תפארת יעקב על גיטין שנה

לו דבר אחר וכו'. הא דלא פי' דבאמת אתי זיקא ושדי לי' דא"כ מה יועיל מעקה ס"ס הרי אתי זיקא ושדי לי' ולא משתמר ואי בנח באמת א"כ הרי משתמר הוא דהא נח לכך פי' דלא נח רק אירע לו סיבה אחרת קלטו כלב או מחקו גשמים הלכך בלי מחיצות אמרינן לולא דאירע סיבה ג"כ הי' הרוח דחהו אבל במחיצות לא הי' הרוח דחהו ומחמת סיבה לא חשוב לא מינטר:

איברא שיש לתמוה מאי קשיא להו והא לא מינטר מי יימר דמתניתין דאירע סיבה דילמא באמת בנח וקמש"ל דמגורשת למפרע ונ"מ במת הבעל או חזר בו וביטל הגט וע"כ דאפילו נח בלי מחיצות אינה מגורשת למפרע דאז לא הי' חשוב מינטר שהי' יכול הרוח לדחותו א"כ מה צורך לו לרש"י לפרש דאירע סיבה יפרש בנח ואדרבא כיון דלא קתני נמחק ונשרף ברישא כמו בסיפא מיירי באמת בנח ומ"מ מקשה שפיר למה תתגרש למפרע משעה שהגיע לאויר הגג דאז לא הי' מינטר שהי' יכול הרוח לדחותו:

וצריך לומר דודאי מדקתני כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת משמע לי' למקשה דלא בעינן לגט כלל דמה צורך לגט אחר הגירושין והא דלא קתני נמחק ונשרף כמו בסיפא דבסיפא קמש"ל דמגורשת בנמחק דרך ירידה אפי' משעת דרך עלי' אבל ברישא בזרק מלמטה למעלה הכל דרך הנחתו הוא כיון שהיא למעלה ואין הפרש ברישא בין נמחק ונשרף למת בשום דבר אבל הא משמע לי' למקשה דלא מיירי רישא דוקא בנח, והיינו דפריך אי קלטו כלב הא לא מינטר ומשני במחיצות ואז דרך עלי' בלא"ה לא מהני מידי, דהוי חוץ למחיצות ולעולם דרך ירידה הוא ושפיר לא קתני נמחק ונשרף ברישא כמו שכתבתי במשנה:

ויש לומר עוד דסובר רש"י דאפילו נח אינה מגורשת למפרע כיון דמעיקרא לא הי' עומד לנוח בלי מחיצות, והא דפי' בקלטו כלב משום דבנח מאי נפקא מינה ס"ס מגורשת משעה שנח ואי משום דאיכא נפקותא במת הבעל וחזר בו וקיבלה קידושין מאחר בינתיים מ"מ בהא נמי איכא נפקותא בנקרע הגט ונאבד וחדא מינייהו נקט ולא בא רק לפרש דיש נ"מ אי קלטו כלב לאפוקי אם נדחה ברוח באמת לא הוי מהני מחיצות, ולענין מה שפירש"י משום אויר שאין סופו לנוח עיין מ"ש בזה בתוס' בד"ה כגון באריכות:

שם אמר ר"י א"ש בגג שיש לו מעקה. יש לתמוה לפי מה שכתב מהרש"א בתוס' בד"ה היתה דבמחיצות החיצונות עודפות לא בעינן מעקה רק עומדת בחצירה סגי כמ"ש התוס' לקמן גבי שתי חצירות א"כ כיון דר"י א"ש גופא מוקי סיפא דמתניתין במחיצות עודפות לוקמא רישא נמי בהכי ומהני מכח שעומדת בצד חצירה, ועוד דהא בגמרא לקמן בעי להוכיח מכח זה דמסתמא בחד גוונא מיירי דרשיות חלוקות לגיטין רק דדחי מידי אורי' וכו' והיינו למי שייך הגג והחצר אבל לא באיכות החצר והגג פשיטא דמסתמא בחד גוונא מיירי ועכ"פ מה צורך לאוקמא במעקה, ונהי דעל המקשה והא לא מינטר לא קשיא דלא ידע מאוקימתא זו דמחיצות עודפות דהא בסמוך בסיפא נמי מקשה והא לא מינטר אבל על ר"י א"ש גופא קשיא:

ואפשר לומר דר"י א"ש קשיא לי' דקתני כיון שהגיע לאויר הגג והרי דרך עלי' הוא דהא זורק מלמטה למעלה והיאך קתני דתיכף מגורשת ואפילו נשרף מיד, בשלומא בסיפא יש לפרש דהי' הכל דרך ירידה דזרק מלמעלה למטה ולא זרק כלל כלפי מעלה אבל ברישא בלי מעקה ע"כ הי' דרך עלי' ולכך מוקי לה בגג שיש לו מעקה ולאויר הגג הכוונה לאויר מעקה א"כ הוי דרך ירידה, ועמ"ש בתוס' בד"ה היתה:

שם כמאן כרבי. הקשה מהרש"ל דהא כרבנן נמי מצי אתי' דשאני התם דאין סופו לנוח, ולק"מ דע"כ לא בעינן הכא סופו לנוח רק משום דבגט בעינן משתמר דוקא כידה א"כ גבי שבת דלא בעינן משתמר, אין סופו לנוח ראוי דתהני דליכא למימר דאפילו היכי דלא בעינן משתמר בעינן סופו לנוח דוקא א"כ היינו הך בעי' דרבא דבעי פ"ק דמציעא אי אויר שאין סופו לנוח כמונח במתנה וע"כ דאפילו תימא במתנה בעינן משתמר ג"כ ובעינן סופו לנוח אבל גבי שבת ודאי לא בעינן סופו לנוח רק המחלוקת אפי' הוי כמו נח קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא ואנן הנחה דוקא בעינן וס"ד דגבי גט ג"כ בעינן הנחה דוקא ואהא משני דגבי שבת דוקא בעינן הנחה גמורה לא קלוטה אבל גבי גט במשתמר סגי וקלוטה ג"כ הוי נתינה גבי' כל שמשתמר, ודוק:

אך הא קשי' לי מעיקרא כדאוקמא רישא בגג שיש לו מעקה ג"כ הוי לי' לומר כמאן כרבי קלוטה כמי שהונחה דמי' ולתרץ ג"כ דגט שאני דמשום אינטורי הוא והא קא מינטר, ועמ"ש בתוס' בד"ה כמאן כרבי:

שם לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה וכו'. פירש"י דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבוא לרשותה, משמע לכאורה דאפילו נמחק דרך ירידה אינה מגורשת רק משעת דרך ירידה לא משעת דרך עלי' דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה, ולפי דבריו לא הוצרך ר"נ לחדש דינו בנמחק ונשרף דוקא רק לומר דלעולם אינה מגורשת רק משעת דרך ירידה וכמו כן קשה דהוי לי' לומר ברישא חילוק זה ג"כ דאינה מגורשת רק משעת דרך ירידה [מיהו בהא יש לומר דברישא כך הוא דרך נתינתו בדרך עלי' כמו שכתבתי לעיל]:

גם אני תמה במה שאמרו בסמוך ל"ש אלא שקדם גט לדליקה, ולשון זה מורה להדיא דבזריקת הגט תליא מילתא מי קדם אי דליקה קדמה אי גט קדם, וקשה אפי' קדם גט כל שקדמה דליקה לירידה אפילו נשרף דרך ירידה אינה מגורשת כיון דעיקר נתינה בירידה הוא והרי קדמה דליקה לירידה:

לכן נראה לי דהך דרך ירידה ועלי' לא מיירי שיש בזריקה זו עלי' וירידה רק כך הכוונה דאם המעקה דקה והוא עומד ברוב גופו למעלה מן המעקה ופשט ידו וזרקו לחצר ואין צורך להעביר המעקה בכח עד שיעלה הגט למעלה או בנמחק ונשרף מגורשת אבל אם המעקה עבה והוצרך לזרוק בכח להעביר המעקה עד שיעלה הגט למעלה ונשרף בדרך עלי' אינה מגורשת, והיינו דקתני במתניתין כיון שיצא מרשות הגג נמחק ונשרף והדבר תמוה דביציאתו מרשות הגג דרך עלי' הוא לפי פירש"י ואכתי אינה מגורשת רק אח"כ משהתחיל לירד ולהנ"ל ניחא דמתניתין שלא עלה למעלה כלל רק תיכף ירד וכשיצא מרשות הגג תיכף מגורשת, אבל אי הי' באופן שעלה למעלה אינה מתגרשת משיצא מרשות הגג רק משעה שהתחיל לירד:

והשתא ניחא דקאמר בתר הכי לא שנא אלא שקדם גט לדליקה דכיון דמתניתין קתני כיון שיצא מרשות הגג ש"מ דמיירי דתיכף ירד ולא עלה כלל וא"כ כל שקדם גט לדליקה מגורשת, ויש לי עוד דרך אחר בענין זה ויתבאר בחידושי לא"הע סי' קל"ט:

שם למה לי אויר הגג. יש לתמוה לדעת הפוסקים דבעינן עומדת בתוך ביתה דוקא והוא דעת רש"י בעירובין גבי אשה בגדולה וגט בקטנה א"כ הכא בעומדת על הגג וגט בחצר למה תתגרש, ונראה לי דהכא שאני כיון דלמעלה ממחיצות הגג הוא הוי שם רשות אחד והתם בעירובין מיירי בשני בתים או בשני חצירות בתוך המחיצות:

ועוד נראה לי דדוקא התם שאין הקטנה בתוך הגדולה לא חשוב עומדת בתוכו אבל כאן הגג בתוך החצר באמצע כמ"ש התוס' לעיל הלכך כיון שכל המקום שהאשה בתוכו הוא בתוך החצר שמתגרשת בו הוי שפיר עומדת בתוכו כיון דהאשה וקטנה בתוך גדולה:

ועוד נראה לי ליישב בפשיטות דודאי יש להבין בגופא דמתניתין דקתני היתה עומדת וכו' כיון שהגיע לאויר הגג וכו' דמה בא לאשמועינן אי דקמש"ל דאויר חצר כחצר דמי הוי לי' לומר הא מילתא לעיל ריש פרקין הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או חצירה כיון שהגיע לאויר חצירה מגורשת ומאי קמש"ל דבר זה בעומדת על הגג וזרק לגג, ובהכרח דקמש"ל רבותא באויר הגג אף דתשמישו קל ס"ד דאויר דידי' לא חשוב רשות להתגרש בו, תדע דלא אמרינן בגג רשויות חלוקות לגבי גט דלא קפדי כה"ג א"כ כיון דחצר שלו ס"ד דאויר הגג כאויר חצר הוא ולא חשוב רשות שלה בפני עצמו כמו על הגג ממש וכמו כן בסיפא קמש"ל אף דמחיצות הגג נמוכות ואפי' יצא מרשות הגג לחצר לא מינטר דאתי זיקא ושדי' לי' על הגג קמש"ל דמ"מ מגורשת, והיינו דמקשה דאי בחצר דידה ג"כ א"כ מגורשת היא מכח אויר חצר דחצר נמי שלה וא"כ למה לי אויר הגג הוי לי' לאשמועינן באויר חצר כיון דליכא בהא שום רבותא דדל מכאן רשות הגג הוי גט מכח אויר חצר, ובהכי ניחא ג"כ מה שתמה הרשב"א ז"ל דהא קודם שהגיע לאויר הגג הוי דרך עלי', ולהנ"ל ניחא דעכ"פ למה לי אויר הגג דל גג מהכא מגורשת מכח אויר חצר דכל שבא לאויר הגג דרך ירידה הוא ומה