תפארת יעקב על גיטין שע

איסור לאותו איש, אבל בכה"ג הרי אסורה לאחר ג"כ כמו שכתבו התוס' שמא תבעל באונס, ועוד דבהדיא קתני שלא תנשא ובכה"ג ליכא איסורא כלל אפילו לאותו פלוני לא בחייו של המגרש ולא אחר מיתתו, והוא תמוה מאד לכאורה:

ומזה הי' נראה לכאורה ראי' ברורה דלא דמי על מנת שלא תנשאי לפלוני לאבא ואביך דהתם ליכא נישואין כלל בלעדי תנאי של זה, אבל לפלוני כיון דלולא תנאו יש לו נישואין ועל זה התנה שלא תנשא לו, הלכך אפילו אינן חלין עברה על התנאי שכך התנה שלא תנשא לו ולולא דבריו היתה יכולה להנשא לו:

אמנם אני אומר באופן אחר דאף דפליג ר"א דעל מנת לא הוי שיור כמו כל תנאי דעלמא היינו דוקא לגבי אחרים דמותרת מחמת זה לעלמא ולא ס"ל כרבנן דעל מנת הוי שיור לאחריני אבל לאותו האיש בלבד שהתנה עמו על מנת שלא תנשאי וממילא לא משכחת לה גבי' נישואין כלל הרי שייר בנישואין לאותו האיש והוי כמי שאמר חוץ מנישואי פלוני, דאף דמבעי' לן לקמן חוץ מזנותך אבל חוץ מנישואין לא קא מבעי' לן דהוי שיור ואפי' בעל מנת מודה ר"א לרבנן לגבי אותו האיש עכ"פ כיון שבתנאי זה אסר עליו הנישואין, ובשלמא אי מתנה תנאי אחר כגון יין הרי לא נאסר עלי' שתיית יין רק אי תשתה יתבטל הגט אבל כאן ביטל הנישואין לגמרי ממנו ואין לו בה שום נישואין והוי כמו חוץ לגבי אותו פלוני עכ"פ הלכך ממילא לאותו האיש אסורה לגמרי אפילו בזנות כיון דשייר גבי' בנישואין ומהאי טעמא ס"ל לרבנן אפילו לגבי אחר הוי שיור כיון שנאסרה לגמרי לפלוני, ור"א פליג דלאחריני הוי לי' כתנאי דעלמא כיון שדרך תנאי אמר אבל לגבי אותו פלוני מודה דהוי שיור, כנ"ל:

שם אפילו לא נתגרשה אלא מאשה פסולה לכהונה. יש לדקדק הא קי"ל בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות ומוכח להדיא לקמן דאפילו למ"ד דלא חייש הכא בחוץ מפלוני לדבר הכורת בינה לבינו מ"מ מודה דכל ימי חייכי אינו גט ומוכח להדי' ברמב"ם דבהא אפי' ריח הגט ליכא, אלמא דאפי' לכהונה בעינן שלא תהא אגידא בי' כל ימי חי' והשתא היכא דלא התירה לעלמא כלל פשיטא דהיא אגידא בי' דהא אפי' בעל מנת שלא תנשאי לפלוני חשובה אגידא גבי' ואי לא הגביל זמן אינו גט ואפי' ריח גט ליכא כמבואר כל זה בדברי הרמב"ם פ"ח מה"ג, א"כ כ"ש כשלא התירה לעלמא כלל דפשיטא דאגידא בי' בנישואי כל אדם ולמה תפסל לכהונה, ובודאי ליכא למימר כיון שאם ימות הבעל תהא מותרת, לא הוי אגידא בי' לעולם והוי כמו שלא תשתי יין כל ימי חיי. הא ודאי ליתא, דבשלמא ביין תהא מותרת ביין כשימות והגט יהא גט ממש, אבל כאן מה שתהא מותרת כשימות הוא משום דמיתה מתרת לגמרי ואפילו לא נתגרשה כלל מותרת כשמת אבל לא מחמת שכלה תנאי הבעל, תדע דביין ג"כ כשאין לו יבם הרי תהא מותרת ביין כשימות הבעל דמה איכפת לה כיון שמת מה נפקא מינה במה שלא תשתה וע"כ דמ"מ הגט אינו גט כלל לא מהני, א"כ כאן ג"כ הרי הגט לא כרת כלל ועדיין אגידא בי' שלא להנשא לאחר כלל מחמת הבעל:

וצריך לומר דודאי בגירושין יש ב' ענינים, הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם, ובאותו הצד שהיא מגורשת ממנו נפסלה לכהונה ובהיתר לכל אדם מותרת לעלמא, והשתא בעל מנת שלא תשתי יין אותו התנאי חוזר גם על מה שהיא מגורשת ממנו לכך גם בגירושין ממנו אגידא בי' לכך אם תשתה יין אפילו ממנו לא תהא מגורשת, אבל באומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם הרי בגירושין ממנו אינה אגידה בי' כלל רק האגד בהיתר לעלמא, ואין פסול כהונה תלוי בהיתר לעלמא, ואין להקשות לר"א בחוץ מפלוני דצד היתר לעלמא אגידא בי' ומ"ש מעל מנת שלא תנשאי לפלוני לעולם דלא הוי כריתות לכ"ע, לכ"ע לק"מ, דדוקא בעל מנת כל ההיתר לעלמא אגיד גבי' כי התנאי סותר הכל אבל בחוץ אינה אגידא רק לענין פלוני אבל לשאר בני אדם אינה אגידא כלל, וסובר ר"א דאין שיור של פלוני מגרע הגט לגבי אחריני דלדידהו ליכא אגד כלל, ועוד כיון דמודה ר"א דאחר שנשאת לאחר ומת מותרת לזה שנאסרה עליו א"כ לא נאסרה עליו לעולם כלל והוי כריתות כמו כל על מנת שהגביל זמן רק באסרה לכל אדם דלא תוכל להנשא כלל בהא צ"ל כנ"ל:

שם אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני. פירש"י שריבה בהן מצות יתירות, והוא דחוק מאד, גם לשון איסור כהונה שאני לא משמע הכי והוי לי' לומר כהונה שאני, אבל הרמב"ם ז"ל פ"י מה"ג כתב דריח הגט הפוסל לכהונה מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא, ונראה דקשי' לי' קושית התוס' דמה ס"ד דר"א הא לדידי' נמי ע"כ כהונה שאני דהא מותרת להתייבם, לכן ס"ל להרמב"ם דודאי בברייתא לא הוזכר רק כהונה וסובר ר"א דהוי גט גמור ממנו עכ"פ דאי אפי' לדידי' לא הוי גט היאך ס"ד שתפסול לכהונה מדאורייתא כיון שלא נתקיימו דבריו כלל דהוא גירשה עכ"פ ממנו ואפי' ממנו אינה מגורשת והיאך נימא שנחלק דבריו לענין כהונה תתגרש ולענין יבם לא תתגרש וע"כ דבאמת מגורשת לגמרי ממנו ולא איכפת לן במה ששייר לבטל הגט לגמרי וה"ה בחוץ מפלוני למה שגירש מגורשת ולפלוני שלא גירש לא ולא ס"ל לומר דבאמת אינה מגורשת רק רבנן חששו שלא יאמרו גרושה מותרת לכהן ומחמת קול גירושין פסלוה לכהן א"כ ליבם נמי היה להם לחוש שלא תתייבם וע"כ דמדאורייתא הוא ובאמת הגט גט גמור ממנו עכ"פ אפילו לענין יבם, ובקרא אין להקשות דנקט כהונה דהא בדיני כהונה משתעי להורות דאפילו גרושה כזו שאינה מותרת לעלמא אסורה לכהן, אבל אי רבנן רצו לחדש דבר זה הי' להם לומר לענין יבם גם כן להחמיר מדרבנן ורבנן פליגי עלי' דלעולם גט כזה אינו כלום רק רבנן פסלוה מחמת קול גירושין ולא חששו רק לענין כהונה כדחזינן לב"ש לעיל דפוסל לכהונה בכתב לגרש ונמלך ולגבי אשת איש לא חששו לקול בהך משנה דלעיל בנתייחד לפני עדים ש"מ דחמירי לרבנן פיסול יוחסין א"כ כל שיש ריח גט חששו לפיסול יוחסין משא"כ לענין יבם, כן נראה לי לדעת הרמב"ם ועיין מה שאכתוב בתוס' בד"ה אפילו:

