תפארת יעקב על גיטין שסב

בלאו הכי קשה מה זה שכתבו בקושיתם ממצאו באשפה דניחוש שמא איחרו ותיפוק להו בפשיטות דניחוש דלא היה שם, ולפי דעת הפוסקים דסופר דוקא אינו ענין למאוחר ובכל גט בעינן סופר בעיר דוקא אפילו אינו מאוחר:

אך באמת דברי התוס' ברורים דבלא"ה יש להבין שהביאו ראיה דבשטר כשר בשינה מקום העדים מהך דפרק אחד ד"מ, והוא תמוה דתינח לפירש"י שם אבל לפי מה שפירשו התוס' פרק אד"מ ליכא התם שינוי מקום כלל, וכבר תמה הר"ן על דברי התוס' הללו וביותר תימה שכתבו בהדיא פאד"מ שם דלחנם דחק רש"י רק הפי' כמו שפירש הר"ן כאן, ועוד דמתוך דבריהם כאן גופא מוכח שלא היו מפרשים כפירש"י שהרי כתבו אלמא אע"פ שלא היו בעיר ביום הכתוב בשטר ואי אזלי בתר פירש"י הוי להו לומר אע"פ שלא היו שם בעת כתיבתו ומדכתבו ביום הכתוב בו ש"מ דביום כתיבתו היו שם רק ביום הכתוב בשטר לא היו והרי זה כפי פיר"י שם פרק אד"מ וא"כ איזה ראי' הביאו משם להכשיר שינה מקום דשם לא הי' שום שינוי שהרי נכתב באמת באותו מקום ככתוב בשטר וברור דכוונת התוס' כך דודאי ע"כ ס"ל דבלא כתב מקום כלל ודאי כשר דיעבד רק בשינה פסול והטעם דאף דאם נשתנה דבר שאינו צריך לא איכפת לן היינו דוקא בשינה מקום לידה או כהן אבל כאן בשינה מקום עמידת העדים יוכל לבוא לידי הזמה ויאמרו שהוא שקר וכן כתבו התוס' בהדיא ביבמות שם דזהו הטעם דבעינן מקום עמידת העדים משום שאם יכתוב מקום עמידת הבעל והעדים במקום אחר יוכל לבוא לידי הזמה, ועל זה כתבו דבשטר כשר דיעבד אפילו שינה מקום העדים דהא חזינן פרק אד"מ דאם הוזמו אנו מתרצין לומר מאוחר הוא ומכשירין השטר א"כ ממילא יש להכשיר שינוי מקום העדים בשטר דאי משום שיכולין לבוא לידי הזמה הא אם יוזמו לא נפסל דנאמר מאוחר הוא ועל זה קשיא להו בתר הכי דהא גט מאוחר נמי כשר ועל זה כתבו דגט אינו כשר מאוחר רק אם ביום שאיחרוהו עליו היו כולם שם והיינו שלא בא לידי הזמה כלל ואי אפשר להזימו כלל שהיו כולם באותו מקום ביום הכתוב בו אבל גט שהוא מאוחר ולא היו שם ביום שאיחרו עליו פסול א"כ ממילא פסול בשינה שיבוא לידי הזמה ולא נאמר מאוחר הוא כיון שלא היו שם כלל ביום הכתוב בשטר, ולכך דקדקו התוס' כשהביאו ראי' דבשטר שינה כשר דמהך דפרק אחד ד"מ מוכח עכ"פ דמאוחר כשר בכל גווני אפילו לא היו במקום זה ביום הכתוב בשטר דהא באמת הוזמו שהיו בבבל באותו יום ומ"מ כשר דאמרינן מאוחר הוא ש"מ דמאוחר בשטר כשר אפילו לא היו שם א"כ ממילא כשר בשינה דאי אפשר לבוא לידי הזמה שנאמר מאוחר הוא ואף דבשינה לא היו שם הא מכל מקום נאמר מאוחר הוא דבשטר כשר מאוחר אפילו לא היו שם ביום הכתוב בשטר וז"ב בכוונת התוס':

