תפארת יעקב על גיטין שנא

כלל רק בביאה תחילה דכל שבא הוא תחילה אפילו זרק קרוב לה אינה מגורשת וכן להיפך ובמתני' משמע להדיא דבזריקה תלי' אי זרק קרוב לה או לו:

ועוד תמוה לי מאד דפריך בתר הכי והא אי אפשר לצמצם וקשה אם אפשר לצמצם ניחא והוא תמוה דאם אפשר לצמצם היאך שייך מגורשת ואינה מגורשת איזה ספק יש כאן שתהא מגורשת בספק והא באמת רשות של שניהם הוא ואי יכולה אשה להתגרש ברשות של שניהם הרי מגורשת גמורה היא ואי אינה יכולה להתגרש רק ברשותה לגמרי אינה מגורשת כלל והיכן מצינו שתהא אשה מגורשת לחצאין בדבר שאין בו ספק כלל ודוקא בחוב שייך לומר דברשות שניהם שייך לשניהם ויחלוקו משא"כ בגט:

לכן נראה לי ברור דודאי לא בא רב לאפוקי מתניתין מפשטה שזרק לה קרוב לה ממש וכן קרוב לו וכן מחצה על מחצה רק דס"ל דלא מהני קורבה זו רק בד' אמות שלו לאפוקי מר"י דאפילו מאה אמה כל שיכולה לשמרו הוי קרוב לה ומגורשת והא דקתני קרוב לו קמש"ל דלא תימא כיון דד' אמות שלו הן אי באה היא אח"כ ועמדה שם והוא הלך משם הוי כמי שנתן בחצירו והקנה לה החצר עם הגט דמגורשת קמש"ל דאפ"ה אינה מגורשת דכל שלא זכה הוא בד' אמות שלו הפקר הן והוי כחצירה הבא לאחר מיכן ולא דמי ד' אמות שלו לחצירו ממש דמגורשת כה"ג כדלעיל בעובדא דשכיב מרע קמש"ל דבד' אמות לא אמרינן הכי ובעינן קרוב לה דוקא דהיינו ד' אמות שלה:

ואהא פריך מחצה על מחצה ה"ד דכיון דלא ס"ד בשמונה אמות א"כ ע"כ שמונח שלא בד' אמות של שניהם א"כ אינה מגורשת כלל ובא רשב"י וחידש דכולה מתניתין ששניהם עומדין בד' אמות והשתא כיון דד' אמות שייכים לשניהם שוב תלוי הדבר בקורבה ואי נפל קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת ואי נפל באמצע הוי ספק שמא הי' קרוב לה משהו או לו, ואהא מקשה היכי משכחת לה ד' אמות של שניהם הא בקדימה תלי' ומי שבא תחילה לו שייכים ואי דלא ידעינן מי בא תחילה א"כ שוב אין הדבר תלוי בקורבה כלל רק במי שבא תחילה ואפי' קרוב לה אינה מגורשת כל שבא הוא תחילה וכן להיפך ומתני' קתני להדי' לחלק בקורבה אי נפל קרוב לו או לה:

והשתא ניחא שפיר הא דפריך והא אי אפשר לצמצם ותמה הרשב"א ז"ל דהיא הנותנת דלכך הוי ספק, ולפי הנ"ל לק"מ דאי יש ספק מי בא תחילה א"כ שוב אין הדבר תלוי בזריקה כלל אי נפל קרוב לו או לה לעולם הוי ספק מכח הביאה מי בא תחלה וע"כ דמיירי בד' אמות השייך לשניהם בודאי בלי שום ספק א"כ קשה הא אי אפשר לצמצם, והיינו דמשני בח' אמות מצומצמות דקרוב לה שנפל בד' אמות שלה קרוב לו שנפל בד' אמות שלו מחצה למחצה שנפל בשלו ובשלה ומחמת דלא ידעינן אולי נפל משהו יותר בשלה או בשלו לכך הוו ספק מגורשת, ואהא פריך אפילו רובו בשלה כל שנפל מקצתו בשלו הרי אגיד גבי' ולא מהני ואינה מגורשת כלל, כן נראה לי ברור, ועוד אבאר לקמן בתוס' בד"ה והא אי אפשר לצמצם עוד בזה כי בזה יתבארו דברי התוס' על נכון אשר לכאורה הם תמוהים ע"ש:

שם והא אי אפשר לצמצם. הא דלא קאמר דאחר הי' עומד שם ואחר שבאו שניהם הלך לו ונשארו שניהם בשוה שם דאותו אחר כיון שאין לו שייכות לענין זה לגט אינו מבטל רשות הד' אמות לענין הגט כי אין הד' אמות קנוין רק לכל אדם מה שצריך לו לא לבטל רשות לאדם אחר שאין לו לזה שום עסק בגט כלל, ועמ"ש לעיל ליישב דלא תיקשי הא לפי שאי אפשר לצמצם הוי ספק, ועוד אפי' אפשר לצמצם למה תהא ספק מגורשת ע"ש:

שם הכא בשמונה אמות מצומצמות עסקינן וכו'. קשיא לי כיון דד' אמות בקדימה תלוי כדפריך וליחזי הי קדים ואי אפשר לצמצם א"כ למה לי שמונה אמות בחמשה או ששה סגי דאחד מהם בא תחילה וזכה בד' אמות ובא חבירו ועמד כנגדו רחוק חמש אמות או ששה דאותה אמה או שתים הנשאר שייך לכשכנגדו שבא אח"כ והגט יוצא מתוך ד' אמות של זה לתוך שני אמות של זה, ואמת דרב קאמר קרוב לו ארבע אמות שלו קרוב לה ד"א שלה, אבל הא גופא קשי' מה צורך לזה לאוקמא בח' מצומצמות, ורש"י ז"ל פי' בהדיא בד"ה מצומצמות לא פחות ולא יותר יש ביניהם והוא תמוה לכאורה ומה שנראה לי לומר דד' אמות תקנו חכמים דזהו מקום חשוב לקנות בו וכל שאין לו ארבע אמות לא הוי מקום חשוב לקנות בו ולא חשוב מקומו ובטיל לגבי ר"ה, והשתא הכא אי הי' הגט יוצא מקצתו לרשות הרבים לא הי' איכפת לן דהוי כמי שאחזה מקצתו בידה רק לפי שמונח ברשותו גם כן לכך בעינן לשניהם ד' אמות, כנ"ל:

ע"ב בגמרא ה"ד מחצה על מחצה. משמע דהקושי' דאי יוצא משלו לשלה קשיא והא אגיד גבי', אך יש לתמוה לפי מה דמפרש רב שמן דתלי' בשמירה ג"כ קשה קושי' זו, ונראה לי דלק"מ דדוקא לס"ד דר' יוחנן קאמר דכל היכי שהם עומדים אפי' כמה מאות אמות נקנה המקום שבינתיים לשניהם ולכך קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת שפיר קשי' לי' מחצה למחצה הא אגיד גבי' כיון שמקצתו ברשותו ומקומו אבל רב שמן חידש שלא אמר ר"י דמאה אמה קנוי דלא מצינו קנין מקום רק לד' אמות לא יותר רק כוונת ר"י דכל שהוציא הבעל הגט למקום שהאשה שולטת בו יותר ממנו הרי זו כנתינה לידה ומתגרשת במה שהסיר שליטתו וכחו מן הגט ונתנו לאשה ובזריקתו שולטת בו האשה יותר ממנו ולא המקום גורם כלל שהרי אי הי' שולט בו לא הוי מהני אפי' הי' קרוב לאשה יותר בקורבת מקום הלכך במחצה למחצה דהיינו שניהם יכולין לשמרו הוי ספק שמא נשמר ע"י האשה יותר מעט והרי כחה חזק מכחו וכן להיפך וכמו כן באין שניהם יכולין לשמרו והיינו שנשמר ע"י שניהם חיישינן שמא נשמר ע"י האשה יותר והוי ספק ודוקא בקנית מקום הוי אגיד גבי' דמקצת הגט המונח במקומו קנוי לו אבל אי כחה של האשה חזק בשמירה יותר ממנו בטל אותו מקצת המשתמר ע"י הבעל לגבי שימור דאשה והוי כמי שאין לו שום שליטה בו כיון שמעיקרא הי' בידו ותחת שמירתו ועכשיו סילק שמירתו שאינו יכול לשמרו בעצמו והיא יכולה לשמרו אף שצריכה סויע מעט ממנו לשמירה בטל לגבי דידה כיון שכחה חזק טפי בשמירה ואף דבעינן בגט משתמר לדעתה היינו לאפוקי עבד נעור שמשתמר על ידי העבד בעצמו כמו שפי' רש"י לעיל אבל כל שאינו משתמר העיקר רק על ידה אף שהעבד מסייע קצת לא איכפת לן, ועוד דהא כתבו התוס' לקמן בד"ה ותתגרש דעשאו לא מינטר כמינטר רק העיקר תלוי כאן במה שהסיר כחו שהי' לו בגט ומסרו לאשה שהיא שולטת בו יותר ממנו, כנ"ל ועמ"ש בזה בתוס' בד"ה שניהם:

שם שיננא כדי שתשוח ותטלנו. עמ"ש בסמוך וביארתי דלא פליג שמואל על ר"י כלל ולא בא לפרש המשנה דקרוב לו וקרוב לה כלל דבהא הכוונה כר"י רק שחידש דכה"ג כדי שתשוח הוי כאלו הגיע לידה ולא תלי' בשמירה ובהא החמיר למעשה עד שיגיע לידה ע"ש:

שם לגיטין אמרו ולא לדבר אחר איתבי' ר' אבא וכו' שאני התם דכתיב ויצאה והיתה. סוגי' זו צריכה ביאור ויש לתמוה בה הרבה, גם דברי הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות גירשין תמוהין מאד בזה וכבר נתחבטו בו ה"ה והרשב"א והר"ן ז"ל, ונראה לי ליישב הכל לנכון כמו הכר שאבאר:

והוא דודאי יש לתמוה כיון דמילתא דר"י אהך קרוב לה דקתני במתניתין איתמר דקתני בה להדי' וכן לקדושין והיאך יאמר לגיטין אמרו ולא לדבר אחר והוי לי' לומר לגיטין וקידושין אמרו ולא לדבר אחר, וליכא למימר דסמיך אהא דקתני במתניתין להדי' וכן לענין קידושין דהא וכן לענין החוב נמי קתני ובע"כ ממעט לה א"כ פשיטא דאיכא למימר דה"ה קידושין ממעט כמו חוב והיאך יאמר לגיטין אמרו ושביק קידושין וממעט חוב מאחר דכולהו נשנו במשנה גיטין וקידושין וחוב, ועוד קשה אי ר"י אהך מתניתין אמר למילתי' היאך שייך לומר איתבי' ר' אבא דזה לא שייך רק כשאמורא מקשה קושי' ממתניתין אחרת אבל בהא כיון דאהך משנה קאי הוי להו לסתמא דש"ס ליפרושי מילתי' והא וכן לקידושין קתני כדפריך לעיל לר' אושעי' והא היא בתוך ביתה קתני ולא שייך בזה לומר דר' אבא הקשה ולא אחר כיון דהוא מוקשה ועומד לכל. וביותר יש לתמוה דקאמר שאני התם ומאי התם והכא איכא הכא הא הכל הכא הוא בהך משנה וכך הוי לי' לומר שאני קידושין וכו' כיון דהך וכן לקדושין נאמר במקומו עם הגירושין, גם יש לתמוה כיון דמשמע דהך קנין השמירה שחידש ר"י הוא מדרבנן כדמשמע מלשון לגיטין אמרו וכן כתבו ז"ל אם כן מאי משני על זה ויצאה והיתה אי אין מקום לחוש בקידושין לתקן תקנה זו מאי איכפת לן ויצאה והית' אטו כולהו תקנות שתקנו בגט הוכרחו