תפארת יעקב על גיטין שסא

כתב מקום פסול דאי כשר מאי קפידא יש בסופר בשינה כמו שהקשו התוס' גופא אחר שהשיגו על ריב"ן דמאי קפידא יש בסופר, ועוד כיון דגט מאוחר כשר אפילו בעדים אין קפידא וע"כ דבלא כתב מקום פסול א"כ למה לי שינה תיפוק לי' דלא כתב מקום, לזה הוכרח לפרש הי' במזרח בעל וקמש"ל אף שכתב מקום מסירת מילי הוי כלא כתב, רק התוס' הי' גירסתם הי' במזרח מאן וכו' מוכח בהדיא דהי' במזרח מוקמינן בסופר, ומהאי טעמא קשיא להו מאי קפידא יש בסופר, אבל כפי הגירסא שלפנינו הי' במזרח וכתב במערב מאן וכו' שפיר יש לפרש כריב"ן דעל וכתב במערב שאלו מאן אילימא בעל הרי שינה מקום עמידתו והוי שינה שם עירו ואי דכתב מקום דירה חוץ עמידתו באמת לא איכפת לן כיון שאין צריך לכתוב עמידה חוץ דירה אין קפידה בשינה ומשני דסופר כתב במערב והבעל הי' במזרח, והשתא אמרינן כיון דצריך לכתוב מקום בלא כתב פסול וס"ד כיון שמסר מילי באותו מקום שכתב בגט הוי ככותב מקום עמידה קמש"ל דמקום מסירת מילי לא הוי כמקום עמידה ואי כתב מערב פסול דהבעל לא הי' שם והרי שינה מקום עמידתו של בעל ודוק ועמ"ש בחידושי לא"הע סי' קכ"ח בזה ושם העליתי דכל שלא כתב רק מקום עמידה או לידה ושינה בהם פסול כמו שינה שם עירו אבל אי כתב מקום דירה חוץ מזה אז אין שינוי בלידה ועמידה פוסל ע"ש:

שם אלא סופר כדאמר להו רב לספרי'. יש לדקדק למה לי' לומר כדאמר להו רב לספרי' הוי לי' לומר בפשיטות ששינה מקום עמידת סופר ועדים ומה צורך לפרש דנמסר להם מילי במקום הנכתב בגט רק כתבוהו במקום אחר ורב דקאמר לספרי' דביקש להודיעם דאפילו בכה"ג לא יחשבו שיכולין לכתוב אותו עיר שנמסר להם מילי רק מ"מ יכתבו מקום הכתיבה אבל במתניתין יש לומר בפשיטות ששינו וכתבו עיר אחרת , וצ"ל דקשיא לי' במה נפשך אי בלא כתב מקום פסול למה לי שינה תיפוק לי' דלא כתב מקום הכתיבה ואי בלא כתב כשר למה בשינה פסול, וכמו שהקשו התוס' לעיל דף ך' בשינה שמו ושמה ומתוך קושיא זו פירשו שם וכאן בד"ה שינה דאין הכוונה שינה ממש רק שיש לו ב' שמות בב' מקומות ולכך תירצו גם כאן כדאמר רב לספרי' שכתב מקום שנמסר לו מילי וס"ד דסגי בהכי, והוי ככתב מקום ויצא ידי תקנת חכמים לכתוב מקום קמש"ל דבהא לא סגי רק צריך שיכתוב מקום כתיבה ממש וכיון ששינה פסול:

אך לפי זה יש לתמוה בתוס' בד"ה כי יתביתו כיון דהוכחנו דבלא כתב כלל פסול א"כ כל מה שכתבו ושקלי וטרי לענין מאוחר אין לו מקום כלל דמ"מ פסול מטעם דעכ"פ לא כתב המקום וע"כ דס"ל לתוס' דאף דבלא כתב כשר יש טעם לפסול בשינוי א"כ למה לי' לאוקמא משנה במסירת מילי לוקמא בשינה סתם:

אמנם דברי התוס' ברורים דודאי לר"מ דסובר כל המשנה הולד ממזר אין מקום לכל דבריהם, והסוגיא דהכא דאזלא אליבא דר' מאיר בודאי אפילו לא כתב כלל הולד ממזר וכ"ש בשינה ולכך הוצרך לאוקמא במילי כנ"ל, רק כוונת התוס' דהא גם רבנן מודו לר"מ בהי' במזרח וכו' דלא תנשא עכ"פ ואפילו נשאת איכא מ"ד דתצא לרבנן רק הולד אינו ממזר ולדידהו בודאי צריך טעמא לפסול בשינה שלא יאמרו מזויף הוא דבלא כתבו כלל בודאי כשר כמו בשלום מלכות דמכשרי רבנן לגמרי לקמן כיון דלית להו כל המשנה רק בג' גיטין מודו דלכתחילה לא תנשא דאל"כ לא הועילו מחשש בת אחותו ופירי אבל כאן בשינה שם המקום למה פסלו רבנן הא לא גרע מלא כתב וע"כ משום שיאמרו מזויף הוא וכיון דמאוחר כשר אין חשש ועל זה סובב כל דבריהם, והשתא לק"מ דבגמרא דאזיל לר"מ הוצרך לומר במסירת מילי משום דלדידי' בלא כתב ג"כ פסול ומקמש"ל שינה וע"כ דקמש"ל אפילו כהאי גוונא הוי שינוי, ובתוס' דאזלי אליבא דרבנן הרי יש טעם לפסול בשינה אף דבלא כתב כשר:

ובזה מיושב היטב מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ג הלכה כ"ד שכתב שם וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט ומקום כתיבתו כשאר שטרות שמא תהא אשתו קרובתו וכו' ולפיכך תיקנו זמן בגיטין, גט שיש עליו עדים ואין או שהוא מוקדם או מאוחר או שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו וכו' או שכתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אלו פסולין עד שיחתמו בו בזמן כתיבתו ובמקום כתיבתו עכ"ל, ושם בהלכה כ"ח כתב האומר לשנים כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי ונתאחר הדבר ימים או שנים או שנמצא הגט בטל הרי אלו כותבין זמן הכתיבה ומקום הכתיבה לא הזמן שאמר להם הבעל בו כתבו ולא אותו המקום כיצד וכו' ששם נכתב הגט כשאר שטרות עכ"ל:

ויש לתמוה בדברי הרב ז"ל טובא, חדא דהא ודאי מה שכתב הרב ז"ל הי' בירושלים וטעה וכתב בלוד אסופר ועדים קאי דאי הבעל היינו שינה שם עירו כדמקשינן בש"ס, ובפירוש כתב הרב ז"ל לקמן שם דבהא אינו גט כלל ולא שהוא פסול דכללה כייל הרב ז"ל דאינו גט ופסול תרי מילי נינהו וא"כ היאך לא זכר מה דאוקמא בש"ס דמסר להו מילי בלוד ומ"מ פסול, והך דמסירת מילי כתב אח"כ סוף הפרק ולא זכר שם דפסול אפילו דיעבד רק דיכתבו כך כמו בשאר שטרות, ומשמע לכאורה כמו בשאר שטרות אין קפידא דיעבד ה"ה בגט ועכ"פ הי' לו לכלול בהדי פסולי דקא חשיב כאן כיון דכך אוקמה בש"ס להך דהי' במזרח, ועוד דראשית דברי הרב ז"ל דהתקינו לכתוב בגט זמן ומקום ובתר הכי כתב גבי זמן שהקדים או איחר או שלא כתב ובמקום לא זכר רק שינוי המקום בלבד לא שלא כתב המקום כלל, ובודאי אי הי' כוונתו לפסול גם במקום בודאי הי' כתבו כמו זמן:

