תפארת יעקב על גיטין שמח

בפני עצמו הוא ואינה עומדת באותו רשות הרי אינה עומדת בתוכו רק בצידו ולא מהני

לכן נראה לי בביאור סוגי' זו על פי סוגית הש"ס בעירובין דף צ"ב ע"ב אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת ולהיפך אינה מגורשת, והנה רש"י ז"ל פי' ששניהם של האשה ומשום דבעינן עומדת בתוך הרשות שהגט מונח שם הלכך אשה בגדולה בטל קטנה לגדולה והוי עומדת בתוכה ולהיפך אשה בתר גט לא גרירא וגדולה לגבי קטנה לא בטל ואינה מתגרשת שאינה עומדת בתוכו, ולפי זה הכוונה הכא בפשיטות אי בחצר דידה כי הוי ארבע אמות מאי הוי הא בטל לגבי חצר והוי גט בקטנה ואשה בגדולה דמתגרשת, ואי בחצר דידי' כי הוי ארבע אמות מאי הוי והשתא ניחא הא דס"ד לומר חצר דידי' מה דמפורש במשנה בחצירו אינה מגורשת, ולהנ"ל יש לומר דאפילו הקנה לה מקום פיסלא או דפיסלא דידה הוא מ"מ חצר דידי' ודאי דלא בטל קטנה לגדולה בשתי רשויות ועוד דהא אשה לא גרירא למקום הגט רק גט גרור למקום האשה ולא מהני רק בתרווייהו שלה אבל בחצר שלו אפילו פיסלא דידה לא מהני ומשני דאושלי מקום ותרי לא לא מושלי, והשתא במה נפשך אי מקום פיסלא המושאל הרי החצר דידי' ואינה עומדת בתוך חצירה ולא שייך ביטול כנ"ל, ואי מקום חצר המושאל הרי לא נפל בחצירה כלל אבל אי אינו ד' אמות הכל שאיל לה דחד מקום הוא, וזה ברור

ולפיר"י שם בעירובין דס"ל דלא בעינן בתוך ביתה רק בצד ביתה והתם הכוונה בהשאיל לה גדולה גם הקטנה שאיל היא, ולפי זה צריך לומר דהיכי דהקטנה היא ד' על ד' ע"כ לא אמרינן דגם הקטנה שאיל' היא דאל"כ תיקשי הא הכא אמרינן חד מקום מושלי אפילו כל החצר כולו ואי יש מקום חשוב כגון פיסלא לא השאיל מקום פיסלא אף דקטנה היא לגבי חצר כולו, והשתא הכא הכוונה בפשיטות אי חצר דידה פשיטא דמתגרשת דהא עומדת בצד ביתה עכ"פ ומשני דאושלה מקום והיינו דאושלה כל החצר ואי פיסלא חשוב לא שאל גם הפיסלא ואי פיסלא לא חשוב הכל שאיל לה, והיינו דהא חזינן דזרק לחצר רק נתגלגל לפיסלא ש"מ דמקום חצר שאל לה ואי פיסלא מקום בפני עצמו לא השאיל הפיסלא א"כ הרי נפל שלא לחצירה ואינה מגורשת, ובזה יש מקום ליישב שהשמיטו הפוסקים הך סוגי' דעירובין הנ"ל דלא ס"ל לחלק בין מקום חשוב לאינו חשוב ולעולם בטל קטנה לגדולה לפי סוגי' דעירובין והכא מוכח להיפך לפי פיר"י כמו שביארנו, ועמש"ל דע"ט בתוס' סד"ה כגון

