תפארת יעקב על גיטין שעו

שתסתור הכותל ותקצץ האילן ואפילו הם של אחר משחדא לי' בממונא כדמוכח לקמן א"כ אין התנאי מעכב הנישואין משא"כ באביה אי אפשר שתנשא שהרי אין בידה להמית אביה או לכלות כל היינות שבעולם, ואפילו אמר לה שלא תשתי יין זה או שלא תאכל בשר זה כגון מין יין פלוני או מין בשר פלוני מ"מ אין בידה לכלות אותו המין הלכך מעוכבת היא בנישואין מחשש שתעבור כיון שאין לה היתר עולמית, וכל זה היכי דאגידא בי' בכל האישות בהא לכ"ע לא הוי גט אבל אי לא אגידא רק בפלוני כגון על מנת שלא תנשאי לפלוני לזמן קצוב דלא חיישינן שתעבור שיש לה היתר אחר הזמן ומותרת לינשא לכל העולם רק לאותו פלוני עכ"פ אסורה באישות בהא פליגי ראב"ע ורבנן דלראב"ע בהא נמי לא הוי גט כיון דאגידא באישות באיש אחד עכ"פ לא הוי כריתות ולרבנן בהא הוי כריתות רק היכי דהתנאי מעכב כל הנישואין לגמרי אז לא הוי כריתות והשתא ממילא לא קשי' כל הקושיות הנ"ל, דמה שהקשו התוס' מיומא לק"מ דמה בכך דתלה בחבירתה ס"ס הרי התנאי מעכב כל הנישואין ואין הפרש בין אי מעכב לעולם או לזמן כל שמעכב הנישואין לכ"ע אפי' לרבנן דראב"ע אינו גט ולא הוי כריתות והרי התם אסורה לינשא עד שתמות חבירתה:

והשתא ניחא דקאמר דלמא מאית ומקיימא לי' לתנאה, והיינו שאין איסור זה עליה איסור לעולם דשמא ימות ותוכל לעשות בהיתר וממילא מקיימא לי' לתנאה ולא תעבור עליו ותוכל לינשא תיכף והוי שפיר כריתות כיון דלא אגיד' באישות א"כ ה"ה כל ימי חיי, והמדקדק בפירש"י לקמן גבי אבא ואביך דפי' להדי' דלאחר לא שמא תבעל לו והוי כמו על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, ולפום ריהטא תמוה דמה ענין זה לזה, ולהתוספתא הנ"ל ניחא דלעולם הטעם שמא תעבור על התנאי ואגידא בי' באישות, וכל זה ברור לפע"ד:

בתוס' בד"ה רבא כר' ינאי, וא"ת א"כ ר"י וכו' לא משום הני פרכי קאמר וכו'. ולדעתי לא קשי' ולא מידי דודאי מכח הני פירכי קאמר דאל"כ הוי לה להגמרא ליפרושי מילתא דר"י למה רואה דברי ראב"ע מדברי כולן, אבל הכוונה דע"כ ראב"ע נתן טעם בין בעל מנת בין בחוץ דאי לא שייך טעמו רק בחוץ בלבד ולא בעל מנת היכי קאמר ר"י רואה אני דבריו מדברי כולן הא ראב"ע נמי לא פריך מידי בעל מנת כמו אינך זקנים וע"כ דטעמא דראב"ע שייך בעל מנת ג"כ א"כ פשיטא דר"י ביקש לדחות דברי ר"א בעל מנת דהא כלהו זקנים כך בעל מנת הקשו א"כ שפיר קאמר דרואה דברי ראב"ע משא"כ כלהו תשובתם אינה תשובה בעל מנת מכח פירכי דרבא ור"ע נמי נדחה תשובתו בעל מנת, ונהי דבחוץ השיב יפה לטעמא דר' יוחנן דר"א מאיסור כהונה יליף אבל בעל מנת לא השיב ור' יוסי ביקש להשיב בעל מנת גם כן, וזה ברור:

בא"ד וא"ת כיון דר"א וכו' הנהו זקנים כו'. הרב מהרש"א ז"ל כתב דעל הנך דמקשי בחוץ קשי' להו דבעל מנת לא יליף ר"א מקרא כלל ואין זה במשמע בלשון התוס' הנהו זקנים ולדעתי כוונת התוס' בפשיטות דודאי מוכח להדי' לעיל דלא ס"ד דעל מנת יהא גרע מחוץ וכיון דהנך זקנים למדו דעל מנת לא הוי כריתות א"כ כ"ש דבחוץ לא הוי כריתות דלא שייך לומר על מנת לא הוי כריתות וחוץ הוי כריתות והשתא שפיר קשי' להו כיון דהני זקנים ס"ל דבעל מנת פליגי קשה מנין להם דבחוץ מודה ר"א דלמא בחוץ יליף מקראי דהוי כריתות מגזירת הכתוב א"כ ממילא גזירת הכתוב דבעל מנת הוי כריתות, וכן משמע לעיל מלשון הזקנים דלאו מהאי טעמא לא הוי גט רק מכח סברא זו הכריחו דאין זה כריתות, וכיון שנאמר ספר כריתות ממילא אימעט זה דלא הוי כריתות רק בלי סברא הוי אמרינן דהוי כריתות ומכח סברתם למדו דכה"ג לא הוי כריתות כמו שסיימו בהדי' כל אחד הא למדת שאין זה כריתות, והשתא כיון דמצינו גזירת הכתוב דאפילו בחוץ הוי כריתות כ"ש בעל מנת דשייך גזירה זו, תדע דאי ס"ד דהנהו זקנים פוסלין הגט מכח טעם זה ממש א"כ מה ס"ד דר"ע באמת והי' לו לפסול כל תנאי בגט וע"כ דאי אפשר לפסלו רק דלמדנו שאין זה כריתות אבל כל תנאי דעלמא ע"כ כשר הוא דליכא למימר בתנאי דעלמא שאין זה כריתות כיון שנכרתה ממנו באישות לגמרי וע"כ הוי גט רק תנאי באישות יש לפסלו מכח שאין זה כריתות, ורבא השיב עליו דמ"מ כיון דבתנאי דעלמא ע"כ הוי גט דהוי כריתות ממילא אין ללמוד דתנאי אישות לא הוי כריתות, אבל הא ודאי אי אפשר לומר דמן השם הזה פסול, וזה ברור ושפיר קשי' להו לתוס' דכיון דגזירת הכתוב הוא דאפילו בחוץ מהני ש"מ דהוי כריתות וכ"ש בעל מנת שא"א לומר דלא הוי כריתות, והא דפליגי בעל מנת דקמש"ל אף דבהא איכא תשובת זקנים מכל מקום פליג ר"א או להודיע כחם דרבנן:

אמנם עיקר קושית התוס' נראה לי ליישב דבלא"ה תמה מהרש"ל לעיל בהא דמקשה אילימא בחוץ דהיאך ס"ד בחוץ למה גט בטל ואפילו הי' ר"א אוסר לפלוני אפילו אח"כ א"א להקשות עליו בחוץ:

ולדעתי לק"מ לפי הנ"ל דאי בחוץ ס"ל לר"א דמהני שפיר קשי' לי' לר"ע עליו דהא חזינן בעל מנת לא הוי כריתות א"כ כ"ש בחוץ דלא הוי כריתות דאי אפשר לומר דבחוץ הוי כריתות טפי מעל מנת, וזה הטעם דהגט בטל אינו טעם לפיסול הגט רק דמכח זה שמענו דאין זה כריתות אבל כיון דשמענו דלא הוי כריתות כ"ש חוץ דלא הוי כריתות, ועל זה קאמר דמודה ר"א דחוץ לא מהני רק קודם שתנשא לאחר אבל כשתנשא לאחר מותרת אח"כ לכל, א"כ ממילא אין להקשות עליו מעל מנת דעל מנת נמי כה"ג שלא תנשאו לפלוני מעיקרא הוי שפיר כריתות ובהא לא יהא גט בטל ולא שמענו דבכהאי גוונא לא הוי כריתות אבל היכי שאסרה לעולם באמת בין בעל מנת בין בחוץ לא הוי כריתות:

והשתא ממילא לק"מ קושית התוס' ג"כ דנהי דאית לי' גזירת הכתוב בחוץ מ"מ מודה הוא דרק קודם שתנשא לאחר מהני אבל אח"כ מותרת לכל א"כ על מנת נמי דוקא בכה"ג הוי כריתות אבל כיון דלהני זקנים פליגי בעל מנת אפי' שלא תנשאי אחר שתתאלמן מאחר, ובהא דלא שמענו מגזירת הכתוב דבחוץ כה"ג הוי כריתות ממילא בעל מנת נמי לא הוי כריתות:

אמנם אחר העיון היטב כל דברי התוס' ברורים והוא בשום לב מה ענין דברי התוס' בקושי' זו כאן הלא כבר הוזכרו לעיל הנך טעמי דר"א מקראי לר' ינאי ור' יוחנן ולעיל הוי להו להקשות מה השיבו ד' זקנים ומאי ענין זה לכאן בתר דמפרש פירכי דרבא ולקושי' הקודמת לר' יוחנן והוא תמוה לכאורה:

לכן ברור דכך כוונת התוס' דודאי עיקר הקושי' כמש"ל דכיון דס"ל לר"א גזירת הכתוב בחוץ פשיטא דעל מנת הוי כריתות. אך יש מקום לומר דע"כ ס"ל לר"א בחוץ רק בזמן מוגבל שלא תהא אסורה לעולם דאח"כ תהא מותרת כהך ברייתא דמודה ר"א אבל אי אסרה לעולם שלא יהא לה היתר באמת אין זה כריתות ושפיר קשי' להו לד' זקנים נהי דבעל מנת לזמן מוגבל דהיינו קודם שתנשא לאחר הוי שפיר כריתות אבל בעל מנת לעולם דג"כ ס"ל לר"א דמהני למאן דאמר בעל מנת פליגי בהא שפיר השיבו ד' זקנים כיון דאסורה אפילו אחר שתנשא לאחר:

אמנם להך טעמא דר"א יליף מאשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה ע"כ צריך לומר דס"ל לר"א אפי' אסרה לפלוני לעולם ג"כ הוי גט דהתוס' לעיל בד"ה אפי' הקשו הא ע"כ מודה ר"א דאיסור כהונה שאני דהא מותרת להתייבם כשלא נתגרשה רק מאישה ולא התירה לשום אדם, ותירצו דע"כ דבחוץ מפלוני הוי גט גמור דאי לא הוי גט סברא הוא דבלא התירה לשום אדם אפי' ריח גט לא הוי, והשתא ע"כ מוכח דאפילו אמר חוץ מפלוני תהא אסורה לעולם ג"כ הוי גט דאל"כ כיון שאי אסרה לאחד לעולם לא הוי גט סברא היא דאי אסרה לכ"ע לעולם דאפילו ריח גט לא הוי וע"כ דאפילו אסרה לפלוני לעולם הוי גט לר"א ומוכרח מקרא דואשה גרושה מאישה דכיון דלכ"ע הוי ריח גט לאחד הוי גט גמור, והשתא כיון דגזה"כ היא דבחוץ אפילו לא התירה כלל הוי גט כ"ש בעל מנת דאפילו התנה עלי' לעולם הוי גט ומה השיבו ד' זקנים, ואי קשי' להך טעמא דר"א יליף מכהונה היכי תנן ומודה ר"א וכו' לא קשה מידי, דאי אמר סתם אמרינן דרק קודם נישואי אחר אסרה לפלוני אבל אי פירש דאסרה אח"כ ג"כ אסורה אח"כ ג"כ ומ"מ הוי גט (ואי קשי' למאן מודה ר"א באמת הניחו התוס' לקמן בתימא דלמאן מודה ועמ"ש לקמן שם], אבל להך טעמא דר"א יליף מויצאה