תפארת יעקב על גיטין שסד

כלל מותר לכתחילה אבל מהך דשמואל בלבד לא קשיא להו כלל כמו שכתבו בתר הכי דמגורשת היינו אפילו לכתחילה ולפי דר"מ אמר דאינה מגורשת נקט לרבנן מגורשת, רק לפירש"י דרב ושמואל תרווייהו אשלום מלכות קאי ודאי קשי' כנ"ל:

ודברי הר"ר אלחנן שהביאו התוס' לא נתבררו לי כלל דראיית ר"ת חזקה מדקאמר אפילו וכו' ש"מ דהנך דמתניתין עדיפי מהך דלשם סנטר א"כ כ"ש דבהנך דמתני' דמגורשת לרבנן דאי סנטר עדיף מאי אפילו ומנא לן דר"מ פליג בסנטר וע"כ דמשמע לי' בפשיטות דהנך דמתניתין עדיפי מסנטר, וכיון דבסנטר מגורשת כ"ש בהנך דמתניתין אם כן למה סבירא לי' לרב בהנך דמתניתין לרבנן רק הולד כשר אך לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא יש ליישב קושית ר"ת בפשיטות דהך דשמואל רק ארישא קאי למלכות הפרסיים דהוי כמו סנטר ועדיף מיני' כיון דקאי תחת ממשלת רומיים, והך דרב אכלהו אחריני דקתני במתניתין קאי דלא הוי למלכות רומיים כלל, כנ"ל ואולי גם הר"ר אלחנן נתכוין לזה במה שכתב דר"מ בעי מלכות חשובה וצ"ע בזה:

בא"ד והשתא אתי שפיר דקאמר דיקא נמי וכו' ודדמיא לי' וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דאי כוונתו דלשלום מלכות לא דמיא א"כ היאך עירב הי' במזרח עם שלום מלכות, ועוד דס"ס הקושיא למה לא עירב כלהו בחד תצא ומ"ש דנקט שינה בפני עצמו, ונראה לי דכוונת ר"ת ז"ל דמשמע לי' מפירש"י דפי' דאשלום מלכות קאי דאהי' במזרח לא קאי, והיינו כמו שכתבתי לעיל דס"ל כדעת ר"ח דבהי' במזרח הולד ממזר לרבנן ג"כ ואהא קשיא לי' לר"ת דמה צורך להוכיח דבשינה מודו רבנן מדלא ערבינהו הא בלא"ה כיון דבהי' במזרח מודו רבנן, ממילא גם בשינה שמו נמי דשינה שמו דמי להי' במזרח, אבל לפי' ר"ת דאהי' במזרח קאי שפיר הוצרך להוכיח מדלא ערבינהו דבלא"ה הי' מקום לומר דפליגי גם בשינה שמו כמו דפליגי בהי' במזרח כיון דשינה שמו דמי להי' במזרח וה"ה דהיה יכול ר"ת להביא ראי' מדהוצרך לומר ומודים חכמים בשינה שמו. דפשיטא כיון דמודים בהי' במזרח כמו כן מודים בשינה שמו דכיון דלא שמענו לחכמים שנחלקו רק בשלום מלכות ובהי' במזרח מודו מאיזה צד נימא דפליגי בשינה שמו רק דטפי הוכיח ר"ת מדאיצטריך עוד למידק בהוכחה מדלא ערבינהו ומה צורך להוכחה כיון דהי' במזרח מודו מהיכי תיתי דנימא דשינה שמו דמי למלכות ופליגי, ואדרבא טפי דמיא להי' במזרח ומדהוצרכו להוכחה מדלא ערבינהו ש"מ דבהי' במזרח פליגי ומחמת דשינה שמו דמיא להי' במזרח הוצרך להוכיח מדלא ערבינהו, והרא"ש באמת הביא בפשיטות מדהוצרך לומר ומודים:

ובהכי ניחא מה שיש לדקדק בלשון התוס' דקאמרי והשתא אתי שפיר דקאמר דיקא נמי דמודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה מדלא ערבינהו, ולפום ריהטא נראה שזהו לשון הגמרא דיקא נמי דמודים וכו' וליתא ולא הוזכר לשון זה בגמרא כלל רק כך כוונת התוס' דהשתא אתי שפיר דקאמר דיוק ג"כ דמודים חכמים לר"מ מדלא ערבינהו, וקשה מה צורך להוכחה כיון דבהי' במזרח דדמיא לי' מודים, ה"ה בשינה שמו כיון דלא שמענו מחלוקת בשינה שמו מה ס"ד דשינה שמו דמי למלכות ולא להי' במזרח וע"כ משום דבהי' במזרח פליגי ושינה שמו דדמיא לי' ס"ד ג"כ דפליגי, לזה הוצרך להוכחה מדלא ערבינהו דאף דבהי' במזרח פליגי אבל בשינה שמו לא פליגי:

בא"ד והא איכא שלום מלכות וכו'. דבריהם צ"ע, דאי ס"ד דעיקר הקושיא מהי' במזרח רק הגמרא תפס תחילת המשנה וסמך על וכו', א"כ הא במשנה לא הוזכר שלום מלכות כלל וזהו טעמו של עולא בגמרא וכיון דלא נחית להקשות מזה כלל רק מהי' במזרח למה לו למינקט טעמו של עולא וצ"ע:

בגמרא נשאו אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא וכו' א"ד נשאו וה"ה זינו וכו' לימא מסייע לי'. יש לתמוה לפי מה שפירש"י במשנה דהך משנה כר"ע דכיון דקתני כל הדרכים הללו בה והיינו ולד ממזר מזה ומזה א"כ לר"ע פשיטא דאסורה ליבמה דמשוי לה כערוה, וליכא למימר דלענין לאוסרה לבעל מודה דהא לא תליא אי הולד ממזר דהא באונס הולד ממזר ומותרת לבעלה, דהא בסוטה דף י"ח מוכח להדיא דלר"ע ודאי אסורה ליבמה ובאמת נראה הוכחת רש"י במשנה ממה דמוקמינן ביבמות דף צ"ב משנה דהתם כר"ע דוקא ש"מ דלרבנן אין ממזר מיבמה כלל, אבל באמת אין זו הוכחה כלל דהא כתבו התוס' ריש האשה רבה דהולד ממזר מזה ומזה הכוונה אפי' אחר שגירשה ראשון או מת וכן אפילו גירשה שני הוי מראשון ממזר, והשתא תיקשי מאי פריך התם דף צ"ב מאי ראשון ואחרון אי ראשון לפני שמיעה וכו' ומאי קושיא הא קמש"ל אחרון ממזר אפילו מת היבם או חלץ לה, ועוד קשה דקתני סיפא אחרון אינו ממזר, וקשה האי אחרון ה"ד אי שניסת לו עכשיו ולא היתה נשואה לו מעיקרא כלל פשיטא איזה ממזר יש כאן כיון שנשאת לו אחר מות בעלה ועד אימת לא תנשא וע"כ דנולד לה ולד אח"כ מאותו בעל שנשאת לו מעיקרא וקמש"ל דאין הולד הנולד אח"כ ממזר והשתא לדברי התוס' ריש האשה רבה הנ"ל באמת גם אח"כ הולד ממזר כיון דדינה שתצא מזה ומזה מכח נישואין דמעיקרא, ואף שאפשר לחלק קצת בין הך דריש האשה רבה שבא הבעל בינתיים להך דהתם שלא בא הבעל בעצמו ולא היתה שעה אחת באיסור לפנינו דבכל פעם הי' בחזקת מת, ועיין ב"ש סי' י"ז, אבל בש"ע סי' י"ז מבואר להדיא דבהא ג"כ ס"ל לכמה פוסקים דהוי ממזר גם חילוקו של הב"ש הנ"ל קשה ההבנה מאד ואין טעם לחלק בכך:

לכן ברור דהך מתניתין דהתם מדין ממזר דאורייתא מיירי דמותר בממזרת, , ושפיר פריך מעיקרא האי אחרון ה"ד אי לאחר שמיעה וכו' דליכא למימר דקמש"ל אפילו מת או חלץ לה היבם מ"מ הוי ממזר א"כ מיירי בממזר דרבנן דאסור בממזרת א"כ סיפא נמי למה אין אחרון ממזר דבהא נמי הוי ממזר מדרבנן וע"כ דכר"ע אתיא ובממזר דאורייתא מיירי ולדידי' אפשר דכל היכי דלא הוי ממזר אפילו דרבנן לא הוי ממזר ודוק], ושפיר קשה דהוי לי' לומר בפשיטות הולד ממזר, ולפי זה הך מתניתין דהכא שפיר מצי אתיא כרבנן דמודו רבנן דהוי ממזר מדרבנן, וכ"כ התוס' ביבמות להדיא ע"ש, אבל לפירש"י קשה:

ומה שנראה לי בישוב דברי רש"י ז"ל דבלא"ה יש לתמוה דקאמר בל"ב לימא מסייע לי' וקשה מה זו סיוע דמי מכריחו לומר נשאו וה"ה לזינו ומעיקרא מקשה קושיא על ר"ה ובתר הכי מסייע במה דדחי מעיקרא דרך דחי' וע"כ צ"ל דהני לישני בהא פליגי דלישנא קמא ס"ל דבנשאו הכא שייך לגזור שמא יאמרו חלץ לה ונשאת משא"כ זינו ולכך מדייק מדנקט נשאו א"כ ע"כ דלא כר"ע אתיא דלר"ע באמת אין חילוק בין נשאו לזינו ומדנקט נשאו ע"כ כרבנן ושומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה לרבנן דלא כר"ה, אבל לישנא בתרא ס"ל דהכא לא שייך למיגזר כלל אפילו נשאו דדוקא באשה שהלך בעלה למדה"י כיון שיראו בעלה בכאן והיא נשואה לאחר אי אפשר רק שגירשה ולא יהא ידוע לכל דבאו עדים שקרים ונשאת על פיהם, אבל כאן מה שנשואה לאחר לא יקשה עליהם כלל דהא עריות פוטרת רק לפי שידעו שנמצאו איילונות א"כ ע"כ ידעו שהי' בכאן טעות באותן עריות שלא נודע שהם איילונות ונמצאו איילונות א"כ מאיזה צד יחשבו שנתברר טעות זה מקודם וע"י חליצה נשאו וזה מחזיר חליצתו מסתמא עכשיו נודע הטעות וכדין נשאה היבם וע"כ דמכח מה דאסורה מדינא על היבם אתינן עלה ולא מכח גזירה א"כ מסייע לי' לר"ה דלדידי' אתיא מתניתין כרבנן ומ"מ אסורה מדינא ליבם, והשתא כיון דאנן קי"ל באמת דלא כר"ה היינו משום דמתני' כר"ע ולדידי' ודאי אסורה ליבמה אבל לרבנן לא והגמרא הוי מצי למידחי באמת דאתיא כר"ע רק דדחי לה דאפילו לרבנן אין ראי' דנהי דהכא לא שייך למיגזר איכא למיגזר משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י, אבל ודאי כיון דלא קי"ל כר"ה ודאי לאו אהך דחי' סמכינן דהוי כעין גזירה לגזירה רק דסמכינן דמתניתין כר"ע אתיא דלדידי' ודאי אסורה ליבמה וכמו שפירש"י במשנה, ומהאי טעמא מוקמינן לה ביבמות כר"ע משום דלא ס"ל כהך דחי' דהכא דלחלופי לא חיישינן רק מדינא אסורה ליבמה כר"ע, ומיושב קושית התוס' על רש"י בד"ה נשאו כמו שאבאר בסמוך:

אלא שיש לתמוה לכאורה בעיקר קושית הגמרא נשאו אין זינו לא דכיון דקתני וכל הדרכים הללו בה ובכלל הי"ג דרכים שצריכה גט מזה ומזה, וזה לא שייך רק בנשאו דבזינו איזה גט תצטרך כיון שלא נשאת לשני כלל רק זינתה וכן לא זה וזה מטמאין וכן כלהו לא שייכי רק