תפארת יעקב על גיטין שנו

ביקש להשמיענו דאויר הגג מהני, אבל בחצר דידי' משמיענו שפיר דגם בגג מגורשת באויר כמו באויר חצר, ויש ליישב קושית הרשב"א ז"ל לפי מה שכתבתי לעיל דבזרק מלמטה למעלה הוי דרך עלי' ג"כ דרך הנחתו, והיינו דלא מחלקינן ברישא בין דרך עלי' לירידה:

שם ונח על גביו. למ"ד קלוטה לאו כמי שהונחה היא דלמ"ד קלוטה כמי שהונחה אין צורך לנוח כלל כמ"ש התוס' בד"ה כגון, אמנם מה שאינו מועיל בגט אף דהוי הנחה מעלי' נראה לי פשוט דהיינו טעמא כיון שע"כ צריך שתתגרש מכח החצר שהאשה עומדת בתוכו או בצידו הלכך כל שאין משתמר בחצר לא שייך שיתבטל קטנה לגדולה, ודוקא גט בקטנה ואשה בגדולה הטעם דבטל קטנה לגדולה ומתגרשת בגדולה, אבל כל שאין גדולה ראוי' להתגרש בה רק בקטנה וכיון שאינה עומדת לא בתוכה ולא בצידה אינה מגורשת והיינו דנקט טרסקל דאפ"ה אינה מגורשת כיון דבחצר לא מינטר אף דבראש הטרסקל מינטר הרי אינה עומדת שם בתוכו או בצידו אבל אי הי' מינטר בחצר כגון שאינו עולה חוץ למחיצות החצר אז בטל קטנה לגדולה ומתגרשת כל שעומדת בחצר, כנ"ל:

בתוס' בד"ה היתה עומדת וכו' כמי שעומדת וכו' בגג דידה וכו'. דבריהם צריכין עיון כי תירוץ השני מלבד מה דהוי לי' לומר זרקו לה על ראש גגה אבל בלא"ה לפי דבריהם ע"כ סיפא דקתני הוא מלמעלה והיא מלמטה היינו לאשמועינן בחצר דידה א"כ מאי מקשה בסמוך רישא לסיפא כיון דבהדיא קתני רישא בגג דידה וסיפא בחצר דידה, גם למסקנא דמוקי לה דאושלה מקום תיקשי להך מ"ד עומדת למה לי, ותירוץ הראשון ג"כ צ"ע חדא דאטו צריך לאשמועינן בכל מקום דבעינן משתמר כיון דכבר שמענו בריש פרקין, ועוד כיון דפריך והא לא מינטר והוצרך לאוקמא במעקה א"כ ממילא משתמר הוא ואי דבא לאשמועינן משתמר לדעתה לאפוקי עבד נעור, דכיון דמיירי בגג דידה ובמעקה הרי ממילא משתמר לדעתה הוא, ואי דהא משמיענו דבגג דידה מיירי היינו תירוץ הב':

מיהו בהא אפשר לומר דס"ל לתוס' דמשתמר תרתי בעינן חדא שיהא משומר מרוח וגם בעינן שיהא משומר מבני אדם, ולהך משתמר מרוח סגי במעקה אמנם מבני אדם בעינן שיהא משתמר לדעתה דהיינו היא עצמה או על פי ציווי' והיינו דכתבו התוס' לקמן בשתי חצירות דאי מחיצות החיצונות עודפות דמשתמר מרוח מ"מ בעינן עודפות שיהא משתמר מבני חיצונה, והיינו דבעינן הכא גם כן עומדת מכח בני החצר ובהא לא בעינן עומדת ממש רק על פי ציווי':

ומעתה ממילא לא הועיל הרב מהרש"א כלל במה שכתב דכיון דמיירי במחיצות עודפות בעינן עומדת מכח בני החצר דכוונת התוס' ג"כ כך רק בזה לא בעינן עומדת ממש רק כמי שעומדת דהיינו על פי ציווי' דבהכי הוי שפיר משתמר לדעתה מבני החצר, ולפ"ז מוכח מדברי התוס' דלא כמ"ש הט"ז סי' קל"ט דמשתמר לדעתה היינו רק לאפוקי עבד נעור ולהנ"ל מוכח להדיא דאפי' זרק על גגה ויש לו מעקה בעינן חוץ מזה משתמר לדעתה ש"מ דבעינן שתשמרנו באמת בעצמה או ע"פ כנ"ל:

אמנם בגוף דברי מהרש"א מה שחידש דבמחיצות עודפות לא בעינן גג שיש לו מעקה אינו נראה לי כלל דלפי דבריו תיקשי לקמן בשתי חצירות למה לי מחיצות החיצונות עודפות דמשמע דעכ"פ גם בפנימית בעינן מחיצות רק של חיצונה עודפות ותיפוק לי' כיון דיש מחיצות לחיצונה אפי' אין לחצירה הפנימית שום מחיצה תתגרש באויר חיצונה דחצירה חשוב מינטר במחיצות חיצונה, וע"כ צ"ל דאפילו חשוב מינטר מפני ר"ה וכן מבני חיצונה מכח עמידתה מ"מ כל שאין לחצירה מחיצות אף דרשות היחיד עולה עד לרקיע מ"מ היינו דוקא ברשות היחיד שיש לו מחיצות ואפילו לגבי שבת לא מיקרי רשות היחיד רק כשיש לו מחיצות אז עולה הרשות עד לרקיע אפילו מה שחוץ למחיצות אבל בלי מחיצות כלל נהי דודאי אויר חצירה ג"כ שלה אבל אין האויר מתאחד עם קרקע החצר שיהא רשות אחד עם קרקע החצר וכל שבא לאויר יהא כבא על הקרקע רק האויר בפני עצמו הוא ואי אפשר שתתגרש מאויר דרשות כזה כיון דבפני עצמו הוא אינה מגורשת בתוכו דאי אפשר שתנוח בו רק יפול לארץ והארץ רשות אחר ואינה מתגרשת רק בנח על הארץ ולכך בעינן שיהא לפנימית ג"כ מחיצות אז האויר והקרקע הכל אחד ומה שיפול לארץ לא איכפת לן כיון דאויר והקרקע דבר אחד הוא ואפי' מה שחוץ למחיצות נעשה אחד עם האויר שבתוכו רק ה"מ אי לא יפול לר"ה אבל בלא"ה לא חשוב מינטר מפני ר"ה ואינה מגורשת למעלה ממחיצה פנימית לכך בעינן חיצונה עודפות דמינטר מפני ר"ה ומכח עמידתה מינטר מפני בני חיצונה ולכך מגורשת באויר למעלה ממחיצה פנימית כל שהגיע באויר חיצונה, והשתא הכא ג"כ אפילו מחיצות חיצונות עודפות בעינן מעקה ג"כ דבלי מעקה אפילו עומדת לא מהני כיון דגג שלה בלי מחיצות אין האויר והגג מתאחדים שיהא הכל רשות אחד שתתגרש באויר כמו בקרקע, והיינו דמשני ר"י א"ש גופא במעקה אף דאיהו גופא מוקי לה לקמן במחיצות החצר עודפות מ"מ בעינן מעקה:

ולפי זה אתי שפיר הא דמוקי בגג שיש לו מעקה וקשה היכי קתני במתניתין כיון שהגיע לאויד הגג דכיון שזרק למעלה הרי הגיע לאויר הגג למעלה מן המעקה ולמה תתגרש אז והוי לי' לומר כיון שהגיע לאויר המעקה ולהנ"ל ניחא דכיון דר"י א"ש גופא מוקי סיפא כגון דמחיצות החצר עודפות א"כ ממילא אפילו הגיע למעלה מן המעקה מגורשת כיון דעומדת בחצירה ומשתמר מבני החצר ומר"ה מכח מחיצות החצר והאויר שלמעלה מן המעקה מתאחד עם האויר שבתוך החצר והוי הכל כרשות אחד ומתגרשת אפילו למעלה מן המעקה:

ובהכי ניחא לי מה שפירש"י בד"ה בפחות מג' דהוי כמאן דנח משמע דמתורת לבוד אתי עלה והדר כתב דהוי חצר המשתמרת וקשה במה נפשך אי משתמר מה צורך ללבוד ואי אינו משתמר מה יועיל לבוד, ועוד דמעיקרא פירש"י עיקר הקושיא משום דאין סופו לנוח א"כ ע"כ דבפחות מג' סופו לנוח, ולמה לי לבוד, ואי כוונתו דדוקא למעלה מג' בעינן סופו לנוח דאכתי לא נח אבל פחות מג' לא בעינן סופו לנוח דכבר נח א"כ למה כתב דהוי חצר משתמרת דמבואר אי לא הי' חשוב משתמרת אפילו נח לא מהני א"כ בפחות מג' מה בכך דנח הרי אינו משתמר דיפול חוץ לגג וע"כ דבאמת פחות מג' לא יפול חוץ לגג דמשתמר א"כ למה לי דכבר נח תיפוק לי' דסופו לנוח ולא יפול חוץ לגג:

ולפי הנ"ל ניחא דודאי אפילו סופו לנוח לא מהני רק בסופו לנוח ברשות שמתגרשת בו אבל אי סופו לנוח ברשות אחר אף דהוא גם כן רשותה אינה מתגרשת ברשות זה לפי שסופו לנוח ברשות אחר, הלכך משני ר"י א"ש בגג שיש לו מעקה ואז האויר והקרקע רשות אחד הוא והרי סופו לנוח באותו הרשות וכמו כן הך תירוץ בפחות מג' סמוך. לגג ג"כ הכוונה דבפחות מג' חשוב ממש כמו על הקרקע ורשות אחד הוא עם הקרקע אבל אי אין סופו לנוח על הקרקע לא חשוב רשות אחד הלכך בעמינן תרווייהו דהוי כמאן דנח דרשות אחד הוא ובעינן משתמרת גם כן שלא יפול לרוח אבל למעלה מג' אפי' לא יפול לרוח מ"מ אינו מתאחד עם רשות הקרקע בלי מחיצות רק בפחות מג' ויש לפרש דברי רש"י באופן אחר ולפי' זה לא בעינן מעקה במחיצות עודפות אבל הנ"ל נראה לי עיקר:

אמנם בעיקר קושית התוס' דקתני במתניתין עומדת על הגג נראה לי ליישב בפשיטות, והוא שאני אומר דאפילו למ"ד דלא בעינן ידה בסמוכה ה"מ בנותן לחצירה מכבר דע"כ חצר זה שלה וכל שנתן לחצר אפילו אינה עומדת הרי נתן לידה ואשה מתגרשת ע"כ, אבל אם משאיל לה מקום להתגרש בו פשיטא דבעינן עומדת דאין חבין לאדם רק בפניו ושמא אינה רוצה בשאלה זו ואפילו קנתה החצר בקנין להתגרש בו מה בכך כיון דדרך שאלה הוא כל שחזרה מן הגירושין שוב אין החצר שלה כיון שלא השאיל רק להתגרש דאי לשאר שימושים מה ס"ד דתרי מקומות השאיל וע"כ רק להתגרש כמו שפירש"י להדי' לעיל א"כ פשיטא דתיכף כשחוזרת חזר החצר להיות שלו ואינה מתגרשת בו ובכה"ג בעינן עומדת בתוכו, לכ"ע.שיהא לדעתה ורצונה בעת גירושין ממש ואדרבא נראה לי שצריכה להחזיק בו בעת גירושין ממש כהך דרבא דלעיל דאמר תיזיל ותיחוד ותפתח ומיירי בשאלה כמ"ש התוס' שם אבל חזקה דמעיקרא לא ידעתי מה יועיל כיון שאינו שלה רק להתגרש בו בלבד כמו שאבאר בסמוך א"כ עיקר הקנין הוא בעת הגירושין ועכ"פ צריכה שתעמוד שם אז שנדע רצונה אז לקנות להתגרש, והשתא ממילא לא קשי' מידי דהוא מפרש מתניתין כדמוקמינן לה לקמן דאושלה מקום דחד מקום מושלי תרי מקומות לא מושלי, ולקמן דייקינן לה בהכרח מגופא דמתני' רק דדחינן שאינו מוכרח מידי אורי' הא כדאיתא אבל פשיטא דאין קושי' לר' אושעי' דמוקי למתניתין הכי ולכ"ע בעינן