תפארת יעקב על גיטין שמט

דוקא בגבוה עשרה ומשום דמקום כרעי לא קפדי וקמש"ל:

חיקה וקלתה דאפ"ה מגורשת ואפילו אינה חולקת רשות לעצמה כמיטה ואהא קשי' לי' מ"ש באמת חיקה וקלתה דמהני אפילו אינה רשות לעצמה הא הוי כליו של לוקח ברשות מוכר ולמה מגורשת טפי ממיטה שאינה גבוה עשרה, והא דלא פשט מגט להיפך דלא קנה דשאני גט דחוב הוא ואינה מגורשת רק מטעם ידה ומה ידה אין רשות אחר מפסיק כמו כן חצירה דוקא כשאינו ברשות הבעל אבל במקח וממכר דזכות הוא חצר משליחות איתרבי ואפילו ברשות חבירו יש לומר דקונה, רק מעיקרא דלא ידע לחלק במיטה גבוה עשרה פושט להיפך מק"ו כיון דבגט קנתה כ"ש במקח וממכר אבל השתא דברישא נקט מיטה וסיפא חיקה וקלתה ש"מ דמיטה דוקא בגבוה עשרה דבלא"ה לא קנה וקמש"ל חיקה דאפ"ה קנתה, ושפיר פריך אמאי:

ובזה מיושב מה דבפרק המוכר את הספינה כדבעי התם הך בעי' רוצה ליפשט מהך דהכא לתוך חיקה וא"ל אמאי פשטת מהתם הא טחו לה מאה עוכלא וכו' והיינו כדמשני הני אמוראי הכא, ויש להבין הא הני אמוראי נמי לדחות הפשיטות מהך דהכא משני לה כך א"כ מהו התימה שתמה עליו שרוצה לפשוט מהך דהכא, ולהנ"ל ניחא דכלהו אמוראי הכא לאו לדחות הפשיטות באו רק ליישב מה דקשי' להו דבהכרח מוכח דבגט עכ"פ לא קנתה, והיינו דמתמה למה רוצה למפשט מהך דהכא כיון דבלאו הכי על כרחך צריך לומר כדמוקי להו כל הני אמוראי הכא ומיושב קושית התוס' בד"ה כגון:

בתוס' בד"ה אמקום כרעי וכו' לכל הפחות באשתו וכן באויר המיטה. נראה לי כוונתם דקשי' להו דמשמע דפשיטא להו מסברא דמקום כרעי לא קפדי אינשי לוקמא מתני' באינה גבוה עשרה ואפילו במיטה שלה, ואי דדייק ממתני' דקתני עמה במטה ולא לתוך מטתה, במשנה גופא תיקשי ליתני לתוך מיטתה דמאי קמש"ל כיון דבעלמא קנה מ"ש גט שלא תתגרש ומאי קמש"ל חידוש דין זה גבי גט ודוקא אי קמש"ל כליו של לוקח קנה ניחא דכיון דמספקא לן קמש"ל דקנה אבל בהך דפשיטא לן דלא קפיד מאי קמש"ל בגט והוי לי' לומר באינה גבוה עשרה ובמטה שלה ג"כ, וע"ז כתבו דלאו בעלמא כך הדין רק באשתו וכן באויר המטה הכל בגט דוקא ולפי שהוקשה להם דלמה לא משני בפשיטות דגבי גט קנה דוקא דאינו מקפיד על מקום הכלי באשתו משא"כ בעלמא , וע"ז כתבו משום דבאמת לא נשמע אפילו בגט דקנתה רק לכל הפחות שמענו דאמקום כרעי לא קפיד וכן אויר המיטה לא חשיב גבי גט אבל לקנות לגמרי לא שמענו אפילו בגט דאיכא לאוקמא בגבוה י' לכך נקט באמת בגבוה י':

בד"ה כגון, וא"ת וכו' כבר כתבתי דלק"מ דהכא לא בעי למיפשט רק פשיטא להו דבגט לא קנתה מדנקט חיקה ולא מיטתה, ומה שתירצו הם דלכלהו מספקא להו תמוה הוא, דהא מייתי סייעתא לר"י מברייתא דמוכח בהדי' טעמא לפי שאינו מקפיד ש"מ דבלא"ה לא קנתה, גם מה שתרצו לחלק בגט דלרחוקה אינו מובן כלל כיון שרואין דנותן לה גט מה נפקא מינה לרחוקה, גם לעיל כתבו בפשיטות דבאשתו אינו מקפיד טפי, והעיקר כמש"ל דמתגרשת מכח ידה בעינן שיהא ברשותה לגמרי דאז הוי כידה אבל בעלמא מכח שליחות מהני טפי כליו של לוקח ברשות מוכר:

בד"ה מקום חיקה, וא"ת פשיטא דהא חיקה הוי ממש כידה וכו' אי לאו טעמא דמקום חיקה וכו'. לשונם מגומגם לכאורה דבקושי' משמע דנתכוונו להקשות דהך טעמא דמקום חיקה קנוי, הוא מילתא דפשיטא מטעם דחיקה כידה ובתירוצם משמע דקושיתם הי' למה לי האי טעמא תיפוק לי' דהוי כידה:

ונראה לי דכוונת התוס' דודאי אי הי' זרקו על גופה ממש בחיקה כמו על ידה הוי מהני דאטו גידמית לית לה יד וכל גופה כידה רק הכא דזרק בבגדי' בחיקה ואתינן עלה דמקום חיקה היינו בגדי' שעל חיקה ג"כ קנוי לה, ואהא קשי' להו דהוא מילתא דפשיטא כיון דחיקה הוי ידה ממש בודאי גם בגדי' שעל חיקה ג"כ קנוי לה, ואהא תירצו דמיירי בבגדים נגררים הלכך לא דמי ליד דאי מלובשת בבתי ידים מהני דהתם קשור ותלוי על היד אבל הכא לולא דאשמועינן ר"י דמקום חיקה אפי' נגרר קנוי לה לא הוי מהני כיון שאינו קשור ותלוי ור"י גופא מוקי לה בהכי דאי באין נגררין פשיטא דהוי ממש כידה וע"כ כמו קלתה כל מקום שהוא מונח קנוי לה ומהני בזרק לתוכה כמו כן חיקה הכוונה אפי' נגרר לארץ עכשיו וזרק לה במקום חיקה מהני, כנ"ל:

במשנה אמר לה כנסי שט"ח. לכאורה נראה דכל הני דיני דמתני' שוין הן ובכולן צריך שיהא הגט בידה בשעה שאומר הא גיטך ואי נפל לארץ קודם לא מהני כמו נתן והיא ישינה כמ"ש הרא"ש בשם הרמ"ה וא"כ ה"ה בכנסי שט"ח כיון דעיקר הגירושין בשעה שאומר הא גיטך:

אמנם כד מעיינן בי' הא ליתא, דודאי יש לתמוה למה בישינה הוי גט כשיאמר הא גיטך כיון דמעיקרא אינו גט א"כ לא הוי נתינה כלל והיאך תתגרש אח"כ הא בתר הכי לא הוי נתינה וע"כ צ"ל דמעיקרא הוי נתינה מעלי' רק קבלה לא הוי דלא מינטר כמ"ש הר"ן וכל שניעורה הוי קבלה ע"י נתינתו של בעל, והיינו דנקט מתני' ניעורה קוראה להורות דתיכף כשננערה קוראה לאפוקי בנפל בעודה ישינה דכשננערה צריכה לבקשו וליטלו מהארץ, אבל אי ננערה והגט בידה אפילו נפל קודם שיאמר הא גיטך ודאי מהני דנהי דאכתי לא הוי גט עד שיאמר הא גיטך אבל קבלה ונתינה כבר הי' דאל"כ היאך תתגרש כשיאמר הא גיטך, וכן משמע להדי' בדברי הרמ"ה דדוקא נפל בעודה ישינה צריך לחזור וליטלו הימנה וליתנו לה והשתא בכנסי שט"ח ושלפתו מאחוריו דהוי קבלה ונתינה מעלי' רק שנחסר הא גיטך פשיטא דאפילו נפל מידה מהני דאי נימא דאכתי לא הוי נתינה מעלי' היאך מהני אח"כ הא בתר הכי לא נתן כלום וע"כ דבנתינה קמייתא מתגרשת א"כ מה בכך שנפל, וכן משמע להדי' ברא"ש שלא זכר הך דינא דהרמ"ה רק בנפל והיא ישינה לא בהך דמעיקרא:

ועיין בר"ן ומשמע מדבריו דאי נתן בחצירה לפקדון לא מהני הא גיטך אח"כ רק לידה דוקא ולעיל בפלוגתא דעולא ור"א משמע שם מדבריו דאפילו נתן בחצירה לפקדון מהני ועמ"ש שם, גם מה שכתב עוד בנתן בחצירה וישינה אינו גט עד שננערה ויאמר הא גיטך, וכבר כתבתי לעיל מה שיש לדון בזה, ונראה לי דע"כ עיקר טעמא דישינה דלאו בת קבלה היא וכל שננערה הוי קבלה מיד הבעל דהוא נתן נתינה מעלי' דאל"כ אפילו שלחה שליח קבלה לא תתגרש כשהיא ישינה כמו נשתטית ועל כרחך דבת איגרושי היא רק כשנתן לידה לא הוי קבלה עד שננערה, והשתא כשנתן בחצירה כיון דקבלה מעלי' היא דמינטר בחצירה דהא חזינן דלמ"ד דלא בעינן רק משתמר לדעתה מהני אפילו היא בציפורי ש"מ דבכך חשוב משתמר לדעתה א"כ עד כאן לא פליג עולא רק דבעינן סמוכה כידה אבל כל שהיא סמוכה ומשתמר הוי מאיזה צד לא תתגרש דהא בהא לא נחלקו כנ"ל בגמרא הא בעינן ונתן בידה. מלשון זה משמע דהך טעמא דטלי מעל גבי קרקע פסול לאו מטעמא דלא הוי ונתן בידה רק בלא"ה פסול שלא קיבלה מיד הבעל דבעינן שתטול הגט מבעלה ובשלפתו מאחוריו דלקחה מבעלה פריך דלא נתן בעלה רק היא לקחה, ובזה תבין לשון הרא"ש בהך דערק לה חרצי' ודבריו אינם מובנים וכבר נתחבטו בפי' דבריו, ולהנ"ל כוונתו פשוט דהך דקירב ידו והגט בידו מהני דהוי נתינת בעל ונטילת האשה מבעלה אמנם בהושיט לה הגט ואינו אוחז רק בראש אחד וראש השני אוחזת האשה ס"ד דלא מהני כיון שאין הראש שאוחזת האשה ביד הבעל לא הוי קבלה מבעלה קמש"ל כיון דעל קושי' הראשונה משני ששלפתו מאחוריו ש"מ דזה הוי קבלה מבעלה אף שאין הגט בידו ממש ולא הקשו על זה רק דהוא לא נתן אבל בהושיט דנתן הוא מהני והדר הביא דעת ר"ח שצריך שיקרב ויסייע בעת לקיחה ולדבריו בקירב ידו לא מהני אבל באוחז צד אחד וצד השני סגור בידו והושיט לה הגט ואחזה צד האחד שאינו בידו והוא פתח ידו ושלפתו אפילו לר"ח מהני רק בהי' בידו רפוי ואחזה ושלפתו אפילו הושיט לא מהני לר"ח ולהרא"ש מהני, ודוק:

שם דערק לה חרצי'. מפירש"י נראה דקירב ידו כדי שתקבל הגט ותתגרש, ולא ידעתי במאי מיירי אי במדבר עמה על עסקי גיטין לא בעינן כלום ונתינה איכא למה צריך שנית הא גיטך ואי באינו מדבר בלא"ה בעינן הא גיטך, וראיתי להר"ן שכתב דהוי נתינה גרועה, ולא הבנתי כיון דהוי נתינה לענין שלא יהא כמו טלי מעל הקרקע ממילא סגי בשתיקה, לכן נראה לי דמיירי שלא נתכוין הבעל לזה רק דערק לה חרצי' לענין אחר ושלפתו לגט דכיון דלא נתן לגירושין בעינן הא גיטך , והיינו דנקט מאחוריו דמלפניו