תפארת יעקב על גיטין שנד

המלוה רוצה מעותיו מן הלוה כשנאבדו יחלוקו דאל"כ תיבת שניהם אין לו שחר כלל:

לכן נראה לי דהך אוקימתא דר"י רק בגט הוא אבל במעות דלא שייך אגיד גבי' לכ"ע מיירי בפשיטות דיוצא מרשות לוה למלוה ויחלוקו דאין כאן ספק, גם נראה דאפילו כהאי ספק דיש גבי גט כפי מה שפירשתי לעיל לא שייך בחוב דאין המועט נמשך אחר הרוב דכל מקצת מעות בפני עצמו הוא וז"ב:

בגמרא אם יכול לנתקו. מכאן משמע בהדיא דדוקא במשיחה בידו לא הוי גט אבל הניח גט בידה פתוחה בלא משיחה ונשאר בידה מגורשת אפילו לא קפצה ידה כלל דהא הכא ביכול לנתקו הרי אין ידי' קפוצות ומ"מ דוקא מחמת דמשיחה בידו אינו גט ולא ידעתי למה הוצרכו בש"ע בכל גט שתקפוץ ידי', גם נראה לי פשוט דבהך דהכא ג"כ אי עזב המשיחה ונשאר בידה מגורשת דבמה נפשך אי מעיקרא לא הוי נתינה דאגידה בי' מכח המשיחה א"כ עזיבת המשיחה גומרת הנתינה אך אם קפצה ידי' אח"כ מעצמה דלא מהני כמ"ש התוס' אז אפילו עזב המשיחה לא מהני דכבר עשתה היא המעשה בקפיצתה ואין עזיבת המשיחה כלום דכבר נטלה מעל גבי קרקע, ועיין מה שאכתוב בתוס':

בתוס' בד"ה אם יכול לנתקו, נראה דלא מיירי וכו' שכבר היתה ידה קפוצה כו' ור"ת מפרש כו' וצריך ליזהר כו' ונראה דכשר וכו'. דברי התוס' הללו צריכין ביאור כי לא נתבאר יפה מחלוקת ר"י ור"ת בזה וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שהעתיק דבריהם בסיגנון אחר והרא"ש בסיגנון אחר, ולפע"ד דברי התוס' פשוטים וברורים כמו שאבאר, והוא כיון דלא ס"ל לר"י לפרש אינו יכול לנתקו בגט כבד א"כ ע"כ מצד קפיצת היד של האשה אינו יכול לנתקו ואי אפשר לפרש שנתן בידה פתוחה ואח"כ קפצה דהא הוי טלי מעל גבי קרקע וע"כ שהי' ידה קפוצה מכבר ואפילו קפצה בעת נתינה לא מהני אפילו לר"י בגט בידה ומשיחה בידו דכיון דלא עשה הבעל שום נתינה כיון דהי' המשיחה בידו ונתן לתוך יד פתוחה וקפצה רק כשהיתה ידה קפוצה ונתן ליד קפוצה הרי נתן בחוזק לידה וסייע בכריתות] ונתן לידה בחוזק וסייע בכריתות שלה לכך מגורשת ור"ת נראה לו באמת כמ"ש התוס' אח"כ דבכל גט בעינן שיהא ידה פתוחה עד שיגמור הנתינה שלא תסייע האשה כלל א"כ פשיטא שאין לפרש כאן ביד קפוצה דאימת קפצה, אח"כ ודאי לא מהני דהוי כמו מעל הקרקע, ומעיקרא וכן בעת נתינה ודאי לא מהני ג"כ דעכ"פ מסייעת האשה לנתינתו במה שידי' קפוצות ושניהם עושין הכריתות, לזה פי' ר"ת דהך אינו יכול לנתקו דהכא בגט כבד אבל מיירי שפיר ביד פתוחה אבל קפוצה לא מ וזה שכתב וצריך ליזהר, והך ונראה דכשר הם דברי התוס' כפי דעת ר"י הנ"ל דלא איכפת לן סיוע האשה רק שיהא כח הבעל ג"כ כמו ערק לה חרצי' דפשיטא דאין כאן רק סיוע הבעל , וכל זה ברור לפע"ד ודברי הרשב"א והרא"ש לא נתבררו לי בזה. ומ"ש אע"פ שביד הבעל להדק מתניו היינו משום שסברתו של ר"ת הוא דלא מהני קפצה ידה כיון שעדיין לא נגמרה הנתינה כל שאוחז ראש הגט דבידו שלא לעזוב ידו וכל שאוחז ראשו אגידא בי' א"כ עם עזיבת ידו כבר סייעה האשה בקפיצת ידי' ועל זה הביאו ראי' דהתם נמי במה שערק לה חרצי' לא נגמר נתינת הבעל דבידו להדק עדיין רק עם קבלת האשה מתרצי' נגמר הנתינה של הבעל ומהני וה"ה בגט בקפיצת ידי' וזה ברור אבל בגט בידה ומשיחה בידו ונתן לתוך ידה פתוחה וקפצה ידה לכ"ע לא הוי גט ואפי' עזב המשיחה דבהא לא נחלקו כלל, דבעל לא עשה כלום רק האשה בקפיצתה, רק כשעושין שניהם כהך דהכא בגט בידה ומשיחה בידה והיתה ידה קפוצה וכן בכל גט שקפצה ידה והוא אוחז עדיין בראש הגט בהא נחלקו כנ"ל:

בד"ה והא בארבע אמות, הוי מצי לשנויי וכו'. דבריהם צ"ע דהיאך אפשר דהוי מצי לשנויי כך ומשני בדרך רחוק דעומדת על הנהר, ובאמת לק"מ דהא קאמר אע"פ שהגיע גט לידה אינה מגורשת א"כ מוכח להדיא דיש לה מקום להתגרש חוץ ידה וקאמר לא מבעי' לא הגיע לידה דאינה מגורשת אלא אפי' הגיע לידה וע"כ דיש לה מקום להתגרש חוץ ידה והיינו דמשני בלא נח ושפיר קאמר לא מבעי' באויר ד' אמות דלא מיגרשה כיון דלא נח אלא אפי' הגיע לידה לא מהני בלא נח, וז"ב:

בד"ה ותתגרש מאוירא דד"א, וא"ת לא מינטר וכו'. דבריהם צ"ע לכאורה דשאני לקמן דבאמת לא מינטר אבל כיון שבשעה שהגיע לידה היתה יכולה לקבלו ולשמרו חשיב מינטר ואטו בד' אמות אי בעינן מינטר עד כמה תנטרי' ותיזיל כמו שהקשו לעיל רק כל שהיתה יכולה לשמרו רגע אחת מגורשת תדע דלפי מה שתירצו דאויר ד' חשיב מינטר אף דבאמת לא נח וע"כ משום שהי' אפשר לשמרו א"כ כ"ש תוך ידה דאפי' לא נח כל שהיתה יכולה לקבלו בידה ולשמרו מגורשת, , ואולי קשי' להו הא גופא למה לי' להקשות מאויר ד' אמות הוי לי' להקשות מאויר ידה דהוי כחצירה כמו מקום חיקה וקלתה וכ"ש מקום ידה דקנוי לה וכיון דחשיב משתמר למה לא תתגרש ובזה לא יועיל על גב הנהר ג"כ ומזה הוכיחו דמיירי שהיתה ידה עשוי' מתולדתה כך כמו שהוכחתי בא"הע סי' קל"ט שכן מפרש הרי"ף ולכך השמיט מימרא דר"י לגמרי דלא שכיח כיון שהיתה ידה עשוי' מתולדתה כך קטפרס שאינה יכולה לקפוץ ידי' לקבל דבר בידי'. והשתא שפיר הקשו והא לא מינטר. כנ"ל:

בא"ד ור"י אומר כו' ואע"פ שאינו רשותו כו' כ' מהרש"א וז"ל ולקמן דפריך והא לא מינטר היינו ותפשוט בעי' דר"א עכ"ל. ודבריו תמוהין דדוקא באויר ד' אמות כיון שעשו אינו רשותו כרשותו עשו לא מינטר כמינטר אבל רשותה פשיטא דבעינן מינטר וכן עיקר איבעי' דר"א לא היתה רק בד' אמות, ולדבריו הוי לי' למיבעי באויר חצר דידי' ממש, גם נראה לפע"ד דלא נתכוונו התוס' לומר דמספקא לי' לר"א אי עשו לא מינטר כמינטר דהא ע"כ בהא גם כן מספקא לי' אי תקנו אויר או לא דהא בעי' דר"א לאו בלא נח דוקא מיירי וא"כ למה לי' לר"י לומר דתרתי מספקא לי' הא כל עיקר הקושיא היתה מהך דהית' עומדת על הגג והוי לי' לר"י לומר דהכא לא בעינן מינטר דעשאו כמינטר וספיקו של ר"א כדקס"ד קודם אי תיקנו אויר בד"א או לא וע"כ דכך הוא באמת כוונת ר"י דר"א לא נסתפק רק אי תקנו ד' אמות באויר וממילא אפי' לא מינטר עשאו כמינטר, ולפי זה פשיטא דבעי' דר"א רק באויר ד' אמות לא ברשות היחיד וכ"כ הר"ן להדיא, ועוד אי כדברי מהרש"א הוי להו לתוס' לתרץ בעיקר הקושיא מהך דלקמן דהתם נמי הכוונה תפשוט בעי' דר"א וע"כ דהא ליתא, וז"ב:

דף ע"ט ע"א במשנה כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת. פי' אפילו נמחק ונשרף קודם שנח וכן פירש"י להדיא בד"ה והא לא מינטר, אלא שיש לדקדק מ"ש דבסיפא קתני נמחק ונשרף להדי' וברישא לא דג"כ עיקר חידושא אפילו נשרף דאי בנח פשיטא דמגורשת ואי נימא בנח וקמש"ל דמגורשת למפרע ונ"מ במת הבעל או שחזר בו או קיבלה קידושין מאחר א"כ סיפא נמי הוי לי' למימר הכי:

ונראה לי להוכיח מזה דהא דמחלקינן בגמרא בסיפא בין נמחק דרך ירידה לדרך עלי' היינו דוקא בנמחק ונשרף הגט דמעיקרא לאו למינח קאי וזריקה כזו דלא קאי למינח לא הוי נתינה כלל אבל כל שהית' הזריקה למינח מגורשת אפילו משעת דרך עלי' ואפילו מת בינתיים מגורשת ואין חילוק בין דרך ירידה לעלי' רק בנמחק ונשרף וכן משמע באמת בגמרא לקמן דקאמר לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה וכו' משמע דכל שנמחק דרך ירידה מגורשת תיכף אפילו משעת דרך עלי' (ועוד אבאר לקמן בזה] ה בסיפא קתני נמחק ונשרף להורות דמגורשת משעת דרך עלי' אפי' נמחק ונשרף אח"כ כיון שלא נמחק רק דרך ירידה אף דאי הי' נמחק בדרך עלי' לא היתה מגורשת אבל אם מת הבעל או ביטל הגט אפי' ביטלו ומת בדרך עלי' מגורשת דנתינה. מעלי' הוי כיון דמעיקרא למינח קאי דהא נח אבל ברישא אין הפרש בין מת וביטל הגט לנמחק ונשרף דקודם מחיצות המעקה בלא"ה לא מינטר רק כשהגיע לתוך המעקה אם כן דרך ירידה הוא ובין נמחק ונשרף בין מת וביטל הגט הכל שוה בזה ואין הבדל ביניהם כלל אבל בסיפא דביקש להשמיענו דבדרך עלי' מגורשת כל שלא נשרף בדרך עלי' רק אח"כ ושפיר קמש"ל בנמחק ונשרף דבהא אי נמחק דרך עלי' לא מהני מ"מ בדרך יריד' מגורשת למפרע אבל מת וביטל הגט אפי' מת דרך עלי' מגורשת, כנ"ל אף של' רש"י ז"ל לקמן משמע לכאו' דלעולם אינה מגורשת רק משעת דרך ירידה, הנלע"ד כתבתי ועמ"ש לקמן בזה:

בגמרא והא לא מינטר פירש"י ואתי זיקא וכו' ואירע