תפארת יעקב על גיטין שמה

ונהי דאי אקני לה אחר מתנה קנתה בידי' משום דרשותה ג"כ הוא ואינו דומה לחצר שאין לה בו כלום בפני בעלה אבל מעשה ידיה כל שעשתה מה שצריכה לעשות שולטת בידיה כרצונה, אבל לקנות דבר מבעלה בידי' לא מהני שלא יצא הדבר מרשותו של בעל כי ידים שלה רשותו ג"כ הם כמו חצר השותפין, ואהא קשי' לי' היאך תקבל גיטה בידה דהא לא יצא הגט לגמרי מרשותו של בעל דידים שלה רשות הבעל הן ומקשה רבינא דמשום הא לא אירי' דאיכא למימר כיון דגופה לא קנוי לא מיקרי רשותו כלל והשיב לו רב אשי דרבא דייק מיד העבד דמהני על ידי עצמו ועיקר שיחרור ילפינן לה לה מאשה, והשתא אי לא מצינו באשה רק שמוציא הגט מרשותו לגמרי לרשותה א"כ עבד נמי הי' לנו לומר שלא יועיל רק שיוציא הגט שיחרור לגמרי מרשותו לא שימסרנו לעבד שהוא רשותו דידו כיד רבו וכה"ג אמרינן לעיל פרק השולח דף ל"ט ע"ב ע"ש וע"כ כיון דמהני בעבד ע"כ משום דיד אשה ג"כ רשות הבעל הוא ומ"מ מהני משום דגיטה וידה באין כאחד ולכך מהני ג"כ בעבד, והשתא מהך דעבד מוכיח רבא דע"כ טעמא דידה משום דבאין כאחד דידה קני' לי' לבעל והוי כרשותו ושפיר קאמר אטו ידה רק הוכחתו מיד העבד ודוק ועיקר חידושו של רבא דכמו דאמרינן גיטה וידה באין כאחד כמו כן גיטה וחצירה דס"ד כולי האי לא אמרינן דאנו צריכין לומר גיטה וידה וחצירה באין כאחד קמ"ל רבא דכלהו כהדדי אתיין:

והיינו דמקשה עלי' דרבא בעובדא דידי' דקאמר תיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק דבעצמה תלך ותנעול ותחזיק דכיון דמה שקנתה אשה קנה בעלה ש"מ דיד האשה כרשותו וחצירו היא דהא קנה בעלה בקנייתה בידה והשתא מה יועיל מה שתחזיק בעצמה בידה כיון דידה גופא דידי' היא והיאך תוכל לקנות מדידי' ביד דידי' ונהי דאי מקבלת גט מתגרשת משום דגיטה וידה באין כאחד אבל לא ס"ד דגיטה וחצירה באין כאחד וכאן שלא קיבלה בידה אנו צריכין לומר גיטה וידה וחצירה באין כאחד, והשתא לא ס"ד הך כדמסיק דבהך עובדא חידש רבא גיטה וחצירה באין כאחד והשתא ממילא לא קשי' מהך דחזקת הבתים דהתם שנתן לה מתנה וזיכה לה ע"י אחר או בשטר מתנה לא שתקנה בחזקה בידה דבידה אינה יכולה לקנות מדידי' דרשות דידי' נינהו, והיינו דלא מקשה הכי בהך דרבא לעיל דף כ"א דהתם שכתב לה שטר מתנה לא שתחזיק בחזקה בידה דידים שלה רשות שלו ואין רשות שלו מוציא מרשות שלו, ואהא מסיק גיטה וחצירה באין כאחד דמאחר שמתגרשת ג"כ בחזקה זו יש לה יד גמור לקנות בו והכל בא כאחד, כן נראה לי ביאור סוגי' זו:

שם ותיחוד ותפתח. הרא"ש תמה על הרשב"ם דפי' נעל תיקון המנעול דזה אי אפשר לעשות בשבת, ולדעתי נראה דדוקא נעל בלבד לית לי' לרשב"ם דהוי חזקה דאינו נראה דעושה לקנין כמ"ש הרא"ש גופי' אח"כ אבל נעל ופתח מודה דהוי חזקה ורבא הכא לא מייתי ראי' רק שאין צריך שיחזיק בכולו רק כל שהוא דאל"כ הי' צריך שתחזיק במקום הנחת הגט וזה אי אפשר, כנ"ל:

שם מה שקנתה אשה קנה בעלה. יש לדקדק כיון דלא ס"ד דגיטה וחצירה באין כאחד אפילו תימא דקנתה החצר לגמרי מ"מ אי לא מתגרשת תיכף בקניית החצר רק אחר כך הוי לי' חצירה הבא לאחר מיכן ומה נפקא מינה אי הי' הגט מונח בחצר של אחרים וקנתה החצר שהגט בו ואח"כ אמר הא גיטך לא מהני ומ"ש בקנתה חצר מבעל שהגט בו ואח"כ אמר הא גיטך שמועיל ובשלמא אי בקנייתה מתגרשת תיכף כיון דקניה זו ע"י הבעל היא הוי העתקה זו שנעתק מרשותו לרשותה כנתינה לידה כמ"ש התוס', אבל אי לא נתגרשה בהקנאה זו רק אח"כ אין כאן נתינה אח"כ והוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע:

ואפשר לומר דבאמת כה"ג כשהקנה לה חצר שהגט בו ולא גירשה תיכף רק אח"כ ג"כ מתגרשת באמרו הא גיטך דאמרינן דהקנאה זו שנעתק מרשותו לרשותה הוי כנתינה ואף שלא היתה נתינה לגירושין הוי כמו שנתן לפקדון דמ"מ נתינה הוי ויכול לומר אח"כ הא גיטך משא"כ בקנתה מאחר לעולם לא היתה נתינה מבעל לרשותה דהקנאה זו לא עשה הבעל רק אחר , ולפי זה מוכח דנתן לחצירה לפקדון ואח"כ אומר הא גיטך מהני כמו בנתן לידה לפקדון:

ויש לי לומר עוד דהא ודאי ידע דבאין כאחד דהקנה לה החצר והגט ביחד כמו שאר מטלטלין הנקנין ביחד בקניית הקרקע כמו שפירש"י רק בעלמא לא בעי ציבורין הכא בעי דאל"כ לא הוי ונתן בידה אבל ודאי בהקנאה זו קנתה החצר והגט ביחד רק הא לא ס"ד דכיון דלית לה חצר רק ע"י קניי' הגט דאל"כ מה שקנתה אשה קנה בעלה א"כ כיון שאינה מתגרשת רק בחצירה והיא אין לה חצר רק מכח הגירושין א"כ אינה יכולה להתגרש קמש"ל דאף דהא בהא תלי' דרק אי מתגרשת יש לה חצר ואי אינה מתגרשת אין לה חצר מ"מ באין כאחד ומתגרשת וממילא יש לה חצר, ונראה לי שזה שפירש"י בס"ד מכח נכסים שיש להם אחריות והיינו דכיון דלא נתן לחצירה רק הי' מונח שם קודם רק ע"י הקנאת החצר קנתה הגט ג"כ א"כ הוי ממש כמו אגב דאל"כ היאך תקנה הגט, בשלמא בזורק לחצירה הרי נתן לחצירה אבל בהי' מונח שם לא נתן כלום וע"כ דהקנאה זו הוי כנתינה והרי לא הקנה הגט וע"כ דבהקנאת הקרקע נקנה הגט והוי כנתינה רק ציבורין בעי דאל"כ לא הוי נתינה לחצירה כן נ"ל ברור:

שם אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה. פירש"י שהבעל יזכה בנכסים וזה אצלי מן התימה שיאמר רבא לשון זה דאטו עד השתא לא ידענו דארוסה אין לבעל פירות, וכ"ש לפיר"ת מפורש בריש האשה שנפלו דארוסה מכרה קיים ומה מספקא לי' אם אמרו בארוסה, ואולי הכוונה דס"ד דגזרינן ארוסה אטו נשואה וכמו בארוסה לא מהני שיתן לחצירה של נכסי מלוג כמו כן בארוסה לא מהני ואהא קאמר דאין זו סברא דאי אמרו בנשואה יאמרו בארוסה, והיינו דקאמר הדר אמר רבא ל"ש ארוסה וכו' דבתרווייהו משום דבאין כאחד ואי לא"ה הוי גזרינן:

בתוס' בד"ה ידה וא"ת וכו' מעלמא קאתי כוונתם דבחצר כיון שיכול להשתמש בחצר לפירות לבנות ולזרוע דהוא בגוף הקרקע הוי חצירו אבל בידה אינו יכול רק שימוש דמעלמא לא בגוף היד, אמנם בעיקר קושיתם נראה לי דלק"מ דשאני ידה שאינה משועבדת רק לעשות משקל חמש סלעים ולשאר דברים שולטת בידיה כמו שתרצה משא"כ חצר יכול להשתמש לעולם בלי הפסק. לכך הוי כחצירו, והרשב"א ז"ל כתב ליישב דשאני ידה כמו שיכולה לקנות מאחר בידה על מנת שאין לבעלה רשות בו' כמו כן מקבלת גט מבעלה והיינו דבעלה ג"כ נותן לה הגט שיהא שלה לגמרי לכך קנתה אותו בידה משא"כ בחצירה אינה מקבלת מאחר מתנה על מנת שאין לבעלה רשות בו, ודבריו צ"ע דתינח הכא דנותן גט בחצר נכסי מלוג אבל לקמן דמקנה לה חצר שתתגרש מאי פריך מה שקנתה אשה דכמו שנותן לה הגט שיהא שלה לגמרי כמו כן החצר דהא מקנה לה שתתגרש ואי נימא דבאמת אינו רוצה להקנות לה החצר לגמרי אף שתתגרש א"כ מה מהני ארוסה וכן מה שבאין כאחד ס"ס לא נתן לה לגמרי ולא מיקרי חצירה:

בד"ה ותיזיל, פירש"י כו' אע"ג וכו'. כוונתם דבלי פירש"י הוי מפרשינן שלא הי' באפשר לגרש מחמת שהי' איסור דאורייתא כמו שפי' בעל העיטור הביאו הר"ן אבל איסור דרבנן לא אסרו כאן כלל אבל רש"י דפי' דאסרו לטלטל הרי שלא רצו להתיר בכאן איסור דרבנן א"כ ע"כ דמותר לגרש בשבת וקשי' להו מתוספתא, ועל זה כתבו דשאני עיקר הגירושין הקילו שלא תפול קמי יבם אבל טלטול לא התירו חדא דאפשר בלא"ה ועוד דהוא איסור כולל בכל מקום משא"כ גירושין בשבת דאינו רק כאן, ועוד דבשעה שמטלטל ועובר עדיין לא גירש ויכול להיות שימות או שיחזור בו ולא יגרש, כנ"ל:

בא"ד ולהכי בפרק משילין קתני אין מקדשין ולא קתני אין מגרשין וכו'. קשי' לי לדעת ר"ת פרק משילין דהך דלא מקדשין היכי דלית לי' אשה ובנים מותר וכן דנין היכא דליכא דעדיף מני' א"כ הוי' לי' למיתני אין מגרשין ומה בכך דבשכיב מרע מותר, וכ"ש לפי מה שכתבתי בספרי ת"י סי' ה' והוכחתי דגם רש"י מודה לר"ת בזה. ונראה דמהאי טעמא זכרו התוס' מקדשין דעיקר הקושי' כיון דקתני קידושין הוי לי' למיתני גירושין ג"כ אבל ודאי דאיכא טובא שבות דלא קא חשיב ושפיר כתבו כיון דבשכיב מרע מותר ובברי אינו ענין להך בבא דקידושין דהוי קצת מצוה כמו שפירש"י התם אבל גירושין שבות הוא בבריא וגבי הנך דשבות לא קשי' להו כלל דליחשב גירושין אבל אם בשכיב מרע ג"כ אסור הוי לי' למיחשב בהדי קידושין בשכיב מרע דהוי ג"כ קצת מצוה, ועוד יש לומר דהתם לא חשיב רק מה דאסור לגמרי לצורך אפילו בשעת הדחק רק לעסק מצוה אבל גירושין כיון