תפארת יעקב על גיטין שמז

עצמו ממנו מעיקרא או שניתן לה מתנה על מנת שאין לבעלה רשות בו בכה"ג ודאי לא מהני כיון דמעיקרא בעת נתינה לא נתן לידה דלא היתה סמוכה ואח"כ באמרה יזכה לי חצירי והוא אמר הא גיטך לא נעתק הגט מרשות שלו לשלה דנימא דהוי כאלו נתן בידה א"כ בכה"ג ודאי לא מהני, ומזה תבין דמה שכתב הב"י סי' קל"ט דהרמ"ה שהביא הטור ריש סימן הנ"ל חולק על הרשב"א והר"ן, ולהנ"ל אינו מוכרח דהרמ"ה מיירי בחצירה ממש דבהא ודאי לא מהני כיון שלא היתה סמוכה אז ואח"כ אין כאן נתינה, כנ"ל:

ולענין מה שהקשה הר"ן על הרשב"א דצריך שיאמר הא גיטך ואי אמר כך היינו הך גוונא בתרא דאמרה תזכה לי ואח"כ זרקו לה ע"כ, אבל באמת כוונת הרשב"א ז"ל פשוט דבהך גוונא בתרא בשעה שאמרה תזכה לי אכתי לא הי' הגט בחצירה והוי ס"ד לומר דחיישינן שמא חזרה בה כמו מחזרת להתגרש קמש"ל דוקא במחזרת ולא בעשתה שליח בפירוש אבל בהך גוונא קמא דכבר מונח בחצר פשיטא לי' דאי נתרצי' להתגרש דתיכף מגורשת כיון שכבר הגט מונח שם וז"ב:

אמנם בעיקר דברי הרשב"א ז"ל אני דן בין בגוונא קמא בין בגוונא בתרא דבגוונא קמא אני אומר דחצר זה אינו שליח רק לזכות במידי דזכות אבל גירושין דחוב הוא אין חצר בגדר שליח כלל דאין מינוי שליחות לחצר רק כל שהוא מעצמו שליח הוי שליח כגון בזכות אבל כל שאינו בעצמותו שליח אינו בגדר למנותו לשליח כלל הלכך בעינן בגט לעולם סמוכה לחצירה דהוי כידה אבל משום שליחות לא שייך כאן כלל רק לס"ד דחצר משום שליחות איתרבי אמרינן דהתורה ריבתה שליחות לחצירה אפילו ע"כ כמו שריבתה ידה ע"כ משא"כ בעלמא דפשיטא דאין חצר יד לזכות בע"כ ומ"מ בגט הוי יד ה"ה משום שליחות ולמאי דמסיק לכולי עלמא אין שליחות לחצר בגט כלל כיון דחוב הוא וממילא אפי' נתרצית לא מהני שאין חצר בגדר מינוי למנותו שליח:

והראי' שהביאו הרשב"א והר"ן מן הירושלמי ריש גיטין אני תמה היכי קאמר אלא א"כ תדחה דר"ח כר"א ס"ל דהיכי ס"ד דס"ל כר"א א"כ למה לי תזכה לי חצירי הא לר"א מהני אפי' חצירה בציפורי ואפי' בע"כ, אלא דגם להיפך אני תמה היכי אפשר דכעולא ס"ל מה זה שאמר נעשה כמי שהיתה ידה ארוכה הא מטעם יד ארוכה לא היתה מתגרש' דבעינן סמוכה דוקא ומה שהיא מתגרש' היא בתורת שליחות לפי שאמרה תזכה לי ולאו מתורת יד כלל גם מה ס"ד להסתפק שם לענין אי צריך לומר בפני נכתב פשיטא כיון דחצר שליח הוא אילו היתה מקבלת ע"י שליח בודאי צריך לומר בפ"נ ומ"ש חצירה כשהוא שלוחה ודבר ברור הוא דעיקר הגירסא דהוא אמר לה תזכה לך חצירי שבעכו והיינו שנותן לה חצירו שבעכו שהגט מונח שם שתתגרש או שמונח בחצירה ואומר לה שחצר שלה יזכה לה הגט ואליבא דר"א הוא ומבעי' לי' אי נימא כיון דחצר ידה הוא והיא זכתה בכאן בגט הוי לי' כמו שנתגרשה בא"י דאצ"ל או דלמא כיון שמונח בח"ל צ"ל בפ"נ וקאמר דנעשה כידה ארוכה וכאלו הושיטה ידה לח"ל ומקבלת הגט משם דצריכה לומר אבל אי הוי ס"ל לירושלמי דהחצר שליח הוא לא הי' מקום להסתפק כלל לענין בפ"נ:

הן אמת שאני תמה בעיקר דברי הירושלמי הללו דכיצד אנו דנין על בפני נכתב אי אחר שנתגרש' לא שייך בפני נכתב כלל שלא אמרו רק בשליח המביא גט שיאמר קודם שמגרשה ואי דקודם שמגרשה דנין שיאמר בפ"נ א"כ מאי מספקא לן הא נכתב בח"ל והוא מגרשה כאן בגט הנכתב שם, ואי משום דבעל עצמו ישנו כאן ומגרש א"כ מאי מספקא לן הא בעל אין צריך לומר, וע"כ דע"י שליח מיירי אם כן הרי מגרשה בגט שנכתב בחוץ לארץ וצ"ל דמכל מקום מספקא להו אי נימא כיון שמתגרשת והגט מונח שם הוי כמו שמגרש במקומו בחוץ לארץ ואין צריך לומר רק המביא ממקום למקום לא במגרש במקום שנכתב או כיון דהאשה זכתה בגט כאן הרי הוא כאלו הובא משם לכאן ומשני דהוי כאלו הושיטה ידה וקיבלה משם ואפילו בבעל עצמו יש לומר כיון דלא נקט לי' בידי' ולא הביאו לכאן צ"ל בפ"נ ודוק ואין להאריך בזה, אבל עכ"פ בירושלמי לאו משום שליחות נגעו בה רק משום ידה וכר"א כמו שבארנו:

והדין השני שכתב הרשב"א ז"ל באמרה מעיקרא תזכה לי חצירי ואח"כ נתן הגט בתוכו ואינה עומדת בתוכו מגורשת הוא אצלי יותר מן התימה דאפילו תימא דכל שהיא עושה שליח בפירוש הוי חצירה שליח אפילו אינה בתוכו מ"מ ע"כ לא איתרבי חצר לשליח רק כשמונח דבר בחצר אז הוי שליח אבל לעשות חצר שליח כל עוד שאינו מונח בו שום דבר אי אפשר, שאין חצר בגדר לעשות אותו שליח על להבא דלא איתרבי חצר רק לזכות מה שבתוכו לא שיאמר לעץ הוי שלוחי, ואין כאן מינוי שליחות שתצטרך לבטל השליחו' בפירוש רק רצון בעלמא שהיא מתרצי' להתגרש וממילא אמרינן שמא חזרה בה, וז"ב לפע"ד:

עוד כתב הרשב"א ז"ל אי נתן בחצירה והיא ישינה כיון שאין לה יד אין לה חצר, ולכאורה בהך דשכיב מרע דלעיל דאין לה יד דהוי טלי מעל הקרקע ומ"מ יש לה חצר, וצ"ל דהתם עכ"פ יש לה יד לקבל ממנו בעצמו אבל ישינה אין לה יד כלל, ולפי זה אי אמרה מעיקרא יזכה לי חצירי דמהני להרשב"א הנ"ל מתורת שליחות ממילא אפילו ישינה מהני דפשיטא דאי עשתה שליח לקבל דיכול לקבל אפי' היא ישינה וכמו כן למאן דאמר חצר משום שליחות איתרבאי מהני אפי' ישינה ובגמרא משמע בהדי' דלא פליגי עולא ור"א רק למר אפילו עומדת בציפורי ולמר דוקא בעומדת בצידו אבל אי בעינן שתהא נעורה או אפילו ישינה לא משמע כלל דפליגי בהא וכמו כן למסקנא דלכ"ע משום יד איתרבאי ואפילו היא בצפורי ודאי משמע דלא בעינן שנדע שהיא נעורה בציפורי ומה נפקא מינה אם היא נעורה בציפורי או ישינה, וא"כ ודאי משמע דכמו כן למ"ד ידה בסמוכה אבל בהא לא פליג שתהא נעורה דוקא:

ועוד דעיקר טעמא דלא מהני ישינה לאו משום דלא הוי יד כלל דא"כ לא נתן בידה כלל ואח"כ כשננערה הוי טלי מעל הקרקע רק עיקר הטעם דאף דודאי נתן בידה אבל היא לא קיבלה עדיין דישינה לאו בת קבלה רק כשננערה היא מקבלת הגט והרי נתן בידה והיא קיבלה, תדע דבמצאתו מאחוריו מקשה הא הוי טלי מעל הקרקע ומשני ששלפתו מאחוריו ופריך והא בעינן ונתן בידה ש"מ דתרתי מילי נינהו קבלת האשה מבעלה ונתינת הבעל לידה ובישינה נתינה לידה איכא וקבלה ליכא רק משננערה הלכך דוקא בנתן בידה דיד של ישינה לאו בת קבלה היא דלא מינטר אבל חצר דבר קבלה הוא דמה נפקא מינה בקבלת החצר אי היא נעורה או ישינה רק דבעינן שיהא סמוכה כידה וכל שישנה שם אפילו ישינה מהני, ועיין מה שאכתוב לקמן במשנה אמר לה כנסי שט"ח:

שם מה ידה בסמוכה. הא דלא קאמר טעמא כדאמר רב אשי בב"מ דגט חוב הוא ואין חבין לאדם רק בפניו לכך בעינן סמוכה לחצר ונראה דכ"ע אית להו דרב אשי דחצר אינו משום שליחות דאין שליחות בדבר שהוא חוב אבל מטעם יד לולא דאמרינן מה ידה בסמוכה הוי מהני אפילו אינה כאן דיד מהני בע"כ ורב אשי לא נתן טעם רק למה לא מהני מתורת שליחות ולמ"ד דלא דריש סמוכה ממילא מהני מתורת יד אפילו בע"כ ואפילו אינה שם אבל משום שליחות מודה דלא מהני כיון דבע"כ הוא ואפי' מתרצית שמא חזרה בה:

שם מה ידה משתמרת לדעתה כבר כתבתי לעיל דלהך מ"ד יש לדקדק דקא חשיב גג וחצר וקרפף ומי לא סגי להו לומר רשותה מנין בשלמא למ"ד בסמוכה קמש"ל דאפילו רשות גדול מהני כל שעומדת שם אבל למ"ד אפילו היא בציפורי מקמ"ל, ונ"ל דקמש"ל דלא בעינן שיהא הגט משומר בתוך החצר רק החצר יהא משתמר לדעתה או לדעת שלוחה אבל אפילו הוא רחב עד שאין הגט משומר בתוכו לא לדעתה ולא לדעת שלוחה מהני כיון דהחצר משתמר ולאפוקי עבד נעור שאינו משומר לדעתו רק משמר עצמו, וזהו דלא כב"י בא"הע סי' קל"ט דבעינן שיהא הגט משתמר ולדעתי נראה כמ"ש:

שם ההוא גברא עד תרי מקומות לא מושלי אינשי ראיתי לבאר סוגיא זו כי לכאורה יש לדון בה במה שאמרו חד מקום מושלי במה נפשך אי נכלל בדבריו בשעת שאלה דמקום פיסלא לא השאיל לה א"כ אפי' אינו ארבע אמות הא לא השאיל לה מקום זה, ואי לא ייחד לה מקום רק השאיל לה חד מקום א"כ נימא דמקום פיסלא הוא המושאל ואפי' יש בו ארבע אמות תתגרש דהא עומדת בצד חצירה עכ"פ ואי נימא דבעינן דוקא שתעמוד בתוך ביתה לא מן הצד א"כ מאי מקשה אי חצר דידה כי הוי ארבע אמות מאי הוי וקשה מה בכך כיון דמקום נפילת הגט רשות