תפארת יעקב על גיטין שלח

בא"ד דס"ד כיון שהקיל עלי'. כוונתם דקשי' להו דהוי לי' לאשמועינן רבותא טפי בפירש שתי שנים ואפילו חסרה יום אחד ומת לא מהני, תדע דהשתא דעת רש"י אפילו בסתם בעינן שימוש והנקה דוקא והוי לי' לאשמועינן בגוונא דאפילו הנקה לא מהני רק שתשלים ב' שנים דוקא, ולחנם נדחק מהרש"א בזה:

דף ע"ו ע"א בתוס' בד"ה בשלמא לרבא, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י וכו' ונראה לר"י כו'. כבר כתבתי ליישב דברי רש"י על נכון ודברי התוס' בד"ה מת הבן צ"ע ע"ש, אמנם דברי ר"י בכאן צריכין ביאור ואני אפרש דס"ל לר"י דכללא הוא כל מה שיאמר צריכה לקיים דהכל דוקא הוא אפילו אין לנו הוכחה דלא איצטריך רק היכא דיש הוכחה דלהרווחה איכוין אז מהני מת, והשתא ברישא בסתם יש הוכחה דלהרווחה לכך סתם שתניק כל זמן שצריך אבל אי לא נתכוין להרווחה כלל וכן אפי' שלא לצורך בנו [כמ"ש התוס' לעיל] רק לצערה בלבד הוי לי' להגביל זמן ומדלא הגביל להרווחה איכוין כל זמן שצריך אבל בסיפא דליכא הוכחה אמרינן לצעורא וכמו כן להך סברא דכתבו לעיל דאפילו לצעורה דוקא לצורך בנו מ"מ בעינן הוכחה לזה דאל"כ הוי לי' להגביל זמן אבל בהגביל זמן דליכא הוכחה אמרינן לצעורא:

והנה הרב מהרש"א הקשה דנימא לחלק לרב אשי דסיפא להחמיר רישא להקל בא כמ"ש התוס' לעיל, והוא תמוה דע"כ לא כתבו התוס' לעיל רק אי סתם ב' שנים הרי במאמרו זה יום אחד בא להקל עליה א"כ ס"ד אפילו מת אבל בלא פירש כלל רק סתם יום אחד א"כ וכי בשביל שלא החמיר רק יום אחד נימא אפילו מת ואיזה שיעור יש בדבר כמה הוא צריך להחמיר והרי כל דבריו להחמיר רק שלא החמיר יותר מיום אחד אבל לעיל היכי דסתם שתי שנים והוא פירש יום אחד הרי בא בדיבור זה להקל עליה מה שבלא זה היתה צריכה יותר, וזה ברור ולא קשי' מידי:

, ויתר הדברים בענינים הללו מבואר אצלי בחידושי לא"הע סי' קמ"ג:

בגמרא א איכא דאמרי לר"מ קאמר לי' פירש"י כדמתרצינן . להו בקודושין, ולדעתי נראה דס"ל בהך לישנא שלא אמרו שני כתובין אין מלמדין רק בגוונא שהביאו התוס' ריש קידושין דשוה כסף ככסף הלכך אף דכתיב בניזקין וע"ע שני כתובין אין למידין בשאר מקום כגון קידושין אבל כאן כיון דמצינו בתנאים כפול איזה תנאי לא נלמוד ואיזה נלמוד וע"כ אנו צריכין ללמוד דבכל תנאי בעי כפול, ועמ"ש בתוס' בד"ה והוי להו:

. שם מת האב או מת הבן אינו גט דברי ר"מ. כבר כתבתי שיש לדקדק מת האב למה לא יהא גט מ"ש ממת הבן דרישא דלכ"ע מהני במתניתין ומ"ש מת האב בסיפא דמה בכך דפירש הא איצטריך ליפרושי להקל עליה תדע דאם התנה שתניק ו' חדשים דעת הטור סימן קמ"ג דמת הבן לא איכפת לן אפילו בסיפא כיון שבא להקל דסתם ב' שנים וא"כ מת האב לעולם להקל בא כיון דכל ימי חייו הוא בסתם ולעיל כתבתי דר"מ ס"ל סתם יום אחד, וכן הוא באמת בתוספת' אלא דמ"מ עדיין יש לדקדק לרבא דמוקי ברייתא במפרש יום אחד א"כ לדידי' ליכא למ"ד דסתם יום אחד דאל"כ למה לי' לאוקמא במפרש יום אחד וע"כ דמוקי להך תוספת' ג"כ בפריש יום אחד אבל בסתם הוי כל ימי חייו א"כ בפי' שתי שנים הרי בא להקל עליה ולמה פליג ר"מ במת האב מ"ש ממת הבן ופירש ו' חדשים דהוי גט להטור הנ"ל:

לכן נראה לי דטעמא דר"מ דאזיל לטעמי' דס"ל על מנת אינו כמעכשיו דהא פליג לעיל בעל מנת דבעי כפול דוקא הלכך כיון שלא אמר שיהא גט רק כשיתקיים א"כ היאך יועיל מת כיון שאי אפשר שיהא גט רק כשתשמש שתי שנים ותניק ב' שנים אבל כל שלא נתקיים אינו גט כלל, אבל לדידן דס"ל על מנת כאומר מעכשיו ועכשיו הוי גט רק שהתנה שתעשה כך הלכך כיון שמת אינה צריכה לקיים והוי גט מעכשיו, אבל כל שאמר שהגט יהא אחר קיומו של תנאי אי אפשר שיהא גט רק כשתקיים ולא מהני מת ומהאי טעמא פליג ר"מ ברישא אפילו במת הבן כדמוכח בתוספתא להדי' דאפילו בסתם פליג ר"מ דכיון שתלה הגט אחר שתניק א"כ אי אפשר שיהא גט רק שתניק או תשמש ובסיפא ב' שנים אבל לדידן לא פליגי רבנן במתניתין רק במת הבן כיון דבא להחמיר אבל במת האב דבא להקל לא פליגי רבנן וכן ברישא לא פליגי רבנן ורשב"ג פליג לעולם דהוי עכבה שאינה הימנה, כנ"ל:

ולפי זה אני חוכך מאד בהך רישא דמתניתין דקתני מת האב והבן הרי זה גט דהיינו דוקא בעל מנת דכיון דהגט חל מיד שייך לומר דמת מהני דלא איצטריך אבל אי התנה עלי' באם דלא הוי מעכשיו רק הגט יהא חל אחר קיום התנאי א"כ היאך יועיל מת האב והבן דכיון שלא נתקיים התנאי היאך יחול הגט דאטו בשביל שלא נתקיים יחול מיד מה שלא אמר רק שיחול אחר קיום התנאי ואי אפשר לגט שיחול רק אחר קיום התנאי כי אז קבע זמן לחלות הגט כן נ"ל, וצ"ע בזה כי לא ראיתי מי שכתב כך:

בתוס' בד"ה והוי להו, וי"ל דהתם כאיכא דאמרי וכו' ועוד דשפיר מצריך להו כו' דבריהם צריכין ביאור דתירוץ ראשון ותירוץ ג' חדא הוא, דכיון דכאיכא דאמרי הוא ממילא מצרכינן להו כמו שפירש"י דאל"כ הוי להו ב' כתובים באמת ורחב"ג התם דמצריך להו ממילא הוי כאיכא דאמרי הכא, ונ"ל דהם לא ס"ל לפרש כפירש"י בד"ה ואיכא דאמרי משום דמצרכינן להו רק כמו שכתבתי בגמרא דהך איכא דאמרי ס"ל דהנך שני כתובים לא דמי כלל לדעלמא כמו שכתבתי מילתא בטעמא, וכבר הקשה הר"ר אלחנן בלא"ה לפירש"י הללו, ובזה דברי התוס' מבוארין:

בד"ה וגמרינן מינייהו, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה להרב ר' אלחנן וכו'. אבל באמת כוונת רש"י פשוט דכיון דבפרק האומר כלהו מצרכינן להו, א"כ נהי דמאן דבעי כפול לא צריך כולהו אבל מ"מ שפיר יש לומר דלא הוי ב' כתובים דכלהו צריכי לבר מחד דגמרינן מיני', ומ"ש דיש בהן שום צריכותא כוונתם לא הך צריכותא דהתם דא"כ כלהו צריכי רק שיש שום צריכותא דלפי צריכות זה אכתי חד מיותר ונילף מיני':

בגמרא ת"ר אמר לה בפני שנים וכו' ב' שנים וכו' מאתים זוז וכו'. יש לחקור בענין זה אי אמר על מנת שתשמשי סתם וחזר ואמר ב' שנים אי הוי כמו סיפא מאתים וג' מאות או לא, ונראה לי דתלי' במחלוקת רבא ורב אשי לעיל דלרבא דס"ל סתם כל ימי חייו א"כ שפיר יש לומר דבהא נמי לא ביטל אחרון לראשון דראשון להחמיר מצד אחד אי האב חי דצריכה לשמש כל ימי חייו ומצד אחד להקל אי מת האב אינה צריכה כלום והוי גט אפילו לא שימשה רק יום אחד או למ"ד דלא בעינן הנקה במת כלל אפילו לא הניקה כלום וסיפא הוי להחמיר במת דאינו גט כל שלא השלימה שתי שנים ולהקל בחי שאינה צריכה רק שתי שנים, ושפיר אמרינן רצתה מקבלת עליה תנאי ראשון רצתה תנאי השני, אבל לרב אשי דס"ל סתם יום אחד א"כ לעולם הוי תנאי השני להחמיר מראשון א"כ ודאי בטלו דבריו האחרונים לראשונים והוי ממש כמו ב' מאות וג' מאות:

עוד אני מסתפק השתא דנקט תנאי השני במאתים זוז למה לי דנקט תנאי ראשון ב' שנים הוי לי' לומר בשימוש סתם דשימוש ומאתים זוז ודאי שני ענינים הם, ויש לי לומר דדוקא כה"ג הוא דאמרינן לא ביטל דהם דבר שיש לו קצבה ולא מהני בהו מת אבל באמר על מנת שתשמשי סתם לא מבעי' למ"ד יום אחד ואפילו שעה אחת א"כ ודאי תנאי השני להחמיר הוא אלא אפי' למ"ד כל ימי חייו מ"מ כיון דבהא אי מת הוי גט ובהא לא הוי גט ודאי חזרה הוא כיון שאין ענינם שוה בדיניהם אבל השתא תרווייהו שוין בדיניהם רק זה בשימוש וזה במעות ונראה דאפילו לרשב"ג דס"ל אפילו בב' שנים מהני מת היינו דוקא במתניתין דהוי עכבה שאינה ממנה אבל כאן כיון שיכולה לקיים התנאי במאתים זוז לא הוי עכבה שאינה הימנה ואי מת צריכה ליתן מאתים זוז לקיים תנאה:

ועל דרך זה ממילא יש לומר גם בספק הראשון דאפילו לרבא דס"ל סתם כל ימי חייו מ"מ אי אמר מעיקרא סתם והדר שתי שנים ביטל אחרון לראשון דכיון שחידש בתנאי השני דבר מה שאינו בתנאי הראשון דהא במת בראשון הוי גט ובשני לא ממילא חידוש הוא שחידש עליה וביטל לראשון לגמרי: