תפארת יעקב על גיטין שמו

דהתירו בשכיב מרע ש"מ דיש היתר בשעת הדחק לצורך האדם לא קא חשיב לי', כנ"ל, ובתוספתא שלפנינו ליתא כלל גירושין:

בא"ד ולא הוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע וכו'. דבריהם צ"ע דהתם בא הגט מרשותו לידה לא מהני ומ"ש מרשותו לרשותה מהני ואי משום דהתם נטלה היא מרשותו הכא נמי נטלה היא מרשותו על ידי נעילתה ואי משום דעשתה על פי ציווי הבעל התם נמי אומר לה טלי גיטך וצ"ל דדוקא התם היא עושה ההעתקה בידה שאפילו לא הי' אומר לה טלי ונטלה נעתק הגט מרשותו לידה על ידי נטילתה מן הקרקע אבל כאן לולא אמירתו לך חזק וקני אפילו תנעול ותפתח כל היום לא נעתק הגט מרשותו כלל רק ע"י אמירתו קנתה החצר ועל ידי הבעל נעשה העתקת הגט לכך מיקרי שפיר ונתן כן הוא כוונתם אף שקצרו במובן:

ודע שהטור סימן קל"ח כתב שאינו דומה נתינת הבעל לקבלת האשה דבאשה מהני רשותה ובבעל בעינן שיצא מידו או משלוחו לא מרשותו, והדבר תמוה מהך דהכא דמבואר דיצא הגט מרשותו לרשותה ומהני, וצ"ל דלא הקפיד על נתינת הבעל רק שיצא מתחילה מידו אבל כל שיצא מתחילה מידו אף שלא בא תיכף לרשותה רק אחר שהקנה לה החצר הוי כנתינה אריכתא, וכבר כתבתי מזה לעיל פ"ב גבי מחובר לקרקע באריכות עוד לחלק בזה ע"ש:

והנה בהמשך דברי התוס' לדבריהם הקודמים יש לומר דכיון דלא התירו בכאן איסור דרבנן א"כ יש לומר כמו דאסור מדרבנן לעשות שליח לקבל משליח בעלה דגזרינן משום חהל"מ דהוי כמו טלי גיטך מעל הקרקע א"כ כאן ג"כ יש לגזור מדרבנן דהוי כמו טלי גיטך, ועל זה כתבו ולא הוי כמו וכו':

בד"ה מה שקנתה כו'. הר"ן והרשב"א כתבו ליישב בחצר של שליח אבל הטור א"הע סי' ק"מ נסתפק אי מהני חצירו של שליח קבלה וה"ה של שליח הולכה כמו שכתבתי בכמה מקומות שאין נכסי השליח נעשין שליח למשלח רק השליח בעצמו ונכסיו הוי כמו נכסים של אחרים, וכבר כתבתי בגמרא דנראה לי דעיקר הקושיא על מה שקנתה בידי' בחזקה דכיון דמשועבדות לו אינן מוציאין מרשות שלו:

בא"ד ואור"י וכו' ור"ת וכו'. כבר כתבתי מה שיש לתמוה לדברי ר"י ור"ת הללו, מיהו דברי ר"י יש ליישב דס"ל שאי אפשר לבעל להקנות לאשתו בשאלה קנין גמור שלא יהא לו פירות, ואף דלאחר הי' יכול לאשתו לא, הלכך כיון דגיטה וידה באין כאחד ממילא ע"י הגט קנתה בשאלה קנין גמור כמו אחר, גם פיר"ת יש ליישב דהכא מיירי שגירש על תנאי אי ימות כמו כל גט שכיב מרע הלכך אי גיטה וידה באין כאחד כשמת מתגרשת למפרע לגמרי דחצירו ג"כ הקנה לה לגמרי כנ"ל, ומ"מ דבריהם צ"ע והעיקר כמו שפירשתי בגמרא:

בא"ד ותדע דהא שני לעיל:

כבר כתבתי לעיל דלק"מ דמיירי דכותב לה בעת גירושין וכיון שמגרשה ודאי מכל מילי סליק נפשי' דלא שייך בזה בוצינא טב מקרא דהא כשתתגרש ודאי אין לו כלום:

בא"ד ואע"ג דלא קאמר גמרא כו'. אין זו ראי' דהתם הדין אמת רק דמקשה פשיטא שפיר לא הוצרך להאריך בפירותיהן רק לחדש דקמש"ל במסלק עצמו אבל כאן דבכה"ג אינה מגורשת הוי לי' לומר בגוונא דמהני, והראי' שהביאו מן הירושלמי מלבד דמשמע מר"ת פרק חזקת דרק למ"ד לאו כקנין הגוף קאמר לה, אבל לר"י דס"ל כקנין הגוף שפיר בעינן ובפירותיהן אבל בלא"ה נראה לי פשוט דטעמא דר"י דודאי אף דהתם אמרינן מכח סברא דבוצינא טב מקרא דלא סילק מפירי רק ממכירה אבל הכא לגבי איסורא דגט בעינן שיכתוב בפירוש ובפירותיהן כדי שנדע שסילק ממכירה דאי בנכסייך בלבד אולי מפירי סליק שהי' רואה שרוצה למכור ולא יהא לו כלום, וזה שאמר עד שיכתוב דמידי ספק לא נפיק עד שיכתוב כך:

בגמרא אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה וכו' כתבו הרשב"א והר"ן ז"ל דאי לא עמדה בצד ביתה רק אח"כ אמרה יזכה לי חצירי מגורשת רק הר"ן כתב דצריך שיאמר אח"כ הא גיטך ובסמוך אבאר מה שיש לדון בדברי הר"ן בזה]:

והדבר תמוה מאד דכיון שלא נתן מעיקרא לחצירה שהיא סמוכה לא נתן בידה כלל ואח"כ ג"כ אינו נותן ומה בכך שיאמר הא גיטך והוי ממש כמו חצירה הבא לאחר מיכן דלא מהני ואמת כי לפי לשון הרשב"א שהביא הר"ן משמע דמעיקרא כשנתן בחצירה היתה שם רק לא נתן לגירושין ואח"כ כשרצה לגרש לא היתה שם ובהא אפשר דמהני כיון דמעיקרא נתן בחצירה בסמוכה דהוי כידה והוי כמי שנתן לפקדון דמהני אח"כ שיאמר הא גיטך. אבל מלבד מה דגם בזה יש לדון דאפי' נתן בידה לפקדון ואח"כ אמר הא גיטך נראה לי שצריך שיהא הגט בידה או בחצירה בסמוכה בשעה שהיא מתגרשת אבל בלא"ה לשון הרשב"א בעצמו אינו כן אלא שנתן לחצירה ולא היתה שם כלל ואח"כ אמר לה הא גיטך מהני והא ודאי קשי' דמה בכך דאמר יזכה לי חצירי והוי החצר שליח לזכות מ"מ הרי לא נתן לשלוחה כלל והוי חצירה הבא לאחר מיכן:

הן אמת שיש להסתפק ג"כ בנתן גט לאדם לפקדון ואח"כ עשתה האשה אותו האיש שליח קבלה שלה והבעל נתרצה שתתגרש אי מהני דכמו דלא מהני חצירה הבא לאחר מיכן כן ראוי שלא יועיל שלוחה הבא לאחר מיכן, ודוקא בנתן בידה לפקדון מעיקרא נמי ידה היתה אבל חצר ושליח כל שלא נתן בעת נתינה לחצירה או לשלוחה ודאי ראוי שלא יועיל:

אלא שיש לתמוה בהך סוגיא דלעיל דף ס"ג ע"ב בההיא איתתא דהוי' יתבא וקא לישה ואמרה ליהוי בידך ולא מספקינן התם רק משום שלא חזרה שליחות אצל הבעל וקשה תיפוק לי' דהוי שלוחה הבא לאחר מיכן ואין כאן נתינה לידה ולא לשלוחה דבעת נתינה לא הי' שלוחה כלל ומ"ש חצירה דלא מהני כה"ג אי קנתה החצר אחר שהי' הגט מונח בו לא מהני ומ"ש אי עשתה שליח קבלה אחר שהי' הגט כבר בידו מהני:

וחזרתי על כל הצדדים למצוא פשר דבר זה ונראה בעיני דבר ברור להיישיר כל אלה הדברים על מכונם באופן זה והוא דחזינן לעיל דף כ"א דקאמר רבא בנתן גט בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנתה ומתגרש' בו וכן בהך עובדא דשכיב מרע דלעיל, ויש להבין הא הוי חצירה הבא לאחר מיכן דמעיקרא כשהונח שם לא הי' חצירה רק חצירו ואחר כך קנתה החצר ומאי נפקא מינה אי קנתה מאחר או מבעלה הא כמו שאינה מתגרש' בחצר של אחרים כן אינה מתגרש' בחצר של בעלה:

לכן ברור דעיקר החילוק בזה על פי מה שכתבו התוס' לעיל בד"ה ותיזיל דלכך לא הוי טלי גיטך מעל גבי קרקע דבמה שנשתנה הגט מרשות הבעל לרשותה חשוב כאלו נתן בידה, והשתא זהו בחצר של בעל ונתן לה מתנה דהבעל מקנה לה חצירו שהגט בו הרי הקנאה זו הוא כאלו נתנו לידה והוי נתינה ממש, אבל בחצר של אחרים והיא קנתה החצר הרי לא עשה הבעל שום דבר שהוא לא הקנה לה כלל רק היא קנתה מאחר ולא עשה הבעל הנתינה לידה לכך לא מהני, ולפי זה נראה לי פשוט דהיינו טעמא דמהני שלוחה הבא לאחר מיכן דכיון ששלח הוא שליח ליתן לה הגט הוי במקום בעל ומה שהוא עושה בהסכמת הבעל עושה כאלו נתרצה הבעל בזה שאי לא הי' הבעל מתרצה בלא"ה לא הוי מהני שתעשה שליח קבלה כי הוא לא רצה רק שיתן לה וע"כ שמסר הדבר לשליח שיעשה הוא בהסכמתו מה שיעשה אם כן שליח זה שהוא מעתיק עצמו משליחותו של הבעל לשליחות שלה הרי נעתק הגט ע"י השליח מיד שלוחו של בעל ליד שליח האשה וכל זה נעשה ע"י השליח כי אי לא ירצה להיות שלוחה. עדיין הי' הגט ביד שליח הבעל ומחמת הסכמתו שקיבל עליו שליחותה נעתק הגט מיד שלוחו של בעל ליד שליח האשה והרי זה כאלו נתן שלוחו של בעל לשלוחה כמו אי הי' נעתק מרשות הבעל לרשות האשה דמהני אף שלא נעתק בהעתקה ממש רק יצא מרשות זה לרשות זה ה"ה בשליח, וז"ב לפע"ד:

ומעתה אומר אני בפשיטות דהך דינא דהרשב"א הוא בחצר נכסי מלוג שלה דבהכי מיירי מתני' ואנו אתינן עלה מצד גיטה וחצירה באין כאחד אם כן מעיקרא כשהונח הגט בחצר והיא לא היתה שם ולא נתגרשה או הרי מונח הוא עדיין בחצר הבעל ואח"כ באמרו הא גיטך והיא אמרה יזכה לי גיטה וחצירה באין כאחד ונעתק הגט מרשות שלו לרשות שלה הוי ממש כמי שנתן אז לחצירה כמו בשכ"מ דלעיל ומה בכך דמעיקרא לא היתה סמוכה מ"מ הי' מונח בחצירו עכ"פ ואח"כ כשאמרה יזכה לי חצירי והוא מסכים אז שתתגרש הרי יצא הגט על ידי הבעל מחצירו לחצירה והא הוי כמי שנתן בידה, אבל אי נתן בחצירה ממש שסילק