והנה הר"ן תמה על הרמב"ם שפסק דתוך ד' מהני דמנין לו לרמב"ם דבר זה ולדידי קשי' טפי דפסק בלא הי' שם פיסלא כלל מ"מ בעינן תוך ד' ובש"ס משמע דחד מקום מושלי אינשי וכל היכי שנפל מגורשת, ובחידושי לא"הע כתבתי ליישב דברי הרמב"ם באריכות וכעת נראה לי לפרשו בפשיטות טפי, דודאי ס"ל דלא בעינן בתוך חצירה רק בצד חצירה כמבואר בדבריו רפ"ה מה"ג ע"ש, והשתא קשי' לי' כיון דהשאיל לה מקום ולא ייחד דאי ייחד אין הפיסלא חצירה כלל א"כ נימא דמקום הפיסלא הוא המושאל והיא עומדת בצד חצירה ומגורשת כיון דלא בעינן בתוך חצירה, ומזה דייק הרמב"ם דלא מיקרי בצד חצירה רק אם אינה עומדת ארבע אמות רחוק מן הגט אבל אם הגט רחוק ארבע אמות מעמידתה לא מיקרי בצד חצירה דהא לא כל החצר השאיל דאי השאיל כל החצר הוי גט בקטנה ואשה בגדולה ומתגרשת אפילו הי' הפיסלא מקום חשוב וע"כ שלא השאיל רק מקום שיפול הגט בלבד הלכך כל תוך ד' חשוב עומדת בצידו משא"כ אחר ד'. ומעתה כל דברי הרמב"ם מבוארים, דמעיקרא כתב בהשאיל לה מקום בחצירו ולא ייחד המקום נפל בתוך ד' מגורשת רחוק ד' אינה מגורשת דמקום נפילת הגט בלבד השאיל לה והרי אינה עומדת בצידו שהוא רחוק ד' אח"כ כתב בנתגלגל על סלע או קורה אז תלוי אם אין הקורה חשובה להיות רשות בפני עצמה א"כ הוי כל אותו מקום שנפל הגט עד מקום שנתגלגל מקום אחד שעל כל אותו המקום נפל והכל קנוי לה והרי עומדת תוך ד' למקום הקנוי לה והוי עומדת בצד חצירה אבל אם הפיסלא מקום חשוב בפני עצמו הוי כנפל בב' מקומות וב' מקומות לא מושלי אינשי וכיון שהיא רחוקה ארבע אמות מן הקורה הרי אינה עומדת בצד חצירה אבל אם הקורה אינה רחוקה ד' אמרינן דמקום הקורה קנוי לה כיון שלא ייחד מקום והרי עומדת בצד חצירה, כנ"ל

בתוס' בד"ה והיא שעומדת בצד ביתה, בפ"ק דמציעא וכו'. לא נתבאר מה בקשו התוס' בזה שלא חדשו רק העתקת הסוגיא דב"מ לענין מציאה מה שאינו ענין לכאן כלל, ואולי נתכוונו לומר למה שאמר בצד ביתה ולא בתוך ביתה, דכיון דעיקר הטעם דחוב הוא לה ואין חבין רק בפניו ממילא כל שהיא עומדת שנעשה בפני' מהני אבל אינו מוכרח דכ"ע אית להו דמטעם שליחות לא מהני בחוב, ומטעם יד ודאי מועיל אפילו ע"כ מה דבחוב לא מהני ע"כ, וא"כ ממילא הי' מועיל מטעם יד אפילו שלא בפני' כלל רק מ"ד דבעי סמוך משום דבעינן ידה בסמוכה א"כ שפיר יש לומר דוקא בעומדת בתוכו ורב אשי לא בא רק ליתן טעם למה לא מהני משום שליחות דבשליחות לא בעינן בפניו כלל ונתן טעם משום דחוב הוא וזה ברור, ואולי נתכוונו לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל באמרה יזכה לי חצירי מהני אפילו בגט כיון דמתרצית זכות הוא ועל זה הביאו דבזכות לא בעינן עומדת וה"ה בגט כשאמרה יזכה לי או במקום יבם, ויש לומר עוד דקשי' להו מאי קמש"ל עולא הא בעלמא נמי בעינן עומדת בצידו, וע"ז קאמרי דרב אשי מסיק דוקא בגט בעינן כך ולא במציאה ודכוותי', כנ"ל

בד"ה פליג רשותא, וקשה לר"י וכו' דלא גבוה עשרה וכו' וגם מסתמא רחב ארבעה דבריהם מגומגמין לכאורה ומלבד זה לא ידעתי למה לא הקשו לרבא כיון דס"ל רשות שבת כגיטין ולדידי' כרמלית מפסיק והכא לא מהני להיות רשות לגט רק ביש בו ד' על ד' ושם מפסיק כרמלית דאינו גבוה י' ואינו רחב רק ד' טפחים

