תפארת יעקב על גיטין שמב

לא היתה מגורשת אין מיתתו עושה מעכשיו שתהא מגורשת, כנ"ל:

אלא שיש להקשות עדיין לפי' זה מה דמקשה דהוי לי' להסתפק במתניתין מעכשיו אם לא באתי, ולהנ"ל במתניתין אין להסתפק כלל דבפירוש קאמר מעכשיו, אבל באמת נראה לי דלק"מ לפי מה שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה וניחוש בביאור דברי הר"ן בשם הרמב"ן שם דכל תנאי שהוא מתנה והתנאי תלוי בו ע"כ לא נגמרו הגירושין לגמרי עד שיסתלק כחו של בעל לגמרי ואז מגורשת אבל כל כמה דביד הבעל הוא, יכול לבטל הגט כמו שבידו שלא יקיים התנאי כדפרכינן לעיל וליחוש שמא פייס אף דקאמר מעכשיו וכיון שבידו לבטלו ממילא צריך שיהא הגט קיים כמו שכתב הרמב"ן לעיל שם דכ"ש הוא רק כשנתקיים התנאי דשוב אין בידו לבטל הגט אז מגורשת אפילו כשאמר מעכשיו ולא מצינו בנתקרע הגט ואבד שיהא גט רק בעל מנת שתתני לי מאתים זוז דכבר נסתלק כח הבעל מן הגט לגמרי רק היא צריכה לקיים התנאי הלכך אפילו נקרע מגורשת משא"כ בתנאי התלוי בו כיון שיכול לבטלו כ"ש נקרע דאינה מגורשת, והיינו דלא נקט נ"מ בקידושין בנקרע שטר הקידושין דהתם כיון דהתנאי תלוי בו שיתן לה והוא המקדש, כמו שיכול לבטל הקידושין כמו כן צריך שיהא השטר קידושין קיים כל עוד שהדבר בידו לבטלם וכ"כ הר"ן להדי' לעיל בשם י"מ רק הוא השיג עליהם דכיון דנתקרע לא מהני כ"ש ביטול ומלבד מה שכתבתי לעיל לדחות דבריו אבל בלא"ה אי הא קושי' גם בהסכמת שניהם לא יועיל כיון דנתקרע לא מהני כ"ש שלא יועיל ביטול שניהם ומאיזה צד הוי כ"ש טפי בביטול הבעל בלבד מביטול של שניהם אבל באמת לא הוזכר בשום מקום שאם נתקרע הגט ונאבד מהני בתנאי כזה והרי רבותינו ס"ל באם נמי הוי כמעכשיו, ומ"מ מפורש בתוספת' דבנתקרע הגט ואבד לא מהני לרבותינו והיינו מהאי טעמא כיון שתלה הגט בתנאי התלוי בו כל כמה שלא נתקיים התנאי צריך שיהא הגט קיים כיון שבידו לבטלו נקרע הוי כנתבטל, ולפי זה גם במעכשיו הוי הספק אי מת מותרת לאלתר או דוקא לאחר יב"ח שאי היה חי היתה מתגרשת אז למפרע במת ג"כ מתגרשת למפרע לפי שאמר מעכשיו אבל בנקרע הגט שאי היה חי לא היתה מתגרשת למפרע דכיון דנקרע הוי כנתבטל הגט וכיון שבידו לבטלו בעינן שיהא קיים עד שיסתלק א"כ ממילא אפילו מת לא מהני דכיון שנקרע הגט קודם קיום התנאי הוי כנתבטל ולא מהני מעכשיו על זה כמו לרבותינו דלא נתכוין במעכשיו רק שלא יהא גט אחר מיתה כנ"ל, וכ"ש כאן כיון שהלך לדרכו והיא אסורה לינשא בלא"ה שמא יבא א"כ מה צורך שתתגרש מעכשיו רק לענין מיתה גירשה מעכשיו הלכך כל דבלי מיתה לא היתה מגורשת לא מהני מיתה:

והנה הרי"ף והרא"ש כתבו כאן דבתוך יב"ח לא מיפטרא בלא חליצה אבל הרמב"ם פ"ט לא זכר חליצה כלל, ובאמת כפי מה שפירשו התוס' גזירה אטו לא מת יש לומר אף דחליצה זו אינה כלום כיון דגרושה גמורה היא ואינה בתורת יבום כלל מ"מ חולצת כדי שידעו העולם שמת, אבל לפי דברי ה"ה הנ"ל דצריך שיתקיים התנאי בפועל לא ידעתי מקום לחליצה כיון שאינה מתייבמת דהא ע"כ תהא גרושה גמורה אח"כ כשיתקיים לאחר יב"ח, א"כ כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, וכמו כן לפי מה שכתבתי דהספק הוא דמעכשיו זה שתלה התנאי בו אינה מגורשת למפרע רק אח"כ כשהגיע הזמן ונתקיים התנאי אז היא מגורשת למפרע הלכך לא תנשא קודם שמא יתקרע הגט ויאבד בינתיים דאז לא מהני מעכשיו כי אינו מועיל מעכשיו בתנאי שתלה בו רק לענין מיתה בלבד שלא יתבטל מכח אין גט אחר מיתה אבל מה שנתבטל בלאו הכי לא מהני מת שיהא גט או דנימא דכל שמת מהני מעכשיו אפילו נתבטל אח"כ כגון שנקרע ונאבד שאי היה חי לא היתה מגורשת אבל במת מהני מעכשיו, ולפי זה לא מהני בכאן שום חליצה רק שתמתין עד אחר י"ב חודש, כנ"ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בתוס' בד"ה דהא לפרש דבריהם על דרך זה:

בתוס' בד"ה ולא הודו, אין להוכיח וכו' דבעל פה וכו'. עמהרש"א שהקשה דמרבא דהוא בתרא מוכח אפילו בעל פה הלכה כר"י, ואינה קושי' דהא אין הכרח מדברי רבא דלעיל לפום הך ואיבעית אימא שאמרו .. שם דהני לישנא איצטריכו לי' ע"ש:

בד"ה דהא אקיים לי' תנאה, וא"ת וכו' אטו לא מת וכו' ויתמהו על שמתירין לינשא וכו'. לא נתבררו לי דבריהם בזה חדא היאך שייך לגזור אטו לא מת ולמה בכל אשה שבאו ואמרו מת בעליך יכולה להנשא ולא חיישינן שיאמרו לא מת ומ"ש כאן דיחשבו שמתירין א"א כיון שבפירוש התנה אם לא באתי, גם לא הבנתי כלל הך ויתמהו שכתבו שאין לו שחר כלל דהא החשש הוא דאינן יודעין שמת ויבואו להתיר בלא מת ג"כ ומאי ענין תמוה זו לכאן, ואי הי' כוונתם שאין ראוי להתיר דבר התמוה לרבים א"כ אין זה גזירה אטו לא מת, והר"ן השמיט באמת הך ויתמהו לגמרי ולא זכר רק דגזרינן אטו לא מת:

ונראה לי דכוונת התוס' דס"ל כמו שכתבתי לעיל דלא התירו רבותינו רק במת דאז זמנו של שטר מוכיח עליו אבל בלא מת אין הגט חל רק אח"כ ואם נשאת קודם לזה אפילו נתקיים התנאי אח"כ תצא מזה ומזה דכיון שהוא חי הוי א"א גמורה עד שיתקיים התנאי ואי נקרע הגט אינה מגורשת לעולם ואינו מועיל לרבותינו זמנו של שטר רק לענין מיתה בלבד, וזה שכתבו דכיון שאין העולם יודעין שמת יחשבו דלעולם אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אפילו לא מת ואי נשאת ויתקיים התנאי תשאר תחת בעלה, ואהא קשי' להו אפי' יחשבו דאפילו לא מת מועיל זמנו של שטר ומגורשת מעכשיו מ"מ היאך התירו לינשא לכתחילה שמא לא יתקיים, ועל זה כתבו דבאמת יתמהו על היתר זה לכתחילה אבל מ"מ יטעו עכ"פ בהא דבלא מת מהני זמנו של שטר דאל"כ עכשיו א"א גמורה היא ואפילו יתקיים תצא מזה ומזה אבל אי מהני זמנו של שטר בלא מת אין כאן רק תימה על שהתירו לכתחילה, כנ"ל בכוונת התוס', מיהו לעיל דף ע"ד בד"ה איכא משמע מדבריהם דבכל תנאי מעכשיו מהני למפרע אפילו לא מת ואפילו בתנאי התלוי בו, א"כ מאי מקשה הכא ותיקשי לי' מתניתין דבמתניתין אפילו לא מת מגורשת למפרע:

בגמרא אמר אביי הכל מודים וכו'. מכל המפרשים משמע דהך שתצא חמה מנרתיקה היינו שיאיר היום, ולפי זה בהכרח יתקיים התנאי, וא"כ יש לתמוה למה לו תנאי זה אם נתכוין לגרש מעכשיו יגרש סתם דהא אי אפשר שיתבטל:

ונראה לי לומר דס"ל לאביי דאפילו בעל מנת דהוי כמעכשיו ומ"מ בתנאי כזה שבהכרח יבוא והוא מתנה בדרך תנאי ע"כ היתה כוונתו שנשאר הדבר בידו שיוכל לבטלו שאי היתה כוונתו לגרש לגמרי מעכשיו למה לו תנאי זה כיון שבהכרח יבוא היה לו לגרש תיכף בלי שום תנאי וע"כ שנשאר בידו לבטלו ויהא הכוונה על מנת שתצא חמה ואני עומד בדעתי ורצוני לגרש אבל אם יבטלנו קודם לא יהא גט וה"ה נקרע קודם ומ"מ כיון שאמר מעכשיו לא מהני מת שלא יהא גט כיון שלא ביטלו ולא נקרע כנ"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מה"ג משמע לי דהך על מנת שתצא חמה היינו שתזרח החמה שלא יהא יום מעונן אבל כשלא זרחה חמה אינו גט, ולפי זה הוי כמו כל תנאי במעכשיו דאינו יכול לבטלו ואפילו נקרע הוי גט כיון שאינו בידו שלא לקיים התנאי רק מעצמו יבוא:

בתוס' בד"ה הכל מודים, ולר"י גט ואינו גט כדאמר לעיל באחר מיתה ע"כ. אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דאפילו לר"י לא הוי גט כלל, ונראה לי טעמו דסובר דוקא באומר אחר מיתה ס"ל לר"י דמהני זמנו של שטר שיהא ספק עכ"פ לפי שאדם יודע שאין גט אחר מיתה ויש לומר דתנאה הוי, אבל כאן שלא אמר אחר מיתה ואי היה חי הוי גט לכשתצא שפיר יש לומר דבמת הוי גט אחר מיתה והוא לא רצה שתתגרש רק אח"כ ולא אסיק אדעתי' כלל ממיתה שלא זכר מיתה כלל שנאמר אדם יודע וכו' כנ"ל, ומה שהקשה הר"ן דעכ"פ היכי פריך לעיל פשיטא לק"מ דודאי ר"ה דאמר חולצת הכוונה לאשמועינן דבעי חליצה, ואהא מקשה חולצת פשיטא ואי לאשמועינן דאינה מתיבמת כך הוי לי' לומר דלר"י אינה מתייבמת אבל חולצת פשיטא:

ואדרבא לפי' התוס' יש לדקדק היכי קאמר הכל מודים כמו שהקשה הר"ן על פירש"י בע"ג דאי לאשמועינן דלכשתצא הוי לי' לר"י כמו מהיום ולאחר מיתה לרבנן פשיטא דמאיזה צד נימא דלר"י לכשתצא הוי גט גמור ומ"מ נראה לי ליישב גם בזה דס"ד דוקא במהיום ולאחר מיתה מספקא להו לרבנן אי תנאה או חזרה דמה שאמר מהיום כבר נסתלק וחזר ואמר אחר מיתה אבל לר"י דהזמן מוכיח לא שייך לומר חזרה דהרי נתן הגט בידה עם הזמן כתוב אחר שאמר אחר מיתה והרי הן תרתי דסתרי בעת אחת וע"כ תנאה הוי