תפארת יעקב על גיטין שנב

לתקן בקידושין ג"כ והיקש זה לא שייך רק במילתא דאורייתא ולא בדרבנן, וחוץ מזה מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל אין צורך להאריך כי הכל מבואר בדברי הרשב"א וה"ה והר"ן באריכות רק אני מוסיף דבר אחד להקשות כיון דבגמרא אמרו דויצאה והית' כתיב א"כ כיון שכתב הרמב"ם ז"ל בגיטין דין הארבע אמות וכדי שתשוח כמו כן הי' לו להזכיר בקידושין קנינים הללו, ובאמת גבי קידושין לא זכר רק קנין השמירה של ר"י בלבד והוא תמוה מאד לפע"ד:

לכן נ"ל דהתוס' הקשו דבפ"ק דמציעא מוכח דר"י אית לי' רק ד' אמות ותירצו דד' אמות אפילו יכול לשמור כמוה וחוץ לד' אמות דוקא בהיא יכולה לשמור ולא הוא, ולפי זה נראה לי פשוט אף דמודה ר' יוחנן דיש תוקף לד' אמות אפילו שניהם יכולין לשמרו היינו דוקא כשבאה היא תחלה לקבל הגט ואח"כ עמד הוא כנגדה דאז זכתה היא בד' אמות שלה קודם בואו כנגדה אבל כל שבא הוא מתחילה ואח"כ באה האשה ועמדה כנגדו לקבל גיטה אפי' הוא רחוק ממנה מאה אמה מ"מ לא זכתה היא בד' אמות שלה כל שהוא יכול לשמור ג"כ כמוה דכיון דסובר ר"י דכל שיכול לשמור קונה אפילו מאה אמה ויותר א"כ כל שעמד הוא קודם הרי קנה כל שיעור שיכול לשמור וא"כ אם עמדה היא בתוך שיעור זה אפילו מאה אמה רחוק לא זכתה בד' אמות שלה שכבר קדם הוא וזכה בהן עד שתכלה שמירתו משא"כ לרב דלא ס"ל מאה אמה כלל כל שנפל בד' אמות שלה הוי קרוב לה וכן להיפך משא"כ לר"י נהי דלא פליג על ד' אמות אבל לא משכחת לדידי' ד' אמות רק בעמד תחילה דאי חבירו עמד תחילה כבר נמשך קנין שלו עד כלות השמירה ואי אפשר שיזכה חבירו בד' אמות אפילו רחוק הרבה כנ"ל:

ולפי זה שמואל שחידש כדי שתשוח לא פליג אדר"י כלל הן בקנין השמירה הן בקנין ד' אמות [והיינו דלא קאמר ושמואל אמר גם אינו מפרש קרוב לו ומחצה על מחצה] רק דבר חדש הוא שחידש דבכדי שתשוח הוי קרוב לה כמו שפי' ה"ה בפי' ב' ואי קשי' למה לי בכדי שתשוח הא ד' אמות מהני לר"י אפילו שניהם יכולין לשמרו כמ"ש התוס' הנ"ל, הא ליתא דכבר נתבאר דלר"י היינו דוקא כשעמדה היא תחלה אבל בעמד הוא תחילה אפי' נפל בתוך ד' אמות שלה רחוק הרבה מן הבעל לא זכתה בד' אמות שלה ונהי דגם הוא לא זכה בהן דהא רחוק הרבה ומצד השמירה שניהם יכולין לשמרו מ"מ גם היא לא זכתה בהן ששמירתו כבר נמשכה גם לגבול שלה ושוב אינה יכולה לזכות בד' אמות לבטל קנין השמירה, ובזה חידש שמואל כששניהם יכולין לשמרו דבכדי שתשוח הוי כהגיע לידה וכחה עדיף מכחו ולא בא לפרש המשנה, כי קרוב לו לא שייך כלל כה"ג רק בפני עצמו מחדש דבר זה אבל פי' המשנה כר"י:

והא דאמר ר"י לגיטין אמרו ולא לדבר אחר לאו אהך משנה דהכא אמרה ר"י רק בעלמא אמרה ומסדרי הש"ס העמידוה כאן על הך פיסקא וכן לקידושין לפי שר' אבא, הקשה על דברי ר"י מהך משנה דקתני וכן לקדושין אבל ר"י בעלמא אמר דכל הקנינים חדשים שחדשו גבי גט חוץ ידה וחצירה דמוזכר מפורש בתורה רק בגיטין אמרו ולא לדבר אחר ובודאי מאמר זה כולל גם קידושין דהא בפי' אמר לגיטין אמרו ובכלל מאמר זה יש קרוב לה מצד השמירה הנזכר במשנתינו לפי פירושו של ר"י גם ד' אמות הנזכר בכמה מקומות בגט דלא פליג ר"י בזה וכן לקמן אמרו בפשיטות והא כי נפל בד' אמות נפל וכן על הך כדי שתשוח שחידש שמואל על הכל קאמר ר"י דלגיטין דוקא אמרו והטעם כמו שפירשו רש"י ותוס', ואהא מקשה לי' ר' אבא דמצינו קנין שמירה בגט דקתני להדי' וכן לקידושין, ועל זה משני שאני התם דקנין זה אינו בכלל דברי ר"י כלל דזהו קנין דאורייתא ובהכרח גם בקידושין כן דויצאה והית' כתיב אבל ר"י על מה שחדשו חכמים אמר שכך הוא לשונו לגיטין אמרו דבזה לא שייך ויצאה והית' ורק בגט סמכו חכמים דנתינה בעל כרחה הוי נתינה ולא בדבר אחר כמו שפירש"י, והיינו דמקשה בתר הכי והא וכן לענין החוב קתני דלית בי' ויצאה והית' אלמא דאין לחלק בזה דאי יש לחלק גם במתניתין נחלק כך דלית בי' ויצאה והית', ומשני דהכוונה זרוק לי חובי בתורת גיטין, ולפי"ז הך קנין השמירה שייך גם בקידושין אבל קנין ד' אמות וכדי שתשוח אינם בקידושין דכללא הוא לגיטין אמרו ולא לדבר אחר רק שאני הך מתניתין שאינה בכלל דברי ר"י ולכך לא קאמר שאני קידושין דגם קידושין בכלל דבריו רק אותו הקנין אינו בכלל דבריו:

ומעתה באו כל דברי הרמב"ם על מכונם בין לגירסת הרשב"א בין לגירסת ה"ה דמעיקרא זכר דברי ר"י בקנין השמירה היכא דלא נפל בד' אמות כלל או שנפל ולא קדם אותו שנפל בד' אמות שלו רק חבירו דאז אינן מועילין אפילו רחוקין מאה אמה זה מזה כמו שבארנו ועל זה אמר קרוב לו אינה מגורשת והיינו כמו שמפרש אח"כ ביכול לשמור ולא היא, מחצה למחצה וממחצה עד קרוב לה ולא עד בכלל והיינו לומר אפילו גדלה שמירתה משמירתו כל שצריכה לסיוע שלו הוי מחצה למחצה עד שיהא קרוב לה הוי ספק מגורשת וממילא נלמוד דקרוב לה שיכולה לשמור בלעדו מגורשת ודאי ולגירסת הרשב"א נזכר ברמב"ם בפי' כמו קרוב לו והדר מייתי מילתא דשמואל מה דמחדש כפי פי' ה"ה בפי' ב' והדר מפרש מהו קרוב לו כפי דברי ר"י ולגירסת הרשב"א מפרש גם קרוב לה ולגירסתינו אינו מפרש קרוב לה דממילא נשמע, גם לא חש להזכיר המגורשת ודאי כי יש לומר לגירסתינו גם בזה עכ"פ פסול כמו בכדי שתשוח רק האינה מגורשת והספק זכר כמ"ש הראב"ד, אבל לגירסת הרשב"א יש לומר דבזה מודה שמואל דאפילו פסול לא הוי, ודוקא בדבר התלוי בריחוק מקום חש שמואל כמו שפירש"י לא בדבר התלוי בשמירה, ואח"כ זכר קנין ד' אמות דמודה בי' ר"י כמו שכתבו התוס' דזה מהני אפילו שניהם יכולין לשמרו דהוי מחצה למחצה ולא משכחת לה רק בעמדה היא תחילה ונפל בד' אמות שלה או עמד הוא תחילה ונפל בשלו אבל להיפך אפילו רחוקים הרבה לא מהני ד' אמות כמו שביארנו ובזה עדיין תלוי בשמירה ובכדי שתשוח וזהו דוקא בגיטין אבל בקידושין ליכא רק קנין השמירה בלבד ולא קנין ד' אמות ולא בכדי שתשוח כמו שביארנו ויצאו דברי הרמב"ם ברורים ועוד יתבארו פרטי דבריו בחידושי לא"הע סי' קל"ט ע"ש:

בתוס' בד"ה ר' וקשה וכו.' דבריהם תמוהין מאד לכאו' שלא אמרו שם דיליף מציאה מגט לד' אמות רק דפליגי התם אי יש חצר לקטנה וממילא ד' אמות דמטעם חצר הוא תלי' אי חצר שליח אינו לקטנה ואי יד ישנו לקטנה, ועלה קאמר דיליף מציאה מגט כמו בגט ע"כ יד הוא דאין שליחות בע"כ כמו כן במציאה יד הוא ומר סבר דלא ילפינן ובגט משום יד ובמציאה אינו רק שליח וקטנה לא, אבל זהו לקנין חצירה דבהדי' כתיב בקרא לרבות חצר מאם המצא תמצא בידו הגניבה רק דלא ידענו אי שליח או יד ופליגי אי ילפינן מגט אבל קנין מאה אמה מכח שמירה לא הוזכר רק בגט ולא במציאה כלל ואפילו בגדול אינו במציאה רק חצר דישנו בגדול ילפינן מגט דיד הוא וממילא אפילו קטנה יש לה חצר וד' אמות כמו גדול דד' אמות משום חצר הוא אבל מאה אמה אפילו גדול אין לו במציאה וכ"ש קטנה וקטן, גם תמוה לי דלפי תירוצם משמע לכאו' דגם במציאה מהני מאה אמה כל שיכולה לשמור וזהו מן התימה דבפי' אמר ר"י לקמן לגיטין אמרו ולא דבר אחר ש"מ דלא מהני ק' אמה רק בגט ולא במקום אחר, וצ"ע:

בא"ד ועוד קשה דרב אשי כו'. נ"ל דלכך הקשו קושי' זו כאן דבלא"ה לעיל לרב לא קשי' להו דיש לומר דשאני גט ממציאה ורב אשי בעלמא קאמר ולא בגט, דלקמן נמי אמרו לגיטין אמרו ולא לדבר אחר ש"מ דחלוק גט מדבר אחר רק אהך דר"י קשי' להו כיון דקי"ל כר"י דקטנה יש לה חצר וד"א משום דילפינן מציאה מגט והרי ד"א בגט בר"ה אינן במקום אחר א"כ ע"כ לא דמי מציא' לגט והיאך יליף מינה ר"י לקטנה וע"ז תירצו דשוין הן לענין ד' אמות בר"ה דביכול לשמרו מהני ובאין יכול לא מהני, אבל מ"מ לפי מה שביארנו לעיל דבאמת דברי ר"י דלקמן שאמר לגיטין אמרו קאי על ד' אמות בר"ה וכן בכדי שתשוח א"כ ממילא לא קשיא מידי מרב אשי ואין צורך לאוקמא בסימטא:

בד"ה והא אי אפשר לצמצם, וא"ת ולשני וכו' ולכך מוקי לה כו'. דברי התוס' הללו צריכין ביאור חדא מה ענין קושי' זו לכאן בתר דמשני בשתי כתי עדים שהרי כתבו ולכך מוקי לה וכו' והקשו תיכף קושי' איכא תרי להדי תרי ש"מ דאהא קאי ולמה לא הקשו קושיא זו לעיל בגמ', גם אינו מובן כלל קושיתם דלישני כך הא לפום מה דמשני השתא דאתי תרווייהו בהדי הדדו ניחא שפיר דהוי