תפארת יעקב על גיטין שלט

והנה בעיקר פי' הברייתא פירש"י שלא מסר הגט בתנאי הראשון רק בשני והר"ן והרמב"ן הקשו עליו דאי מסר בשני ראוי שיתבטל ראשון לגמרי כיון שמסר לה על תנאי זה ומלבד שאין סברא זו מוכרחת אין הכרח ברש"י דמסר לה בעת אמירת התנאי רק כלפי מה שאמר קודם שלא מסר דאי מסר לא הוי מהני כלל תנאי, על זה אמר דאחר תנאי השני מסרו לה דאי לא מסרו לה עדיין יכול לשנותו לכל מה שירצה:

אמנם הר"ן הביא יש מפרשים דמיירי שמסר לה הגט ומ"מ מהני אם שניהם נתרצו לבטלו להוסיף. על שלש מאות והר"ן הקשה עליהם דכיון דעל מנת כאומר מעכשיו לא מהני ריצוי שניהם לשנות התנאי, וזה דעת הרב בהג"ה בא"הע סימן קמ"ג והב"ש ס"ק י"ט הקשה על הרב ממה דפסק בסימן ל"ח דיכול להוסיף ולגרוע התנאי אפילו בעל מנת, ולי אין זו קושי' שנראה לי שלא אמרו שם רק היכי דההוספה או הגירעון הוו חיזוק לקידושין כגון שאמר על מנת שאתן לך מאתים וחזרו על מנת שיתן ק' או נ' דבזה נתחזקו הקדושין יותר והיינו לגרוע ולהוסיף כגון שאמר אם אבוא אחר יב"ח וחזרו שיבוא אחר שתי שנים דבזה נתחזקו הקידושין אבל לשנות תנאי שגורם ביטול הגט או הקידושין מה שלא הי' זה קודם בודאי לא מהני כלום לבטל הגט, ועוד כתבתי בא"הע סי' ל"ח לחלק בזה:

אמנם בעיקרא דמילתא לולא דמסתפינא הוי אמינא דבר חדש דמשונה תנאי זה שתתן לו מאתים מכל תנאי כמו שאבאר והוא בשום לב למה שאמרו לעיל דף ע"ד ע"א דאי אשמועינן גבי גירושין משום דלא כסיף למיתבעי' וכו', והדבר תמוה מאי ענין תביעה לכאן וכי יכול לתבוע אותה הלא זמנה כל אימת שתרצה שהרי לא ניתן גבול לנתינת המאתים זוז וכיצד יוכל לתבוע אותה שתתן:

ועוד קשי' לי דבעי לעיל מחולין לך מהו ומה ענין מחולין לכאן וכי מגיע לו ממנה שום דבר עד שיהא חל עליו מחילה והרי אינה חייבת לו כלום גם היאך פשיט לו אינה מגורשת והרי במשנה אמרו הרי זו מגורשת ותתן הרי אף שלא נתנה עדיין נקראת מגורשת ובשביל דלא מהני מחולין קראה אינה מגורשת הא לא גרע מלא מחל כלל ולא נתנה דמ"מ מגורשת היא רק שתתן גם היאך מספקא לן בנתינה בע"כ וכי יכול אדם ליתן מתנה לחבירו בע"כ, גם תמוה מאד על מה שהקשו התוס' לעיל דף ע"ה ע"ב בד"ה כלל דמ"ש מת הבן ואב לרשב"ג ממחולין לך. והדבר תמוה מה ענין עכבה שאינה הימנה למחולין לך דבמת האב והבן שוב אינה יכולה לקיים התנאי אבל במחולין הרי יכולה לקיים וכי בשביל שאנו אומרים דמחילה לא הוי קיום התנאי שוב אינה יכולה לקיימו עד שנחשוב אותה למעוכבת בעכבה שאינה הימנה והוא תמוה מאד לכאורה:

לכן נראה לי דהך תנאי על מנת שתתני לי מאתים זוז דאמרינן הרי זו מגורשת ותתן דעל מנת כמעכשיו דמגורשת מיד היינו שהוא מתנה עליה על מנת שתהא חייבת לו מאתים זוז ותפרע אותם לו ותיכף צריכה לקבל עליה חיוב מאתים זוז ואז מגורשת מיד רק צריכה לקיים להחזיר לו, הלכך כל שלא קיבלה עליה חיוב מאתים ואמרה שאינה רוצה להתחייב בזה כלל תיכף אינו גט ולכ"ע אינו גט רק כשמקבלת על עצמה חיוב מאתים זוז אז מגורשת תיכף וקיום התנאי להחזיר יכולה לקיים אח"כ והיינו דאמרינן דלא כסיף למיתבעי' דכיון דחייבת לו מאתים זוז צריכה לשלם לו תיכף כדין כל מחייב עצמו לחבירו, ואפילו אי הוי כסתם הלואה זמנה ל' יום רק כל אימת שתפרע קיימה תנאה לענין הגט אבל הוא יכול לתבוע אותה בדין כל אימת שירצה כיון שנתחייבה לו ונתגרשה חייבת לו המעות, והיינו דבעי באמר מחולין לך שמחל לה החוב אי מחילה זו כנתינה או לא ופשט לו אינה מגורשת דלא הוי כנתינה ומ"מ החוב בודאי נמחל א"כ שוב אי אפשר לקיים תנאה שלא התנה עליה שתתן לו מתנה והחוב כבר נמחל, והיינו דמספקא לי' אי מהני נתינה בעל כרחו דכיון דחוב הוא מהני כמו כל בעל חוב, או אפשר כיון דלא הלוה לה מעות לא מהני בעל כרחו, והשתא שפיר הקשו התוס' לעיל דהוי עכבה שאינה ממנה דכיון שאינה יכולה שוב לקיים הוי כמו מת הבן והאב:

והשתא הכא נמי יש לפרש בפשיטות דאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים ולא רצתה לקבל עליה חיוב מאתים והחזירה לו הגט וחזר ואמר על מנת שתתן לו ג' מאות דכיון דלא רצתה מעיקרא ולא נתחייבה לא חלו הגירושין כלל ואי הי' כה"ג דרישא הוי מהני דמ"מ היא לא עקר תנאי הראשון רק נתרצה או זה או זה ויכולה לקיים אח"כ איזה שתרצה אבל עכשיו דביטל הראשון שוב צריכה ליתן שלש מאות דגט ראשון נתבטל כנ"ל וכן מורה לשון הרי זה גיטך דבכל תנאי מסר לה הגט והיינו כמו שכתבתי:

ודע שיש לדקדק במה שאמרו ביטל אחרון את הראשון דמקמ"ל הא פשיטא שאין לומר דהי' כוונתו איזה שתרצה או שתתן מאתים או שתתן שלש מאות, ונראה לי דמכאן ראיה דכל המתנה על מנת שתתן לו מאתים זוז צריכה ליתן נתינה של מאתים אבל אי נתנה לו מקצת ולאחר זמן מקצת אין מצטרפין, תדע דלרבנן לא מהני באיצטלת אפילו ליתן לו אלף פעמים שווי' דאמרינן לצעורה קא מיכוין וצריכה לקיים דוקא כמו שאמר ובודאי לא נתכוין שתתן לו פרוטה בכל שבוע עד שיצטרפו למאתים כיון דלצעורה מיכוין ביקש שתתן לו מאתים בשלימות הלכך הכא ס"ד דלא ביטל הראשון שתתן מאתים רק שהוסיף שתתן עוד מנה ויכולה ליתן מאתים ולאחר זמן מנה רק דאמרינן דביטל לראשון לגמרי ונתבטל נתינה של מאתים רק נתינה של שלש מאות, כנ"ל:

ם שם הרי בטל, אלא ארישא פשיטא פי' דבעלמא בע"א אומר מנה בניסן ואחד באייר דמצטרפין לחד מנה, היינו כיון דאי היו שנים על כל מנה הי' מחויב ב' עכשיו דאין כאן רק אחד על כל מנה חייב לשלם מנה אבל כאן אפילו יש ב' עדים על כל תנאי אינה מחוייבת רק תנאי אחד א"כ אי אפשר לחייב על פי אחד מה שעל פי שנים לא הי' מחויב יותר והא דמקשה מעיקרא הרי בטל ובתר הכי מקשה פשיטא דברישא אי היו שנים על כל תנאי בטל ראשון לגמרי וא"כ תנאי ראשון אינו כלל א"כ אין לדון רק על הב' בלבד ואין כאן רק אחד אבל בסיפא ס"ד טפי דהא רצתה מקיימת ראשון רצתה מקיימת שני רק דמ"מ מקשה פשיטא דאין מצטרפין ומשני דבאמת ס"ד לקיומה תנאי מצטרפין ועמ"ש בא"הע סי' קמ"ג בזה:

במשנה הרי זה גיטך וכו' הגיע לאנטיפרס וכו'. יש לתמוה לפי מה שפירש"י בגמ' דבהדי' קאמר תרי תנאי אי מטינא לגליל לאלתר יהא גט ואי ישהה שלשים יום אפילו לא יגיע לגליל לא יהא גט א"כ אין לומר דעיקר דקמש"ל מתניתין דרק על מהלך הראשון היתה כוונתו דזה הי' יכול להשמיענו בתנאי אחד בלבד, גם למה לי תלתא בבי ואי דקמש"ל גבולות של א"י יהודה וגליל ומדה"י לא הוי לי' לומר רק הך תנאי דגליל וכפר עותנאי בלבד ולמה לו שיהוי שלשים יום:

לכן נראה לי דוקא אם התנה תרי תנאי גליל וגם שלשים יום אז אמרינן דנתכוין בתנאי גליל בפעם הראשון וכל שלא הגיע לגליל במהלך ראשון ביטל תנאו והיינו כיון שהתנה תנאי של ל' יום ג"כ, וכמו דבהך תנאי נתכוין בודאי דכל שיבוא בטל כמו כן הך תנאי דגליל אבל במתנה תנאי של גליל ויהודה בלבד אפילו בפעם ראשון לא הגיע לגליל כל שיגיע לגליל אח"כ נתקיים התנאי שלא נתבטל במה שלא בא בפעם ראשון, אבל זה שכלל ביאתו של שלשים והגיעתו לגליל בשני תנאים אמרינן דבתרווייהו נתכוין שכל שלא יתקיים בפעם ראשון יתבטל הגט, וקמש"ל שפיר הנך שלש גבולות לענין זה ודוקא במתנה שני תנאים כנ"ל, והפוסקים השמיטו כל הנך בבי ולא ידעתי למה, בפרט לפי מה שביארנו איכא נפקותא לדינא לדידן ג"כ:

ע"ב בגמרא והא לא עבר וכו' עד סוף הסוגי' ראיתי לבאר באריכות סוגי' זו כי יש לדקדק בה הרבה כמו שיתבאר, ראשונה יש לדקדק לר"ה הא ודאי דאינו מפרש שהבעל אמר בלשון זה מכנגד פניך ואמרינן דנתכוין לישנא מעלי' הוא דבר שאינו עולה על הדעת כלל דמנין לנו לפרש דבריו כך להקל שיהא גט שמא פניך ממש קאמר ואינו גט דהא לא עבר וע"כ דמוקמינן דאמר בפירוש תשמיש רק תנא נקט לישנא מעלי' א"כ מקמש"ל מתניתין דבהולך ובא הוי גט הא נתקיים התנאי ועוד לר"י דמוקי לה פניך ממש והכוונה הרי זה גט דלא הוי גט ישן וקשה הא גט ישן נתגרשה תנשא לכתחילה והרי כאן כבר מסר הגט לידה ועכ"פ היכי קאמר הואיל ולא נתייחד עמה דמה בכך דנתייחד מ"מ לכי מלו תלתין הוי גט ובשביל דנתייחד והוי גט ישן לא נתבטל מלהיות גט לכי