תפארת יעקב על גיטין שסח

לכהונה וקנתה הגט א"כ ע"כ צריך נתינה שנית ואפשר לומר דדוקא בגיטין גמורין וקידושין דחמירי לא מהני תכ"ד אבל בגט כזה לרבנן דאינו רק ריח הגט לכהונה אפשר דמועיל גבי' חזרה תכ"ד ואין לו דין גט גמור שלא יועיל תכ"ד לחזור בו, וא"כ שפיר יכול לחזור בו מהך דמעיקרא לגמרי ולגרשה לחלוטין לכל אדם ואין צריך ליטלו הימנה ועוד יש מקום לומר שלא אמרו שאינו יכול לחזור בו בגיטין היינו אי בא בחזרתו לבטל הגט אבל אי בא להחזיקו יותר אף דמבטל דבריו הראשונים לגמרי ולבטלם אינו יכול אבל אי בא לחזק דבריו יותר בהא אפילו תכ"ד יכול לחזור בו וגם זה צל"ע ומה דקתני במתניתין כיצד יעשה יטלנו הימנה אין ראי' דבא לומר תקנתא אפילו אחר כדי דיבור אבל אי חוזר בו בפירוש תכ"ד אפילו אינו מגרש כלל יש לדון בו כמו שביארנו:

שם כיצד יעשה יטלנו הימנה וכו'. מפרש בגמרא טעמא דבעינן שיטלנו הימנה משום דקנאתו ליפסל לכהונה ואיכא למידק דהא באומר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ומשמע בהדיא מכל הפוסקים דאפי' ריח הגט אין בו והשתא הכא כיון שנתן לה הגט ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני הרי לא נתכוין זה רק לגרשה שתהא מותרת לכל ונפרדת ממנו, אבל השתא דאינה מגורשת כלל ממנו ואינה מותרת לשום אדם הרי הנייר שלו א"כ למה תפסל לכהונה מ"ש מהרי זה גיטך והנייר שלי, בשלמא בקרא דכתיב ואשה גרושה מאשה שאמר בפירוש שלא תהא מותרת לכל אדם א"כ לכך מסר לה הגט אבל כאן שגירשה שתהא מגורשת גמורה ומאחר דאינה מגורשת נימא דהגט לפקדון דאדעתא דהכי לא יהיב לה הגט רק כדי שתתגרש:

ועוד קשיא לי אפילו אי נימא דמ"מ הקנה לה הנייר אף שלא תתגרש א"כ היכי אמרו בפשיטות יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה הוי לי' לומר שתקנה לו להבעל בקנין קודם כיון דכבר נעשה שלה לאו מידי יהיב לה ולא זכרו מזה בשום מקום שתקנה לו הגט שנית, וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל בהך בעי' דכתב על טבלא שהוא שלה דהקנאה פוסל בין כתיבה לנתינה כמו קציצה והאשה כותבת את גיטה היינו שהקנתה לו קודם כתיבה א"כ הכא הוי מחוסר מעשה, ובשלמא להפוסקים דאין מחוסר מעשה פוסל רק אי היה מחוסר בעת כתיבה אבל אם בעת כתיבה לא הי' מחוסר מעשה רק אח"כ נעשה מחוסר לא איכפת לן שפיר. אבל להפוסקים דאפילו חיברו אחר הכתיבה ותלשו הוי מחוסר מעשה א"כ הכא נמי הוא פסול:

ונראה לי לומר דזה שאמרה תורה ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאשה היינו בדיבורו של בעל הדבר תלוי כל שהוא גירשה באופן זה ואמר בלשונו כך שהוא מגרשה רק אינו מתירה לכל הוי ריח הגט ופוסל לכהונה, וריח הגט זה אינו צריך קנין גמור לקנות הנייר דלא בעינן זה רק להתגרש גירושין גמורין הלכך הכא נמי כיון שאמר שאינו מתירה לכל ושייר אחד הוי ריח הגט ופוסל לכהונה. אבל באומר הרי זה גיטך והנייר שלי דהתירה לכל בדיבורו רק מצד אחר יש חסרון שלא נתן הנייר שוב אי אפשר לומר דהוי ריח הגט שהרי לא גירש כלל באופן שיהא ריח גט רק התיר לכל וכיון שאין הגט מועיל מצד שלא הקנה הנייר אי אפשר שיתחלק שיהא גט לכהונה דמי מחלקו כיון שגירש לגמרי ולא מיקרי כלל גרושה מאישה רק גרושה לכל, וכיון שאינו מועיל אינו מועיל כלום, וז"ב:

אלא שיש לדקדק בשלמא אי נפרש בפשיטות דקנתה הנייר לגמרי, וכפי הנראה מפירש"י לקמן דף פ"ד ע"ב בד"ה שאני הכא א"כ ניחא שפיר מה שצריך לחזור וליטלו דבשלמא בנתן לה לפקדון אין הנייר שלה רק שלו וכל שאומר אח"כ הא גיטך מתגרשת בנתינה קמייתא אבל כאן דכבר נעשה הגט שלה מחמת שנפסלה לכהונה לכך צריך לחזור וליטלו אבל לפי מה שכתבתי דלפסול לכהונה אין צריך שתקנה הנייר לגמרי כמו בגירושין גמורין ואינה צריכה להקנות הנייר לבעל שנית א"כ למה לא יועיל הא גיטך כמו בנתן בידה לפקדון, ונראה דדוקא בנתן לפקדון דלא הי' מעיקרא שום נתינה לגירושין רק הכל מועיל על לאחר כך כשיאמר הא גיטך אז מתגרשת ע"י נתינה קמייתא אבל אי כבר הועילה נתינה קמייתא לריח הגט לכהונה שוב אין אותה הנתינה יכולה לפעול שנית למה שיאמר אח"כ הא גיטך וצריך נתינה מחדש, כנ"ל:

ודע שיש לדקדק לפי הנ"ל בשליח המביא גט ולא אמר בפני נכתב וכו' דלרבנן אין הולד ממזר רק יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר בפ"נ, והשתא התם ע"כ צריך לומר שקנתה הנייר לגמרי בנתינה ראשונה דאל"כ הרי זה גיטיך והנייר שלי פשיטא דהולד ממזר ואינו גט כלל, והשתא לא מבעיא שלא הוזכר בשום מקום שצריכה האשה להקנות שנית הגט לבעלה גם יש לדון בו מצד מחוסר הקנאה. אבל בלא"ה כיון שאין הבעל כאן היאך תוכל להקנות הנייר לבעל, ואף דזכין לאדם שלא בפניו איני יודע אם זה מקרי זכות כה"ג כי אולי אין רצונו לגרש עוד, ונראה לי דאף דבעינן שיהא הנייר של בעל דאי לא"ה לא מיקרי ונתן דלאו מידי יהיב לה כיון דשלו הוא אבל זהו לענין גוף הגירושין אבל לענין תקנת חכמים שיאמר בפני נכתב בעת נתינה סגי בנתינה כזו אף שהגט של האשה כנ"ל, ועמ"ש לקמן דף פ"ד ע"ב בתוס' בד"ה אמר חזקי':

בגמרא האי אלא חוץ הוא. נראה לי דדוקא הכא קא מבעיא לי' דהך אלא לפלוני ע"כ חסר כאן שלא תנשא לפלוני לכך מספקא לן אי על מנת שלא תנשא קאמר או לפלוני לא תהא מותרת דהיינו חוץ אבל אי היה שונה התנא אלא לפלוני לא תהא מותרת לא היה מקום להסתפק שהוא לשון רק, ולפי שנחסר בכאן עיקר הדבר אי אפשר לפרש שתהא מותרת לכל אדם רק לפלוני לכך מבעי' לן הכא, והיינו דפשטינן לה מהך דנגעים דהתם קתני ממש כי הכא כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של כותים וג"כ נחסר דשל כותים לא מטמאי לכך אין לפרש רק ויש לספק בו ג"כ אי על מנת או חוץ ולכך מכל הני אלא דמצינו בש"ס אין מספר לא מבעיא לן ולא פשיט מינייהו וזה ברור לפע"ד, ומיושב קושית התוס' בד"ה אמר רבינא מהך דזבחים ע"ש:

שם אבל בעל מנת מודו לי' או דלמא בעל מנת פליגי וכו'. קשי' לי היכי אפשר דרבנן מודו בעל מנת או דפליגי בעל מנת הא על מנת גרע מחוץ דלא הוי כריתות דאגידא בי' מכח התנאי כמו על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי, וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ח מה"ג דבעל מנת שלא תנשאי לפלוני אינו כריתות ואפי' ריח גט ליכא, וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לקמן דף פ"ב ע"ב בברייתא דהרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין שהקשה קושי' זו על הרמב"ם ומתוך כך חלק עליו דכיון שכשימות אותו פלוני נתבטל התנאי הוי כריתות כמו כל ימי חיי פלוני ע"ש, אבל באמת לק"מ לפע"ד דהך על מנת דהכא דומי' דחוץ הוא כמו בחוץ אין הכוונה רק נישואין הראשונים אחר הגירושין דאי נשאת מעיקרא לאחר פקע אישות ראשון לגמרי וכשמת אותו אחר מותרת לו כמו שכתבו התוס' לקמן דף פ"ג בד"ה אילימא כמו כן על מנת דהכא ג"כ הכוונה שלא תנשא בראשונה לאותו פלוני אבל כל שתנשא לאחר נתבטל התנאי, הלכך בכה"ג שפיר מספקא לן אי מודו רבנן בהא כמו כל תנאי דעלמא או דלמא בהא פליגי ובחוץ מודה ר"א אבל אי אמר על מנת שלא תנשאי לפלוני לעולם בהא לכ"ע לא הוי כריתות כלל שלא תהא מותרת במה שנאסרה כדברי הרמב"ם הנ"ל, ועמ"ש לקמן דף פ"ג ע"ב עוד בזה ובדברי הרמב"ם הנ"ל:

ונראה לי דמכאן יש ראיה לדברי הרמב"ם כיון דחזינן דמודה ר"א דמותרת לזה אחר שתתגרש או תתאלמן מאחר ולמה לא נימא דחוץ מפלוני הכוונה שאינה מתירה כלל לזה לעולם וע"כ שאי אפשר שיתפסו בה קידושין של אחר כל עוד שלא נפקע אישות של ראשון לגמרי, הלכך אם אמר בפירוש חוץ מפלוני לא תהא מותרת לעולם ממילא אסורה לכל אדם כיון שעדיין אישותו של ראשון חל עליה, לכך אי אמר סתם חוץ מפלוני ממילא דנין באופן שיהא גט, ורק קודם נישואי אחר אינו מתיר לפלוני אבל כל לאחר חוץ מפלוני הוא מפקיע אישותו לגמרי הלכך ממילא גם בעל מנת כל שאמר סתם ע"מ שלא תנשאי לפלוני דנין דכל לאחר הפקיע אישותו לגמרי דאל"כ לעולם אגידא בי' ואי אפשר שתנשא לאחר, ועמש"ל דף פ"ג ע"ב בתוס' בד"ה מודה:

שם על מנת דלא מיטמאי בתי כותים וכו' ועוד בתי כותים מי מיטמאין קשיא לי היכי פשיט מהכא דליכא למיטעי כלל דעל מנת הוא דמאי על מנת שייך כאן וכה"ג כתבו התוס' ריש חולין וסוף המניח דהיכא דליכא למיטעי לא חש למיתני לשון שאינו כגון עברים מצרים ולא כי אפילו בשמא וא"כ היכי פשיט דאלא חוץ הוא מהך דהתם, גם לא ידעתי למה לי כולי האי על מנת דלא מטמאי וכו' ולא עוד אלא דלא סגי לי' בהא אלא שהוסיף להקשות ועוד בתי כותים וכו'