תפארת יעקב על גיטין שמא

קמ"ל דאין גט אחר מיתה כיון דבלא"ה אינו גט דיש אונס ואכתי לא ס"ד דמת שאני דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם, ונראה לי דאפילו אי נימא יש אונס היינו דלא אמרינן דמחמת אונס הוי כנתקיים התנאי כיון שלא בא אבל פשיטא דאי אפשר לומר דנתבטל התנאי דהא מ"מ יכול להיות שאפילו לא היה נאנס לא הי' בא, ופשיטא דכה"ג ספק מגורשת היא שלא נתברר לנו אי לא הי' נאנס אי לא הי' בא או שמא הי' בא, והשתא ברישא שפיר קמש"ל אין גט אחר מיתה, ואי דבלא"ה יש אונס משום הא לא הוי גט בטל רק ספק אבל מכח אין גט אחר מיתה אינו גט כלל אבל מסיפא דייק שפיר בס"ד מת וה"ה חלה ודחה דחלה לא דיש אונס, והיינו דמת הרי זה גט ודאי אבל חלה הוי גט ספק מכח אונס:

ודע שיש לומר דהא דקמש"ל במתנה אם לא באתי וכו' דמ"מ אין גט אחר מיתה דס"ד דוקא באמר אם מתי כל שלא אמר מעכשיו יש לנו לומר דהי' כוונתו אחר מיתה כדי שלא תיאסר עליו בספק באותן הימים ואסורה להתייחד עמו בינתיים אבל בהלך לדרכו ומתנה אם לא באתי בהא ס"ד דלכ"ע מעכשיו נתכוין דמה נפקא מינה כיון דס"ס לא יהא כאן קמש"ל דמ"מ אין גט אחר מיתה, אבל בריש כתובות הקשו בגמ' הא תנא לי' רישא ומשני לאפוקי מדרבותינו ולמה לא משני כנ"ל, ואפשר לומר דבאמת כך הכוונה דמעיקרא ס"ד דקמש"ל גוף הדין שאין גט אחר מיתה ומקשה הא תנא לי' רישא ומשני לאפוקי מרבותינו והקשו התוס' שם הא מרישא נמי מוכח לאפוקי מרבותינו, ולהנ"ל יש לומר דמרישא הוי ס"ד דלכך לית להו דרבותינו מטעם הנ"ל דיש לומר דנתכוין שלא תהא אסורה עליו קמש"ל דאפילו כה"ג דהכא לית להו דרבותינו, ועל דרך זה יש לפרש דברי הר"ן התמוהין בזה דהתם ס"ד דקמש"ל גוף הדין אין גט. אחר מיתה ואהא מקשה הא תנא לי' רישא ומשני דקמש"ל דכה"ג הוי גט אחר מיתה דהא לרבותינו לא הוי כלל גט אחר מיתה ואהא קשי' לי' להר"ן דמה נפקא מינה בין רישא לסיפא סוף סוף מוכח דכה"ג הוי גט אחר מיתה דלא כרבותינו ואהא תירץ הר"ן מה שתירץ, וקושית הר"ן הוא קושית התוס' ריש כתובות:

שם אם הגט קודם למיתה וכו'. תמוה לי מאי קמש"ל כאן בזה כיון דכבר שמענו דאפי' נתן בידה קודם מיתה רק שהגט חל אח"כ אינו גט כ"ש בנתן גט אחר מיתה דלא מהני וכמו כן מאי קמש"ל דבנתנו קודם מיתה דהוי גט, מיהו בהא אפשר לומר דקמש"ל כל שנתברר לנו שהיתה הנתינה קודם מותו אף שהי' סמוך למיתה אין לחוש שמא הי' מטורף אז וקי"ל דאין כותבין עד שישתפה קמש"ל דלא חיישינן לזה, אך אכתי קשה לר"ל דכותבין ונותנין אפילו בעודו מטורף, ורחוק לומר דהא גופא קמש"ל אפילו מטורף כותבין דכבר הוכיח ר"ל דבריו לעיל בריש פרקין גם לר"י כתבו התוס' לעיל ריש פרקין דצריך ליזהר באמת בגט שכיב מרע שיהא שפוי בעת נתינה ש"מ שיש לחוש באמת שהוא מטורף. מיהו י"ל דלזהירות בעלמא כתבו כן אך סיפא קשה לכ"ע פשיטא דאי נתנו אחר מיתה דאינו גט:

לכן נראה לי דקי"ל דאדם עשוי לטעות בשעה או שתים זולת בחמש ושבע דחמה במערב הלכך ס"ד דכל כה"ג דהבעל במדה"י אף שנתברר לנו משם שהי' הגט כאן קודם מותו שם וכן להיפך ס"ד דהוי ספק שמא טעו בשעה או שתים קמש"ל דכל שידענו שהי' קודם מיתה הוי גט ואח"כ אינו גט וטעמא דמילתא דדוקא בעדות אחרת שאין נ"מ אם לוה או הרג בשעה זו או אח"כ רק אנן חוקרין על זה כדי לברר אמיתת הענין וכל שהם מכחישין עצמם דנין הדבר שאין מכחישין דטעו בזה דלא רמי' עלייהו כ"כ אבל הכא דעל זה אנו דנין על הרגע אי הי' קודם מיתה מגורשת ואי אח"כ אינה מגורשת פשיטא דהעדים מדקדקין ולא חיישינן לטעות כנ"ל בזה:

בגמרא תנא רבותינו התירוה לינשא וכו' סברי לה כר' יוסי. ברייתא זו היא בתוספתא פ"ה אהך משנה דהכא , ונראה לי מדלא זכרו הך אהך מתניתין דלעיל זה גיטך אם מתי דרבותינו התירוה לינשא, וכמו כן קשה בריש כתובות דקאמר דקמש"ל לאפוקי מרבותינו ולמה לא קאמר לאפוקי מר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, הלכך נראה דרבותינו דוקא בהך דהכא סברי לה כר"י כיון שהגביל זמן י"ב חודש הי' לו לכתוב זמן הגט לר"ח פלוני כמו שפי' רש"י ריש כתובות (רק מה שפי' שיכתוב בגט אם לא באתי לר"ח פלוני הוא מגומגם אצלי דאין כותבין תנאי בגט קודם התורף וזמן תורף הוא ונזכר בהתחלת הגט] אבל בתנאי אם מתי דלא ידע מתי ימות לא ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והיינו דלא הוזכרו רבותינו רק אהך משנה דהכא, ובהכא ניחא לי מה שהקשו התוס' ריש כתובות דהא מרישא נמי מוכח לאפוקי מרבותינו, ולהנ"ל לק"מ דברישא גם רבותינו מודו ולא סבירא להו כר"י רק בסיפא דאם לא באתי, כן נ"ל:

שם לאלתר שריתוה וכו' דהא איקיים לי' תנאה. כבר נתחבטו בזה כל המפרשים דמאיזה צד לא תנשא לאלתר כיון דודאי מת ולא יבוא ורובם כתבו דגזרינן אטו לא מת, והוא תמוה לפע"ד דמאיזה צד נחוש בכאן טפי מאשה שבאו עדים שמת בעלה במדה"י ולא חיישינן לגזור אטו לא מת וכיון שהתנה בפירוש אם לא באתי וכו' למה יחשבו דמותרת בלא מת, וה"ה פרק ח' מהלכות גירושין הלכה כ"ב כתב דהטעם דבעינן שיתקיים התנאי בפועל, וכבר הקשיתי עליו קושיות חזקות עד שנדחה פירושו אי אפשר לאמרו כלל ועל מנת שלא תשתי יין וכה"ג יוכיח דמותרת אף שלא נתקיים בפועל רק כשלא קבע זמן אין זה כריתות דאגיד' בי' אבל לקיום בפועל לא חיישינן וכ"ש שאין ענין חליצה לכאן דהא אינו עולה ליבום כמו שכתבתי מזה באריכות לעיל דף ע"ד ובא"הע סימן קמ"ג ע"ש:

והי' נראה לי לפרש דהחשש שמא פייס ואף שאמר נאמנת עלי לא האמין רק אחר עבור יב"ח דלא סליק אדעתי' שימות א"כ קודם יב"ח חיישינן שמא פייס אבל אין כל זה נוח לי בפרט ללישנא בתרא דלעיל דבהא לא חיישינן שמא פייס דהא לא אתא:

ומה שנראה לי עיקר בענין זה הוא מה שיש להסתפק בהך דינא דרבותינו אי בכל תנאי באם כגון אם תתני לי מאתים זוז וכיוצא בזה ג"כ ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו ומגורשת מעכשיו ואפילו נקרע ונאבד בינתיים הוי גט או דוקא בהך תנאי פליגי כמו שאבאר:

ונראה לי ברור דדוקא בהך דהכא דמת בהא פליגי רבותינו כמו דס"ל לר"י התם דאמרינן גופא מהיום ופירי אחר מיתה הכא נמי אמרינן דהזמן מוכיח רק שלא יהא גט אחר מיתה אבל כל כמה שיכול להיות גט אח"כ כגון בחי הוי כמו כל תנאי דעלמא ולא מהני רק אח"כ רק באומר בפי' מעכשיו לכל דבר, והיינו דלא הוזכרו דברי רבותינו לעיל במתנה על מנת שתתני מאתים דלא פליגי רק אי על מנת כמעכשיו אבל באם כ"ע מודו דלא הוי מעכשיו. ויש בידי עוד ראיות רבות על זה אלא שאין רצוני להאריך בזה לפי שמצאתי בתוספת' דמכילתין פ"ה להדי' כדברי הרי זה גיטך אם לא באתי תוך יב"ח ומת בתוך יב"ח לא תנשא ורבותינו התירו לינשא ואם נתקרע הגט או אבד בתוך יב"ח אינו גט לאחר יב"ח הרי זה גט מבואר להדיא דרק. במת נחלקו רבותינו מכח זמנו של שטר ולא בחי רק שנקרע הגט:

אמנם מה שאני מסתפק עוד אם מת ונקרע הגט תוך יב"ח אי נימא כיון דמת הוי גט או דלמא כיון שנקרע הגט ונאבד לא מהני מת טפי מאי לא הי' מת דלא היתה מגורשת אפילו לא בא וה"ה במת דלא מהני זמנו של שטר רק שלא יתבטל ע"י מיתתו אבל כיון דבלי מיתתו מתבטל בשביל שמת ג"כ לא עדיף שיהא גט, והך נתקרע הגט או אבד ששנו בתוספתא קאי על מת ג"כ או דענין בפ"ע הוא בלא מת אבל במת לא איכפת לן נקרע ג"כ:

והיינו דמבעי' לן הכא לאלתר שריתוה או לאחר יב"ח אי נימא כיון שמת ממילא מתגרשת היא מעכשיו או דלמא כיון דהדבר מתחלק לענין מיתה מעכשיו ואי חי אח"כ, ממילא אמרינן דאף לענין מיתה אינו מעכשיו רק באופן דבלי מיתתו היתה מתגרשת שנתקיים התנאי אז אפילו מת אין מיתתו מעכב ומתגרשת מעכשיו אבל כל כמה דלא נתקיים התנאי שלא נתברר דבלי מיתתו היתה מתגרשת אכתי אינו חל מעכשיו ושמא יקרע הגט ויאבד ואז בלי מיתתו לא היתה מגורשת ממילא לא מהני מה שמת שיהא גט, והיינו דקאמר דהא איקיים תנאה, והדבר תמוה למה לו ליתן טעם על לאחר יב"ח וכי על זה צריך טעם שתתגרש אז ואימת תתגרש, ולהנ"ל ניחא דבא לומר דלא נימא דע"כ לאלתר מגורשת כיון שמת, דאי עדיין הדבר תלוי עד אחר יב"ח שהיתה מתגרשת בלי מיתה א"כ כשמת היאך תתגרש אז הא הוי גט אחר מיתה, ועל זה קאמר דמ"מ כיון דאיקיים תנאה אז ממילא מתגרשת מעכשיו מחמת מיתתו, אבל אי נקרע הגט קודם דבלי מיתתו