תפארת יעקב על גיטין שעב

ולא הוי אשת אחיו וצרתה בת יבום היא ובזה לא שייך למינקט דאי דזה לא שייך רק למינקט המציאות דהי' מעיקרא באיסור אבל עכשיו שרוצה לומר פוטרת צרתה והרי אינה פוטרת כלל, ואפילו אם נדחוק דהכוונה לאחר מיתת הערוה, מלבד דבמתניתין קתני פוטרת צרתה והיינו בחיים דוכלן שמתו אינן פוטרות ובהך אינה פוטרת אחר מיתת הבעל בעודה בחיים רק לאחר מיתת הערוה, ועוד דערוה גופא אינה פטורה להנשא לאחר שמא תעבור כיון דהמגרש חי דאי מת אינה א"א ליבם כלל. אבל בלא"ה לא קשה מידי לכאורה דערוה אינה פוטרת רק ערוה שתהא אסורה עליו לעולם כגון אחות אשה וכדומה דאפילו תמות אחותה לא תהא מותרת לזה ואכתי ערוה עליו מכח אשת אחיו כיון שלא היתה בת יבום בשעת נפילה, אבל זו כשימות המגרש תהא מותרת לפלוני היתר גמור דכיון שיתבטל הגט ע"י הנישואין שלו הרי אינה אשת אחיו רק מפותת אחיו ומותרת לו וכה"ג אינה ערוה כלל לפטור צרתה, לכן נראה לי דכוונת התוס' בעל מנת שלא תנשאי לפלוני כל ימי חיי והשתא מותרת היתה להנשא לאחיו דבחיי המגרש לא חיישינן שתעבור כמ"ש התוס' לקמן להדיא בד"ה ועמדה ולאחר מיתה הותר התנאי לכך לא זכרו בכאן הקושי' ללוי דוקא, והשתא ניחא דצרתה ג"כ מותרת להנשא דלא חיישינן כלל שתעבור וכמו כן הוי ערוה גמורה דאפילו אחר מיתת המגרש תהא אסורה עליו מכח אשת אחיו שלא יתבטל הגט כלל, וביבמות דכתבו ללוי צ"ל דהוי ס"ל דגם בחיי המגרש חיישינן שתעבור על התנאי, וצרתה מותרת אחר מיתת המגרש והתם ג"כ כוונתם שלא אמר רק על זמן מוגבל כל ימי חייו:

אמנם בעיקר קושית התוס' נראה לי דלק"מ דודאי הא דערוה פוטרת צרתה היינו בהנך חמש עשרה נשים דוקא דהאי ערוה אשת אחיו ממש היא ומ"מ אסורה לו מצד אחר שהיא ערוה עליו בהא פוטרת צרתה אבל זו שאנו דנין עליה מה שאסורה עליו הוא מצד מה שהיא אצל אחיו בגדר אשת איש דהיינו אשת המגרש הראשון ובגדר זה אינה אשת אחיו כלל רק אשת פלוני ומצד זה אין לפטור צרתה ומצד אשת אחיו הרי היא מותרת לו שאי היתה אשת אחיו לגמרי היתה מותרת לו רק לפי שאינה אשת אחיו לגמרי אצלו רק אשת פלוני ומצד זה אין זו צרתה. ונראה לי שזהו כוונת הירושלמי שהביאו התוס' אע"פ שהתוס' לא פירשו כך:

ודע דבעיקר קושית התוס' יש לדון לפי מה שכתבתי לעיל דאי בא עלי' פלוני באונס לא נתבטל הגט כלל כי לא התנה עליה רק שלא תבעל לו והיינו ברצונה ואפי' התנה עליה שלא יבעול אותה פלוני מ"מ אם בעל בשוגג נראה דלא נתבטל הגט בזה, והשתא כיון דהבא על יבמתו בין באונס בין בשוגג קנאה א"כ שוב אין זו יכולה לפטור צרתה כיון דהיא ג"כ בת יבום היא וצריך לומר לפי זה דעיקר הקושי' היכי דאמר בפירוש שאפילו תבעל באונס ובשוגג לא יהא גט ולא מיקרי מתנה בדבר שאינה יכולה לקיימו דכמו במתנה על מנת שירדו גשמים ועל מנת שתצא חמה מנרתיקה הוי תנאי ה"ה תנאי זה כנ"ל:

בא"ד ובא ראובן וקידשה חוץ משמעון אחיו וכו'. כוונתם דאז מותרת לשמעון כפנויה דעלמא ואינה אשת אחיו כלל אבל אי קידשה ראובן סתם דאסורה לשמעון מכח אשת אח רק לייבמה בתורת יבום ולא שייך יבום רק באשת אחיו שהיא רק אשת אחיו בלבד לא זו שהיא אשת הראשון שקידש קודם ראובן ג"כ וכיון דהיא לאו בת יבום גם צרתה אינה מתייבמת, ולפי שרצו בכאן לפרש צרת צרתה ג"כ הוצרכו לומר באופן שהיא לשמעון פנוי' לא אשת אחיו כלל אבל ביבמות לא רצו להמציא רק פוטרת צרתה בלבד לא הוצרכו למציאות זה רק בפשיטות, ועמ"ש בסמוך ולקמן בבעי' דר' אבא:

בא"ד ובא שמעון וקידשה חוץ מלוי. עמהרש"א ומהרש"ל, ודבריהם תמוהין לפע"ד דפשיטא דכל יבמה שהיא זקוקה מכח שני מתים שוב אינה מתייבמת אפילו לאותו האח שאינה אצלו רק מכח מת אחד דמה בכך דאצלו אינה אסורה רק מכח מת אחד ס"ס היא זקוקה להתייבם מכח שני מתים לשאר האחין, וכך דרשו ומת אחד מהם יבמה יבוא עליה מי שאין עלי' זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין והרי אם לא תתייבם לזה האח כגון שימות וכדומה הרי זקוקה היא מכח שני מתים לשאר האחין ושוב אינה מתייבמת לשום אח וממילא גם צרתה לאו בת יבום היא ולא משכחת צרת צרה, לזה הוצרכו לומר באופן דללוי מותרת לאו מכח יבום רק מכח פנוי' ואינה אשת אחיו כלל וכיון דמותרת לו לגמרי פשיטא שאינה פוטרת צרתה ומשכחת לה צרת צרה, ומה שהביא מהרש"א מדברי התוס' ביבמות הוא תמוה, דשם מבואר להדי' שלא רצו רק להמציא צרה בלבד ואח"כ הוא דכתבו דמשכחת נמי צרת צרתה א"כ מעיקרא בצרה בלבד לא הוצרכו לומר כמו כאן וכן מבואר לכל מעיין שם, אבל כאן דרצו להמציא תיכף צרת צרה הוצרכו לומר כמ"ש כאן וז"ב:

בגמרא אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא. פירש"י אליבא דר"א, ותמוה הוא דמה לו לאביי לומר אליבא דר"א ושקיל וטרי בי' מה דלא נ"מ לדינא לרבנן מידי ונראה לי דאביי הכי קאמר את"ל אתיא לדר' אבא דבקידושין יכול להיות דמהני לכ"ע דקנין כל דהו סגי. לא כפי מה שחזר בו ר' אבא ופשיטא לי' דבקידושין נמי פליגי רבנן והך איתא לדר' אבא היינו בעי' דר' אבא אם יש לה מקום וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דפסק בקידושין ספק והיינו משום דלאביי לא איפשט בעי' דר' אבא. ובחידושי לא"הע סי' ל"ח הארכתי בזה ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה ואלא:

שם קידושי דראובן אהני קידושי דשמעון לא אהני כתב הרשב"א ז"ל לאו דלא אהני כלל דודאי אסורה לראובן כיון דתפסי קידושי שמעון לגבי עלמא דאי מת ראובן ויש לו בנים מ"מ אסורה מכח קידושי שמעון לעלמא א"כ אפילו ראובן אסור מכח צד המקודש שבה לשמעון אלא הכא הכי קאמר וכו' ע"ש:

ולא ידעתי מי הכניסו לכל הלחץ הזה, כי דבר פשוט הוא דמותרת לראובן כיון דשמעון קידשה בחיי ראובן חוץ מראובן ולא אהני קידושיו אז כלל לגבי עלמא הוי כמקדש א"א לאחר שימות בעלה דלא תפסי בה קידושין כלל אפילו אחר שמת בעלה וא"כ מותרת היא לראובן. וכן נראה מדברי התוס' בד"ה אפי' דאין קידושי שמעון חלין כלל, ממילא לא קשי' מה שהקשה עוד היאך משתרי ללוי דכי מית ראובן אכתי אסורה ללוי מכח קידושי שמעון ולהנ"ל הא ליתא דמותרת היא ללוי דאין קידושי שמעון חלין כלל ואפילו קידשה שמעון סתם כיון דלגבי לוי היתה בלא"ה א"א מכח ראובן אין קידושי שמעון חלין לגבי לוי כלל והוי ליה קידושי שמעון לגבי לוי כאלו קידשה חוץ מלוי דאין קידושין חלין על קידושין וכשמת ראובן הרי לא קידשה שמעון שנית וקידושין ראשונים לא חלו רק לגבי ראובן בלבד הלכך כשמת שמעון ג"כ לא אסרינן לה ללוי רק שאי אפשר לייבם אשת שני מתים וכיון שהיה לו לשמעון תפיסת קידושין לגבי ראובן מי שיש עלי' זיקת שני יבמין קרינן בה שהרי אי הי' ראובן חי כשמת שמעון היתה זקוקה לו מכח שמעון הלכך אף ללוי אשת שני מתים קרינן בה ואי היה יכול לוי לקדשה כאדם דעלמא לא היו מעכבין קידושי שמעון כלל שלא חלו עליו דבשעה שקידש שמעון היתה אסורה ללוי מכח ראובן ואין קידושין חלין על קידושין ואפי' מת ראובן אין קידושין חלין בדבר שלב"ל רק לפי שאין ללוי היתר בה רק לייבמה מכח ראובן דהיא אשת אחיו ואשת שני מתים אינה מתייבמת אפילו אינה זקוקה לו מכח שני מתים כיון דמ"מ אשת שמעון היא דהא תפסי בה קידושי שמעון לגבי ראובן וכמ"ש לעיל בתוס' בד"ה אפילו דכל שהיא זקוקה לשאר האחין מכח אשת שני מתים שוב אינה מתייבמת אפילו לאותו האח שאינה זקוקה לו רק מכח מת אחד גם מה שהקשה עוד מירושלמי דקידושין פרק האומר אינה קושי' לפע"ד דהתם כיון שקידשו שני אחין הרי לא נפלה רק פלגא דפלגא משויירת לו מכח קידושיו אבל כאן לגבי לוי אין כאן שיור כלל דהא היתה עליו אשת איש גמורה דקידושי ראובן לגבי לוי גמורין הן ולא שייר אצלו כלום רק לגבי שמעון לא היתה מקודשת כלל אבל לעלמא חוץ שמעון מקודשת לגמרי היתה והוי לה יבמה גמורה ולא פלגא, כנ"ל:

בתוס' בד"ה ואלא אשת שני מתים וכו' הכא משמע וכו' מדבריהם נראה דהם מפרשים דכיון דאשת שני מתים דאורייתא ע"כ צריך לאשכוחי אשת שני מתים דע"י מאמר אינו רק דרבנן אבל תמוה הוא לפרש כן דהא לרבנן ע"כ לא משכחת אשת שני מתים, ועוד היאך בעי ר' אבא וס"ד דבקידושין לכ"ע לא מהני חוץ