תפארת יעקב על גיטין שעט

שם בשר איסור מהו וכו' אפשר דאכלה ולקיא. נראה דלאו דוקא בשר איסור דליכא רק מלקות אלא אפי' התנה עלי' שתעשה איסור שהיתה חייבת עליו כרת או מיתה כל שבידה אינו גט עד שתקיים התנאי תדע דמקשה בתר הכי לרבא מאבא ואביך ולא מחלק בין חזיר דליכא רק מלקות בין הנך דאית בהו מיתה ש"מ דאין לחלק בכך כלל, ומ"מ נראה לי דהיינו דוקא במתנה עלי' שתעשה דבר שלא תמות באותו דבר ממש רק שתהא חייבת מיתה אבל אמר לה שתשתה סם המות או שתבלע קנה קטן שיכולה לבלוע בטבע המציאות רק שתחנק בו בהא נמי לכ"ע הוי תנאי שאי אפשר לקיימו, ואע"ג דבברייתא קתני על מנת שתבלעי קנה של ארבע אמות וכן כלהו שאין בטבע המציאות כלל משמע דבכה"ג שישנו בטבע אף שתמות בו תנאי קיים, מ"מ יש לומר דלרבותא דת"ק קאמר דאפ"ה הוי תנאי אף שאינו בטבע אבל ודאי לר"י ב"ת כל שתמות תיכף בעת קיום התנאי לא מיקרי אפשר לקיימו, כנ"ל:

שם אין חוששין שמא נבעלה להם. פירש"י אבל לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"כ, ודבריו תמוהין לכאורה דמה ענין שלא תלכי לבית אביך להך דהכא דהתם הטעם שאין זה כריתות, ומזה ראי' ברורה למה שכתבתי לעיל, ורש"י ז"ל הוציא דבריו מן התוספתא דמפורש בה טעמא דעל מנת שלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך משום שמא תלך ושמא תשתה, והיינו לפי שאסורה לינשא מחשש שתעבור על התנאי לפי שנאסרה בו לעולם ואין לה היתר לכך אגידא בי' באישות ואינו גט כלל ולא דמי למתנה על מנת שתתני לי מאתים זוז דלא תנשא עד שתתן ומ"מ הוי כריתות, שאני התם דאין תנאי זה מעכב הנישואין אפילו רגע דיכולה ליתן מאתים זוז ולהנשא אבל הכא התנאי מעכב הנישואין שאין בידה להמית אותו פלוני, וכבר הארכתי בזה לעיל בגמרא:

והנה הר"ן בשם הרמב"ן כתב דבעל מנת שלא תבעלי לפלוני ג"כ לא חיישינן רק דס"ל להאי תנא דהא הוי שיור דאפילו בעל מנת פליגי, וקשי' לי דלקמן בעי חוץ מזנותך מהו אי הוי שיור וקשה תפשוט מהך ברייתא דשמעינן דזנות הוי שיור אפילו בעל מנת כ"ש בחוץ וצ"ע:

שם אמר לך רבא. פירש"י לא דמיא וכו' ואם אינו רוצה לבועלה באיסור ישאנה ויבעול בהיתר וכו' ויש לתמוה הא כבר אמרו בברייתא דלעיל דאסורה לפלוני שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה א"כ לעולם באיסור קיימא וכמו כן לינשא לאחר קודם אסורה ולאו בדידה קיימא, ואמת כי דברי רש"י מוכרחין לכאורה דאי ס"ד לחלק בין איסור, קל לאיסור חמור א"כ בין אבא ואביך לבשר חזיר נמי נחלק בכך וע"כ דכל שיש איסור ולאו בדידה תלוי מיקרי אינו יכול לקיימו א"כ הוכרח רש"י לומר דיש היתר גמור אבל קשה כנ"ל, ואפשר לומר דע"כ לא אמרו דאסורה משום דנשותיהן נותנין במתנה היינו דוקא אי התנאי קיים אבל אם תאמר דהתנאי בטל משום שאי אפשר ממילא הגט קיים בלי תנאי ומותרת לינשא לכל מי שתרצה א"כ כה"ג לא מיקרי אי אפשר לקיימו רק באי אפשר מצד עצמו אפילו היה נותן סתם בלי תנאי אבל כאן בלי תנאי אפשר הוי רק מחמת דהוי תנאי אינו באפשר, א"כ ממילא הוי תנאי שאי לא היה בגדר תנאי ממילא לא היה במציאות דין זה שלא תנשא מכח שלא יאמרו כו' וכל תיקון זה אינו רק מכח דהוי תנאי א"כ ממילא אסורה כנ"ל:

ובהכי ניחא ג"כ מה שאמרו בירושלמי דאסורה מתחילה כערוה לאותו פלוני כיון שעדיין לא נתקיים וא"כ תיקשי הא הוי כמו אבא ואביך דאי אפשר לקיימו, ולפי הנ"ל ניחא דדוקא אבא ואביך אפילו הי' גט גמור אין הדבר במציאות לעשותו אבל כאן אי היה מגרש בלי תנאי היה אפשר רק מחמת דהוי תנאי אינו באפשר א"כ הוי תנאי עכ"פ ובחידושי לאבן העזר הארכתי בביאור הירושלמי הזה:

שם אלא אבא ואביך בדידה קיימא וכו'. דע שיש להעיר בענין זה בהך מתני' דלעיל פרק מי שאחזו על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים ומת הבן או שאמר האב אי אפשי לרבנן אינו גט ולרשב"ג כיון שהעכבה אינה ממנה הרי זה גט ומעתה תיקשי הכא לרבנן מ"ש מהא דאמר האב אי אפשי דאף דלאו בדידה תלוי וכן מת האב או הבן דודאי לא שייך משחדא לי' בממונא ומ"מ אינו גט ולמה הכא הוי גט, ואי נימא דדוקא במילתא דאיסורא ואין בידה תנאי בטל אבל בדבר היתר אף שאין בידה אין התנאי בטל א"כ בפלוני למה לי טעמא דמשחדא לי' בממונא כיון דתנאי של היתר הוא כמו שפירש"י א"כ אפילו לא תוכל לשחדו בממון ואפי' ימות אותו פלוני מ"מ כמו בהנקה ושימוש ומת הבן או האב דאינו גט שלא נתקיים התנאי, וצריך לומר דוקא התם שמתנה עליה שהיא תעשה דבר לא שתשתדל שאחר יעשה דבר לכך אפילו מת פלוני אינו גט ולא מהני מה שאין עיכוב ממנה לרבנן אבל במתנה עליה שהדבר תלוי בפלוני שהוא יעשה דבר אז בדבר איסור מיקרי אי אפשר לקיימו דתיכף ידע שדבר זה אין בידה ולהפליג בדברים אמר אבל בדבר היתר משחדא לי' בממונא והוי אפשר לקיימו אבל בהך דהתם בהנקה ושימוש דהוא מתנה עמה שהיא תשמש והיא תניק הבן בהא אף שאין בידה לא מהני דומה למתנה על מנת שירדו גשמים או על מנת שתצא חמה דודאי אין בידה וכיון שלא תלה הדבר באחר חוץ ממנה הוי תנאי, אבל היכי שהתנה עליה שתעשה דבר מה שאי אפשר רק שירצה אחר לעשותו אז תלי' אי מילתא דאיסורא הוא או ממונא אבל בהנקה ושימוש לא ביקש ממנה דבר שיצטרך אחר לעשותו רק היא תעשה וזה בידה רק אי יחיה פלוני או ימות או ירצה בשימושה או לא ירצה אבל אין צריך לקיום התנאי מעשה של אחר אז אפילו מת האחר לא הוי גט, כנ"ל לחלק בדברים הללו, ולפי זה נראה לי דאפי' לרשב"ג דס"ל לעיל עכבה שאינה הימנה הוי גט בלי קיום התנאי מ"מ הכא מודה דאי מת פלוני לא הוי גט דהכא הוי כמו על מנת שירדו גשמים אף דמה שלא ירדו הוי עכבה שאינה ממנה לא מהני דדוקא התם לא נתכוין זה רק שתשמש ותניק למה שצריך ולא במת ואינו רוצה אבל בלא התנה עליה כלל רק שתבעל לפלוני והיינו שאותו פלוני ירצה לבועלה ואי אפשר לא הוי דמשחדא לי' בממונא א"כ אי יחי' פלוני או ימות ולא ירצה זה הוי כמו ירידת גשמים ועל כך התנה שאם לא יתקיימו דבריה שתבעל לפלוני לא יהא גט, ודוק היטב:

בתוס' בד"ה על מנת שתעלי וכו' ע"י שם ואף דבחגיגה כתבו התוס' דנכנסו לפרדס ע"י שם ומ"מ לא עלו ממש רק נראו כמי שעלו, ופשיטא דהכא לא הוי קיום התנאי במה שיהא נראה לה כמי שעלתה ועוד דמי יאמין לדברים שבלב שנראה לה שעלתה, ובאמת לק"מ דפשיטא דאין כוונת התוס' התם דע"י שם לא עלו כלל רק נראה להם דלזה לא הי' צריך שם דוקא, ועוד דמשמע בהדי' בגמרא שם שהי' עלי' ממש רק דכוונת התוס' דהתם משמע שעלו למרכבה מקום השכינה ומלאכים ובודאי אפילו ע"י שם אי אפשר דמעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה ואליהו למרום, וזה שדקדקו התוס' ולא עלו ממש למעלה דהיינו ממש למעלה למקום המרכבה לא עלו אלא הי' נראה להם אבל ע"י שם עלו לרקיע פחות מעשרה וכאן פשיטא דאפילו סמוך לרקיע קיימה התנאי דהא כתיב ויעל אלי' בסערה השמים ומכל מקום היה פחות מעשרה טפחים:

ונראה לי דקושית התוס' דבתר הכי ג"כ נמשך לדבריהם הקודמים, דלפי גירסא דהכא לא קשי' כלל דיש לומר דטעמא דת"ק כיון דחזינן דדיבר דברים שאינם אף הוא לא נתכוין לגרש רק דרך שחוק אמר כמו בריא שאמר כתבו רצה לשחק בה וזה ג"כ כיון שאומר דברים שאינם לא נתכוין כלל לגרש רק לפי שאמרו התם אם נתקיים התנאי הרי זה גט והיינו ע"י שם, והשתא אי הטעם שלא נתכוין לגרש אפילו נתקיים התנאי לא יועיל וע"כ דבאמת רצה לגרש רק על תנאי ושפיר קשי' לי' לרבינו אלחנן דנילף מתנאי ב"ג וב"ר דכה"ג תנאו בטל ומעשה קיים, ועמ"ש בסמוך:

בא"ד קשה להרב ר' אלחנן וכו' עד סוף הדיבור. דבריהם צריכין ביאור חדא דהוי להו להקשות בפשיטות תיפוק לי' דאינו יכול לקיים ע"י שליח ולמה להו למידק כי היכי דילפינן וכו' דכיון דע"י עצמו אי אפשר לקיימו כ"ש ע"י שליח גם לישנא שכתבו דאע"ג דתנאי בטל מגומגם והוי להו לומר בפשיטות דכיון שלא יוכל לקיימו תנאי בטל ומעשה קיים, גם למה תפסו כאן פרט זה דע"י שליח משאר משפטי התנאי דילפינן מב"ג וב"ר, בשלמא אי הוי מקשה