תפארת יעקב על גיטין שעא

דמתניתין ששייר פלוני וכמו דהתם הוי גט לכהונה כמו כן הכא לכ"ע חוץ פלוני, אך מ"מ אין קושיתם עולה יפה כי אם לר"א מותרת להתייבם היינו טעמא דעיקר היבום תלוי בהיתר לכל אדם דאי היתה מותרת לכל אדם בלי מיתת הבעל אינה מתייבמת אבל אם מעיקרא לא היתה מותרת ועכשיו מחמת מיתת הבעל היא רוצה להנשא לשוק בהא אמרה תורה שאין מיתת הבעל מתיר רק ביש לו בנים אבל בלי בנים לא תהיה אשת המת החוצה הרי בפירוש אמרה תורה שאין מיתה זו בלי בנים מתרת לשוק רק יבמה יבוא עליה הלכך כיון שאמר ואי את מותרת לכל אדם כבר נכלל בזה ממילא שתתייבם ג"כ, ושפיר דייק ר"א דחזינן דיש גט לחצאין לכהונה בלבד ולשאר דברים לא, כמו כן באמר הרי את מותרת לכל חוץ מפלוני מתחלק הגט, לזה מגורשת ולזה לא:

ואדרבא בהכי ניחא לי טפי ראיית ר"א מדקאמר אפי' לא נתגרשה אלא מאישה, דמשמע לא מבעי' בנתגרשה טפי מאישה דפסולה אלא אפילו לא נתגרשה רק מאישה פסולה, וקשה מאיזה צד הוי מאישה רבותא טפי אדרבא הא יש מקום לומר להיפך דדוקא בנתגרשה רק מאישה פסולה דנתקיימו דבריו כפי מה שגירש אבל בגירש לכל חוץ מפלוני כיון דאינו גט ולא נתקיימו דבריו כלל שאינה מותרת לשום אדם אינו גט כלל אפילו לכהונה ומדקאמר אפילו לא נתגרשה אלא מאשה, ש"מ דבגירש טפי מאישה באמת הוי גט לכל מי שהתיר ושפיר קאמר לא מבעי' בגירש טפי כיון דהגט מועיל למי שהתיר דפסולה לכהונה אלא אפי' לא גירש רק ממנו שאין הגט פועל כלום מכל מקום פסולה לכהונה, משא"כ לרבנן נהפוך הוא דטפי יש לפסול לכהונה בגירש ממנו ולא התיר כלום מאי התיר לכל אדם חוץ מפלוני כיון שלא נתקיימו דבריו, ואהא קאמר ורבנן איסור כהונה שאני כיון דאין פסול כהונה תלוי בחלות הגט רק כל שגירש בלשונו ומסר לה הגט אף שאינו מועיל פסולה לכהונה הלכך כל שהוציא בלשונו ומיעט בגירושין ס"ד טפי שלא יפסול כיון דאפילו בלשונו לא הוציא הגירושין כלל אדרבא אמר שלא תהא מותרת, אפ"ה פסולה לכהונה:

ודע שנמצא להרב בעל הלבושים ז"ל בתשובת מהר"ם סי' קכ"ג בד"ה אך אקדים להם שאלה גדולה עד סוף סי' קכ"ד דברים תמוהין לכל רואיהם אין צורך להאריך בסתירתם, כי חשב לומר דכל גט הניתן מאהבה אינו כורת להתירה לעלמא ופי' כך הך ברייתא דבהכי מיירי, והקשו עליו מדברי התוס' דמבואר להדי' דבגט זה מותרת להתייבם ש"מ דלא מיירי בגט מאהבה כזה, והשיב שלא ירדו לעומק דברי התוס' דיש גט הניתן מאהבה לטעם אחר ואז אפילו לזיקת היבם אינו מועיל ויש גט שניתן מאהבה להציל מזיקת היבם ע"ש, וכל דבריו תמוהין כי אם באמת יועיל הגט מאהבה לענין זיקת היבם עכ"פ מה קשיא להו לתוס' הא שפיר קאמר ר"א דעכ"פ מוכח דהוי גט אפילו לא התיר לכל אדם שהרי אם עשה להציל מזיקת היבם מועיל אף שאינה מותרת לשום אדם, גם עיקר דבריו תמוהין מאוד והרי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ופיר"ת שכותב גט גמור בלי שום תנאי ולכך היתה מותרת לדוד והשתא תיקשי היאך היתה מותרת לדוד אפי' בלי תנאי הא מ"מ הוי גט מאהבה ואינו כורת שתהא מותרת לכל אדם, וגט שכיב מרע לר"ה דאמר גיטו כמתנתו ונחלקו עליו והרי בלא"ה הוי גט מאהבה ואינה מותרת לשום אדם זולתי לחזור לראשון:

ועל עיקר הקושי' שלו מנין לנו שגט כזה יכרות שמא דוקא המגרש מחמת טעם אבל מ"מ רוצה בגירושין אבל מגרש מאהבה שמא אינו כורת כלל, ואם קושייתו קושי' בואו ונצווח על כל מה שאמרו חולצת ולא מתייבמת במקום דאסרו רבנן היבום או בז"הז מחמת חומרת הגאונים או רבינו גרשון ועכ"פ מאיזה צד פשיטא לן דחליצה כזו מתרת לשוק שהרי בפירוש אמרה תורה וירקה בפניו ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה וגו' והרי אמרה תורה לבזותו על שאינו רוצה לייבם וא"כ זה שרוצה לייבם רק אנן מעכבינן לי' מלייבם נאמר שאין לזה דין חליצה כלל שהרי מחמת גזירת חכמים אינו מייבם ואי ירצה לא שבקינן לי' ומאיזה צד יגיע לו הבזיון הזה וע"כ צ"ל דודאי מה שאמרה תורה לא תהיה אשת המת החוצה יש לו ענין וטעם בפני עצמו שאין אשה זו ניתרת לשוק באין לו בנים רק באחת משתי אלה והן הכורתין ביבמה שאי היו הדברים מפני בזיון בלבד חרש ושוטה שאינן בני דיעה למה לא תנשא לשוק דהן אין צריכין בזיון ואינן בני חליצה ויבום כלל, וע"כ שדבר זה ענין בפני עצמו להתירה לשוק ע"י חליצה דוקא, וכמו כן גט כריתות הוא דבר הכורת שהספר כריתות הוא המפריד וכורת בגזירת התורה רק שאמרה תורה שמי שירצה לגרש ימסור ספר זה לאשתו ותהא מותרת לאיש אחר וזה ברור, וכל דבריו שם אינם נכונים כלל, ותמוה מאד על הרב הנ"ל שהכניס עצמו בדבר חמור כזה בדברים שאינם ברורים כלל וכלל במחילה מכבודו:

ובעיקר קושית התוס' נראה לי ליישב בלא"ה לפי שיש לדקדק דקאמר ורבנן דהוי לי' לומר דרבנן כר"א בן מתיא ס"ל דדריש הך גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה ולאפוקי אשה שהלך בעלה למד"הי ובאו עדים שמת ונתקדשה לאחר וגירשה שלא נפסלה לכהונה ואמת דרבא קאמר התם דהוי לי' למידרש מרגניתא ודריש חספא, והיינו דהוי לי' לדרוש אפילו לא נתגרשה אלא מאשה כהך דהכא אבל מ"מ אין קושיא לרבנן אי לא דרשי באמת הך דגט כזה אינו כלום. ורבא גופא מנא לי' דהך מרגניתא הוא כיון דתליא בפלוגתא דר"א ורבנן, ומנא לן למידרש דאיסור כהונה שאני:

וברור דהכוונה התם דודאי הך קרא לא בא להורות בגוף הגט דגט של אחר אינו מתיר דמה ענין זה לכהן לענין גרושה הוי לי' לאשמועינן בפרשת גירושין וממילא לא נפסלה לכהונה ועוד דאטו בהא בעי קרא דגט של אחר אינו גט דבפירוש כתיב בפרשת גירושין דבעלה יתן לה ספר כריתות ובעינן שיהא נכתב לשמו דוקא רק קרא קמש"ל דס"ד כל שגירשה בעלה אפילו בטעות עכ"פ נתגרשה זו מבית בעלה קפיד קרא לכהן קמש"ל דוקא בגירשה בעלה ולא מאיש שאינו אישה, והשתא ממילא מוכח ע"כ דכה"ג גבי בעלה שנתן לה גט אף שאין גט זה מועיל באמת מ"מ פוסל לכהונה דדוקא באחר שאינו מתיר מותרת לכהן אבל בעל כה"ג אף שאינה מותרת לעלמא בגט זה פוסל לכהונה והיינו דקאמר רבא כיון דע"כ מודה ר"א בן מתיא דגט שאינו מתיר לכל אדם פוסל לכהונה כל שגירשה בעלה א"כ הוי לי' למידרש הא מילתא מהך קרא אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה וממילא מוכח דדוקא מאישה ולא מאחר:

והשתא אתי שפיר דדייק ר"א הכא מהך ברייתא דקתני אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא דרשינן ולא מאיש שאינו אישה וממילא יהא מוכח דבאישה אפי' אינה מותרת לכל אדם דפסולה לכהונה היינו באופן שאמר שתהא מותרת לכל רק חוץ פלוני דהוא התיר עכ"פ בדיבורו כמו אותו האחר רק שאין דבריו מועילין דבאחר כשרה לכהונה ובאישה פסולה אבל מנא לן להחמיר אפי' לא נתגרשה רק מאישה שאמר בפירוש שאינה מתירה לשום אדם בהא אפילו באישה לא הוי ריח גט לפסול לכהונה וע"כ דגט כזה שהוא מתירה בפירוש לכל אדם הוי גט גמור באמת ומקרא מוכח דגט שאינה מותרת פוסל לכהונה באישה הלכך ע"כ אפילו לא נתגרשה רק מאישה פסולה לכהונה והיינו דקאמר ר"א אלמא הוי גיטא, ולדברי התוס' יקשה כיון דמותרת להתייבם הרי אינה גרושה כלל רק לכהונה ואינו גט רק לזה בלבד והיאך קאמר אלמא הוי גיטא, ולהנ"ל ניחא דהך אלמא קאי אהך גט דמתניתין דמהתם מוכח דגט זה שאנו דנין עליו הוי גט גמור מדמרבינן גט שלא התיר בפירוש לשום אדם ש"מ דאי התיר ליכא לרבויי דהא הוי גט גמור ורבנן ס"ל דבאיסור כהונה אפילו לא התיר בפירוש לשום אדם אסר קרא כיון דריבה בהן מצות יתירות כפירש"י הלכך דרשינן לפסול לכהונה כל מה דאיכא למידרש, ועוד כיון דחזינן עכ"פ דבאיסור כהונה החמירה תורה לפסלה לכהן אף שאין הגט מועיל ממילא בכל גווני פסלינן לה אפילו לא התיר כלל כנ"ל:

בא"ד כגון שגירשה בעל מנת וכו'. ביבמות כתבו התוס' הקושי' ללוי דקתני דאי, דלתנא דמתניתין דלא תני דאי, לא קשיא כלל דהיתה אסורה להנשא לאחיו שמא תבעל אח"כ לפלוני, ויש לתמוה נהי דללוי קתני דאי אבל היאך פטורה צרתה להנשא בלי חליצה שמא תעבור ותבעל לפלוני