תפארת יעקב על גיטין שעד

שייך לומר דאי יתכוין לא יקנה ואי לא יתכוין יקנה אותה וממילא אפילו שלא במתכוין ליכא מצות יבום כלל, ולזה הוצרכו התוס' לומר דעכ"פ אינה פוטרת צרתה כיון דלא דמי לאחות אשה דמ"מ מותרת לו בביאה ואינה ערוה, ונהי דאין זה בתורת יבום אבל מ"מ אינה אסורה לו לגמרי כאחות אשה ואינה פוטרת צרתה, ולפי זה ממילא יש לומר דהכא נמי עוקר מצות יבום דכיון דאינה מתייבמת אם מתכוין לייבם אפי' שלא בכוונה לא נתקיים מצות יבום כלל ועמ"ש בסמוך:

שם ובמאי אילימא בחוץ וכו' אלא בעל מנת. קשי' לי כיון דבעל מנת פליגי מאי קושי' בת אחיו לא ישא שאני התם דלא מיקרי עקירה למצות יבום שאינה זקוקה לו כלל אבל הכא בעל מנת הרי זקוקה לו שכל כמה שלא נשאה לא עברה על התנאי ולא נתבטל הגט והרי זקוקה היא ליבם רק שאי אפשר ליבמה והרי עוקר הוא מצות יבום, ועוד לפי מה שכתבו התוס' בסוף ד"ה אפילו בפי' הירושלמי דיכול לבטל התנאי קודם שימות להתירה לגמרי א"כ הכא הוא עקר במה שלא ביטל התנאי לפני מות אחיו אבל בת אחיו אין בידו כלל לבטל לקיים מצות יבום, גם לא הבנתי כלל מה שאמרו אילימא בחוץ דכיון דבחוץ פליגי מודו רבנן בעל מנת א"כ תיקשי לי' לרבנן בעל מנת הא גורם לעקור דבר מן התורה מיהו בהא אפשר לומר דס"ד דבעל מנת לא קשי' לי' כיון דדרך תנאי הוא מ"ש מכל תנאי דעלמא כמו שיכול להתנות שאר תנאי ה"ה תנאי זה רק בחוץ קשי' לי' ומסיק דע"כ בעל מנת קשי' לי' דבחוץ מישרי שרי ר"א אבל הנ"ל צ"ע לפע"ד:

שם נענה ר"י הגלילי וכו' הרי אשת איש היינו פירכא. לכאורה תמוה דמאי פירכא היא זו דאשת איש הרי האיסור הוא לפי שהיא אשתו של זה ולכ"ע אסורה מכח זה אבל שתהא אסורה לזה ומותרת לזה ואינה אשת שניהם לא מצינו כלל:

ונראה לי לפי מה דבעי ר' אבא לעיל בקידושין אי דוקא בגט לא מהני דבעינן כריתות וליכא אבל קידושין בקנין כל דהו סגי או דלמא ויצאה והיתה, והשתא שפיר קאמר הרי אשת איש דהיינו שנתקדשה חוץ מפלוני וקרי לה אשת איש דלגבי גירושין נתגרשה חוץ מפלוני והיא פנויה, וגבי קידושין הוא להיפך דאשת איש היא חוץ לפלוני דאסורה לזה ומותרת לזה ואינה אשת שניהם רק אשת המקדש ואפילו תימא ויצאה והיתה היינו דוקא אי כבר שמענו בגירושין ע"כ גם בקידושין מכח ויצאה והיתה אבל לומר דלכך בגירושין לא מהני דהיכן מצינו, זו אינה קושי' דמצינו בקידושין דבהא ליכא טעמא דבעינן כריתות וע"כ מהני כנ"ל:

שם נענה ר"ע וכו' ובמאי אילימא בחוץ משרי שרי מהרש"ל תמה אי בחוץ למה גט בטל ובניה ממזרים הא לא נתבטל הגט כלל כיון שלא התנה דרך תנאי ונראה לי דמהא ראי' דעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי כחוץ דמי והשתא ס"ד דס"ל לר"ע דבחוץ פליגי וממילא בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי ג"כ פליגי דפשיטא דליכא למימר דבעל מנת מודה ר"א דלא מהני דא"כ כדבעי לעיל אי בחוץ פליגי אי בעל מנת הוי לי' לומר דיש ספק אי בחוץ פליגי אבל בעל מנת לכ"ע לא מהני, והשתא קשי' לי' בעל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי דנמצא גט בטל וע"כ דכה"ג אין זה כריתות וכ"ש חוץ ואהא מקשה דבחוץ משרי שרי ר"א והיינו דס"ל דלא מהני חוץ רק אי לא אגידא בי' לעולם אבל אי פי' חוץ לעולם מודה ר"א דלא מהני דאגידא בי' כל ימי חיי' וא"כ ממילא על מנת שלא תנשאי ולא תבעלי ג"כ דוקא בהך גוונא דלא התנה רק קודם שתנשא לאחר אבל אח"כ פקע אישות של זה דאל"כ כיון דכחוץ הוא מודה בה ר"א דלא מהני כמו חוץ לעולם דלא מהני ומשני אלא בעל מנת היינו בלא תנשאי, ובהכי ניחא למאי דס"ד בחוץ פריך תיקשי לרבנן בעל מנת, ולהנ"ל ניחא דס"ד בחוץ פריך וכולל חוץ ועל מנת שלא תנשאי ולא תבעלי אבל בעל מנת שלא תנשאי מודו רבנן ובהא ס"ד דלא קשיא כלל דלא חיישינן שתעבור על תנאה כיון שיכולה ליבעל לו בזנות ומשחדא לי' בממונא ומסיק דבעל מנת קש' לי' ובאמת אית לי' פירכא דאי דמ"מ ניחוש שתעבור כל תנאי ניחוש להכי כנ"ל ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה רבא כר' ינאי עוד ישוב נכון לקושית מהרש"ל הנ"ל:

בתוס' בד"ה ועמדה ונשאת, וא"ת וכו' ומ"ש מהא דתני' בתוספתא וכו'. כבר כתבתי דלא דמי אבא ואביך להך דהכא דהתם חוץ לא איכפת לן כדתנן לקמן הלכך שפיר אמרינן דהך על מנת חוץ הוא דלא משכחת לה נישואין כלל אבל בעל מנת שלא תנשאי לפלוני אי נישואין ממש קאמר הרי חוץ הוא דלא התיר לפלוני נישואין כלל, והשתא אמרינן דחוץ לכ"ע הוי שיור רק בעל מנת פליגי וע"כ דרך נישואין קאמר דאז הוי תנאי לא חוץ וכן מוכח בברייתא דלעיל שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וקשה אי בחיי המגרש אין זה נישואין רק זנות ואי אחר מותו מותרת לו וע"כ דרך נישואין קאמר:

וראיתי להרמב"ן ז"ל שכתב בפשיטות בלי טעמא כלל דכתם על מנת שלא תנשאי דרך נישואין קאמר, ומתוך כך כתב דמכאן מוכח דאי נתן לחבירו מתנה על מנת שלא יתננה לאחר ונתנה לאחר נתבטלה מתנתו דדרך מתנה קאמר, ע"כ:

ואני תמה על דברים הללו מתרי טעמי חדא דלא דמי מתנה לגט כלל דבמתנה בהא תלי' דאי ישנה בעין והדרא למרה א"כ אין זו מתנה כלל אבל אי נתן לחבירו מתנה דבר מאכל וכיוצא בו וזה נתנה לאחר לאכלה ואכלה א"כ פשיטא דאפי' אי נתבטלה מתנתו אין לו לראשון רק על המקבל מתנה הראשון דכיון שנתבטלה חייב לשלם לו דמיה אבל המקבל הראשון אין לו על האחרון כלום כיון שבעצמו נתנה לו לאכלה וכיצד יתבע ממנו דמים א"כ שפיר יש לומר דמתנה ממש קאמר דהיינו אי יתננה לפלוני ולא תשוב עוד לו יתחייב לשלם לו דמיה, אבל כל עוד שתוכל לחזור לו בעין אין זו מתנה כלל ולא עבר על התנאי, ודוק:

ועוד קשי' לי על דברי הרמב"ן ז"ל דלקמן בעי חוץ מזנותך מהו, והשתא יש להבין אי אמר חוץ מנישואיך מה ס"ל להרמב"ן אי ס"ל דבהא ודאי הוי שיור א"כ היכי מביא ראיה מכאן למתנה שאני הכא דע"כ דרך נישואין קאמר דאי נישואין ממש קאמר א"כ הוי ממש כמו חוץ דהא מנע ממנה נישואי פלוני לגמרי ולא דמי לתנאי דעלמא דיכולה לעשות התנאי רק הגט מתבטל אבל כאן אינה יכולה להנשא כלל שאין לה נישואין אצלו כלל והוי ממש חוץ הלכך ע"כ דרך נישואין קאמר אבל במתנה שפיר יש לומר שלא בא רק לעכב עליו שלא יוכל ליתנה לאחר וממילא תשאר שלו ואי לא התנה היה יכול ליתנו לאחר לכך התנה שלא יוכל ליתנה לאחר אבל לא דרך מתנה קאמר ואי ס"ל להרמב"ן דדוקא בחוץ מזנותך מבעי' לן אבל חוץ מנישואיך לא הוי שיור כיון דהותרה בזנות, א"כ אכתי מאי ראי' מייתי דלמא הכא דוקא אמרינן דרך נישואין קאמר דאי נישואין ממש א"כ הוי כמו חוץ א"כ למה לו לומר בעל מנת דהא לעולם לא יתבטל הגט רק שלא תוכל להנשא א"כ הי' לו לומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מנישואי פלוני ומדקאמר על מנת ש"מ שרצה שאם תעבור יתבטל הגט א"כ ע"כ דרך נישואין קאמר אבל במתנה שפיר יש לומר דרצה שלא תתבטל המתנה כלל רק שלא יוכל ליתנה לאחר והתם לא שייך להתנות חוץ רק בתנאי ואולי כוונת הרמב"ן ז"ל דהכא נמי יש לומר דלכך לא אמר חוץ כדי שיתבטל עכ"פ אחר מיתתו כל הגט לגמרי משא"כ בחוץ לא יתבטל לעולם, אך נצטרך לומר דסובר הרמב"ן ז"ל דחוץ מנישואי פלוני עדיף מחוץ מזנותך דבהא לא הוי שיור, ואין זה במשמע לקמן רק נישואין הוי שיור טפי מזנות ע"ש:

וראיתי להר"ן ז"ל שכתב דהכא היינו טעמא דבשעת נישואין חל הגט ומעיקרא ואח"כ לא ושאני בהיום אי את אשתי דפסקה היום לגמרי ומלבד דדבריו דחוקין לחלק בין פסקה ליום לפסקה לשעה אבל בלא"ה אני תמה דהא הספק בהיום אי את אשתי היה דלר"א תהא מגורשת היום ולא למחר ולרבנן לא תהא מגורשת כלל כמו חוץ דעלמא דשייר בגט והשתא במה נפשך אי שייך בזה פסקה מגורשת לגמרי ואי לא שייך ממילא שייך בפלוגתא דר"א ורבנן ולרבנן אינה מגורשת כלל ואפילו לר"א אינה מגורשת דמודה בחוץ לפום סברא דהשתא דבעל מנת פליגי ולכ"ע אין גירושין לחצאין, לכן ברור דהעיקר כמ"ש דעיקר טעמא דע"כ דרך נישואין קאמר דאל"כ הוי ממש כמו חוץ כמו שבארנו, ומה שתירצו התוס' דבחיי המגרש לא חיישינן שתבעל כלל אפילו אמר שלא תבעלי רק אחר מותו ולפי זה בקצב זמן כל ימי