תפארת יעקב על גיטין שעה

חייו ליכא למיחש כלל ומותרת לינשא לאחר, וכבר כתבתי דלא משמע כן מדברי התוס' ביבמות:

ודע דבעיקר דברי התוס' יש לדון במה דמשמע מתוספתא דעכ"פ חיישינן שתנשא לאחר והרי הכא פריך עלה אי הכי כלהו תנאי וקשה הא באמת חיישינן הכא שתעבור על תנאה ואסורה לינשא שמא תבעל לפלוני, ונראה לי דעיקר סברת ר"ע הוא דכל שיש במציאות שיתבטל הגט אחר שניתן שוב אינו כורת דאין זה כריתות וזה שאמר כיון דאי נשאת לפלוני נתבטל הגט למפרע שוב אין זה כריתות, והיינ' דמקשה אי הכי כלהו תנאי דעלמא נמי לא תינסב עד שתקיים התנאי כי עיקר הכריתות בעת קיום התנאי ומעיקרא כל שאפשר שיתבטל אין זה כריתות ובאמת קי"ל דכל על מנת מגורשת למפרע קודם קיום התנאי, ואף דבאמת חוששין שלא תנשא שמא תעבור אבל לא בשביל זה אין זה כריתות רק כריתות גמור הוא למפרע, ובהכי נראה לי ליישב התוספתא שלא תסתור ברייתא דלקמן דבתוספתא נקט אינו גט, והיינו דאתיא כר"ע דכל שיש לחוש לביטול הגט למפרע אין זה כריתות רק בעל מנת שלא תנשאי אין זה ביטול דנישואין ליכא באבא ואביך כלל, אבל ברייתא שלנו דלקמן לא ס"ל כר"ע מכח פירכא דכלהו תנאי נמי ושפיר הוי גט רק דחיישינן לכתחילה שתנשא שמא תעבור על התנאי, גם במה שכתבו התוס' דלאחר לא חיישינן ג"כ רק אחר מיתת המגרש, אינו נראה כלל דבמה נפשך אי לא חיישינן שתבעל לפי שהיא אשת איש א"כ אחר מיתת המגרש ג"כ לא תבעל שתהא א"א למפרע, ואי תבעל באונס נראה לי שאין זה מן התנאי שלא התנה עליה בכך, אלא נראה לי דכיון שנתגרשה ומותרת לכ"ע לא מזדהרת כ"כ אפי' באותו פלוני דחושבת דגרושה היא כיון שאינה אסורה רק מכח התנאי אבל באבא ואביך כיון דבלא"ה אסורה להם מכבר מאיזה צד ניחוש שתבעל להם, כנ"ל:

בד"ה אילימא בחוץ וטעמא וכו'. ולא ביארו התוס' למה נימא כן דנתרוקן כל כחו ופקע אישות ראשון, נראה הטעם כיון שהתירה לכל אדם ע"כ לגמרי התירה שנתרוקן כל כחו דאל"כ אכתי אגידא בי' ולא היתה מותרת וממילא מה שאמר חוץ מפלוני היינו שלא תהא מותרת מכחו, אבל לאחרים שהתירה ע"כ התירה לגמרי ומכחם שפיר מותרת לפלוני והיינו דהשיב רשב"א לקמן היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר דמ"מ בעל זה לא התירה בגט זה לפלוני והיאך יתיר בעלה השני מה שאסר הראשון, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה מודה:

