תפארת יעקב על גיטין שלה

דוקא בעל מנת הוי גט ברישא אבל באם יש לומר דלעולם לא הוי גט:

שם על מנת שתניקי את בני ב' שנים וכו' מת הבן או שאמר האב אי אפשי יש לחקור הנך ב' שנים אי צריכה לקיים בב' שנים הראשונים דוקא או כל שתי שנים בחייו שתשמשנו סגי וכן בבן, ובודאי נראה דשתי שנים הראשונים דוקא הוא דאל"כ מה ס"ד דרשב"ג דמהני אי אפשי כיון דאכתי יכולה לקיים התנאי אח"כ ולא שייך בכהאי גוונא עכבה שאינה הימנה ושמא ירצה אחר כך שתשמשנו:

ולפי זה יש מקום לומר דאי אמר ביום ראשון אי אפשי לרשב"ג כבר נתבטל התנאי דאי אפשר שתקיים עוד שתי שנים כיון דהי' כוונתו הראשונים רק דלא איכפת לן כיון דעכבה אינה ממנה, ולרבנן באמת נתבטל, ומ"מ נראה לי דהא ליתא דאפי' לרשב"ג מ"מ לא עדיף אי אפשי מאי שימשה באותו יום דהיתה צריכה להשלים שתי שנים ובשביל שאמר ביום ראשון אי אפשי תפטור מלשמשו עוד אפילו ירצה הא ודאי ליתא, דנהי דלא שייך לומר דעכבה שאינה ממנה הוי כמי ששמשתו ממש אבל מ"מ כל יומא בפני עצמו ולא נפטרה למחר מחמת שלא רצה היום:

ולפי זה נראה לי פשוט דברישא באמר סתם ודאי למ"ד כל ימי חייו מודה רשב"ג דלא מהני אי אפשי כלל דמה בכך דאמר היום אי אפשי כיון דכל ימי חייו צריכה לשמשו וכל אימת שירצה צריכה לשמשו, אבל למ"ד סתם יום אחד אי נימא דבהא נמי הכוונה יום ראשון דוקא ודאי מהני אי אפשי לרשב"ג דכיון דלא רצה ביום ראשון הוי כמו לא רצה בסיפא כל שתי שנים, אבל אי נימא דשימוש והנקה שוין בזה וכמו בהנקה הכוונה יום אחד משתי שנים וכן יום אחד מי"ח חודש כמו כן שימוש כיון דסתם יום אחד הכוונה יום א' מכל ימי חייו א"כ לא שייך לומר דפליג רשב"ג באי אפשי דהא אכתי יכולה לקיים תנאה אח"כ ושמא ירצה אח"כ, ואפילו נימא דס"ל לרשב"ג דעכבה שאינה ממנה הוי כאלו קיימה ממש מ"מ היינו דוקא בסיפא כיון דשתי שנים הראשונים היתה כוונתו הוי עכבה ממש שאינה יכולה לקיים כל יום רק באותו יום אבל ברישא כיון דיכולה לקיים אח"כ כל ימי חייו לא שייך עכבה שאינה ממנה דנימא דהוי כאלו כבר קיימה באותו יום שלא רצה:

אלא שיש לדקדק דבתוספתא תניא בהדי' על מנת שתשמשי את אבא ואמר אי אפשי שתשמשני כיון שלא נתקיים התנאי אינו גט רשב"ג אומר אם בהקפדה וכו' והרי מבואר הוא דברישא נמי פליג רשב"ג דהוי גט. והנה הא ודאי דהתוספת' לטעמה דסתם יום אחד הוא כמבואר התם והיינו הך ברייתא דמקשה מינה הכא בגמרא [ומה שאמרו שם פלוגתא למר ב' שנים ולמר י"ח חודש היינו יום אחד מב' שנים כדאוקמה רב אשי הכא] דאי כל ימי חייו ודאי ליכא למ"ד דמהני אי אפשי, אמנם עכ"פ מוכח דאי יום אחד פליג רשב"ג ברישא ג"כ, ומזה נראה לי דס"ל להתוספתא דאף דבהנקה יום אחד משמנה עשר חודש או ב' שנים אבל בשימוש יום ראשון נתכוין דאין סברא שיתן לה זמן כל ימי חייו לקיים אותו השימוש, וכמו בסיפא ב' שנים אמרינן הראשונים כמו כן ברישא אי הכוונה יום אחד הלכך כל שאמר אי אפשי ס"ל לרשב"ג דמהני כיון דעכבה אינה הימנה ומגורשת דכבר עבר זמן התנאי כמו בב' שנים דסיפא:

ודע שיש להסתפק עוד אי הך שתי שנים להנקה דוקא קאמר אבל אמר ו' חדשים דבא להקל עלי' לכ"ע במת הוי גט למ"ד סתם כל ימי חייו או דילמא ל"ש, ונראה לי להביא ראי' מדלא קתני מת האב כמו מת הבן רק באב נקט אי אפשי וע"כ דהיינו טעמא דודאי באב לעולם להקל בא כיון דסתם כל ימי חייו הרי בא להקל עליה, רק באי אפשי היינו טעמא לפי דברישא נמי לא מהני אי אפשי כמו שביארנו לעיל ואפילו לרשב"ג כ"ש לרבנן א"כ ס"ל לרבנן דלא אמרינן בסיפא דפירש יועיל אי אפשי אבל במת דברישא מהני מת לרבנן, וע"כ נצטרך לומר כיון דפריש לא יועיל ואהא אמרינן דפריש להקל, ועמ"ש לקמן בישוב פירש"י מקושית התוס' בד"ה וראיתי להטור סי' קמ"ג שכתב בפשיטות גבי הנקה דוקא כשבא להחמיר עליה אבל כשבא להקל מהני מת וגבי שימוש פסק אפי' מת האב, והוא תמוה לפי הנ"ל דגבי שימוש כל קביעות זמן הוי להקל כיון דצריכה לשמש כל ימי חייו בסתם וא"כ כל מת האב דומה להנקה היכי דבא להקל, ואף דלקמן בבריית' מבואר פלוגתא דר"מ ורבנן במת האב בפירש שתי שנים היינו דברייתא סוברת סתם יום אחד כמבואר הך בריית' בתוספתא הנ"ל הלכך לא בא להקל רק להחמיר אבל למ"ד סתם כל ימי חייו דלהקל בא ודאי יש לומר דלא פליגי רבנן במת האב, ועוד אבאר לקמן בברייתא טעמא דלא מהני מת האב לר"מ ע"ש, ויש לי עוד ספק באומר אי אפשי שתניקי את בני דלא הוזכר במשנה רק מת הבן דהוי עכבה שאינה ממנה אבל ממנו ג"כ אין עכבה אבל כה"ג דהוי עכבה ממנו ולא ממנה אפשר דמודה ת"ק לרשב"ג והכל מבואר אצלי בחידושי לא"הע סי' קמ"ג ע"ש, ועיין מ"ש בגמ' בד"ה מיתבי דבזה מיושב פירש"י ממה שהקשו עליו התוס':

בגמרא אלא בריית' רשב"ג היא דמיקל בתנאי. יש לדקדק כיון דבתירוץ קמא ס"ל דלרבנן דס"ל לצעורא קא מיכוין ראוי שיהא הדין במשנה יום אחד א"כ איזה סברא הוא סובר בתירוץ ב' עד שנשתנה הדין לרבנן מהיפך להיפך, בשלמא לרשב"ג יש לומר כיון דחזינן דמיקל בתנאי הולכין בכל מקום להקל אבל לרבנן דס"ל לצעורא קא מיכוין מ"ש דהשתא ס"ל דלדידהו צריך שתי שנים דהיינו להרווחא, וצ"ל דכמו דקאמר דרשב"ג הוא דמיקל בתנאי כמו כן מתניתין רבנן דמחמרי בתנאי, ולעולם אמרינן דהולכין להחמיר והיכי דאי נימא לצעורא הוי להחמיר אמרינן לצעורא ואי להרווחא הוי להחמיר אמרינן להרווחא, והשתא במתניתין אמרינן להחמיר שתי שנים:

ומזה ראי' לפירש"י במתניתין דמת האב והבן ברישא מיירי ששימשה והניקה קודם מיתה דאי לא שימשה כלל הוי אמרינן להחמיר דלצעורא מיכוין ולא מהני מת אבל בהניקה ושימשה קצת במה נפשך מהני אי לצעורא סגי בהכי ואפילו חי ואי להרווחא הוי לא איצטריך והבט וראה דלעיל דף ע"ד ע"ב בד"ה לצעורא פירש"י וז"ל הלכך מספיקא אמרי לצעורא איכוין ולא תלינן למימר להרווחא לקולא, והדבר תמוה לכאורה מי הכריחו להרב ז"ל לומר דספיקא הוא לרבנן, ולפי הנ"ל ניחא דכאן מוכח להדיא דלחומרא אמרי להרווחה בלא מת דבעינן שתי שנים וע"כ דרק שלא להקל אמרי לצעורא אבל להחמיר אמרי להרווחה:

ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן ז"ל לפירש"י דהא רבנן לית להו להרווחה ולמה פי' טעמייהו דרבנן בד"ה הרי זה גט משום הרווחה, ולהנ"ל ניחא דהכא מהני במה נפשך אי לצעורא סגי בהנקה ושימוש במקצת ואי להרווחה הא לא איצטריך ומהא גופא דייק רש"י דבמת בהניקה ושימשה, כנ"ל אך אמנם נראה לי דהיינו דוקא לת"ק דמחמיר בתנאי אבל לרשב"ג דמיקל בתנאי וס"ל להרווחה אפילו לקולא א"כ ה"ה כאן במת דלדעתו אין צריך שימוש והנקה כלל דהא סובר להרווחה אפילו לקולא, וכן מוכח להדי' בתוספתא שכך שנינו שם על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני ומת האב או הבן כיון שלא נתקיים התנאי אין זה גט דר"מ וחכמים אומרים יכולה היא שתאמר תן בנך ואניקנו תן אביך ואשמשנו ע"כ והשתא הך תוספת' ע"כ שלא הניקה ולא שמשה כלל דאל"כ היאך פליג ר"ת נהי דבמת הבן יכול לחלוק אבל במת האב הרי שמשה כל ימי חייו, ומה יש לה עוד לעשות הא נתקיים התנאי לגמרי ובפירוש אמר ר"מ הואיל ולא נתקיים התנאי הרי בהדי' שלא הניקה כלל וא"כ חכמים דס"ל דמהני מאן נינהו אי חכמים דמתניתין א"כ מוכח להדיא דלא כפירש"י רק דמהני ברישא אפילו לא הניקה כלל וע"כ דחכמים היינו רשב"ג ומודה רש"י דלדידי' מהני בלי שימוש והנקה כלל דאיהו אית לי' להרווחה אפילו לקולא:

אמנם יש לתמוה על הטור סימן קמ"ג דמשמע מדבריו דלכ"ע בעינן שימוש והנקה יום אחד דהא אח"כ בפירש שתי שנים הביא מחלוקת ר"י והרי"ף דהלכה כרשב"ג ומעיקרא כתב בפשיטות דלא מהני וכ"כ הב"ש בא"הע ס"ק י"ז לדעתו דהך וי"א שזכר המחבר שם לא קאי אשלפניו ע"ש והוכיח מדברי הטור ולא ידעתי מה יעשו בתוספת' הנ"ל דאי אפשר לפרשה רק כרשב"ג עכ"פ וא"כ פליג רשב"ג בהא ג"כ דלא בעינן שימוש והנקה כלל והרי הלכה כרשב"ג לדעת ר"י, גם מדברי התוס' שהקשו לרשב"ג מנתינה בע"כ משמע דהוי ס"ל כמו שכתבתי דאל"כ תיקשי הא התם לא נתקיים התנאי כלל והוי כמו הכא לא הניקה כלל:

. אבל באמת נראה לי דלק"מ, דנהי דרשב"ג ס"ל הכי מ"מ כיון דדבר זה לדעתו הוא מכח מה דס"ל בהך דאיצטלת להרווחה א"כ בהא ליכא למ"ד דיהא הלכה כרשב"ג