בתוס' בד"ה שר' אליעזר, והקשה רבינו שמואל וכו' שמא יבוא עלי' באונס וכו'. ולדעתי צ"ע בזה אי כה"ג עברה על התנאי כיון שלא היתה הביאה ברצונה רק באונס, ובמה נפשך אי יש בידה להנצל ממילא ליכא למיחש שתעבור ואי אין בידה שתנצל הרי התנה עליה בדבר שאי אפשר לקיומו, ועוד מאיזה צד נימא דשלא תבעלי הכוונה באונס מסתמא הכוונה שלא תבעל לו מרצונה דמהיכי תיתי נימא שהתנה עליה בדבר שאין בידה גם לא הבנתי לפי זה מה שרצו להוכיח לעיל מדברי ר"א בברייתא דקתני שלא תנשאי דלא תנשאי ולא תבעלי הוי כמו חוץ וקשה הא ע"כ נקט שלא תנשאי משום דבלא תבעלי לא התיר ר"א לכל מחשש שמא תבעל לו באונס משא"כ נישואין ליכא למיחש, ומ"מ אפשר לומר דאם אמר לה על מנת שלא יבעול אותך פלוני דבכהאי גוונא ודאי אפי' נבעלה באונס לא הוי גט ואף שאין בידה, כמו על מנת שתצא חמה מנרתיקה דאין בידה ומ"מ הוי תנאי, ודוקא אי התנה שתעשה דבר שאין בידה לא הוי תנאי, הלכך הך ברייתא הוי אפשר למיתני שאמר לה על מנת שלא תבעלי ובהא באונס לא נתבטל הגט או שפי' מרצונה וגבי לא תבעלי לאחר דחיישינן היינו באמר שלא יבעול אותך אחר:

אמנם בעיקר קושית התוס' נראה לי עיקר כפי דעת הרמב"ם ז"ל פרק ח' מה"ג דדוקא בהגביל זמן הוי גט אבל בלא הגביל זמן הוי כמו שלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך לעולם וכן פירש"י לקמן להדיא דשלא תבעלי לאחר לא הוי גט דהוי כמו שלא תלכי לבית אביך לעולם ש"מ דבזמן מוגבל לא חיישינן שתעבור רק באינו מוגבל וכן מפורש בתוספתא להדי' דהטעם שלא תלכי לבית אביך לעולם דלא הוי גט שמא תלך ושמא תשתה, והיינו כמו שכתבתי, ועוד נדבר מזה לקמן בס"ד:

בד"ה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, וא"ת וכו' פשיטא וכו' מותרת להתייבם. לא נתבאר מאיזה צד פשיטא להו דלר"א מותרת להתייבם ואדרבא מדקאמר אלמא הוי גיטא ש"מ דחוץ כהונה הוי גט והיינו ליבום ונראה שדקדקו כן מדקאמר לרבנן איסור כהונה שאני ש"מ דרק לענין כהונה הוי גט דאי לר"א הוי גט למילי אחריני ג"כ א"כ יתחדש מחלוקת חדשה בין ר"א לרבנן בלא התיר כלל לשום אדם דלרבנן מותרת להתייבם ולר"א אסורה, ומדלא מצינו שיחלקו ר"א ורבנן בהא ש"מ דלכ"ע בכה"ג שלא התיר כלל אינו גט רק לכהונה והך אלמא הוי גיטא קאי אהך