תפארת יעקב על גיטין לז

דגבי גט מספקא לן היינו לפי שהרחיב כתב התחתון ונשאר עומד גם אחר שכתב העליון כנ"ל, אבל בהך דהכא דלא נשאר מן הסירוט כלום הוי ממש כהך דשבת ועדיף מיניה דסיקרא הוי כתב גמור וסירוט אינו כתב גמור, ואין להקשות היאך פסיקא לי' לר"ל התם דמרחיב כתב הסיקרא דלמא להיפך דכתב הדיו שלמעלה גדול מכתב הסיקרא כמו מסרט דהכא הא ליתא דא"כ אכתי לאו בר קיום הוא כיון שחתימתן תלוי לפי הכתב של כותבי הסיקרא ואם יכתוב הסיקרא מי שכותב גס תהי' חתימתן של אלו משונה מאם יכתוב להם כותב בכתב דק אבל במסורט לעולם דק הוא וחתימתן שלמעלה על הסירוט לעולם בשוה הוא ומתקיימת שפיר, לכך בסיקרא לא משכחת רק במרחיב הסיקרא ושפיר מספקא לי' לר"י בהא:

אמנם בעיקר דברי התוס' אני תמה בין מה שכתבו לענין כתב על גבי כתב, בין מה שהביאו הירושלמי לענין קיום כיון דקי"ל כר"א דע"מ כרתי וע"ח רק עצה טובה הוא א"כ מה מקום יש לחוש לכתב על גבי כתב כיון דע"מ על פה משוי כריתות, וע"ח רק עצה טובה שיהא לראי' כשימותו ע"מ, א"כ כל שחתימתן מתקיימת שפיר מה צורך שיהא כתב דוקא והלא סימנא בעלמא סגי ורב צייר כוורא ומה צורך לראי' שיהא כתב, וכמו כן מה זה ששאלו בירושלמי והלא כתב ידן של ראשונים הוא ומה בכך שלא יתקיים הא לא בעינן ע"ח כלל ובע"מ מתגרשת שפיר ואם לא יוכל לקיים יצטרך להביא ע"מ ומה יש לנו לחוש ולא דמי למזויף מתוכו דיש לחוש דנסמוך עלייהו אבל כאן אין לחוש כלום דבלי קיום לא נכשיר חתימתם, וכמו כן קשיא לי באמת בדברי רשב"ג דפסול בשיחרור ושאר שטרות מאיזה צד נפסול כיון דלא בעי חתימה כלל רק ע"מ, וביותר קשיא לי בדברי ר"י ור"ל לקמן דף י"ט והא אינהו ס"ל פרק המגרש דהלכה כר"א א"כ מה בכך דהוי כתב על גבי כתב אם תתקיים חתימתן הרי כשר הוא בע"מ ואי לא תתקיים לא נסמוך עלייהו ואמת דיש לומר דגזרו חתימה אטו כתיבה כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מודה, אבל אין זה מספיק חדא דעכ"פ לא הי' להם לחוש לעשות מעשה כיון שכך נראה להם דהוי כתב ואפי' אי אינו כתב לא הוי רק גזירה, ועוד לא שייך לחוש דסופר לא יוכל לכתוב א"כ יכתוב אותו הכותב בסיקרא, גם דברי התוס' הנ"ל בלא"ה צ"ע כמ"ש שם ע"ש:

ומכל זה נראה לי ראי' ברורה להרי"ף וסייעתי' דלר"א ע"ח נמי כרתי וכל השקלא וטרי' בלי ע"מ כלל רק בע"ח או כשחותמים עדים ממילא כרתי וצריך שיהא כתב כמו שפירש הרשב"א דמזויף מתוכו פסול דאורייתא דכל שחתומים בו עדים כרתי וצריך לשמה וכן שיהא כתב הכל כמו לר"מ, אבל לדעת הפוסקים דלר"א ע"ח לא כרתי כלל רק ע"מ ואינו רק לעצה טובה ולראי', לא נתבררו לי דברים הללו כלל כמ"ש וצע"ג, ועוד נדבר בזה לקמן די"ט בס"ד:

בד"ה קוראין לפניהם וחותמין וכו' ובעי שנים קורין או אפי' יחיד וכו' דבריהם צ"ע לכאורה דמשמע דיחיד ואית לי' אימתא גרע משנים ולקמן מוכח להיפוך דשנים קורין פליגי רשב"ג ורבנן וביחיד ואית לי' אימתא כ"ע מודים דמהני דהא קי"ל כרבא דהלכה כרשב"ג וקי"ל ג"כ דיחיד ואית לי' אימתא כשר ועמ"ש בספרי ת"י סי' מ"ה בזה:

בגמרא ותו ליכא והא איכא וכו' לא יתנו לאחר מיתה קשיא לי לפי מה שכתבו התוס' לקמן די"ג לחלק בין הך דהכא להך דלעיל גבי חזרה דפליגי רבנן בשיחרור דהכא מיירי שלא מסר מיד ליד או שלא נטלו רק אחר מיתה, והשתא תיקשי למה לי' להקשות מנתינה לאחר מיתה הא בחזרה גופא איכא לרבנן ד' היכי שלא מסר מיד ליד, והיכי דלא נטלו כלל רק אחר מיתה אין להקשות דממילא כיון שמת לא שייך לומר לענין חזרה אבל בלא מסר מיד ליד בוודאי הוי לי' להקשות לגבי חזרה בעצמה דלרבנן נמי איכא ד', ומזה ראי' דלרבנן לעולם אינו יכול לחזור בו בעבד רק לענין נתינה אחר מיתה ס"ל דלא הוי גט עד דמטי' לידי' כמו שפירש"י וכדעת הרי"ף, ועמ"ש בפירש"י ותוס':

שם והא איכא לשמה וכו' היינו מוליך ומביא קשיא לי כיון דמסקינן לעיל דרבה אית לי' דרבא, א"כ אפי' אי אינן שווין בלשמה ג"כ שווין למוליך ולמביא, א"כ היאך נכלל לשמה במה דנקט מוליך ומביא כיון דבלא"ה בעי משום קיום, ונראה לי דעיקר הכוונה הכא דוודאי מדקתני דשווין למוליך ולמביא לגמרי שווין הן בלי הבדל כלל., והשתא אי אינן שווין בלשמה ממילא אינן שווין כי באתי' בי תרי בעבד אין צריך לומר ובאשה צ"ל משום לשמה וכיון דקתני דשווין למוליך ולמביא ממילא נכלל לשמה ג"כ אבל לרבא קשיא ודע שאני מסתפק בעיקר דין מוליך ומביא אי יכול לגרש האשה והעבד בע"כ אף דכל שליח הולכה יכול לגרש בע"כ כמו משלחו, אבל כאן כיון דטובת האשה והעבד הוא משום עיגון א"כ אם אינן רוצין לקבל הגט ואומרים שהוא מזויף אפי' בשמא שוב אינו יכול לגרש בע"כ, וכמו כן המביא בא"י דלא טענינן שלא בפניו מזויף משום עיגונא אבל בע"כ אינו יכול לגרש:

ואשר הביאני לזה הוא מה שאני תמה, לר"מ דס"ל חוב הוא לעבד שיצא מתחת יד רבו לחירות א"כ היאך חשיב מוליך ומביא הא בעבד כיון דחוב הוא היאך הקילו בו משום עיגון דישא ב"ח ויתחייב במצות שהרי אתה אומר דחוב הוא לעבד, ובשלמא באשה ניחא נהי דחוב הוא היינו כשיש הבעל פה אבל בשולח ממד"הי הוי עיגון כיון שאין בעלה פה רק במד"הי, אבל בעבד אין נ"מ אי חוב הוא דזילא לי' ושכיחא ליה כדאמר לקמן, א"כ לעולם חוב הוא והיאך שייך להקל בו משום עיגון לחובתו, וע"כ צריך לומר דבאמת לא הקילו רק כשרוצה לקבל ואינו חפץ בשפחה ואינו רוצה בהפקר, א"כ ממילא באשה ג"כ כך הדין דוקא מדעתה דהא שווין למוליך ולמביא לגמרי כמ"ש מקודם:

איברא קשיא לפי מה שהוכחתי בריש מכילתין בראיות ברורות דלרבא ג"כ משום איחלופי צריך לומר בפ"נ ולהעיד על לשמה כמו לרבה ממש, א"כ לדידי' נמי לשמה בכלל מוליך ומביא כיון דצריך לומר בפני נכתב בעבד ג"כ דהא שווין לגמרי הן א"כ מוכח דשווין לענין לשמה, וצריך לומר דמ"מ כיון דלרבא בקיאין הן בכל הלכות גיטין רק משום איחלופי צ"ל א"כ סגי כשמעיד על שאר הלכות הגט דמה נפקא מינה לשמה או מחובר וכדומה הלכך אף דשווין למוליך ולמביא אין הכרח דבעי לשמה בעבד, ועמ"ש לעיל ריש מכילתין בתוס' בד"ה לפי שאין בקיאין לשמה:

בפירש"י לא יתנו אחר מיתה ואפי' לרבנן דאמרו וכו' מודו רבנן דכל כמה דלא מטי' גיטא לידי' וכו'. זהו דעת הרי"ף ג"כ דהחזרה והגירושין הם שני ענינים ורבנן פליגי בחזרה ומודו בשיחרור דלא הוי עד דמטי' לידי' איברא קשיא לי כיון דשיחרור עבד כשמקבל בעצמו אינו רק מטעם גיטו וידו באין כאחד א"כ כה"ג כיון שלא נשתחרר אכתי יד עבד כיד רבו א"כ היאך יכול הזוכה לזכות בשיחרור עבור העבד כיון דהעבד עצמו לא הי' יכול לזכות בו כל שאינו משוחרר ואף דס"ל לרשב"א בשטר רק ע"י אחרים היינו דלדידי' ע"כ לא בעי שליחות מעבד כלל אבל לדידן דעבד משתחרר בשטר בקבלת עצמו ממילא כל דלא מצי עביד לא מהני שליח עבורו וצ"ע, ועמ"ש בתוס' ליישב מה דדברי רש"י סותרין דבריו דלקמן די"ג:

בד"ה כי קתני וכו' שאם מסר שטר מתנה וכו' אף דבש"ס לא הביאו רק בציוה לכתוב ולא במוסר שטר מתנה מ"מ דייק הרב ז"ל דע"כ אפילו בכה"ג איתא בשטרות דאל"כ כיון דהכא מסר שטר שיחרור וגט אכתי ליתא בשטרות וע"כ דאפילו כה"ג שמסר שטר מתנה ג"כ אמרינן כיון דהקפיד ליתן שטר אמרינן דהקפיד שיגיע לידו דווקא ומהאי טעמא לא משכחת בסיפא רק בתנו מנה לא בשטר:

בתוס' בד"ה לא יתנו פי' בקונט' וכו' ודבר תימא וכו' ורש"י עצמו חזר בו וכו' ולפעד"נ דרש"י אינו סותר עצמו כלל דמה שפי' לקמן שלא מסר לידו בחייו היינו שלא מסר ליד הזוכה בחייו אבל פשיטא שהגיע ליד הזוכה בחייו לא מכח מסירתו רק שנטלו בעצמו תדע שכתב לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה השליח לעבד להיות משוחרר ואי שלא הגיע לידו כלל וכי עדיף שליח מעבד בעצמו שכל שלא הגיע לידו אינו משוחרר, וע"כ דוודאי הגיע ליד הזוכה בחייו רק הוא לא מסרו לו בחייו ולכך לא נחלקו חכמים דכה"ג הוי טלי מעל גבי קרקע דדעת רש"י דלא מהני בשיחרור כמ"ש לעיל או כפי סברת ר"ת שלא מסר לידו מיד ליד וכאן ג"כ כוונתו רק בתנו מכח טעם הנ"ל, ומה שהוכרח לומר דמ"מ לא מצי הדר בי' היינו דקשי' לי' דאי בכה"ג יכול לחזור ג"כ לרבנן א"כ משכחת לרבנן ד' בחזרה גופא בלא מסר לידו רק נטל מעל הקרקע או מחמת שלא הי' מיד ליד וע"כ דלענין חזרה לא איכפת לן מעל הקרקע ולא מה שאינו מיד ליד כנ"ל. בד"ה מילתא דאיתא בשטרות וא"ת וכו' וי"ל דהשתא סבר כאידך שינוי' דלקמן. דבריהם צ"ע דהא אפי' לפי מה דמסיק מילתא דאיתא בקידושין דושין לא קתני, מ"מ אכתי צריך להך תירוץ מילתא דאיתא בשטרות, דפשיטא דבקידושין ליתא הך דנתינה אחר מיתה דהא התוס' פירשו מילתא דאיתא בקידושין