תפארת יעקב על גיטין לח

שיש חידוש בקידושין, והשתא כיון דחזרה מיקרי מילתא דליתא בקידושין דאין שום חידוש כ"ש בנתינה אחר מיתה דכי יש קידושין למת וכ"ש קידושין דמדעתה, וע"כ משום דאיתא בשטרות א"כ אכתי תיקשי להך שינוי' דלקמן חוץ מבגיטי נשים דהאיך חשיב ערכאות ולא חשיב נתינה אחר מיתה, ולקמן אבאר בזה במקומו בס"ד, ועיקר קושית התוס' יש ליישב בקל ודוק:

בד"ה כי קתני פסולא דרבנן, אע"ג דאיכא נמי מחובר דרבנן מ"מ עיקר מחובר דאורייתא ולפע"ד בלא"ה לק"מ דכיון דגזרינן טופס אטו תורף מאיזה צד לא נגזור בשיחרור ג"כ ומה צורך לאשמועינן ואין כאן רק להשמיענו דגם בעבד פסול מחובר ודאורייתא לא קתני והיינו ג"כ מטעם דפשיטא לן מכח גזירה שוה דלה לה ולא קא חשיב רק מילתא שיש מקום לומר דעבד לא, ומהאי טעמא חשיב מוליך ומביא לאשמועינין שיש עיגון בעבד ג"כ כמ"ש התוס' לעיל, וכן חזרה ס"ד דבעבד הוי זכות קמ"ל דהוי חוב:

איברא דקשיא לי מ"ש דנקט ערכאות דרבנן דהא עיקר הפסול דאורייתא וכן לפי מ"ש מה מקום יש לחלק בין עבד לגט בפסול מזויף מתוכו כיון דבלי ע"מ פסול דאורייתא, ומזה ראי' לכאורה לדעת הפוסקים דלר"א ע"מ דוקא כרתי א"כ ערכאות אין לו זכר מן התורה כלל כי בלי ע"מ אפילו חתימת כשרים לא מהני ובע"מ לא איכפת לן ערכאות ואתי שפיר כתירץ התוס' דעיקר פסול דרבנן קא חשיב ולא מה שעיקרו דאורייתא, אבל להרי"ף ורמב"ם דע"ח נמי כרתי א"כ בלי ע"מ פסול ערכאות דאורייתא א"כ הוי ממש כמו מחובר ואולי יש לומר דס"ד דבעבד לא חשו לעיגון וממילא טוענין מזויף שלא בפניו א"כ אין חשש דנסמוך עלייהו דהא אנן נטעון מזויף וכשיתקיים ממילא נדע שהם עו"ג קמ"ל דמ"מ פסול בשחרור דבי' ג"כ חשו משום עיגון ולא טענינן מזויף שלא בפניו ונסמוך עליהם כמו אשה המביאה גט בע"ח דעלמא דסומכין דניתן בע"מ מכח החתומים ועל זה ג"כ נסמוך, אבל אי לא הוי שייך עיגון בעבד לא הי' מקום לחוש לזה וצ"ע:

בגמרא מכלל מכלל דת"ק סבר לא, א"ב שמות מובהקין וכו' לפי פשטות הסוגי' יראה דלת"ק אפי' בשמות מובהקין וע"מ פסול אפי' לר"א ולר"ש במובהקין כשר, אבל לקמן אבאר בס"ד בראיות ברורות דמובהקין לכ"ע כשר לר"א, ות"ק דמתניתן דפוסל לא ס"ל כר"א כלל רק תנא דברייתא דהכא ס"ל כר"א ומיירי באינן מובהקין, ולפי דעיקר מקומו לקמן קצרתי כאן ולקמן יתבאר מה שיש לדקדק כאן אם לא נפרש כנ"ל:

בתוס' בד"ה בע"מ ור"א הוא , אע"ג דקתני וכדברי ר"מ בארבעה ה"ק למאן דסבר כר"מ בארבעה. קשה קצת דאכתי תיקשי כמו דחשיב ד' למאן דסבר כר"מ בחזרה ופליג עלי' בכריתות דע"מ כרתי, כמו כן הוי לי' לומר דלמאן דסבר כוותי' דע"ח כרתי ופליג עלי' בחזרה דליכא רק תרי ואי נימא דמ"מ איכא תלת בכתב בכתב ידו וחתמו ערכאות דאז ליכא רק פסול דרבנן אטו כתב סופר וערכאות, א"כ תיקשי למה לא משני באמת דאתיא כר"מ ובכתב בכתב ידו, וע"כ דבהא הוי עיקר ערכאות דאורייתא בכתב סופר והוי כמו מחובר דלא חשיב, משא"כ בע"מ בחתימה ליכא פסול דאורייתא כלל מחמת ערכאות רק שמא ימסור בפניהם ג"כ א"כ אכתי לא הוי רק תרי למ"ד ע"ח כרתי ולית לי' דר"מ בחזרה וצ"ע:

בא"ד והא דקאמר הש"ס נמי לכאורה כל דבריהם בזה למותר דפשיטא דהא נמי למאן דסבר כר"מ קאמר דהא עלה קאי, ואולי נתכוונו דהי' מקום לומר דלר"מ גופי' פריך דלדידי' ג"כ איכא תלת עם חזרה רק ערכאות לא דאל"כ הוי לי' לומר לר"מ תרי א"כ לדידי' מאי ממעט דחזרה בכלל הג' הן ולא שייך למעוטי ערכאות דהא באמת בזה שווין ג"כ רק מדאורייתא רק התוס' לא ניחא להו בהא דלא מצינו לר"מ מנינא תלת דנהי דאיכא תלת אבל לא מנאם התנא במנין דנצטרך למעוטי איזה דבר, וע"כ דלהך תנא דסבר כר"מ בחזרה ומונה ארבעה קשי' לי' למעוטי מאי ודוק:

דף י' ע"א בגמרא והא חזרה דאורייתא הוא וקתני לכאורה יש לתמוה דמאי ס"ד לומר כי קתני דרבנן וכי לא ידע דחזרה דאורייתא, ונראה לי דס"ד דוקא במילתא דאורייתא דמפורש בתורה מגז"הכ או אין לחלק בין גט לעבד ולא קא חשיב אבל חזרה קמ"ל הא גופא דגם בעבד חוב הוא כמו אשה, תדע דהא רבנן פליגי באמת דזכות הוא בעבד ואינו יכול לחזור, ולפי זה יש לתמוה להיפך דמאי קשיא לי' והא חזרה דאורייתא הוא וצ"ל דהכי מקשה אי לא בא התנא רק לומר דגם עבד חוב הוא לא הוי לי' למתני לגבי חזרה רק דאינה מגורשת עד שיגיע לידם וטובא איכא אי מגורשת ומשוחרר תיכף או אח"כ כל הני נפקותא דקא חשוב לקמן בין ר"ה לר"י באומר על מנת שתתנו לי מאתים זוז אי מגורשת תיכף או לכשתתן ועוד אי זינתה היתה חייבת מיתה וכן העבד שקידש ב"ח ולמה נקט חזרה וע"כ דקמ"ל דכל חוב יכול לחזור בו לבטל והא דאורייתא הוא כמו שפירש"י דכיון שביטל שליחותו ממילא אינו יכול ליתן לו והא דלא חשיב לרבנן בעשאו בפי' שליח הולכה דיכול לבטל בשניהם כהך משנה דריש השולח דבהא אינן שווין דבאשה סתם שליח הולכה הוא ובעבד דוקא כשפי' שלא ישתחרר רק כשיגיע לידו דאל"כ זכות הוא ודוק:

בתוס' בד"ה כי קתני וכו' וא"ת והאיכא זמן. ולפע"ד לק"מ דמנין לנו דדין השחרור בזמן שוה לגט דבגט הדין לא תצא לפי שלא יפסל הולד אבל בעבד דהולד אין בו פסול כלל בלא"ה דעבד הבא על בת ישראל הולד כשר א"כ יש לומר דבהא תצא , וגם כן יש מקום לומר להיפך דבשחרור לא הקפידו רק לכתחלה דלא שייך בת אחותו ועיין בתוס' פרק ד"א שתרצו ג"כ באופן אחר מרווח יותר ממה שתרצו כאן:

בד"ה בשליחות בע"כ וכו', וקשה ליתני דשוו לבע"כ והוי ארבע אפילו לרבנן. ואף דכתבו מקודם דבקידושין לא הוי חידש דיכול לחזור כיון דבעינן דעתה פשיטא דיכול לחזור א"כ אי בעבד בעינן דעתו למה אינו יכול לחזור לרבנן דדוקא קידושין דחוב הוא. אז אי בעינן דעתה פשיטא דיכול לחזור אבל בעבד דזכות הוא אפי' בעינן דעתו אינו יכול לחזור אבל מ"מ נראה לי ליישב קושיתם בפשיטות דכיון דקא חשיב מוליך ומביא אפי' לר"מ, ע"כ דיכול לשחררו בע"כ דאל"כ לא שייך להקל גבי' משום עיגון דהא חוב הוא לעבד לר"מ ולא יקבל הגט משליח כלל וע"כ לפי שיכול ליתן לו ע"כ והוי שפיר עיגון אי לא יאמר בפני נכתב ובפני נחתם דלא יוכל לישא לא שפחה ולא ב"ח ודוק, ובהא ודאי לא פליגי ר"מ ורבנן אי שחרור איתא בע"כ:

במשנה כל גט שיש עליו עד כותי, פירש"י דחשידי אעדות שקר, וכן כפל ושילש בד"ה ר"א אוסר ובד"ה לעולם כר"א, ואני תמה דמשמע להדיא בכולה סוגי' דלאו משום דחשידי הוא רק משום שאין בקיאין ולת"ק כל דכתיבה בקיאין ג"כ ור"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולרשב"ג הכל תלוי באחזיק, אבל לכ"ע אינן חשודין לעבור אדאורייתא במזיד במה דגם לדעתם אסור, וראי' ברורה דלא קתני רק דפסולין לעדות שבשטר ולא מצינו בפרק זה בורר דחשיב פסולין לעדות שיחשוב כותים בכלל הפסולין, אלא ע"כ דבעדות בעל פה שמעיד מה שראה בודאי לא חשיד לשקר, אבל בעדות שבשטר כיון שיש כמה וכמה דינים בשטר שאם אין העדים בקיאין בזה וחתמו השטר פסול כגון מוקדם וכתבו ללוה בלי מלוה בלי הקנאה וכדומה לזה לכך השטר פסול, רק גט שאני כיון דחתם חד ישראל ע"כ דכותי חבר הוא כדמוקמינן לה לקמן ועמ"ש בגמרא בד"ה מני מתניתין:

שם חוץ מגיטי נשים וש"ע אף דמוקמינן לעיל ברייתא דחשיב ערכאות בכלל ג' דברים ששוו ג"נ לש"ע משום דס"ל כר"א דע"מ כרתי א"כ ממילא הך דהכא דחשיב ג"כ בברייתא ג"כ כר"א דאי הך כר"מ דוקא א"כ ליכא תלת לכ"ע דלר"מ ליכא ערכאות ולר"א ליכא עד כותי וע"כ דהך כר"א נמי הוא ואף דלדידי' לא בעי ע"ח ואפילו חתמו שלא לשמה כשירין מדאורייתא לדעת רוב הפוסקים א"כ לא הוי רק דבר דרבנן והיאך נסמוך על כותי מ"מ פשיטא דאפילו לר"א כל שחתמו עדים על הגט או על השטר הם מעידין על הכשירו של גט או השטר דאל"כ על מה חתמו ע"כ על כתיבת הגט או השטר חתמו ועל השטר חתמו שאינו מוקדם ולא שום פסול וכן גט הם מעידין שנכתב לשמה וכל הכשר הגט ושציוה לכתוב לו גט וממילא הרי חתמו לשמה ודוק. וכל שלא ידעו כן חתמו בשקר מדאורייתא ואי ליכא ע"ח כלל צריך שידעו ע"מ מהכשר כתיבת הגט, דעל מי נסמוך בהכשירו של גט רק כשיש ע"ח סומכין עליהם וע"מ אינו רק לכריתות בשעת נתינה א"כ כל שחתמו על הגט או השטר ולא ידעו מהכשר הגט שחתמו עליו כלל הרי חתמו בשקר והעידו שקר וזה ברור:

בגמרא מני מתניתין. תמי' לי מה ענין קושיא זו להך ברייתא, ומי עדיף מצות כותי מגיטי נשים דמתניתין, ומ"ש דמברייתא דקתני מצות כותי מותרת קשיא לי' טפי אשטרות דמתניתין מגיטי נשים דמתניתין דקתני בהדיא דכשרים ומ"ש שטרות דלא , ואי יש מקום לחלק בין ממון לאיסור ממילא גם במצה נחלק כך, וכמו כן יקשה במתניתין מ"ש חד