תפארת יעקב על גיטין שלז

דלק"מ דמודה רשב"ג בדבר שאין זמנו קבוע דלא שייך לומר בשביל שעכשיו אינו רוצה כבר נתקיים התנאי ולא אמר רשב"ג רק דבזה לא נתבטל התנאי כיון שלא שימשה הואיל ועכבה אינה ממנה אבל ודאי מחייבת לשמשו עד תשלום ב' שנים כל אימת שרוצה דכי בשביל שאמר אינו רוצה מחל לה השימוש דהא מחולין לא מהני אפילו בבעל כ"ש באב וא"כ התם דלא קבע זמן לקיום התנאי אי הוי נתינה הרי קיימה התנאי אבל אי לא הוי נתינה עדיין לא קיימה וצריכה לקיים עדיין כל אימת שירצה, גם למ"ד דאי קיבל ע"כ לכ"ע מהני א"כ אכתי יכולה לקיים שתתן ע"כ שיקבל, אך בזה לא נתיישב ביורשין הנ"ל דאינה יכולה לקיים עוד כיון שמת:

אבל באמת נראה לי ליישב ולא יקשה גם מיורשין הנ"ל ג"כ והוא שלא אמרו עכבה שאינה ממנה רק בתנאי שהיא נתלית בקיומו בהתחלת הקיום באחר כגון לשמש האב ואי אפשר שתתחיל בקיומו רק שידרוש האב ממנה עשי לי כך וכך וכן שהתינוק יצטרך להניק או שתבין מעצמה שהיא צריך לכך ותשמשו הלכך אין הדבר מוטל עלי' רק שתעמוד מוכן לקיים כל מה שיצוה עליה האב ולהניק הבן מה שיצטרך להניק הלכך כל שאין עכבה ממנה ס"ל לרשב"ג דלא איכפת לן, אבל בתנאי דהתחלת קיומו ממנה הוא בעצמה לא על ידי הצטרכות אחר כגון ליתן מאתים זוז שעיקר הנתינה מוטל עליה לא שתהא מוכן לקיים הלכך כל שלא נתנה לא מהני דעל הנתינה קפיד והרי לא נתנה, וז"ב:

בא"ד ועוד מ"ש מת האב או הבן ממחולין לך וכו'. דברים אלו תמוהין מאד מה ענין זה למחולין לך אטו במחולין לך אינה יכולה לקיים התנאי הא על זה אנו דנין דלא מהני מחולין וצריכה לקיים ליתן ואי שאינו רוצה לקבל היינו הך קושי' מנתינה בע"כ ובאמת מחולין לך רוצה לקבל אם לא יועיל רק דמצידו אינו מקפיד אם לא תתן והיאך מיקרי עכבה שאינה ממנה הא אינה מעוכבת כלל, ואולי ס"ל כמ"ש לעיל דכל שאמר מחולין לך שוב לא מהני שתקיים התנאי ע"ש וצ"ע:

בד"ה ורמינהו, אין להקשות לפי' הקונטרס וכו"'. כבר כתבתי ליישב קושיא זו בפשיטות בתוס' בד"ה מת הבן ובלא"ה נראה לי דלק"מ דכיון דמהני יום אחד משתי שנים ולא בעינן יום ראשון ואי ס"ד דס"ל סתם שתי שנים רק לפי שמת א"כ בעינן הנקה יום ראשון דוקא ויום אחד משמע כל יום שהוא, ועמ"ש בתוס' בד"ה כאן במפרש ליישב בזה קושית תוס' שם:

