תפארת יעקב על גיטין שלד

שמתנה תנאי הרי קיום התנאי מסייע לקיום המעשה וא"כ ממילא אין הפרש בין דבר הנעשה מעכשיו או אח"כ דס"ס צריך שיגמור לגמרי ע"י גופו של זה מצד מעשיו לא סויע אחר, ועוד דמהאי טעמא כיון שהענין מעצמו מעכשיו לא על ידי דיבורו של זה כלל ואין החסרון מצד התנאי מכח מאמרו שיועיל מה שיתקן דבריו לומר מעכשיו רק החסרון מצד המעשה שאינה ע"י שליח וכי בשביל שיאמר מעכשיו נעשה ע"י שליח ולענין שאר משפטי התנאי דהחסרון מכח מאמרו שקילקל בתנאי יכול לתקן באמרו מעכשיו ולא בזה דהקלקול אינו מכח מאמרו רק בעצמותו כך הוא ולא אמרו רק דכל היכי דאמר מעכשיו לא בעינן משפטי התנאי דהיינו היכי דתנאי שייך בי' רק בעינן משפטי תנאי אבל היכי דלא מהני בי' תנאי כלל לא מהני מעכשיו שיועיל תנאי, ודוק:

גם מה שהקשה מהך דשמואל דאתקין בשכיב מרע כפול, מלבד דבהא נמי יש לומר דלא מהני מעכשיו רק בדבר שהיה יכול להתנות באם והתנה במעכשיו אבל בתנאי מיתה שלא היה יכול להתנות באם דאין גט אחר מיתה ואי אפשר שיגרש באופן אחר לא מהני מעכשיו כלל, ולפי זה גם הראי' שהביא מן הירושלמי נראה לי דלק"מ דאדרבא דוקא לר"מ דאם כלאחר וליכא תנאי רק במעכשיו בעי בהא כפול, אבל לדידן דאם אינו כלאחר כמ"ש הרמב"ם להדי' דאפי' באם נעשה הדבר מיד ונגמר בסוף ובעינן בי' משפטי התנאי הלכך במעכשיו כיון שהי' יכול להתנות באם והתנה במעכשיו לא בעינן בזה כפול משא"כ בהך דשמואל דהוי גט אחר מיתה ואי אפשר להתנות רק במעכשיו בעינן כפול כמו לר"מ בכל מעכשיו ולפי זה כל הני קושי' דאקשינן עלייהו מר"מ דלקמן אם תשמשי ואם לא תשמשי דמוכח מינה דבעל מנת בעי כפול לק"מ לפי הנ' דלר"מ מעכשיו לא מהני מידי כמו שביארנו:

אמנם בעיקר הקושי' מהך דשמואל נראה לי ליישב בפשיטות ג"כ דבלא"ה יש להבין למה לא זכר שמואל מהיום או מעכשיו, ועוד כיון דאמרינן לעיל אם מתי שתי לשונות במשמע משמע מהיום ומשמע אחר מיתה ואי כפלי' לתנאה היאך שייך אחר מיתה דא"כ הוי לי' כקובע זמן ולא בעי כפול ומדכפלי' לתנאה ע"כ מהיום קאמר , ועוד לימא מעת שאני בעולם דהאי לאו תנאי הוא ולא בעי כפול:

לכן נראה לי דעיקר תקנת שמואל היתה שלא הי' נראה לו שיגרש השכיב מרע מעכשיו או מהיום דא"כ תיכף היא אצלו כפנוי' ואסור ביחוד והיא רוצה שתהא אשתו עד עת מיתה שתוכל להיות אצלו ותשמשנו וכדומה, אמנם אם יאמר אם מתי בלי מהיום יש בו תרתי לריעותא, חדא דמשמע אחר מיתה ג"כ ועוד שאינו כפול, לזה תיקן שיאמר אם מתי בכפילות ובזה ודאי לאו אחר מיתה קאמר דבהא לא הי' כופל, ומ"מ אין הכוונה מהיום רק סמוך למיתה, ומ"מ לא תיקן שיאמר מעת שאני בעולם סתם דחשש לדברי ר' יוסי דמשוי לה ספק מגורשת דכל שעה איכא לספוקי שמא ימות עכשיו אבל אי אומר בפירוש אם לא מתי לא יהא גט הרי ביאר בפירוש דבשעות שלא ימות בהם לא יהא גט כלל אפי' בספק וכיון שבפירוש התנה שלא תהא מגורשת בספק ממילא אינה מגורשת כלל רק בשעה הסמוכה למיתה אז היא מגורשת ומעיקרא לא וכמו כן שאר משפטי התנאי בעי כיון דהתנאי עקר הגירושין עד סמוך למיתה ולא הוי כמעכשיו, עוד הביא הר"ן ראי' דאין הלכה כר"מ מהך דבעי למיסק לארעא דישראל, ונראה לי שאינה ראי' דהתם שאני שמכר תיכף וכתב לו שטר מכר כדרכו והוא רוצה לבטל המכירה במה שאינו עולה, ועל זה אמרינן כיון שאינו יכול לעלות לא נתבטל המכירה דהא לעולם יכול לקיים תנאו, ותדע שהוא כן דתיקשי לי' להר"ן ג"כ אי לא בעי כפול ג"כ קשה למה יתחייב לקיים תנאו וכי בתנאי אם מחוייב לקיימו, גם מה שחילק דהתם מכח אומדנא אתינן עלה אמת הוא ולא דמי להך דאיילונית, לא מבעי' לפי מה שכתבו התוס' דהתם בספק איילונית א"כ שפיר בעי כפול דהא ידע שהוא ספק ומ"מ לא רצה לדור עמה בספק כיון שלא הי' יכול לברר וכיון שלא כפל ליכא אומדנא כלל דהא עכ"פ ספק היתה ומהא ידע וגירשה, ועוד אפילו חשב דודאי איילונית היא מ"מ כיון שטעה שהיא איילונית ודאי גירשה לחלוטין ולא עלה על מחשבתו צד הלאו כלל, והא דאמרינן דאומדנא הוי ככפילות היינו דדנין נהי שלא זכר בפירוש אבל בלבו הי' כך, משא"כ התם לא עלה על לבו שום צד ספק דאיילונית ודאי אינה יכולה להוליד לכך בעי כפול דוקא, ועמ"ש בגמרא בסמוך:

בגמרא אתקין שמואל וכו' עד סוף הסוגי' איכא למידק כיון דכל כפילות התנאי הוא משום דלית לי' לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן וכן להיפך א"כ לימא בפשיטות הרי זה גיטך ואם לא מתי לא יהא גט, והשתא כיון שאמר בפירוש שאי לא ימות לא יהא גט היאך ס"ד שיהא גט דהא לא שייך בזה מכלל רק בפירוש אמר שלא יהא גט אי לא ימות, ונראה לי דאי אמר כה"ג הגט בטל לגמרי כיון שלא זכר הן בדבריו לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן ואף שאמר הרי זה גיטך זה נתבטל במה שאמר אח"כ לא יהא גט ואף שאמר אם לא מתי לא אמרינן מכלל וכו', וכללו של דבר כמו בהן אמרינן תנאי בטל ומעשה קיים כמו כן בלאו אמרינן מעשה קיים, ומעשה הלאו היינו שלא יהא גט, ותנאי אם לא מתי בטל דאפילו מת אינו גט, כן נ"ל:

והנה רש"י ז"ל פי' דתקנת שמואל היתה משום כהן והוא תמוה דאפי' בישראל ג"כ הרי אין רצונו לגרשה לחלוטין רק על תנאי ושמא לא תתרצה לחזור לו, ונראה לי שהוקשה לו להרב ז"ל מה דאתקין שמואל אטו משפטי התנאי שמואל אתקין להו והא מדאורייתא ילפינן להו, לזה סובר הרב ז"ל דר"מ דבעי משפטי התנאי רק לחומרא אמר כמ"ש התוס' לעיל מן הירושלמי והשתא לא הי' מהצורך לשכיב מרע שיכפול תנאו דס"ס אגידא בי' ואינה יכולה להנשא לאחר כשלא ימות, לזה בא שמואל ותיקן שיכפול תנאו משום דפעמים שהוא כהן ואסורה עליו לפי שלא כפל תנאו או אפשר דס"ל לרש"י דשמואל גופא לא סבר לה כר"מ רק לחומרא דלמא איכא דסבר כר"מ הלכך בישראל ליכא חשש דס"ס לא תוכל להנשא לאחר הלכך לא שייך תקנה רק בכהן ומיפסלה עלי':

שם ולימא אם מתי. נראה לי דהכוונה כך משום דמסברא ראוי להיות הלאו באחרונה כמ"ש הר"ן דבגמר דבריו אדם גומר בדעתו, ואהא משני דשאני הכא דמה שאמר הלאו קודם משום דלא מקדים ולא משום דגמר בלבו ההן יותר, ואהא מקשה לי' רבא דמ"מ כיון דגה"כ מתנאי ב"ג וב"ר דבעינן הן קודם לא מהני רק שיאמר כך:

שם ולימא לא יהא גט וכו' בעינן תנאי קודם למעשה. נראה דהקושיא דמשמע לי' למקשה דמצד הסברא ראוי להקדים הדבר שעליו מתנה כי לא שייך שיאמר תנאי בלי שנדע מעיקרא על מה רוצה להתנות ומהאי טעמא בכל המשניות נקט כך הרי זה גיטך על מנת או אם ומשני דמשפט התנאי אינו כן, וכבר כתבתי לעיל דלמ"ד דתנאי קודם למעשה היינו מעשה בפועל עיקר הכוונה הכא על הלאו דבהא דיבור כמעשה כיון שאינו צריך שוב שום מעשה רק בדיבורו נגמר שלילת הגט אבל בצד ההן כיון דבעי מעשה בפועל כל שהתנאי קדם למעשה בפועל הוי תנאי קודם למעשה, אך כבר כתבתי דיש לומר דגם הרמב"ם מודה דבעינן תנאי קודם למעשה באמירה גם כן, עיי"ש:

במשנה הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא וכו' מת הבן או שמת האב. יש לדקדק דלא קתני ברישא בעל מנת שתשמשי את אבא כמה תשמשנו כמו דנקט כמה היא מניקתו, ומזה נראה לי ראי' לפירש"י דפי' דבעינן שתניק ותשמש קודם מיתה אבל לא שמשה והניקה כלל לא הוי גט, והשתא הך מת הבן והאב הוא הזמן שתשמש כאלו אמר שתשמש עד יום מותו רק לפי דבתינוק יש עוד זמן מוגבל חוץ מיתתו שתי שנים נקט גבי' כמה היא מניקתו אבל באב מיתתו הוא הזמן דעד יום מותו תשמשנו ומיושב קושית התוס' בד"ה מת האב ועיין מה שאכתוב בתוס' בד"ה מת האב:

שם או שמת האב. מדלא קתני ברישא או שאמר אי אפשי שתשמשני כמו דקתני בסיפא, נראה לי דברישא ודאי לא מהני אי אפשי דכיון דכל ימי חייו קאמר כל אימת שירצה האב צריכה לשמשו דודאי ליכא למימר דכל שאמר אי אפשי מחל השימוש דהא מחולין לך לכ"ע לא מהני אפילו מחל הבעל גופא וא"כ מה בכך דעכשיו אינו רוצה בשביל זה לא נתקיים התנאי עד שלא תהא צריכה לשמשו עוד אפי' ירצה אח"כ שתשמשנו, ונראה עוד דאפי' לרשב"ג דפליג בסיפא דעכבה שאינה הימנה אינו מעכב בתנאי היינו דוקא בקובע זמן לשימוש אבל ברישא בלא קבע זמן כלל היאך יעלה על הדעת דבשביל שאמר פעם אחת אי אפשי נפטרה מלשמשו עוד, ובזה יתיישבו דברי רש"י ממה שהקשו עליו התוס' בד"ה בשלמא, ועמ"ש לקמן דף ע"ו בד"ה מת האב דיש לומר