לכן נראה לי דכוונת התוס' כך דודאי כמו דהכא ביש לו שם לווי הוי חשוב בפחות מזה ה"ה בשבת לעולם ניכר הוא לרשות בפני עצמו שהמוציא לרשות זה פטור ולרשות הרבים שבצידו חייב ואין לך היכר גדול מזה וחשוב רשות בפני עצמו רק לאביי קשיא להו כיון דכרמלית בעלמא אינו גבוה עשרה ורחב ד' טפחים ומפסיק לאביי והרי פיסלא דהכא ג"כ כך הוא גבוה ג' ורחב ד' טפחים ומ"ש מכרמלית דהרי כרמלית גמורה היא אבל אי הי' כרמלית גבוה י' לא הוי קשי' דכרמלית עדיף אבל כיון דכרמלית אינו גבוה י' ופיסלא דהכא גבוה ג' ורחב ד' הרי ככרמלית ממש היא ואפי' אי אין למידין שבת מגט אבל כיון דכרמלית מפסיק לדידי' ג"כ מ"ש פיסלא הא התם גופא כרמלית ופיסלא שוין, וזה ברור

דף ע"ח ע"א בגמרא תניא נמי הכי ר' אליעזר אומר וכו'. לא נתבאר לי סייעתא זו דאדרבא משמע להדי' דת"ק פליג דאין חילוק בין מיטה שלו למיטה שלה מדקאמר ר' אליעזר אומר וא"כ מנין לו לרבא דמתני' ר' אליעזר ולא שנו רק בשלו דילמא כת"ק ואפילו בשלה, ואולי דייק רבא דלא קתני בפשיטות לתוך מיטתה ש"מ דבמטה שלו מיירי ולכך קתני אפי' היא עמו במטה ומייתי סייעתא דכיון דאיכא ר' אליעזר דמחלק בין מיטה שלו לשלה ואי הי' כוונת התנא דמתני' שלא לחלק בודאי הוי לי' למיתני לתוך מיטתה לאפוקי מר' אליעזר אלא ודאי דכר"א באמת אתי', ועמ"ש בסמוך

שם דגבוה עשרה. עפירש"י ובמה שפירש"י אח"כ בד"ה והא איכא, ודבריו צריכין ביאור, וכוונתו דעיקר הספק אי כליו של לוקח קונה משום דמקום שהכלי עומד עליו רשות מוכר, ואהא משני דגבוה עשרה מן הארץ וחשוב רשות לעצמו לא כמונח על הארץ ואויר רשות מוכר אינו חשוב לבטל רשות הכלי רק בעומד סמוך לארץ אז קרקע הארץ מבטל רשות הכלי כיון שאין רשות חשוב לכלי בפני עצמו הוי כמונח על הארץ ממש משא"כ בגבוה עשרה אויר רשות מוכר אינו מבטל לרשות הכלי ומקשה והא כרעי המטה על הארץ עומדין וא"כ רשות קרקע המוכר מבטל לי' לרשות הכלי דהא עומדת על קרקע שלו, ואהא משני דוקא אם כולה עומדת על הקרקע אז מקפיד הוא על מקומו שמסלקת תשמישו ולא מקני לה אבל כאן דגבוה עשרה ויכול להשתמש תחתי' על הקרקע באויר שתחת המיטה ממילא על מקום כרעי בלבד לא קפיד זהו כוונת רש"י בזה

שם לתוך חיקה וכו' אמאי. הא דמקשה הכא אמאי אף דמהך דמעיקרא לא איפשט והוי לי' לומר שמעת מינה משום דהשתא קשי' לי' כיון דקתני במתניתין לתוך חיקה ומעיקרא במטה מיירי במיטה שלו הוי לי' ליפלוגי בדידה בד"א במיטה שלו אבל במטה שלה מגורשת ומ"ש דנקט חיקה וקלתה ור"א נמי מחלק בין מטה שלו לשלה וע"כ דמטה באמת