשנה שיש להסתפק כאן אם אמר לה תכ"ד שתהא מגורשת לגמרי אי יכול לחזור בו מגירושין דמעיקרא כיון שלא היה רק לכהונה וממילא לא קנאתו ויכול לומר הא גיטך בלי שיחזור ויטלנו או דאפילו בריח הגט תכ"ד לאו כדיבור ולר"א בודאי לא מהני רק שיחזור ויטלנו דאפי' תכ"ד לא מהני דכבר קנאתו ואינו יכול לחזור בו כיון שהיתה מגורשת גמורה מעיקרא:

אמנם נראה לי דלר"א אפשר דלא מהני כלל שיחזור ויטלנו הימנה, והוא דכבר כתבתי לעיל ריש פרק כל הגט במה שאמרו שם כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו כו' ויש לדקדק למה לי נמלך כיון דעיקר משמיענו דבעינן לשם גירושין דידי' א"כ הוי לי' לומר יתר על כן אפילו גירש בגיטו של חבירו פסול לפי שלא נכתב לשמה ומה נ"מ אי לא גירש בו חבירו עדיין או גירש ומזה מוכח דכיון דכבר שמענו דבעינן עכ"פ שיהא נכתב לשם כריתות אף דלא בעינן לגירושין דידי' מ"מ כל שכבר גירש בו פקע כח כריתות שבו והוי כאילו אינו לגירושין כלל לכך קמש"ל אפי' נמלך ולא גירש עדיין דנכתב לשם גירושין ועדיין לא פקע מ"מ כיון שלא נכתב לשם גירושין דידי' פסול, ומעתה הכא לר"א לא מהני שיחזור ויטלנו כיון שכבר הועיל שתתגרש לכל אדם פקע כח לשמה שבו ושוב הוי כאלו לא נכתב לגירושין כלל רק לרבנן מהני דעדיין לא גירש רק לכהונה פסולה מכח ריח גט:

ולפי זה יש מקום לומר בהא דמבעי' לן לקמן לרבנן כשאמר חוץ מזנותך אי הוי שיור וסלקא בתיקו לא מהני שיחזור ויטלנו הימנה ויאמר שהיא מותרת לגמרי כיון שכבר נתגרשה לנישואין שוב פקע כחו של גט ואינו יכול לפעול עוד בגירושין וצ"ע בזה:

שם שאני הכא הואיל וקנאתו לפסול מן הכהונה. משמע בהדי' דאפי' בהך דמתני' שגירש להתיר לכ"ע חוץ פלוני ודבריו נתבטלו שאינה מותרת כלל מ"מ קנאתו ליפסל לכהונה וכמו כן להנך דפסקו דאפי' בעל מנת פליגי רבנן דלא הוי גט מ"מ נפסלה לכהונה רק לדעת הזאת אי נשאת לפלוני אחר מות בעלה ומת פלוני מותרת לכהן בודאי דמה בכך דהוי ריח גט ה"מ אי נתקיים התנאי עכ"פ אבל בעברה על התנאי לא עדיף מתנאי דעלמא דבטל למפרע ואפי' ריח גט לא הוי וה"ה תנאי זה, וז"ב:

איברא בדברי הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גירושין יש מקום דקדוק שכתב דבכל מקום שזכר בחיבור אינו גט כשרה לכהונה זולתי המגרש ולא התיר לכל שאף שאינו גט כלל פסולה לכהונה, והנה הך ולא התיר לכל הכוונה שלא התיר כלום כמו שכתב בפירוש אח"כ דאמרו חכמים ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא התירה לכל פסולה לכהונה מבואר להדי' דהך ולא התיר לכל היינו שלא התיר לשום אדם, ולמה לא זכר הך דחוץ מפלוני דהוי ריח גט ופסולה לכהונה ורחוק בעיני לומר דהא כ"ש מלא התיר כלל דהא ליתא דבלא התיר כלל הרי כך גירש אבל בהתיר לעלמא ובאמת אינה מותרת לעלמא כלל יש מקום לומר דאינו גט כלל והרי הרמב"ם קורא לחוץ ג"כ תנאי כמבואר התם רק ההפרש בין על מנת לחוץ הוא דעל מנת לא התנה שתהא אסורה לפלוני רק כמו שתיית יין וחוץ היינו שהתנה שתהא אסורה לפלוני ע"ש פ"ח מהלכות גירושין א"כ פשיטא שיש מקום לומר כיון שנתבטלו דבריו אין כאן גירושין כלל ולא קנאה הגט כלל, ובאומר הרי זה גיטך והנייר שלי אפילו ריח גט ליכא:

והי' נראה לי לומר דבאמת בהא פליגי חזקי' ור"י דחזקי' סובר כמ"ש דדוקא בלא נתגרשה רק מאשה פסולה לכהונה כיון שלא התיר לשום אדם כלל אבל בהתיר לעלמא חוץ מפלוני כל שאינה מותרת לשום אדם נתבטלו דבריו ואינה מגורשת כלל ואין מקיימין דבריו לחצאין לכך לא בעינן לרבי שיחזור ויטלנו דהוי כמו לפקדון ונתן בידה והיא ישינה אבל ר"י ור"כ ס"ל דאפילו בהיתר לכל אדם נהי שנתבטלו דבריו כיון ששייר חוץ מפלוני אבל ריח גט התלוי בהרי את מגורשת ממנו בלבד בהא דבריו קיימין וקנאתו ליפסל לכהונה, ומשום דחזקי' רבי' דר"י פסק כחזקי' לכך כתב דבכל מקום שזכר בחיבור אינו גט כשרה לכהונה זולתי בלא התיר לשום אדם