תפארת יעקב על גיטין שסו

דכתיבה א"כ חתימה זו דודאי הוי דומיא דכתיבה למה לא תחשב חתימתן של עידי התנאי למחוסר מעשה, ואפשר לומר דכיון שאין חותמין רק על גליון הנייר של הגט לא חשוב מעשה בגופו של גט, ואף דקציצה ג"כ אינו קוצץ בגוף הגט לא דמי דהתם הגט עצמו מחובר הוא לקרקע או לבעלי חיים או בקוצץ הגליון לדעת הפוסלים קציצה בתלוש הרי עשה מעשה בגופו של גט שהי' מחובר וחתכו אבל חתימת עדים לא חשוב מעשה בגופו, ואף דמעיקרא לא הי' הגט חתום ועכשיו חתמו העדים על עיקר הגט מ"מ לא חשוב מעשה בגופו, תדע דתיקשי להפוסקים דע"ח לא כרתי כלל לר"א רק ע"מ, א"כ נהי דחתימת עדים בכל גט לא חשוב מחוסר מעשה כיון דבלי חתימתן הגט כשר לר"א בע"מ ולר"מ חתימתן מכלל גוף הגט הוא, אבל באומר כלכם משום עדים הרי ע"כ צריך שיחתמו קודם נתינה ואינהו לא כרתי כלל ואינן מעיקר הגט א"כ הרי חתימתן מחוסר מעשה דמעיקרא לא הי' הגט חתום ועכשיו הוא חתום וע"כ דהא לא חשוב מעשה בגופו של גט, כנ"ל:

והנה רש"י ז"ל פי' דעל כל קשר חותם ע"א וחוזר וכותב וקושר עד שגומר הגט והוא תמוה לכאורה, דפשיטא שאין לעד לחתום על הגט כל עוד שלא נגמר כתיבת הגט לגמרי כדמוכח להדיא לעיל דף ד' בתוס' בד"ה מודה ר"א וצ"ל דלא נתכוין הרב ז"ל לומר רק שעל כל קשר חתום ע"א אבל מודה דאין חותמין עד שיוגמר כל הכתיבה של הגט:

שם גט קרח הכל משלימין עליו. משמע אפילו לכתחילה יכול לעשות לבן ננס וכן משמע במסקנא לקמן בדברי ר' אמי שאמר צא והשלם עליו עבד מן השוק ואיכא למידק דבברייתא דלקמן מייתי פלוגתא דבן ננס ור"ע וס"ל לבן ננס הולד כשר ולר"ע הולד ממזר משמע דאפילו לבן ננס רק הולד כשר אבל תצא או עכ"פ לכתחילה אין לעשות כן ונראה לי דבמתניתין מיירי בגט קרח הנעשה לפנינו וידענו שלא הזמין עדיו למנין קשריו רק להשלים החסרון שמא יבוא לפני ב"ד שלא ידעו ויפסלוהו כמו שפירש"י ובהא מותר להשלים לכתחילה שלא נעשה בו שום פסול, אבל גט קרח שכבר ניתן ליד האשה כיון שניתן בפסול אין להשלים עליו כלל רק כשכנסה כבר הולד ממזר, אבל בלא נשאת כיון שלא נשאת בפסול והשלים עליו קודם ואח"כ נשאת הולד כשר. כנ"ל ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה גזירה ובפירש"י לקמן בד"ה כי אתו לקמי' דרב אמי ע"ש:

בגמרא דלמא אתי לקיומא בתרי קרובים וחד כשר. פירש"י בד"ה דלמא היום ולמחר וכו' ויקיימוהו בעדות פסולה, ואע"ג דאנו יודעין עכשיו לפנינו שנעשה בהכשר ולמה לא נוכל להחתים בו שני קרובים וצ"ל על פי מה שכתבו התוס' לעיל דף ד' בד"ה מודה שאע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר דס"ס ב"ד שיקיימוהו בתרי קרובים יעשו שלא כדין מחסרון ידיעה שאי היו יודעין שהם קרובים היה פסול בקיום זה והם יקיימוהו בפסול, כנ"ל:

בתוס' בד"ה בגט קרח, הא דלא תנא וכו' דאיידי .. דתנא לעיל וכו' תנא כתב לגרש וכו' והדר תנא גט קרח. לא נתבררו דבריהם דהוי לי' למיתני גט קרח מעיקרא קודם כתב סופר. ונראה לי דבלא"ה יש להבין דנקט הך דכתב סופר בסוף אחר שזכר דין צרת ערוה ולמה לא נקט כתב סופר דהוא פסול של גיטין בהדי פסולי גיטין דמעיקרא, וצ"ל משום דבכל הני דמעיקרא ליכא פלוגתא נקט להו בהדדי אבל בהך דכתב סופר דפליגי בהא ר"א ורבנן נקט לה לבסוף והשתא ממילא לא הוי מצי למינקט גט קרח מעיקרא דאי אחר שינה שמו קודם כתב סופר לא מצי למינקט דכל הני מודו רבנן לר"מ ובגט קרח פליגי רבנן ואתיא כר"מ ואי בהדי הנך דמעיקרא דאתיא כר"מ לא מצי למינקט כיון דאיכא בה פלוגתא דבן ננס ור"ע כמו דלא קתני כתב סופר בהדי שינה שמו מהאי טעמא רק דהוי מצי למינקט קודם כתב סופר דבתרווייהו איכא פלוגתא והתם לא מצי למינקט דכתב סופר והנך דמעיקרא בצרת ערוה ושינה שמו מודו רבנן לר"מ ובגט קרח פליגי:

ונראה שלזה נתכוונו התוס' בתר הכי בד"ה וכל הדרכים . שכתבו דלקמן פרק בתרא מוקי לה כר' מאיר אבל לרבנן תצא והוולד כשר, ולא נתבאר כוונתם מה בקשו בזה, ולהנ"ל ניחא דבהכי ניחא דנקט גט קרח הכא ולא מעיקרא קודם כתב סופר דהנך כלהו בהדדי מודו רבנן ובגט קרח נחלקו, כנ"ל:

אמנם בעיקר דברי התוס' יש לדקדק מה ענין כתב לגרש אשתו ונמלך להך דכתב סופר וטעה עד שסמכו ענין לו, ונראה לי משום דקתני בהך דכתב סופר פלוגתא דר"א ורבנן דלא כל הימנו לאבד זכותו של שני ולר"א ב"א כשניסת, ובודאי אין הכוונה נשאת דוקא דמה ענין נישואין דוקא למיקרי אחר זמן ופעמים שנשאת מיד ופעמים אחר זמן ארוך רק עיקר הכוונה כל שיש נ"מ באופן שיש לחוש לקנוניא הוי לאחר זמן ולשמואל אפילו לא נשאת רק נתארסה דהוי זכות הראוי' לשני לא מהימנינן להו, ויש להבין למה נקט למילתי' לענין זכות שני בנשאת או נתארסה (דאי לא נתארסה בלא"ה אסורה לשני דשחד"א כמ"ש לעיל] הוי לי' למיתני בכהן שגירש דהוי לאחר זמן דרוצה להחזירה ולמה נקט זכותו של שני בנשאת או נתארסה דוקא, וצ"ל דלא מעייל נפשי' בפלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש בלא"ה כל שכתב לגרש נפסלה לכהונה ולכך לא פליגי רק לענין זכותו של שני ומהאי טעמא סמכו ענין לו הך פלוגתא דב"ש וב"ה בכתב לגרש ונמלך גם מה שכתבו דהדר תנא הך דהמגרש דהוי נמי פלוגתא דב"ש וב"ה והרי בגט ישן ג"כ נחלקו ולא קתני לה הכא ונראה לי משום דקאמר ר"י בר אילעי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות אחרונים דב"ש מחמרי בקדושת יוחסין לחוש לקול גירושין שלא יבואו להקל ביוחסין וקמש"ל אף דלענין יוחסין חיישי ב"ש כ"כ להחמיר אבל לענין עיקר איסור א"א לא חיישי ב"ש לחוש לחשש קידושין להצריך גט שני כנ"ל:

בד"ה גזירה משום כלכם, פי' בקונטרס וכו' ותימא מאחר דפסלינן וכו' מאותו טעם נפסל קרוב וכו'. דבריהם תמוהין מאד לפע"ד דהיכי ס"ד כשבא לפנינו גט קרח ואנו חוששין שמא אמר כלכם להכשיר קרוב או אפילו כשר דכיון דחיישינן דמסתמא למנין קשריו היו עדיו והוא הזמין אותם א"כ וכי בידינו להשלים אחר מה שלא הזמין הבעל, ואי באנו להשלים אחר מן השוק ע"כ שאין אנו חוששין שאמר כלכם, ומה שאמרו במתניתין הכל משלימין עליו היינו בגט קרח הנעשה לפנינו ועשה הסופר קשר ואין כאן עד להחתים עליו משלימין עליו קרוב ופסול כיון דבעל לא הזמין למנין קשריו כלל ואפילו בלי השלמה כלל כשר הוא לפנינו ואין צורך להשלים רק מפני חשש שמא כשיצא אח"כ בב"ד יפסלוהו שיהיו סבורין שהזמין הבעל עדיו למנין קשריו כמו שפירש"י במתניתין בד"ה הכל משלימין, אבל גט קרח הבא לפנינו ולא נודע מה טיבו בהא לא מהני שום השלמה אפילו כשר גמור מאחר שאנו חוששין שהבעל הזמין עדים למנין קשריו ואחד מהם לא חתם על הקשר ונשאר חלק א"כ לא מהני שום השלמה, וז"ב ולק"מ:

דף פ"ב ע"א בגמרא לקבע לי' מקום וכו'. יש לדקדק כמו שמוכיח מדלא תקנו לו קביעת מקום כדי להכשיר שני קרובים א"כ השתא נמי תיקשי למה לא תקנו דבעינן רצופין כדי להכשיר שני קרובים וצ"ל דדוקא לתקן בעת כתיבת הגט וחתימתו שפיר קשיא לי' דהי' להם לתקן באופן שנוכל להשלים שני קרובים אבל לתקן להחמיר בקיומו ברצופין דוקא זו אינה קושי' דפעמים שלא ימצא לקיים ברצופין ונצטרך לפסול הגט שלא כדין משא"כ לתקן בעת כתיבתו ממילא יכתבו ויחתמו רק בקביעת מקום כפי התקנה:

שם כי אתי לקמי' דר' אמי אמר לי' צא והשלם עליו עבד מן השוק. פירש"י בד"ה כי אתי גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה, ולא נתבררו דבריו מה ביקש בזה שהעדים בפנינו ורחוק מאד שנתכוין הרב ז"ל לומר מכח דבעינן זה בפני זה כי מנין לו להרב ז"ל דבעינן בהא זה בפני זה ועוד דהוי לי' לפרש במתניתין כן דאין משלימין רק זה בפני זה, גם מאי ענין הסופר לכאן:

והנה לכאורה היה נראה לי לומר דודאי מה שפי' שעדיין לא נמסר לה הגט הוא דבר מוכרח חדא דמקושר דינו כפשוט כמו בפשוט צריך שיחתמו העדים קודם נתינת הגט כמו כן מקושר צריך שיחתמו קודם נתינת הגט, ועוד כיון שפסלו חכמים גט קרח שהרי אי נשאת בו הולד ממזר א"כ כל שנתן והוא קרח הרי ניתן בפסול, ומהאי טעמא ס"ל לבן ננס לעיל בברייתא דהולד כשר ורש"י ז"ל גריס הכי לעיל בד"ה הולד כשר ע"ש, , והיינו אף דבמתניתין קתני הכל משלימין עליו משמע לכתחילה היינו קודם נתינה אבל אחר