ולפי זה דבר ברור דבגט מאוחר דבעינן שיהיו שם ביום הכתוב בשטר ואי לאו פסול א"כ אין נ"מ סופר או עדים דהא אם יוזם הסופר ממילא הוי כמו הזמת העדים דמ"מ כיון שיתברר שהסופר לא היה שם באותו יום שנכתב השטר רק במקום אחר א"כ על כרחך שלא נכתב באותו יום במקום זה כלל והיאך חתמוהו באותו יום במקום זה והוי ממש כמו הזמת העדים דאם באנו ליישב ולומר שחתמוהו קודם לאותו יום ונתאחר לאותו יום א"כ אפילו אין העדים ג"כ שם ניישב כך וע"כ דכל שיש סתירה בגופו של גט פסול בגט רק בשטר כשר] א"כ מוכרח שגם הסופר יהא שם:

ומה שכתבו התוס' ביבמות דסופר אין קפידא היינו בהך דהיני ושילי שאין שם איחור כלל רק נכתב ונחתם ביומו, והשתא שפיר כתבו דסופר לאו דוקא דכל שהעדים החתומים היו שם איזה הזמה יש כאן, ואי שיתברר שהסופר לא היה שם וכי בשביל זה לא נחתם ביום הכתוב בו דהא באמת נכתב ונחתם באותו יום ומה ענין הסופר להיות אצל החתימות וכיון דליכא צד הזמה כשר, אבל אם באמת היה הסופר כ"כ רחוק עד שהוצרך לאחר הזמן למקום העדים אז בודאי פסול דהא אם יבררו שלא היה הסופר שם באותו יום רק במקום שהיה באמת הרי בהכרח לא נכתב ביומו וכל שנתברר מתוך הגט סתירתו פסול ואין מיישבין לומר מאוחר הוא כמו בשטר לפי שגם במאוחר אין מכשירין רק באופן שהיו שם באותו יום שאיחרו עליו שלא יהא שום סתירה בגוף הגט אם כן ממילא יש קפידא בסופר כמו בעדים וזה ברור:

וזה שהקשו התוס' אח"כ ממצאו באשפה דשמא איחרו ולא היה שם, דייקו בהדיא שמא איחרו דבהא יש קפידא אבל בלי איחור אין קפידא כלל, וכן מעיקרא כתבו בהדי' דבגט מאוחר צריך עדים וסופר, וזהו כוונתם כאן ג"כ הכל בגט מאוחר אבל בגט הנכתב ונחתם ביומו בהא לא איכפת לן סופר כלל רק עדים כמו שביארנו ולפי זה מה שהוכיח הב"י הנ"ל מדברי התוס' כאן כדברי ספר התרומה ליתא, דלא כתבו רק בגט מאוחר אבל בגט הנכתב ונחתם ביומו דעתם להיפך דאין קפידא בסופר כלל:

ולפי זה מיושב גם כן מה שכתבו התוס' כאן דלא יפה עושין אותן שרגילין לכתוב הכתובה בעיר זה ולשלחו למקום החופה אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה, והיינו משום דלכתחילה יש להקפיד גם בשאר שטרות וביבמות דף צ"א ע"ב בד"ה היה כתבו בהיפך והביאו ראי' ממה שנהגו לכתחילה לעשות כן דסופר אין קפידא, ואני תמה על הב"י שהי' לו להביא מדברי התוס' הללו כאן דמוכח דסופר דוקא דאל"כ למה אין עושין יפה, ולפי הנ"ל נראה דלא פליגי כלל דכאן נתכוונו לומר דאותן אין עושין יפה שכותבין כתובה בעיר אחרת והחופה תהא אחר זמן במקום אחר והסופר לא יהא שם ביום החופה אם כן בהא ודאי יש קפידא בסופר בגט דיעבד ובשטרות לכתחילה, ומה שכתבו ביבמות דנהגו לכתחילה היינו באותו יום גופא נהגו לכתוב במקום אחר והעדים חותמין במקום חופה ובהא לא איכפת לן סופר כיון שנכתב ונחתם ביומו כנ"ל, והבט וראה דכאן כתבו אף שלא יהא הסופר שם ביום החופה אבל ביבמות לא זכרו יום רק מקום חופה והיינו דכאן כוונתם שתהא החופה ביום אחר ובאותו יום לא יהא הסופר שם והזמן בודאי נכתב על יום החופה דאל"כ הוי מוקדם, אבל ביבמות לא מיירי רק באותו יום וזה מותר, ואל תשיבינו ממה שכתבו התוס' בהיני ושילי דסמוכין הן, אף שיכול לבוא מזה לזה ביום אחד משמע דלית להו לחלק כנ"ל, הא ליתא, דכוונתם אם באמת לא היו העדים שם כל היום וכן הסופר הי' במקום אחר כל היום אף דיכול לבוא ס"ד דקשה להזימם כיון שהיו יכולין לבוא קמשמע לן כיון שלא באו חיישינן שיזימום שהיו שם כל היום וראו דלא באו למקום הנכתב בגט ואין זה ענין להנ"ל:

ונראה לי דגם הרא"ש מודה דסופר דוקא בכהאי גוונא הרי דמביא ראי' להכשיר בסופר מהך דמצאו באשפה וניחוש שמא לא נכתב מקום הכתיבה ולא זכר שמא איחרו כמו שזכרו התוס' ביבמות, והיינו דהוא מביא ראי' להכשיר בגט הנכתב ונחתם ביומו אבל ממאוחר לא קשיא ליה כמו שתירצו התוס' דמסתמא נכתב ביומו ואז אין חשש לסופר, ומה שלא הביאו התוס' ראי' מזה ביבמות מעיקרא להכשיר בסופר בגט הנכתב ביומו משום דיש לדחות דתלינן דהסופר הי' שם או בידוע דהי' שם כמו שכתבו התוס' בתירוץ הב' ועל כל פנים יצא לנו מכל הנ"ל דבגט ששינה עמידת הסופר והיה רחוק מן המקום עד שאיחר הזמן לאותו יום שחתמו בו העדים במקום הכתוב בגט בהא ודאי הגט פסול כמו שביארנו [ומטעם מאוחר לא נפסל בהא כיון שלא חתמו רק אז כמבואר בש"ע אבן העזר סימן קכ"ז] אבל בגט הנכתב ונחתם ביומו ושינה מקום עמידת סופר למקום חתימת העדים בהא לדעת הרבה פוסקים אין קפידא ואין טעם באמת לפסלו כמו שכתבו התוס' ביבמות הנ"ל, ואפשר דגם בעל ס"הת מודה ולא פליגי כלל, ויתר הדברים כבר נתבאר אצלי בחידושי לא"הע סי' קכ"ח ס"ק ג' ע"ש:

בא"ד אך קשה לר"י דבפרק גט פשוט וכו'. כבר כתבתי לעיל בסוגי' דנכתב ביום ונחתם בלילה ובחידושי לא"הע סימן קכ"ז דאין מהך סוגיא דפרק גט פשוט שום ראיה להכשיר גט מאוחר, ודברי התוס' דלעיל וכאן צ"ע לפע"ד ואין צורך לכפול הדברים, גם מה שהקשו מהך סוגיא דיבמות היינו לפי פירושם לחלק בין הך דכל הגט להך דיבמות דהתם בכתב זמן של נישואין ובפרק כל הגט בכתב זמן אירוסין אבל לפי' רש"י ביבמות לא קשיא מידי דהך אינו גט היינו דהוי גט ישן וכלישנא קמא דלעיל דלא תנשא לכתחילה והך דיבמות כלישנא בתרא דתנשא