תפארת יעקב על גיטין שמ

מלו תלתין, גם הך תני' כוותי' אינו מובן כלל ומ"ש התוס' דלר"ה בטל לגמרי, צ"ע דמאיזה צד נחדש מחלוקת חדשה בין ר"י לר"ל דלא פליגי רק למר פניך תשמיש והוי גט מיד ולמר פניך ממש ולכי מלו, אבל מנין לנו לומר דלר"ה בטל לגמרי בנתייחד עכ"פ לכי מלו תלתין הוי גט) דכמו לר"י אף דבשלשים הראשונים לא קיים התנאי מ"מ יכול לקיים אח"כ ולא נתבטל הגט כמו כן לר"ה לענין פניך תשמיש גם הך וליחוש שמא פייס אינו מובן כלל דמאחר שאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד הרי דלא חיישינן שנתייחד ומה זה דמקשה דניחוש להכי כפי פי' רש"י:

לכן נראה לי אף דבעלמא גט ישן אינו רק לכתחילה אבל אי נתגרשה מותרת לינשא לכתחילה הכא גט ישן גורם ביטול הגט שאי הי' מקום לחוש לגט ישן ממילא גם לר"י לא הי' מועיל לכי מלו תלתין דאנן אמרינן ודאי לשלשים יום הראשונים נתכוין דאי לאחרונים כיון דפסול מכח גט ישן בודאי לא נתכוין לגרש בגט ישן שפסלו חכמים לגרש בו רק לפי שלא נתייחד אין חוששין לגט ישן לכך הוי גט לכי מלו תלתין דלאו לשלשים יום הראשונים נתכוין, ולפי זה בין לר"ה בין לר"י כל שנתייחד עמה דיש חשש גט ישן ממילא בטל התנאי לגמרי כי לא נתכוין מתחילה לגרש בגט ישן, והיינו דקמש"ל מתניתין לר"ה דהואיל ולא נתייחד הוי גט אבל בנתייחד בטל הגט לגמרי ולא מהני לכי מלו תלתין ולר"י קמש"ל דלכי מלו הוי גט דלא חיישינן לגט ישן הואיל ולא נתייחד, ומייתי ראי' מבריית' דקתני ולגט ישן אין חוששין דמשמע לולא פסול דגט ישן אין נ"מ כלל במה שנחוש לנתייחד ולר"ה אפילו אי לא הוי פסלי רבנן גט ישן אי הי' מקום לחוש שנתייחד לא הוי גט דהא לא קיים התנאי משא"כ לר"י דלא הוי גט רק לכי מלו אין נ"מ ביחוד רק לפי שפסלו רבנן גט ישן אבל אי לא הוי פסלי רבנן גט ישן לא הוי איכפת לן אפילו נתייחד דסוף סוף לכי מלו הוי גט:

והיינו דמקשה בתר הכי וליחוש שמא פייס דנהי דלענין גט ישן לא חששו רבנן לגיטה קודם לבנה רק בידענו דנתייחד אבל הכא כל שלא ידענו שנתייחד לא חיישינן לזה כיון דאינו רק פסול לכתחילה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אבל אנן ניחוש שמא נתייחד וביטל התנאי לגמרי שלא יועיל ביאתו עוד ואפילו לכי מלו לא להוי גט לר"י אף דליכא חשש גט ישן ומעיקרא נתכוין אפילו לשלשים אחרים מ"מ אח"כ ביטל דבריו שלא יועילו עוד ל' אחרים ויש בידם לבטל בתנאי אם או בעל מנת בריצוי שניהם כמ"ש הפוסקים, ומשני באומר נאמנת דלענין זה מהני נאמנות, אבל לענין חשש גט ישן אי הי' ראוי לחוש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה לא הוי מהני נאמנות כנ"ל ומ"מ יש ליישב פירש"י ג"כ דכל שלא נתקיים התנאי היה בדין לבטל הגט שלא תתגרש בגט ישן שפסלו רבנן לגרש בו לכתחילה, והאי נמי כיון שלא נתקיים עדיין הוי לכתחילה ויש לו לבטל הגט או שלא לקיים עוד התנאי כדי שלא תתגרש בגט ישן:

בתוס' בד"ה תני' וכו' מייתי ראי' וכו' בטל הגט לגמרי. כבר כתבתי בגמ' דדבריהם צ"ע ומנין להו לחלק בהא בין ר"ה לר"י, ועיקר הראי' בלא"ה ניחא דלר"ה בלי חשש גט ישן אי הי' ראוי לחוש ליחוד לא הי' הגט רק לכי מלו ועכשיו הוי גט מיד משא"כ לר"י, ע"ש:

בד"ה וניחוש שמא פייס, מפורש לעיל. וכבר כתבתי לעיל בביאור סוגי' זו ושם מפורש טעם למה בקצת מקומות נחלקו אי חיישינן לשמא פייס ובקצת מקומות לכ"ע חיישינן ובקצתן לכ"ע לא חיישינן גם ביאור הסוגי' דשם עם פירש"י כאן גם מה שיש לתמוה בהך סוגי' דהכא לפי פיר"י שם הכל נתבאר שם באריכות:

וראיתי להר"ן ז"ל שהביא פירש"י ז"ל דהקושי' וליחוש שמא פייס והוי גט ישן ואף דקי"ל נתגרשה תנשא לכתחילה ה"ק דהרי זה גט משמע שראוי להתגרש בו לכתחילה ליחוש שמא יבוא בעל ויערער ע"כ, והוא תמוה לפע"ד דהיאך יעלה על הדעת להקשות לחוש לערעור הבעל בדבר שאפילו נתייחד ודאי אין כאן שום פיסול ומותרת לינש' לכתחילה ולעולם לא יבוא לידי זה שיאמרו גיטה קודם לבנה כיון שבאמת לא בא עלי':

אבל באמת מעולם לא פירש"י הך קושי' דוליחוש שמא פייס מכח ערעור הבעל על גט ישן, ודבר זה פי' מעיקרא בד"ה גט ישן והוא על מה שאמרו בברייתא ולר"י לגט ישן אין חוששין והיינו דאנו נחוש שמא באמת בא עלי', ועל זה פי' מהו חשש דגט ישן, ועל זה אמרינן דלא חיישינן לגט ישן רק בידענו שנתייחד לא מספק. ובתר הכי מקשה וליחוש שמא פייס הכוונה שביטל הגט והיינו שיערער שביטלו במה שנתייחד עמה ולאו משום חשש גט ישן אתינן עלה, ואף דלעיל דף י"ח פי' שמא פייס משום חשש גט ישן, היינו דהתם לא חיישינן לערעור הבעל כלל דמעצמו נתן לה אח"כ והיאך יערער כדאמרינן לעיל פ"ק השתא מינקט נקט בידי' וערעורי מערער עלי' והתם נמי דכוותה, ומ"מ התם חיישינן טפי לגט ישן מה דלא חיישינן הכא כיון שלא החתים עליו עדים וראוי להקפיד שלא יגרש לכתחילה בו משא"כ הכא שכבר גירש ואין לנו מקום לחוש שמא נתייחד ולא ידענו, לא חיישינן לגט ישן כלל רק לערעור הבעל מן הדין שביטל הגט במה שנתייחד עמה כנ"ל:

עוד כתב הר"ן ז"ל דהרי"ף מפרש שמא פייסה ומחלה התנאי ועל זה הביא דברי הרמב"ן ז"ל דלמי שגורס ע"מ למדנו דהאומר לאשה על מנת שתתני לי מאתים אם רצו שניהם ובטלו התנאי הגט בטל ואפילו נתנה לו אח"כ, ולפעד"נ דלא דמי כלל דהכא שאני שלא התנה עמה כלל וקיום התנאי תלה בו הלכך כיון שאמר הרי זה גיטך ונשאר הדבר בידו לילך או שלא לילך ממילא יכול לבטל כל מאמרו הרי זה גיטך דמעיקרא כיון שהניח עדיין הדבר בידו ולא נסתלק עדיין מן הגירושין משא"כ באומר על מנת שתתני לי מאתים זוז כבר נסתלק הבעל לגמרי שאין אנו צריכין עוד למעשיו בגירושין הללו רק היא תקיים התנאי ולא מבעי' אי נתינה בע"כ מהני אלא אפילו לא מהני היינו מצד האשה שלא עשתה עדיין מה שמוטל עלי' לעשות כי לא נתנה אבל אין מעשי הבעל מצטרפין לגירושי האשה רק קיום התנאי של האשה הלכך בהא אין כח ביד הבעל לבטל מאמרו הרי זה גיטך שכבר גירש ונסתלק והלך לו והאשה ג"כ נראה שאין כח בידה לבטל כי היא אין לה שום יד בגירושין שהרי אפילו תשבע ותדור שלא תקיים לעולם אין בידה לבטל הגירושין שהרי יכול לגרשה תיכף בלי תנאי ואין ענין הגירושין תלוי בה כלל משא"כ הכא שפיר יש לומר דהוא עצמו יכול לבטל דבריו דמעיקר' כיון שהניח הדבר מסור בידו עוד, והשתא לא קשי' מנקרע הגט ואבד דהך ביטול אין הכוונה ביטול הגט שאין הגט מתבטל כלל לדעת הרבה פוסקים לפי מה דקי"ל כר"נ ריש פרק השולח רק הביטול הוא שהוא מבטל מאמרו הרי זה גיטך דמעיקרא כיון שתלה מאמרו בתנאי שבידו עדיין הדבר מסור וכה"ג אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דמעשה חלושה היא שלא גמר המעשה רק הניח הדבר על צד שיעשה עוד מעשה שיעבור מכנגד פניה כנ"ל:

גם מה שהקשה עוד הר"ן ממחולין לך איני יודע מאיזה צד באה קושי' זו דדוקא לבטל הגט שייך לומר דבידם לבטל אותו הדיבור דמעיקרא לגמרי כיון שלא נגמר עדיין המעשה אבל להיפך לבטל התנאי שיהא גט בלי תנאי צריך לומר מחדש הא גיטך דהרי זה גיטך דמעיקרא בפירוש על תנאי הזכיר ולא נתקיים גם הרשב"א בחידושיו כתב לעיל בהך דמחולין לך דודאי אם אמר שיהא גט בלי תנאי מהני אבל התם לאו לבטל התנאי בא רק לקיימו וחושב שבכך הוא מתקיים ועל זה אמרינן דאין זה קיום התנאי, אבל כאן לבטל הכל באו שלא יהא גט כלל והא שפיר מהני:

. עוד כתב הר"ן ז"ל דהרי"ף פסק כל"ב דלעולם חיישינן שמא פייס ואני תמה אם כן למה הביא הך דמסיק עלה מאן דמיתני אברייתא וכו' הא דיו במה שהביא דאיכא דמיתני לה אמתניתין, ודבר ברור הוא דפסק כמסקנא דגמרא הא לא אתא, ואין לדון בזה דהלכה כל"ב דהא כלישנא קמא ע"כ איצטריך למיתני מעיקרא דהא מייתי הך ברייתא לסויע לר"י ועלה מקשה וליחוש שמא פייס וע"כ הוצרך למיתני לישנא בתרא באחרונה, אבל מדמפרש מעיקרא מאן דמיתני אמתני' כ"ש אבריית' והדר קאמר מאן דמיתני אברייתא אבל אמתני' לא דהא לא אתא, ש"מ דדעת הש"ס לפסוק כהך לישנא דלא אתא, ועלו דברי הרי"ף ורמב"ם כאחד, וז"ב:

במשנה הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' ומת. בפ"ק דכתובות מייתי הך משנה אהא דרבא דאמר אין אונס בגיטין דדוקא מת אבל חלה הוי גט ודחי דלמא קמ"ל אין גט אחר מיתה, ויש להבין כיון דיש אונס בגיטין היכי