תפארת יעקב על גיטין שלו

דנהי דנימא כללא דר"י כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו הא בפירוש אמר חוץ מערב וצידן והיינו הך דאיצטלת א"כ ממילא הכא נמי לית הלכת' כוותי' בהך דבעינן עכ"פ שימוש והנקה יום אחד, תדע דמהאי טעמא ס"ל להרי"ף דאין הלכה כרשב"ג משום דלפי תירוץ ר' חסדא כלהו חד טעמא נינהו דמיקל בתנאי א"כ כיון דלית הלכת' כרשב"ג בהך דצידן בכלהו שהוא מיקל לית הלכתא כוותי' דאי נימא דר' יוחנן בצידן דוקא קאמר א"כ יחלוק ר"ח על ר"י בהא דאל"כ היאך מפרש דכלהו חד טעמא נינהו, ומהאי טעמא העתיק הרי"ף תירוץ ר"ח אף שאינו לדינא דהא פסק כרבא ורב אשי כדי להוכיח דלית הלכתא כרשב"ג וכן מבואר ברי"ף אחר שהביא דברי ר"ח כתב דלית הלכתא כרשב"ג והיינו כמ"ש, ולפי זה נהי דחולק ר"י על הרי"ף דהלכה כרשב"ג בעכבה שאינה ממנה מכח הך כללא דר"י דלא מפיק רק צידן אבל בהא דלא בעינן שימוש והנקה כלל דלא נזכר בדברי רשב"ג רק מהך דצידן מוכח כן פשיטא דליכא למ"ד דיהא הלכה בזה כרשב"ג, וצדקו דברי הטור הנ"ל שלא זכר מחלוקת רק בהך דעכבה שאינה ממנה אבל מעיקרא בלא שימשה כלל נהי דפליג רשב"ג דמהני אבל בהא לכ"ע לית הלכת' כוותי' ועמ"ש בתוס' בד"ה ורמינהו ובד"ה מתניתין ולקמן בפירש"י ותוס' בד"ה בשלמא ובחידושי לא"הע סימן קמ"ג:

שם מיתבי' וכו' בשלמא לרבא כו'. פירש"י רישא דקאמר מת הבן הרי זה גט דלא פריש סיפא דפריש ע"כ דוקא קאמר דהא לא איצטריך ליפרושי, והקשו עליו בתוס' דהא גבי בן איצטריך ליפרושי לר"י דאמר י"ח חודש וגבי אב ודאי איצטריך ליפרושי:

והנה מה שהקשו ממת האב כבר כתבתי דרש"י לא גריס כלל מת האב בסיפא והיינו דבהא באמת מהני כמו ברישא ומאי אפשי שתשמשנו לא קשי' כיון דבלי פריש כלל לא מהני אי אפשי לכ"ע כמש"ל באריכות, א"כ נהי דאין פריש זה ראי' להחמיר על ידו אבל עכ"פ לא מקילינן בפריש טפי מלא פריש דלא מהני אי אפשי, גם מה שהקשו מר"י אינה קושי' כלל דמתניתין נקט שיעורא דת"ק ולר"י באמת הכוונה דאמר י"ח חודש:

אמנם בלא"ה יש להקשות לפירש"י דאטו מתניתין מיירי דוקא בתינוק שנולד עכשיו וא"כ תינוק שכבר יש לו ו' חדשים וכדומה מלידתו דבסתם לכ"ע מונין לתינוק משעת לידה כמו שפירש"י במשנה להדי' שיהא לולד שתי שנים א"כ בכה"ג ודאי דאיצטריך ליפרושי אכתי תיקשי מ"ש מרישא ואפי' לרבא הא צריך לפרש שתניק מהיום שתי שנים:

אבל באמת נראה לי ליישב שיטת רש"י ז"ל בפשיטות דבלא"ה יש לתמוה בדבריו דפי' לרב אשי דהקושי' כיון דלא נתקיים כלום מן התנאי, ויש לתמוה מה צריך לזה אפי' יוכל רב אשי לפרש רישא שנתקיים מקצת מן התנאי מ"מ כמו דפי' דלרבא ניחא משום דסיפא לא איצטריך כמו כן הוי לי' לפרש דלרב אשי קשי' דלדידי' איצטרך סיפא ומה צורך לו להקשות משום דלדידי' רישא בלא הניקה כלל, ועוד דאפילו אי נוכל לומר דס"ל לרש"י דרק מכח סיפא הוא דמוכח דבעינן שיתקיים מקצת מן התנאי אבל לולא סיפא הי' באפשר לומר דלא בעינן אפי' מקצת א"כ לרבא דלא קשי' מסיפא כיון דאיצטריך מי הכריחו לפרש דלדידי' רישא בהתחילה להניק דוקא וע"כ דמצד הסברא הוא דבעינן ברישא לקיים מקצת מן התנאי א"כ תיקשי לרב אשי רישא גופא הא לדידי' על כרחך לא נתקיים מקצת ולמה מהני ומה צורך להקשות מסיפא:

לכן ברור דכוונת רש"י שיש לפנינו ב' דרכים לחלק בין רישא לסיפא, חדא היכי דלא איצטריך ליפרושי ופריש בודאי דוקא קאמר, ועוד שנית היכא דמה דפירש היה להחמיר עלי' אפילו איצטריך ליפרושי מ"מ כיון דלהחמיר עלי' פירש מחמרינן בכל צד חומר שיש בו ולפי זה לרב אשי ג"כ הי' מקום ליישב דשאני סיפא כיון שהחמיר עליה שתי שנים דבלא זה יום אחד אנו מחמירין בב' שנים אלו בכל צד חומר אפי' מת, אך לפ"ז ברישא נמי נהי דלא פריש זמן אבל עכ"פ פריש שתניק והחמיר עלי' בזה שתניק עכ"פ ועיקר תנאו להחמיר עלי' ולמה מהני מת בלא הניקה כלל דרב אשי ע"כ בלא הניקה דאי הניקה ושמשה למה לי מת אפילו חי סגי בהכי, ושפיר קשי' לי' רישא לסיפא, אבל לולא סיפא הוי אמרינן דרק בחי החמיר ולא במת אבל מסיפא מוכח דכל שהחמיר עליה מחמירין בכל צד חומר, ולפי זה לרבא אתי שפיר במה נפשך אי בגוונא דלא החמיר כלל כגון שיש שתי שנים מהיום א"כ בלא"ה לא קשי' דלא איצטריך ליפרושי דהא סתם ב' שנים ומדפירש ע"כ אפילו ימות קאמר ואי בגוונא דהתינוק עכשיו בן ו' חדשים או לר"י דס"ל שמנה עשר חודש א"כ איצטרך ליפרושי א"כ להחמיר עליה בא ומחמרינן בכל צד חומר אפילו מת ואי קשי' רישא הא בעיקר התנאי להחמיר בא א"כ באמת מפרשינן רישא בהתחילה להניק דוקא ולא שייך לומר להחמיר דוקא שתי שנים דהא לא פירש להחמיר שתי שנים, רק שתניק, ומה דצריך שתי שנים הוא דאולי להרווחה איכוין א"כ מת לא איצטריך, אבל לפי הסברא דלהחמיר אמר ולצעורא א"כ סגי ביום אחד וא"כ כל שהניקה שעה אחת סגי במה נפשך, וזה שהוכרח רש"י לפרש לרבא ג"כ רישא בהניקה דאל"כ אכתי תיקשי לי' סיפא היכא דאיצטריך כגון לר"י דס"ל י"ח חודש כקושית התוס' או שהתינוק בן ו' חדשים וכדומה א"כ מוכרחין לומר הואיל דהחמיר עליה א"כ רישא נמי הרי החמיר עכ"פ עליה שתניק הלכך מחמירינן בכל צד חומר דאפילו מת בעינן שתניק דוקא קודם אבל לרב אשי דרישא ע"כ שלא הניקה כלל א"כ אין לתרץ כלל, דבסיפא איצטריך כמו ברישא ואי דלהחמיר אמר הא ברישא נמי להחמיר אמר שתניק עכ"פ והרי לדידי' מהני מת בלא הניקה כלל, וכל זה ברור ודברי רש"י במשנה ברורין דבין לר"ח בין לרבא רישא ע"כ בהתחילה להניק רק לרב אשי אי אפשר לפרש כן ובאמת נשאר בקושי' לכך פי' במשנה שהתחילה להניק על כל פנים, ועמ"ש בתוס' בד"ה ורמינהו דע"כ גם התוס' פירשו כך בכוונת רש"י עיי"ש:

