תפארת יעקב על גיטין שנט

אלא לאחר ג' ימים נתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע הא אי הוי חיישינן לגט ישן אסורה לינשא:

ואני תמה דמהתם פשיטא דלא קשיא דעלה דקתני דמותרת לינשא מיד והיינו בלי המתנה שלשה חדשים ובודאי דאי נתייחד עמה והוי גט ישן נהי דמותרת לינשא אבל פשיטא דצריכה להמתין ג' חדשים להבחנה, והיינו דקתני דלכך מותרת מיד ואין חוששין לגט ישן הואיל ולא נתייחד עמה:

אמנם יש להקשות באידך ברייתא שם דקתני דצריכה להמתין ג' חדשים ולגט ישן אין חוששין וקשה מה יש לחוש כיון דממתנת ג' משעת הגט, אך באמת לא ידעתי מנין להו דהך ולגט ישן להנשא קאי אדרבא הא גופא קמש"ל דאין חוששין לעכב הגירושין רק מותרת להתגרש לכתחילה ועד השתא בדין הבחנה ג' מיירי והדר קאמר דאין לחוש לגט ישן שלא תתגרש כלל לפי שלא נתייחד עמה, אך מהך דפרק מי שאחזו שהקשה הרא"ש לכאורה קשיא, ומה שתירץ הרמ"ה תמוה דמ"מ כדפריך לקמן והא איכא גט ישן ומשני התם תנשא לכתחילה אכתי הוי לי' למיחשב גט ישן דהמשליש דלא תנשא מיהו יש לומר דהתם ג' גיטין פסולין קא חשיב והך גט ישן כיון דאי הוא לפנינו ומתרצה ליתנו כשר לינשא לכתחילה אף דאי אינו לפנינו לא תנשא לכתחילה לא קא חשיב לי', והנה רש"י פי' דתנשא לכתחילה כשהלך למד"הי, ואולי נתכוין ליישב קושיא הנ"ל דהתם כשהוא בעיר לכך לולא דלא חיישינן לגט ישן לא היתה מותרת לינשא וכאן כשהלך למדה"י ואף דלעיל גבי המשליש פי' דהלך לדרכו, מהך ברייתא בלא"ה לא קשיא כלל דלענין המתנה ג' חדשים קאמר כמ"ש מקודם , ובברייתא קמייתא דקתני צריכה להמתין ג' חדשים לא פירש רש"י שם דהלך לדרכו ) ע"ש:

מיהו נראה לי דעיקר הקושיא לק"מ. דהך גט ישן דהתם אינו דומה להך דהכא דודאי יש חשש בגט ישן שמא חזר בו מלגרש כיון שנתייחד עמה וחשש זה הוא חשש גמור ואין משגיחין על נשאת ג"כ אבל כשהוא עצמו חוזר ומגרש בו אין חשש רק גיטה קודם לבנה ובחשש זה אמרו תנשא לכתחילה דליכא למיחש שמא ביטל גוף הגט חדא דמאיזה צד נחוש לזה ועוד דבלא"ה קיי"ל חוזר ומגרש בו, ועוד דאי ביטל לא חשיד לקלקלה לגרש בגט בטל ואין חשש רק משום גיטה קודם לבנה, אבל בכל המקומות שחששו לגט ישן אפילו נתגרשה היינו במקום שיש חשש ביטול הגט וחזרה ובזה יש ליישב ג"כ פירש"י מה שפירש לעיל בהמשליש דהלך לדרכו, והיינו דאי ישנו בכאן ומתרצה אפילו נתייחד ליכא למיחש לגט ישן כיון שמרוצה ליתנו לה אבל מעיקרא בשולח שליח לא פי' דהלך לדרכו דשם אי נתייחד היתה צריכה להמתין, ועמ"ש שם ובחידושי לא"הע סי' קמ"ח, ולענין מה שפירש"י דהלך למד"הי אינו נראה כן בגמרא דהא בלישנא קמא ס"ל דאי נשאת לא תצא ובודאי אפילו הוא בעיר לא תצא א"כ ממילא ללישנא בתרא אפילו הוא בעיר תנשא לכתחילה דאל"כ הוי לי' לומר ולא פליגי הא דאיתא לבעל בעיר הא דליתי' לבעל, וכיון דמייתי לה בפלוגתא ש"מ בכל גוונא מותרת לינשא לכתחילה:

בתוס' בד"ה ב"ש סברי בירושלמי מפרש וכו'. אין כוונתם דמודו ב"ה בערות דבר וכן להיפך מודו ב"ש דא"כ במאי פליגי הכא במה נפשך אי בערוה מודו ב"ה ואי בלי ערוה הרי אסור לגרש לב"ש מכח דליכא ערות דבר וגם משום גט ישן דאינה מזוהמת ואפי' בששניהם רוצים עכ"פ גם לב"ש אסור מכח גט ישן, רק כך כוונת התוס' דב"ש דסברי דאסור לגרש בלי ערות דבר הלכך לא שכיח היחוד כלל הלכך אפילו אירע דנתייחד לא גזרו רבנן כיון דלא שכיח ולא גזרו לפסול גט ישן וכמו כן אי אירע דמגרש בלי ערות דבר כגון ששניהם רוצים עכ"פ לא שכיח הוא ולא גזרו רבנן בזה משא"כ לב"ה שכיח גירושין בלי ערות דבר ושכיח יחוד וחשו רבנן וגזרו משום גיטה קודם לבנה וז"ב, ודלא כב"ש את שחשב לומר דבערות דבר מודה ב"ה לב"ש ע"פי הירושלמי:

במשנה הי' במזרח וכתב במערב. בגמרא מוקי לה ובסופר. ואני מסתפק למ"ד דסופר צריך להיות שליח הבעל א"כ בכה"ג במה נפשך אי צוה הבעל לכתוב במערב א"כ אפילו כתב במזרח אינה מגורשת דהא לא כך ציוהו ואי אמר לו לכתוב גט סתם עכ"פ בודאי לא ציוהו לכתוב גט שהוא פסול א"כ אם מסרוהו לאשתו אינו גט כלל ואפילו לרבנן דר"מ שזה שינוי בשליחות, ועוד אפילו נתנו הבעל אח"כ בעצמו וקראו דחזינן דלא קפיד היינו דחושב דכשר הוא דיעבד אבל מעיקרא לא נעשה שליח לכתוב גט פסול האסור לגרש בו ודינו שתצא לכ"ע, אך אי אפשר לומר כן דהא כולה מתניתין מכח כל המשנה ורבנן פליגי עלי' ולהנ"ל לא הוי פליגי רבנן הלכך בנתנו הבעל בעצמו בודאי לא הוי שינוי כיון דלא קפיד אבל באמר כתבו ותנו גט לאשתי וכתב סופר גט כזה ונתנוהו לה נראה לי שאינו מגורשת כלל אפילו לרבנן דר"מ דלא נעשו שלוחים ליתן גט פסול שדינו שתצא מזה ומזה עכ"פ לכ"ע א"כ ממילא אינו גט כלל, כנ"ל:

שם ולא זה וזה מיטמאין. נקט לה משום אינך דקתני בתר הכי וכל הדרכים הללו בה וחשב בקמייתא כל הדרכים מפורשים ואחר כך בקיצור כל הדרכים הללו בה הלכך נקט הכא ולא זה וזה מיטמאין אף דהכא שני לאו כהן הוא מ"מ כלהו דבתר הכי אהא סמיך:

בתוס' בד"ה ולא בלאות וכו' ואין נראה כו'. ולדעתי נראה פשוט דדוקא אם גירשה חייב ליתן בלאות קיימים אבל בלא גירשה אינו מחויב לגרשה וליתן לה וכ"כ התוס' להדיא ריש זבחים דזינתה אינו מחויב לגרשה א"כ הכא ס"ד דמכח גט ראשון צריך לחזור לה בלאות קמש"ל דלא הוי גט וכן מזונות דקתני ע"כ קודם גירושין קאי דמה טיבן של מזונות אחר גירושין וה"ה בלאות, ולא ניחא לי' לרש"י לפרש באינן קיימין דלישנא ולא בלאות משמע דיש לה בלאות, ועוד כמו דקתני מזונות ופירות דקודם גירושין כמו כן הוי לי' לומר בלאות דקודם גירושין לכך מפרש לה קודם גירושין ובקיימין ועוד דלאחר גירושין אפי' אין קיימין יש לה דלא דמי לזונה דהפסידה דזינתה ולא כאן דלא זינתה במזיד, ובריש האשה רבה פירש"י בלאות היינו שחקי בגדים שלה, ונראה דהוא מן הבגדים שמחויב בכלל מזונות וכסותה מתנאי כתובה, והיינו דהתם לא הי' יכול לפרש בלאות שהכניסה דקודם גירושין הרי חי הוא ולא גירש וכי בשביל שהעידו עליו בשקר שמת יתחייב ליתן לה בלאות אבל כאן קמשמ"ל דלא מהני גט ראשון, כנ"ל:

בד"ה וצריכה, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה להר"ר יוסף וכו'. ולכאורה מהך סוגי' דלקמן דקאמר דשינה שמו מודו רבנן מדלא ערבינהו וקשה אי הכא דרבנן והתם דאורייתא מאי קושיא דלא ערבינהו, אך יש לומר דבהא תליא אי לא מודו רבנן א"כ הטעם מכח כל המשנה דלא פליגי רק בהא א"כ התם נמי דרבנן ולמה לא ערבינהו וע"כ דשינה אינו מכח כל המשנה ואפילו לרבנן בטל א"כ שפיר לא ערבינהו, אך קשה לפי מה שכתבו התוס' לעיל פ"ב דלא כתב שמו לר"מ ודאי מדאורייתא פסול דאינו מוכח מתוכו א"כ שינה פשיטא דפסול דאורייתא א"כ אי מעיקרא דרבנן לא הוי לי' לערבינהו אפי' לר"מ דשינה הוי כלא כתב ופסול דאורייתא, ואמת דהתוס' לשיטתם דהם מפרשים שינה שכתב שם דיהודה בגליל א"כ יש לומר הך שינה דרבנן ולא כתב כלל דאורייתא אבל לפי המבואר בפוסקים דהך שינה ודאי דאורייתא בטל, וכן לא כתב אפילו לרבנן פסול דאורייתא א"כ בודאי מוכח כפירש"י דמעיקרא נמי דאורייתא לר"מ דאי דרבנן לא אפשר לערבינהו דאפשר לומר דלר"מ פסול דאורייתא בשינה דהוי כלא כתב ולרבנן לא ולא ערבינהו דמעיקרא דרבנן וגם לישנא דמודים רבנן לר"מ משמע דמודו לר"מ מעיקרא א"כ מוכח דר"מ פוסל דאורייתא ואף דגט גמור הוא כיון דשינה ממטבע פסלו דבר תורה כי מטבע הגט כפי תיקון חכמים הוא:

דף פ' ע"א במשנה כתב סופר וכו'. עמ"ש לעיל דף י"ט ע"ב ליישב קושית התוס' שם דהא צריך לקרות הגט דהכא מיירי דעידי מסירה אינם כאן ואי לא הוי חיישינן דהוחלף מסתמא עשו כדין אבל השתא מחמת ריעותא דהגט יוצא מיד הבעל ושובר מאשה אמרינן דהוחלף ולא קראוהו דכל היכא דאיכא ריעותא חיישינן שטעו עדים ועשו שלא כדין כמו בשטר שנפל וכדומה ומהאי טעמא לא חייש ר"א לאחר זמן ואמר דקנוניא עשו דמסתמא עדים קראוהו, ע"ש שהקשיתי שם על תירוצי התוס' קושיות חזקות בגמרא מלכות הפרסים שאין להם לא כתב ולא לשון. יש לדקדק לפי מה שפירש"י וכפי הנראה לשון הגמרא בסמוך דעיקר הטעם דלא כתב מלכות א"כ מה בכך