ע"ב בגמרא ור"ע אי חוץ הוא וכו'. משמע בהדי' יה דבהא ליכא למ"ד דבתרווייהו ודאי לא פליגי, מיהו הא קשי' קצת היכי בעי לעיל אי בחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו רבנן או להיפך בעל מנת פליגי ובחוץ מודה ר"א, וקשה הא הנך זקנים כלהו על על מנת השיבו ואפי' ר"ע השיב בעל מנת מה דלא שייך תשובתו על חוץ כלל. א"כ יש להסתפק בהיפך אי בחוץ פליגי אבל בעל מנת מודה ר"א מכח תשובת זקנים הללו או בעל מנת פליגי רבנן מכח תשובת ד' זקנים אבל בחוץ מודו רבנן ומזה ראיה דלא חששו בגמרא לעיל לתשובת ד' זקנים הללו דאית להו פירכא וכ"ש לר"ע כל תנאי דעלמא נמי, והיינו דקאמר בפשיטות אבל בעל מנת מודו מידי דהוי אכל תנאי דעלמא:

ובהכי ניחא לי מה שיש להקשות לר"ע היכי מותיב להך מ"ד דבחוץ פליגי א"כ תיקשי לי' עכ"פ גם לרבנן דמודו בעל מנת הך תשובה שהשיב בעל מנת ולמה השיב על דברי ר"א בלבד, ולהנ"ל ניחא דלר"ע דמותיב תשובה בעל מנת באמת ס"ל דלמ"ד בחוץ פליגי דוקא בחוץ פליגי אבל בעל מנת לכ"ע לא הוי גט מכח תשובת ר"ע בעל מנת רק בחוץ דלא שייך תשובה זו פליג ר"א ור"ע השיב עלי' אפי' בחוץ מכח תשובה אחרת, כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה רבא כר' ינאי:

שם למימרא דר"י כוותי' ס"ל והא איהו נמי מיפרך קפריך וכו'. יש לדקדק למה לי' לומר למימרא דכוותי' ס"ל הא בלא"ה קשה דקאמר אין משיבין את הארי כו' והוא עצמו השיב עליו תשובה ונראה לי דעיקר השקלא וטרי' סובב והולך דס"ד דמכאן יש להוכיח דר"י כר"א ס"ל מדקאמר אין משיבין את הארי, ואהא דחי דבלא"ה קשה הא הוא עצמו השיב עליו תשובה וע"כ דהכוונה דאינהו נתאספו להשיב עליו תשובה והיינו לדחות דבריו מכח קושי' אבל הוא לא נתאסף לדחות דבריו בקושי' אבל הם נתאספו ונכנסו להשיב דהיינו לולא זה היו פוסקין כמותו רק מחמת תשובתם לכך אמר להם אין משיבין את הארי, אבל הוא הקשה עליו לא לדחות דבריו מחמת קושי' רק מצד שאין הלכה כמותו לא ס"ל כוותי' כנ"ל:

שם נענה ראב"ע כריתות דבר הכורת וכו' כל הסוגי' עד בעא מיני'. לפי שנראה לפע"ד שלא עמדו המפרשים ז"ל על בירור הדברים בענין זה והוא דבר הנוגע לדינא ראיתי להאריך בסוגי' זו לברר ענין זה לנכון ומתוך הביאור יתבארו פסקי הרמב"ם ז"ל בזה:

והנה מה שיש לתמוה בסוגי' זו הוא כך א) מה שהקשו כל הפוסקים דלבית אביך מ"ש מחיי פלוני הא במת האב מותרת ליכנס בו ואי משום דאז לא יהא בית אביה מ"ש מהא דתנן בתוספתא על מנת שלא תעלי באילן זה ובכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט אלמא אף שלא הותרה לעלות באילן כלל רק לפי שנקצץ ואיננו נפסק האיסור מ"מ הרי זה גט, ובזה תמהו על הרמב"ם ז"ל שפסק בעל מנת שלא תנשאי לפלוני דבעינן זמן קצוב וקשה מחיי פלוני דהא אם ימות יפסק האיסור כמו כותל ואילן דתוספתא הנ"ל. ב) קשי' לי מה שהקשו מ"ש חיי פלוני מכל ימי חיי והא שנא ושנא דכל ימי חיי הרי הגט לא התיר כלל דכל ימי חייו אגידא בי' וכשמת שהותרה הרי מיתה מתרת ואין צורך לגט משא"כ חיי פלוני הגט מתיר אחר מיתת פלוני. גם לא הבנתי כלל מה שאמרו דלמא מאית ומקיימא לי' לתנאה איזה קיום הוא אחר שמת הא אז נתבטל התנאי ומותרת לעבור עליו גם קשה קושית התוס' מהך דיומא דהתם דתלה בחבירתה כחיי פלוני דמי והש"ס מדמה לה התם לכל ימי חייכי. גם יש לתמוה הא משמע בגמרא להדי' דראב"ע בין בחוץ בין בעל מנת פריך דהא לא קאמר עלי' במאי אילימא וכו' כמו שאמר בשאר זקנים ועוד דר"י קאמר רואה אני דברי ראב"ע מדברי כולן ואינהו בעל מנת אמרי א"כ אי ראב"ע רק בחוץ קאמר מאי אולמי' דראב"ע מדברי כולן הא טעמו ג"כ לא שייך בעל מנת כמו טעמייהו דשאר זקנים, והשתא למה לית לי' פירכא כמו דפריך על ר"ע מ"ש מכל תנאי דעלמא כמו כן קשה לראב"ע, וליכא למימר דס"ל לראב"ע דוקא היכי דאגידא בי' בתנאי אישות לא הוי כריתות אבל תנאי אחר לא דהא פשיטא דמודה ראב"ע להך ברייתא דעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות אלמא דאפי' שתיית יין מעכב כריתות וע"כ דהכל תלוי אי לעולם לא הוי כריתות ואי בזמן מוגבל הוי כריתות א"כ הך דראב"ע אי לעולם קאמר מ"ש דפליגי רבנן דלא גרע משתיית יין לעולם ואי בזמן קצוב או לפי דיכול להיות שימות פלוני הוי כזמן קצוב א"כ שפיר קשה מ"ש מכל תנאי דעלמא כגון אל תשתי יין כל ימי חיי פלוני דודאי מודה ראב"ע דהוי כריתות:

ועל כל אלה הט אזנך ושמע דבר חדש בדבר הזה, והוא שאני אומר שאין עיכוב מצד כריתות רק דבר השייך לאישות ומעכב באישות אבל לא יין ושאר תנאי דעלמא, תדע שהרי חוץ מזנותך נסתפקו לקמן אי הוי שיור דס"ד דוקא נישואין הוא דלא הוי כריתות וכ"ש דברים אחרים שאינן ממין האישות כלל וההפרש שיש בין שלא תשתה יין לעולם בין בזמן מוגבל וכן בהליכה לבית אביה הוא מטעם אחר, ודבר זה מפורש בתוספתא להדי' ה"ז גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם שלא תשתי יין לעולם אין זה כריתות שמא תלך ושמא תשתה שלשים יום הרי זה כריתות ואין חוששין שמא תלך ושמא תשתה, הרי מבואר הוא דעיקר הטעם שכל שאסר עלי' הדבר לעולם שאין לה בו היתר כלל חוששין שתעבור על התנאי וא"כ אסורה לינשא וא"כ אגידא בי' באישות, אבל בזמן קצוב שיש לה היתר לא חששה תורה שתעבור וא"כ מותרת לינשא ואינה אגידא בי' באישות רק בשתיית יין ואין זה מעכב בגט ולכך בהתנה עלי' על מנת שלא תלכי לבית אביך הרי אסר עלי' הליכה לבית אבי' לעולם ואין לה היתר בו כלל ומה בכך שימות האב מ"מ יש לחוש כיון שלא יהא לה היתר לילך אצלו תעבור על התנאי ואגידא בי' באישות:

אמנם מה שאמרו בתוספתא על מנת שלא תעלי באילן זה נהי דכל זמן שהאילן עומד חיישינן שתעבור ותעלה בו שהרי אין לה היתר לעלות בו אבל מ"מ אין תנאי זה מעכב הנישואין שהרי יכולה היא לינשא תיכף באופן