ולהנ"ל דברי הרמב"ם ברורים דודאי לר"מ כל שלא עשה כתיקון הן בלא כתב המקום או שינה או נמסר להם מילי באותו מקום אף דבשטר אין כאן רק משום מיחזי כשיקרא ודיעבד אין קפידא מ"מ בגט פסול והולד ממזר אבל לרבנן בלא כתב המקום אפילו לכתחילה תנשא ולא דמי לזמן דיש בו משום בת אחותו ואי לאו דמיפסל לא הועילו חכמים בתקנתן כמבואר בגיטין דף י"ח (וכפי פי' הרמב"ם שם בגזי' לזמן) משא"כ בלא כתב המקום אפילו לכתחילה תנשא:

אמנם בשינה המקום בזה לרבנן ג"כ פסול משום הזמה דעדים יהיו ניזומים וגט מאוחר פסול ג"כ להרמב"ם ולא נוכל ליישב דמאוחר הוא אבל בנמסר להם מילי באותו מקום לא יהיו ניזומים דבאמת נמסר להם שם מילי וכתבו מקום מסירת מילי ואף דמשום מיחזי כשיקרא איכא מ"מ לא נפסל בכך כמו כל שטר כה"ג כיון דמשום כל המשנה וכו' ליכא לרבנן ולכך כתבו הרמב"ם הך דמסירת מילי בפני עצמו והיינו דלכתחילה לא יעשו כן אבל מעיקרא בדיני גט פסול זכר שינה סתם דרק בהא פסול דכיון דמאוחר פסול ממילא יהיו ניזומים כיון שלא היו שם כלל באותו יום וגם מילי לא נמסר להם כלל שם בודאי הגט פסול לגמרי לכך בשינה פסול גם לרבנן, ובגמרא דמוקמינן מזרח ומערב במסירת מילי היינו לר"מ דלדידי' גם בלא כתב פסול הוצרך לאוקמא במילי דיהא עדיף מלא כתב דאל"כ יקשה למה לי הי' במזרח וכו' תיפוק לי' דבלא כתב מקום פסול ולר"מ גם במסירת מילי הוי ממזר דס"ס שינה ממטבע שטבעו חכמים, ועמ"ש בחידושי לא"הע סי' קכ"ח ס"ק א' ולקמן בתוס' בסמוך:

בתוס' בד"ה כי יתביתו, ואור"י וכו' עד סוף הדיבור לפי שנראה לפע"ד שלא עמדו המפרשים על תוכן כוונת התוס' בדיבור זה, גם לבאר דבריהם שלא יסתרו לדברי התוס' יבמות דף צ"א והוא דבר הנוגע לדינא ראיתי להאריך בזה ולברר הכל על נכון:

הנה הרב רמ"א בהגהת ש"ע סי' קכ"ח הביא דעת הרב בעל ספר התרומה שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד והמרדכי נסתפק בזה וכתב הב"י שם דמדברי התוס' כאן נראה כדעת סה"ת שכתבו להדיא דשמא גט מאוחר אינו כשר אלא בהיו שם הסופר והעדים ביום הכתוב בגט מבואר דגם בסופר יש קפידא:

אמנם בתוס' יבמות דף צ"א בד"ה הי' יש תימה רבה דמעיקרא כתבו בהדיא דסופר אין קפידא כלל ומיד כתבו דבגט מאוחר צריך שהיו סופר ועדים ביום הכתוב בשטר באותו מקום, ולא עוד שהקשו קושי' מהך דמצאו באשפה כשר דניחוש דהסופר לא הי' שם והתם ליכא רק סופר והנה הרב מהרש"ל ומהרש"א כתבו שם דמעיקרא דרך אפשר כתבו ואח"כ אזלי בתר סברתם דסופר דוקא, והוא תמוה לכל מעיין שם בתוס' דעכ"פ היאך הקשו קושיא תיכף ממצאו באשפה דהא יש לומר סופר לאו דוקא גם