תפארת יעקב על גיטין שנח

כמונח הכא אינה מגורשת דכל שלא ירד לא הוי נתינה, אבל כבר כתבתי לעיל מה שיש להקשות על פירושו ולדבריו הוי לי' לומר הך לא שנא מעיקרא כדקתני כיון שיצא מרשות הגג דלא תיכף כשיצא רק כשירד ומדקאמר עלה דנמחק ונשרף ש"מ דוקא בנמחק אבל כל שלא נמחק מגורשת משעת דרך עלי' ש"מ דמיקרי נתינה אך מדלא זכרו התוס' לחלק בהך דלקמן לענין קדם גט לדליקה דלא דמי להך בעי' דרבא ש"מ דבהא ס"ל הטעם דלא הוי נתינה כיון שזרק לאש, וכבר כתבתי לעיל ליתן טעם שלא כתבו דבר זה לעיל דפריך והא לא מינטר דהוי כבעי' דרבא, דלעיל אינם מפרשים כפי' רש"י משום שאין סופו לנוח רק כמו שפירשתי שם, ועמ"ש לעיל לפרש ירידה ועליה באופן אחר ולפי זה בלא"ה לא דמי כלל, ודוק:

ע"ב בגמרא לא יעמוד אדם בגג זה וכו' לפי פירש"י ותוס' בזה אינו מובן מאי ענין שיעמוד על גג זה הוי לי' לומר לא יקלוט אדם מי גשמים מגגו של חבירו לרשותו. לכן נראה לי לפרש דהיכא דצריך לילך על גגו של חבירו ולקבל בודאי אפילו בגט לא מהני רק הכא כיון שהיא עומדת על גגה ויכולה לפשוט ידה לקבל הגט מגגו וכ"ה לא קפדי אינשי, וכל שנפל בשיעור שיכולה לקבלו משם חשוב כרשותה, ועיין ברמב"ם פ"ה מה"ג ועיין מ"ש בזה בתוס' בד"ה והא, ועוד נראה לי לפרש דהכא בשני גגות שלה מיירי רק לפי דבעינן שתהא עומדת בחצירה ואפי' שני רשויות שלה לא מהני כל שאינה עומדת בתוכו או בצידו כמבואר בעירובין גבי אשה בקטנה וגט בגדולה, ולפי זה כיון דלגבי שבת שני רשויות הן ס"ד דלא מהני בזרק על גגה והיא עומדת בגג הסמוך לגג זה כיון שאינה עומדת על אותו הגג קמש"ל דגבי גט בקפידא תליא ודוקא בדבר חשוב קפדי אינשי להחשיבו כרשות בפני עצמו אבל גגות שאינן מקום חשוב לגבי גט כחדא רשותא דמי ומתגרשת אפילו עומדת על הגג הסמוך לו:

בתוס' בד"ה והא וכו' וא"ת והא שמואל פסק כר"ש וכו' להוליך מגג לבית כו'. תמוה לי דלפי זה היאך קאמר ה"מ לענין שבת דהא לעיל גבי גט ג"כ בגג וחצר אמרו תרי מקומות לא מושלי ואי השאיל חצר לא השאיל הגג אלמא דגבי גט ג"כ יש קפידא, ובשלמא אי נימא דגגין דוקא קאמר ואי השאיל לה גג גם גג הסמוך השאיל דרשות אחד הן לגבי גט ניחא, אבל כיון דמודה שמואל דרשות אחד הן אפילו לשבת רק מגג לבית א"כ גבי גט גם כן גג ובית קפדי ושתי רשויות נינהו, ולדעתי לק"מ בלא"ה דהא דאמר ר"ש ופסק שמואל כוותי' היינו בכלים ששבתו בגג קודם השבת אבל בכלים שבאו לשם בשבת אין לטלטלם מן הגג לגג כמבואר להדיא במשנה ריש פרק כל גגות ע"ש פירש"י, והשתא הכא שפיר קאמר שלא יקלוט מי גשמים מגגו של חבירו והיינו שלא שבתו שם מבעוד יום, כן נ"ל:

בא"ד וא"ת מקמש"ל שמואל מתניתין היא וכו' והכא הוי מצי לאתויי מתניתין וכו'. ולדעתי יש לומר דודאי עיקר חידוש שמואל שלא יקלוט מאויר דאפילו באויר חלוקין הן, ומה דמחלק הכא דגבי גט אינן חלוקין היינו באמת באויר דוקא דאי זרק לה באויר גג זה ועומדת על גג זה כמי שעומדת בתוך ביתה היא דאויר גגות לא חשיבי לאינשי ולא חשיבי רשויות חלוקין:

בגמרא מאי טעמא פנימית גופה במחיצות חיצונה קא מינטרה. קשיא לי מה בכך הא מ"מ אתי זיקא ושדי לי' לרשות חיצונה ולא מינטר ובודאי אינה מתגרשת ברשות הבעל ואפילו עומדת פשיטא דלא מהני רק לענין בני אדם אבל לא לרוח דהא לעיל קתני היתה עומדת ןמ"מ פריך והא לא מינטר ומה נ"מ אי אתא זיקא ושדי לי' לר"ה או למחיצות חיצונה דס"ס לא מיגרשה רק בפנימית ואולי יש לומר דבמחיצות חיצונה נשמר מרוח שאין הרוח שולט שם וממילא מינטר לגמרי שיפול לפנימית, אמנם יש לדקדק למה לי מחיצות לפנימית כלל ומדקתני עודפות משמע דעכ"פ בעינן מחיצות, וכבר כתבתי לעיל ליתן טעם למחיצות פנימית הללו:

ונראה לי לומר עוד כאשר נדקדק במה שאמרו פנימית גופה, לשון זה קשה להולמו דהא על פנימית אנו דנין והוי לי' לומר מ"ט במחיצות חיצונה קא מינטרה, ועוד למה יועיל באמת מינטר מחמת חיצונה ולמה נימא משועבדות לה, לכן נראה לי דהכא מיירי דחיצונה יש לה מחיצות סביב הפנימית ומחיצות פנימית הן מחיצות החיצונה ואין לפנימית מחיצות אחרות כלל ויש מחיצות לחיצונה מפני ר"ה גם כן ואותן המחיצות שהן לפני ר"ה גבוהות ממחיצות חיצונה המקיפים פנימית והיינו דקאמר כיון דפנימית גופה היינו בתוך חלל פנימית במחיצות חיצונה קא מינטרה דמחיצות שלה מחיצות חיצונה הן הלכך אפי' למעלה מן המחיצות מצטרפין מחיצות של ר"ה לשמור גם פנימית כיון דס"ס במחיצות חיצונה קא מינטרה, ולפי שאנו דנין להצטרף מחיצות העודפות קרי למה שבתוך המחיצות פנימית גופה, כנ"ל ברור:

שם דהא לא נח. נראה לי לפרש אף דאויר כלי קונה היינו דוקא ברשות לוקח אבל ברשות מוכר לא, והיינו דמחלק בין חצירות לקופות דבחצירות קונה מחמת המחיצות אבל בקופות אין מחיצות הקופה קונין מטעם חצר רק מכח כלי ולא מהני כלי ברשות מוכר, והיינו דמקשה בפשיטות כי נח מאי הוי הא מ"מ ברשות מוכר הוא ומה בכך דנח, ומשני בקופה שאין לה שולים דאין לחיצונה שולים ולא קאי ברשות מוכר אבל באויר ממילא קאי באויר כלי החיצונה כיון דפנימית בחיצונה קאי, ועוד יש לפרש דאויר כלי באמת אינו קונה רק ביש לה שולים אבל בלי שולים אין אויר כלי קונה, ובאמת לס"ד דיש לה שולים הוי מצי להקשות למה לא יקנה אויר כלי אבל לא הי' יכול להקשות זה לפי שהוקשה לו להיפך אפילו נח לא תתגרש מכח דהוי ברשות מוכר וממילא כדמשני שאין לה שולים ניחא שפיר דבאויר לא קנה דכלי שאין לה שולים אין אוירה קונה, ועיין מ"ש בא"הע בזה:

בתוס' בד"ה פנימית גופה וכו' לאו דוקא משועבדות וכו'. אבל כוונת רש"י פשוט כיון דלא מינטר מחמתה רק מחמת מחיצות לא מהני רק לפי שקבוע שם ורגילה להשתמר משועבדות הן לה לדבר זה והוי כמינטר מחמתה:

בא"ד מפסיקות כו'. עמהרש"א בציור ראשון והם שלשה מחיצות זו בתוך זו, ולא ידעתי למה לי מחיצות החיצונה הראשונה כלל דבאותן המפסיקות דיו, והעיקר נראה לי כמ"ש לעיל בגמרא מדקאמר פנימית גופה דהכוונה שיש כאן ב' מחיצות עגולות באופן שכל שטח החצר החיצון מוקף מחיצות וממילא העיגול הפנימי הוי מחיצה לחצר הראשון ומשמר גם לפנימי. ומה שהקשו התוס' דלא הוי משתמר מבני חיצונה נראה לי עיקר כמ"ש מהרש"א דלמעלה באויר הוי מינטר מבני חיצונה רק מרוח לא מינטר ומועיל מחיצות חיצונות לרוח ואי משום דלא הוי משומר מרוח שיפול לחיצונה הא קשה גם לתירוץ התוס' בעומדת דמה בכך דעומדת מ"מ לא מינטר מרוח כמו שהקשו לעיל במשנה דקתני עומדת והא לא מינטר והוצרך לשנויי במעקה וצ"ל כמ"ש לעיל דהמחיצות מעכבות הרוח שלא ילך אנה ואנה ויפול לחלל פנימית למטה:

בד"ה דהא לא נח וכו' מטי לאוירא דמנא וכו'. שם פי' רש"י דקניא בהגבהה אך למסקנא שם דמנח אארעא אכתי קשה הא אויר כלי הוא, ובחידושי לא"הע סי' קל"ט הארכתי בזה ע"ש:

בא"ד ולפי גירסא זו משמע וכו'. עמהרש"א ולא ידעתי מה צורך לזה כי דברי התוס' פשוטים כיון דמעיקרא נקט חיצונה ובתר הכי פנימית ש"מ דבחלל מיירי דאי כנגד ולמעלה מחלל למה מעיקרא קורא לזה אויר חיצונה וכאן אויר פנימית, ובחידושי לא סי' קל"ט כתבתי ליישב דבריו, ע"ש:

במשנה כל שנתייחד עמה. משמע אפילו באותו יום אסור לגרש משום שמא ישהה יותר כמו שפי' רש"י בסמוך, ואף דכותבין גט לאשתו אף שאין אשתו עמו ולא חיישינן שישהה הגט בידו הכא שאני כיון שנתייחד חיישינן שישהה יותר ואי קשיא אי ישהה יותר בלא"ה יפסל דהוי מוקדם מ"מ יוכל ליתנו על ידי שליח דאית לי' קלא משא"כ בנתייחד פסול, וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל דכל שנכתב ונחתם כדין במה שאירע ששהה יותר לא מיפסל כלל, וכן נראה לי באמת מוכרח בכאן דאי ע"י שליח דאית לי' קלא אם כן משום גיטה קודם לבנה ג"כ ליכא דהקול יוצא מתי נתגרשה כנ"ל:

בגמרא אם נתגרשה תנשא לכתחילה. והקשו על זה מהך דהמשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו