תפארת יעקב על גיטין שמד

דחצירה הוי כידה ולא הוי כטלי מעל הקרקע אבל מ"מ כיון דיש לו יד בחצר לפירות אינה יכולה לקנות הגט בחצירה וצריך שתטלנו אח"כ ולא הוי כטלי מעל הקרקע כיון שנתן בחצירה והוי כנתן בידה וישינה דלא קנתה הגט ומ"מ טלי מעל הקרקע לא הוי והוי שפיר נתינה מעלי' לידה וה"ה בחצירה שיש לבעל תפיסה בו אינה יכולה לקנות הגט ומ"מ ונתן בידה הוי אבל במתניתין דקתני בהדי' הזורק גט לאשתו בחצירה הרי זו מגורשת הרי מבואר דבזריקה זו מגורש' ושפיר פריך הא מה שקנתה אשה קנה בעלה ואי אפשר לה שתקנה בחצר כזה שיש לבעל תפיסה בו כנ"ל, ועמ"ש לעיל דף כ"א ע"א בענין זה:

שם וכדרב כהנא. הא דלא מוקי לה באמת שהיא ארוסה עדיין ושפיר יש לה חצר כהך דהכותב וצ"ל דהתם נקט שפיר לאשתו אף דעכשיו היא ארוסה כיון דישאנה אחר כך ותהא אשתו או שאנו דנין עכשיו כשהיא נשואה על מה שכתב לה קודם ושפיר שייך הכותב לאשתו היינו דהיא עכשיו בעת שאנו דנין עלה פירות אשתו, אבל הכא כיון שמגרשה בעודה ארוסה לא תהא אשתו ולא היתה אשתו מעולם לא שייך הכותב לאשתו:

בתוס' בד"ה הזורק וא"ת ונימא ונתן כלל וכו'. לא ידעתי מה דעתם בהך ת"ל ונתן אי כפירש"י מאי קושי' הא אכתי תיקשי דהוי לי' למכתב ובידה יתננו ואי כפי' המפרשים דתרי ונתן בידה כתיב ג"כ לק"מ, ועוד דבאמת דרשינן בידה ברשותה רק לולא ונתן הוי אמרינן בידה ממש, אבל עכשיו דכתיב ונתן, בידה לאו פרט הוא כלל רק ברשותה, גם מה שכתבו דושלחה חזר וכלל איני יודע מה ענין ושלחה דלא מיירי כלל מענין זה לדונו בפרט וכלל, ואולי משום דהיא עושה שליח ילפינן מושלחה כל דבר שהיא שלה נעשה שלוחה לקבלת הגט וצ"ע, גם הך המצא תמצא דהכא אין הכוונה מכח כלל ופרט רק כיון דכתיב כפל לשון ש"מ דידו רשותו הוא ולא פרט והשתא שפיר מקשה בפרק מרובה דקאמר שדי חמור כיון דאיצטריך כפל לשון להורות דידו ברשותו וליכא כלל ופרט וכלל:

בד"ה בכותב, וא"ת וכו' ולדעתי נראה פשוט דדוקא התם שכתב לאשתו והוא דר עמה שפיר לא אמרינן מכל מילי סילק נפשי' רק יד בעל השטר על התחתונה אבל הכא דקאמר בכותב לה שכותב לה עכשיו בעת גירושין א"כ כיון שהוא מגרשה עכשיו בודאי מכל מילי סילק נפשי' דאחר גירושין לא יהא לו כלום ולכך לא זכר ובפירותיהן כנ"ל:

בד"ה והתניא הוי מצי לשנויי כשכותב לה בלשון טוב המועיל או שנתן לה הבעל במתנה כו' משום דבפרק הכותב וכו'. דבריהם צ"ע לכאורה, חדא דר"א גופא דלא קאי רק על משנה זו למה לא קאמר דנתן לה מתנה או לשון טוב, בשלמא. לר' ינאי דכבר אוקמא ר"א בכותב לה דין ודברים נקט כהך דהכותב אבל ר"א למה לו לאוקמא הך משנה כהך דהכותב, ועוד למה לא כתבו בפשיטות דהוצרך לומר כך לר"א דמוקי לה בכותב לה דין ודברים, ועוד למה לא הקשו מעיקרא כשהקשו חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דמאי קושי' נימא שנתן לה מתנה, גם קשה קושי' מהרש"א דאי שנתן מתנה חצירו נמי מהני:

ונראה לי דכוונת התוס' דודאי לא ס"ד שנתחדש בכאן קודם הגירושין מציאות אחר שנתן לה מתנה וכדומה דמתני' סתמא קתני שזרק לחצירה ולא הי' כאן שום דבר חדש מה שאינו בשאר נכסי מלוג של כל הנשים ובא ר"א ומתרץ שכותב עכשיו בעת גירושין וזה דבר קרוב שכיון שמגרשה מסלק עצמו מנכסים שלה כדי שתתגרש ואפי' אחר זריקה מועיל כמו שאמר רבא לעיל דף כ"א ע"א רק שטר מתנה אינו מועיל רק מדעתה אבל סילוק מנכסי מלוג כיון דס"ד דמהני מועיל אפילו ע"כ אבל בחצירה לא מהני רק במתנה והכא בע"כ מיירי ועוד שאינו רוצה ליתן לה חצירו רק קושי' התוס' על הש"ס דמשני בכותב ועודה ארוסה א"כ לא כתב כלל מחמת גירושין רק מעיקרא ואח"כ נשאה וכיון דמוקמת לה באוקימתא נוקמא בלשון טוב או מתנה וחצירה שנתן לה חצירו וחצירו שלא נתן לה חצירו, אבל לר"א לא קשי' כלל דמפרש שכותב לה עכשיו כדי שתתגרש בע"כ ולא שייך בזה מתנה כלל ובתר דפריך דלשון גרוע לא מהני מיירי באמת בלשון טוב אבל להש"ס דמוקי כדר' ינאי קשיא, ואהא תירצו כמו דשם כשהקשו וכי כתב מאי הוי משני ר' ינאי בכותב ועודה ארוסה משני הכא נמי כך, כנ"ל:

אמנם בעיקר דבריהם מה שנראה דמהני בנכסי מלוג לשון טוב המועיל צ"ע לדעתי דדוקא לענין שיהא הפקר מהני שהוא מסולק אבל שתקנה היא הקרקע נראה לי דלא מהני רק לשון מתנה וכן נראה מפירש"י:

בד"ה וכדרב כהנא כו' אלא מייתי וכו' שלא ירשנה כו' כוונתם דשם בהכותב כתבו לתרץ דפושט מר"כ דלשון גרוע מהני דע"כ דמיירי בגרוע דלשון טוב אפילו כבר באה מהני, אך באמת הוא תמוה דהא מייתי ראיה מרבא וע"כ לאו ללשון גרוע מייתי דהך דרבא לא מיירי בהכי כלל, ואי דהך דרבא לדבר שלא בא לעולם א"כ היכי דייק מרב כהנא דלמא בלשון טוב וקמש"ל אפילו שלא בא לעולם מהני, וכדי לשלול תירוצם שבפרק הכותב כתבו דמייתי ראיה דלא תיקשי למה יוכל להתנות על נחלה שלא ירשנה מ"ש מנחלת אביו ומייתי דמהני על ירושה הבאה ממקום אחר כדרבא כמו כן מהני כאן לפירות והך שלא ירשנה דנקטו לאו להך דהכא קאי רק לשלא יירשנה דרב כהנא דעיקר הוכחה שלהם מהך דרבא דהוא ראי' לירושה דרב כהנא, ודוק, ולא קשי' מידי קושי' מהרש"א וזה ברור:

בד"ה דין ודברים וכו' דא"כ היכי מייתי ראי' וכו' וזה לא שייך בשדה. תמוה לי דלפי זה מהני באשה ג"כ אין לי עסק בך דבה מהני הרי את לעצמך ובגמרא לקמן משמע בהדי' דלא מהני אין לי עסק בך רק בעבד לא באשה מדבעי מעיקרא באשה והדר בעבד וכ"כ הר"ן להדי' שם, לכן נראה כדברי ר"ת ז"ל ושאני הרי את לעצמך שאינו לשון סילוק כלל ועיקר הספק אי נתכוין שתהא לעצמה מצד עצמה לא שהוא מתירה בגט זה שתהא לעצמה א"כ ממילא לא שייך זה רק למלאכה אבל להתירה לעלמא צריך שיתירה הוא, והיינו דמייתי משיחרור עבד דודאי אי לא מהני הרי את לעצמך מטעם שיחרור שהוא משחררו פשיטא דמטעם סילוק לא מהני שאין הרי את לעצמך לשון סילוק כלל וגרע מאין לי עסק בך דהוי לשון סילוק ומן שמים זוכין לו אבל באומר הרי את לעצמך נתכוין שהוא יזכה בעצמו לא שיזכו לו משמים והשתא היאך יזכה הוא דגופו קנוי וע"כ דלשון זה הוא דהוא מזכה לו גופו שיהא לעצמו וכ"ש באשה דהכוונה שהוא מתירה שתהא לעצמה, כנ"ל:

ע"ב בגמרא רבא אמר אטו ידה וכו'. בסוגי' זו יש לתמוה הרבה וראיתי לכתוב הנלע"ד בביאורה, ומה שיש להקשות בה הוא כך חדא היאך קאמר רבא בהדי' אטו ידה מי לא קני' לי' לבעל הרי בהדי' דיד אשה מבעלה קשי' לי' ומסקנא דיד עבד קשי' לי', ועוד קשה בהך עובדא דבתר הכי דהקשו לרבא דמה שקנתה אשה קנה בעלה דלמה לא הקשו כך אהך מימרא דרבא לעיל דף כ"א ע"א כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו דמה שקנתה אשה קנה בעלה, וע"כ משום דגיטה וחצירה באין כאחד, וכן פירש"י התם בהדי' ע"ש, ואמת דלפיר"י בתוס' יש לומר דהתם שנתן לה מתנה גמורה לא שייך להקשות כן רק כאן לא רצה רק להשאיל לה מקום, אבל מ"מ לא הבנתי אי נימא דלא רצה ליתן לה שיהא שלה לגמרי א"כ מה יועיל גיטה וחצירה באין כאחד, בשלמא לעיל דהחצר שלה מנכסי מלוג כל שנתגרשה נעשה שלה לגמרי אבל כאן דהחצר שלו ולא נתנו לה רק להתגרש אי אין זה מספיק שתתגרש מה יועיל מה שבאין כאחד הא על ידי גיטה ג"כ לא נעשה שלה טפי ממה שנתן לה ואי שאלה זו מספקת להתגרש מה צורך לבאין כאחד, ורחוק לומר דאי אפשר להשאיל לאשתו כלל שתקנה בשאלה אבל כל שנתגרשה קנתה בשאלה:

וביותר יש לתמוה לפיר"ת ז"ל דעיקר הקושי' דאי מכרה בטל אף שאינו אוכל פירות לא הוי חצירה אם כן הא עיקר טעמא דלא מהני מכירה מפרש ר"ת בחזקת הבתים דאדעתי' דהכי דתמכור לא יהיב לה, והשתא הכא שנתן לה שתתגרש באותה מתנה א"כ אי אחר הגירושין יכולה למכור א"כ ע"כ דלאו אדעתא שלא תמכור יהיב לה דהא יהיב לה שתתגרש תיכף וע"כ דלעולם לא תוכל למכור א"כ מה יועיל מה שבאין כאחד, וכן מה נ"מ בין ארוסה לנשואה כיון שע"י הגט ג"כ אין החצר שלה והוא תמוה לפע"ד, ומכ"ש דלא הוי לי' להקשות והא אמרה רבא, דחידוש גדול משמיענו כאן מה דלא שמעינן מהך דלעיל כלל:

לכן נראה לי דעיקר הקושי' דקשי' לי' לרבא הוא דס"ל דידה ג"כ רשותו היא כיון דמשועבד' לי' למעשה ידיה,