בתוס' בד"ה מת הבן, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה וכו' דבריהם תמוהין מאד דלקמן דמוקי ברייתא במפרש יום אחד קשי' להו מאי קמש"ל דסגי ביום אחד וכתבו דהכוונה דקמש"ל דוקא הניקתו ושמשתו הוי גט אבל מת ולא הניקה ושמשתו לא הוי גט וא"כ מאי קשי' להו השתא לפירש"י הא שפיר יש לומר דקמש"ל מת האב הוא דהוי גט אבל שימשתו והניקתו ולא מת לא מהני רק שתשמש כל ימי חייו ואדרבא כיון דלא קתני כלל במתניתין גבול לשימוש האב א"כ שיעור המשנה על מנת שתשמשי את אבא מת הרי זה גט דהגבול הוא המיתה לא קודם, ועוד דקמש"ל דוקא מת אבל אי אפשי לא מהני כמו שביארנו לעיל דלמ"ד סתם כל ימי חייו לא מהני אי אפשי ברישא כמו בסיפא:

ובהכי ניחא דפריך מבריית' שמשתו יום אחד ולא מוקי לה כשמת האב והתוס' דחקו בזה בד"ה ורמינהו, ולהנ"ל לק"מ דבשלמא במתניתין דקתני מת יש לומר דקמ"ל דוקא מת מהני ולא שימוש והנקה בלבד אבל בברייתא דלא קתני מת רק דנוקמא באוקימת' כשמת א"כ תיקשי קושית התוס' גופא מאי קמש"ל דמת סגי בשמשתו קודם מה תשמש יותר ובבריית' ליכא למימר דקמש"ל דוקא מת אבל לא מת לא דהיאך אפשר דקמש"ל דוקא מת דלא קתני מת כלל וזה ברור, ועמ"ש בתוס' בד"ה ורמינהו, גם כבר ביארנו דדברי רש"י מוכרחים בין לר"ח בין לרבא כמ"ש בגמרא בד"ה אלא בריית' ובד"ה מיתבי:

בא"ד דאין זה כריתות. הרב מהרש"א קשי' לי' דנימא דקמש"ל הא גופא דהוי כריתות דלא בעינן כל ימי חיי' ע"כ, ודברי תימה הם דפשיט' דברישא בחי מוכח זה ג"כ דאי הכוונה כל ימי חיי' אפילו לא מת כלל והיא מקיימת התנאי אין זה כריתות, וז"ב:

בא"ד דלא נתכוין אלא להרווחה ולא לצעורא נמשכו למה שכתבו לקמן בד"ה מתניתין דאפילו לרבנן דס"ל באיצטלת לצעורא מ"מ היינו דוקא לצורך בנו ולא כשמת אבל כבר הוכחתי בגמ' העיקר כפירש"י גם לקמן הקשיתי על דבריהם בזה ע"ש בד"ה מתניתין:

בד"ה כלל אמר רשב"ג, הקשה הר"ר אלחנן וכו' דנתינה בע"כ וכו'. בפשיטות הוי להו להקשות מהך בריית' דרשב"ג דלעיל דפליגי אי לי ולא ליורשי או לי ואפי' ליורשי והשתא תיקשי אפילו אי לי ולא ליורשי מ"מ הא הוי עכבה שאינה ממנה ואפילו פירש בפירוש ולא ליורשי הוי לי' לרשב"ג לחלוק דהוי עכבה שאינה ממנה, מיהו יש לומר דהיכי דהית' יכולה לקיים בחייו ולא קיימה מודה רשב"ג, ומ"מ משמע דאין חילוק דאפילו מת תיכף או שהגביל זמן שלא תתן רק אחר זמן זה ומת בתוך הזמן ג"כ לא פליג רשב"ג רק משום לי ואפי' ליורשי:

אמנם בעיקר קושית התוס' אני תמה מאד דהא פשיטא