תפארת יעקב על גיטין שנג

ספק מחמת שאינו ידוע מי קודם דאי אפשר לצמצם וכן הקשה הרשב"א ז"ל, גם אינו מובן תירוצם לחלק בין הך לשתי כתי עדים:

אבל כוונת התוס' פשוט ומבואר דודאי ע"כ אין הכוונה השתא דהספק בביאה תליא מי קדם דא"כ אם אפשר לצמצם קשה טפי דאיזה ספק יש כאן שתהא ספק מגורשת, ואי אפשר לדון בספק מגורשת רק כשיש איזה ספק כמ"ש לעיל באריכות, וע"כ דודאי במתניתין העיקר בזריקה תלי' לא בביאה דאל"כ לא שייך זרקו לה קרוב לו ולה דהא בכל פעם זרק בשוה רק בקדימה לד"א תלי' מילתא, רק הכוונה דמתניתין מיירי בחצר של שניהם ששניהם זכו בד' אמות בשוה וכיון ששניהם שוין בו חזר הדבר לקורבה ממש דאי קרוב לו אינה מגורשת ולה מגורשת מחצה למחצה הוי ספק שמא מונח קרוב לה משהו וכן להיפך, ועלה מקשה שפיר והא אי אפשר לצמצם בביאה שיבואו שניהם בשוה א"כ לעולם הוי ספק מכח הביאה ואפילו קרוב לו או לה, והיינו דקשיא להו לתוס' בתר דמשני בשתי כתי עדים א"כ אין הספק מחמת שינוי הזריקה דהא זרק כמו קודם או לו או לה א"כ לישני דלא ידעינן הי קדם וליכא שינוי בזריקה בעצמותו רק אנן הוא דלא ידעינן מי בא תחילה ומעיקרא מיירי דידעינן מי בא תחילה ואי משום שאין שינוי בזריקה רק בביאה תחילה הא השתא נמי דמשני בשתי כיתות אין שינוי בסיפא בעצם הזריקה רק או קרוב לו או לה לא צד שלישי, ועל זה תירצו דעל קדימה לא שייך לישנא דמחצה על מחצה דהא לו הכוונה שבא תחילה ולה שבאה תחילה והיאך שייך מחצה למחצה דהא אחד קדם לגמרי כמו קודם רק אנן לא ידעינן משא"כ בשני כיתות אתי שפיר דקרוב לו כ"ע אומרין קרוב לו וקרוב לה כ"ע אומרין קרוב לה מחצה למחצה דחצי אומרין קרוב לה וחצי קרוב לו כנ"ל:

בא"ד וא"ת ונימא אוקי תרי להדי תרי וכו'. ולדעתי לא קשי' מידי דס"ס כלהו בזריקת גט קא מסהדי והוי כאלו ידעינן שזרק לה גט לפני עדים ומתו אח"כ הכי יעלה על הדעת שנאמר אוקמא אחזקה ולא נפל הגט קרוב לה ואדרבא כיון שזרק לה להתגרש מסתמא זרק לה באופן שנתגרש' ועכ"פ פשיטא דלא שייך בזה לאוקמא אחזקה:

בד"ה שניהם אין יכולין, פי' אין יכולין לשמרו כל אחד לבדו אלא שניהם יחד אבל אם אין יכולין לשמרו כלל פשיטא דאינה מגורשת כלל כל עיקר, עכ"ל:

לכאורה נראה דכוונתם להקשות דבעינן שיהא הגט משתמר לדעתה וכיון שאינה יכולה לשמרו אינו גט כלל, אבל יש לתמוה אם כן מה הועילו בתירוצם ס"ס הא אינו נשמר על ידה רק בצירוף הבעל ואכתי אגיד גבי' וכבר כתב ה"ה פרק ה' מהל' גירושין שלא העלו הרשב"א והרמב"ן תירוץ אר ש בזה:

אבל לדעתי לא הי' כוונת התוס' להקשות כך דס"ל דודאי יש לומר דלא בעינן בכאן מינטר דכמו בד' אמות עשו לא מינטר כמינטר כמו שכתבו התוס' בד"ה ותתגרש כמו כן במאה אמה יש לומר דעשו לא מינטר כמינטר, וכן משמע מדברי התוס' לעיל דהקשו דר"י אית לי' ד"א דוקא ותירצו דד' אמות אפי' יכול לשמור כמוה ולמה לא תירצו דדוקא ד' אמות עשו לא מינטר כמינטר אבל ק' אמה בעינן יכולה לשמרו דוקא וע"כ דיש לומר דמאה אמה נמי עשו לא מינטר כמינטר רק דענין מאה אמה אי אפשר רק שיהא כח אחד מהם חזק בענין השמירה, ואין ענין השמירה דלולא זה חשוב לא משתמר לדעתה רק דעל ידי זה כחה חזק מכחו וכשאין שניהם שומרין או כששניהם שומרין שניהם שוין בו:

אמנם הם ז"ל קושיא אחרת הוקשה להם דודאי הך מחצה על מחצה דדיינינן לי' כספק מגורשת אי אפשר רק שיפול צד ספק בדבר כמו שביארנו לעיל. דבלי שום ספק אי אפשר שתהא האשה מגורשת ואינה מגורשת רק או אינה מגורשת כלל או מגורשת לגמרי ואהא קשיא להו תינח בשניהם יכולין לשמרו חיישינן שמא כח שמירתו של אחד גדול מהשני והוי ספק שאי אפשר שיהיו בשוה ממש אבל באין שניהם יכולין לשמרו והגט אינו נשמר כלל לא מאיש ולא מאשה אם כן איזה ספק יש בזה ומה כח יש לזה יותר מחבירו כיון שאינו נשמר כלל וא"כ אינה מגורשת כלל, ועל זה תירצו דהכוונה דנשמר ע"י שניהם ושפיר הוי ספק ע"י מי נשמר יותר שאי אפשר שיהא נשמר בשוה בצמצום ע"י שניהם ואי נשמר על ידה יותר מגורשת דלא חשוב כלל אינו משתמר לדעתה כמ"ש לעיל באריכות בגמרא דרק אי משתמר ע"י עבדה נעור חשוב משתמר שלא לדעתה אבל כשמסייע הבעל במקצת כיון שאינו משתמר על ידו בלבד רק עיקר השימור על ידה חשוב שפיר ומשתמר לדעתה ועוד דעשאו אינו מינטר כמינטר בזה:

והבט וראה דהם הקשו בשם התוס' כיון דהיא אינה יכולה לשמור ועל זה תירצו דמשתמר ע"י שניהם ואהא קשיא להו הא אגיד גבי', אבל לא כן קשיא להו לתוס' דהא לא איכפת לן רק הקושיא כיון דאינו נשמר כלל הרי כח שניהם שוין בו ואיזה ספק יש שתהא מגורשת ואינה מגורשת. ועל זה תירצו דכך הכוונה דמשתמר ע"י שניהם ושפיר הוי ספק שמא נשמר ע"י האשה יותר, כנ"ל:

בד"ה ואת לא תעביד עובדא, והיינו דוקא וכו' כדאמר לעיל כו'. ולדעתי נראה פשוט דמה שהחמירו בכאן הוא דוקא בזריקת גט ע"כ דחצירה מטעם ידה הוא דאין שליח בע"כ ובזה משונה גט מכל מקום דבהא מהני בע"כ משא"כ בעלמא אין חצר רק מתורת שליחות ומדעתה לכך כל דמטעם ידה החמירו בה כיון דבעינן עומדת בצידו ושמא יתירו אפי' אינה עומדת אבל בגט המתגרשת ברצונה ודעת' כגון הך דרבא בשכ"מ וכן הך דרבא לעיל דכ"א דפשיטא דאינו יכול להקנות לה חצר ע"כ וע"כ דהיא מיתרצית לקנות החצר ולהתגרש בהא לא החמירו כלל, וכמו בעלמא חצר הוי שליח וכן ד"א כמו כן בגט ולא נשתנה הגט להחמיר בו רק במקום שהוא מגרשה בע"כ דבהא נשתנה דין הגט מבעלמא החמירו גם בגט רק לידה דוקא כנ"ל, ומה שהקשו הרא"ש והר"ן מר"י דלקמן תמוה לי דהתם אינה מגורשת קאמר ושפיר פריך למה אינה מגורשת כלל:

בד"ה לגיטין אמרו, פי' בקונטרס וכו'. ובאמת לא נזכר כך ברש"י רק לגיטין אמרו כן לפי שקנין המקום בע"כ הוא שאינה רוצה לקנות וכיון דבע"כ הוא ע"כ שאינו צריך קנין גמור דהיאך אפשר להקנות לאדם דבר בע"כ לכך מועילים קנינים כאלה דהיינו קורבה אבל בעלמא דבעינן קנין גמור ממש שיקנה אותו הדבר לא מהני קורבה לקנות, רק בגט אינו קנין גמור דהא מהני בע"כ משא"כ פרעון ובית בערי חומה דאינו חייב רק חוב ועליו לפטור עצמו ולא שייך קנין בזה רק לפטור עצמו מחיובו וכל שהראה לו מקום לקבל מעותיו אפילו לא קנה יצא ידי חיובו, וז"ב:

בד"ה אי הכי מאי למימרא, וא"ת אדרבא תיקשי לי' וכו' דמיירי מסתמא וכו'. יש לתמוה למה לא הקשו קושי' זו מעיקרא דמשני זרוק לי חובי ותפטר דקרוב ללוה למה חייב גם הוי להו לתרץ דמיירי במפרש כיון דאי לא מיירי כך קשיא, ומה זה שכתבו דמסתמא מיירי:

ונראה לי דידעו דיש מקום לומר כמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו דזרוק לי חובי היינו במקום שאוכל לשמרו, תדע דבלא"ה יש להבין מאי קושי' ממתניתין דהא חזינן דבגט ובקידושין לא קתני שאמרה לו האשה זרוק לי רק הוא זרק אבל בחוב כיון שאמר זרוק לי הרי סבר וקיבל שיזרוק לו, וע"כ צריך לומר דזרוק לי היינו באופן שיקנה מן הדין דהיינו לידו, ואהא משני דקאמר זרוק לי חובי ותפטר א"כ ע"כ נתכוין באופן דבלי אמירתו לא הי' פטור רק הוא מסכים שיפטר והשתא ממילא יש לומר דעכ"פ נתכוין שיהא קרוב לו דבהא נמי מן הדין לא נפטר רק מחמת אמירתו נפטר אבל בקרוב ללוה שאינו מוכרח מתוך דבריו לא נפטר הלוה, רק דקשי' להו על המקשה אי הכי דתיקשי לי' קרוב ללוה וע"כ צריך לחדש איזה סברא לחייבו א"כ עכ"פ הא קמש"ל ומאי קושי' מאי למימרא דלמא קמש"ל דקרוב ללוה הלוה חייב, ואהא תירצו דמשמע לי' למקשה דמסתמא מיירי במפרש כך מדלא פי' טעם למה חייב הלוה וכיון דמיירי במפרש קשיא מאי למימרא דשוב אין צריך לאשמועינן מידי כנ"ל:

בד"ה מחצה למחצה, הכא לא שייך לומר המע"ה דאין כאן ספק. כתב מהרש"א דלא ניחא רק לאינך אוקימתות אבל לרבה ור"י דמוקי בב' כיתות עדים הוי ספק ומפני כך כתב כדברי המרדכי דלא מיירי באבד רק ישנו בעין, ובאמת מדברי המרדכי משמע דגם לשאר אוקימתות צריך לפרש כן דאל"כ המע"ה, ונראה טעמו כיון דדנין למגורשת ואינה מגורשת ע"כ שיש צד ספק דאל"כ לא שייך בגט גירושין לחצאין כמש"ל ולכך הוקשה לו דהוי ספק והמע"ה והוצרך לומר דהם בעין, אמנם לשון המשנה שניהם יחלוקו ולא קתני יחלוקו משמע לי דקמש"ל בין אי הלוה רוצה בחזרה מעותיו מן המלוה כדברי המרדכי יחלוקו בין להיפך אי