בא"ד אבל אין לתרץ דא"כ מאי אירי' יום אחד אפי' שעה אחת נמי וכו' לא הוי פריך מידי. עיין מהרש"א, ולא ניחא לי' לפרש בפשיטות דכוונתם שיש לתרץ דאי ס"ל סתם שתי שנים ובמת אפילו שעה סגי דלהרווחה נתכוין אבל אי סתם יום אחד בעינן יום אחד ואפילו מת ולא סגי בשעה, דא"כ מה זה שכתבו דלא פריך מידי הא שפיר פריך כיון דלרב אשי סתם יום אחד א"כ בעינן יום שלם ואפילו מת, ואי מתניתין בשימשה יום אפילו חי מהני וע"כ דלא שימשה יום וקשה למה יהא גט, ומזה דייק מהרש"א דכוונת התוס' לומר דלעולם יש לחלק בין מת ללא מת דבמת בשעה סגי ובחי ביום שלם וכיון דקתני יום ע"כ בחי. והשתא שפיר כתבו דליכא למימר הכי דלא הוי פריך מידי דמתניתין מיירי שהניקה שעה לכך אי הוי חי לא מהני ומת מהני:

איברא אכתי לא הבנתי דבריהם דמ"מ קשי' מסיפא דהא בסיפא לא מהני הניקה שעה ואפילו יום אחד לא מהני ולמה ברישא מהני, ובודאי ליכא לאוקמא סיפא בלא הניקה כלל דא"כ למה לי פירש הא רישא נמי דוקא כשהניקה וצ"ל דכוונתם דמסיפא לא קשי' דיש לומר הואיל דהחמיר עליה שתי שנים צריך לקיים דבריו בכל צד חומר ואפילו מת לא מהני דבדוקא קאמר משא"כ ברישא נהי דבדוקא אמר שתניק אבל כיון שלא פירש ואמרינן דבעינן יום אחד משום הרווחה כמ"ש מהרש"א א"כ במת דלא איצטריך לא נשאר רק מה שבא להחמיר אם כן אין לנו רק שתניק שעה אחת ובסיפא דהחמיר שתי שנים בעינן שתי שנים דוקא ואפילו מת ולק"מ לרב אשי, ומזה הוכיחו התוס' דרש"י לא מחלק בין יום אחד לשעה אחת, ועמ"ש בתוס' בד"ה בשלמא:

ודע שתמהו על הרמב"ם דפסק כרב אשי ופסק בלא הניקה כלל לא הוי גט אפילו מת והוא תמוה מאד דלרב אשי ע"כ מתניתין בלא הניקה דאי בהניקה מאי אירי' מת אפילו חי אינו צריך יותר, ודברי הר"ן וה"ה צ"ע שלא כתבו ליישב קושי' זו כלל, ונראה לי פשוט דס"ל להרמב"ם כדברי האין לפרש שהביאו התוס' דכיון דלא סליק רב אשי בתיובתא באמת ס"ל לרב אשי לחלק בהכי וממילא לא פריך מידי ולכך פסק הרמב"ם יום אחד בחי ובמת כל שלא הניקה כלל לא הוי גט אבל כל שהניקה מקצת אפילו שעה אחת הוי גט, כנ"ל ברור ולק"מ:

והרב ב"י בסימן קמ"ג כתב דלכ"ע בשעה אחת סגי והרמ"ה שהביא הטור לא מיירי רק בפריש יום אחד כיון דפריש, והוא תמוה דתינח להך מ"ד דסובר סתם יום אחד אתי שפיר דאמרינן כיון דפריש יום אחד דוקא קאמר, אבל הרמ"ה סובר בסתם ב' שנים א"כ מה בכך דפריש הא איצטריך ליפרושי להקל עליה דאפילו חי לא תשמש רק יום אחד ועוד דהא לרבא דמחלק בין סתם למפרש א"כ נצטרך לומר דמפרש לרבא היינו יום אחד דוקא א"כ רב אשי דקאמר סתם כמפרש יום אחד דמי ג"כ יום אחד דוקא דהא משוי סתם למפרש , וברור דכוונת הרמ"ה דלעולם בעינן יום אחד ומה שכתב במפרש משום דלדעתו בסתם בעינן ב' שנים אבל למ"ד סתם יום אחד לפי שיטת הרמ"ה בעינן יום אחד דוקא גם הב"י גופא בש"ע נראה שחזר בו שהביא דיעות בזה והיינו כמו שכתבתי, ולפי הנ"ל גם דעת הרמב"ם יום אחד דוקא:

בד"ה מתניתין רשב"ג וכו' ולפי זה וכו'. ואף דלעיל הקשו על רש"י וס"ל אפילו לא הניקה ושימשה מהני, היינו משום דבמתניתין קתני מת האב, אבל בבריית' דלא קתני הכי שפיר יש לומר כרש"י, ולפי זה בלישנא בתרא מוכרח כתירוץ ב' דהא מתניתין רבנן וקתני מת האב, ולפי זה יש להבין מה צורך לתירוץ א' כיון דתירוץ ב' מוכרח בש"ס בתירוץ בתרא א"כ מה צורך לומר דמעיקרא בלא הניקה אינו גט:

ונראה משום דלתירוץ בתרא ג"כ אינו מוכרח דנימא הך סברא דנתכוין לצעורא רק לצורך בנו לודאי רק לספק ולכך מגורשת אפי' לא הניקה מספק להרווחה ספק לצעורה ואת"ל לצעורה שמא לא נתכוין רק לצורך בנו ואי נימא כן יהא מוכרח לתירוץ קמא דבלא הניקה לא דבתירוץ קמא אין הדבר בספק רק ודאי לצעורא ואין כאן רק ספק אחד שמא לצורך בנו דוקא אבל לתירוץ בתרא הדבר בספק רק רבנן מחמרי בתנאי ורשב"ג מיקל, כנ"ל בכוונתם ומ"מ מלבד הדוחק שיש בדבריהם לחלק בין הך דהכא לאיצטלת אבל בלאו הכי כיון דס"ל לרבנן לצעורא ומ"מ במת פשיטא להו דלא נתכוין לצערה רק לצורך בנו ואפילו ספיקא לא הוי א"כ פשיטא דבסיפא נמי כל שאין הכרח בדבריו שנתכוין אפילו שלא לצורך נימא ג"כ נהי דנתכוין לצערה אבל לצורך בנו ואי משום דלא איצטריך ליפרושי הא להתוס' בסיפא נמי איצטריך כמו שכתבו בד"ה בשלמא א"כ מאיזה צד נימא בסיפא דנתכוין לצערה אפילו שלא לצורך בנו וע"כ דכיון דנתכוין להחמיר מחמירין בכל צד חומר אפילו מת א"כ ברישא נמי כיון דהחמיר עלי' בהנקה מחמירין בכל צד חומר אפילו מת דצריכה להניק עכ"פ, ועיין מה שאכתוב בסמוך בדיבור שאח"ז:

בד"ה כאן במפרש וכו'. דבריהם אינם רק לשיטתם דבסתם מהני מת אפילו לא הניקה כלל א"כ ס"ד במפרש ג"כ קמש"ל במפרש בעינן יום אחד דוקא אבל לפירש"י דבסתם נמי בעינן יום אחד דוקא ולא מהני מת א"כ היאך קמש"ל זה במפרש הוי לי' לאשמועינן בסתם דהא פשיטא דבסתם הוי רבותא טפי דהא באמת דעת התוס' בסתם לא בעינן כלל ובמפרש בעינן גם יש לתמוה לפי מה שכתבו מקודם דאף דרבנן ס"ל לצעורא מ"מ מהני מת אפילו לא שימשה כלל דלא נתכוין לצערה רק לצורך בנו א"כ ע"כ דזה פשיטא להו לרבנן דלא נתכוין לצער שלא לצורך א"כ מאיזה צד נימא במפרש דנתכוין אפילו שלא לצורך בנו הא פירש להקל עלי' ולמה יגרע מסתם, והוא תמוה לפע"ד, לכן נראה לפע"ד דעיקר הקושי' ליתא דקמש"ל מפרש דכל שהניקה יום אחד משמנה עשר חודש סגי אפילו לא הניקה מעיקרא ולא אמרינן דצריכה להניק תיכף דוקא וכן ס"ל לרב אשי דסובר סתם כמפרש יום אחד דיום אחד משמנה עשר חודש סגי וה"ה מפרש לרבא: