תפארת יעקב על גיטין שלג

שהחזיקו בנחלתן ולא הי' צריך שום מעשה אחר א"כ אמירה זו הוי מעשה וצריך תנאי קודם לה [אך לקמן אבאר שלא הי' כוונת הרמב"ם ז"ל כמו שהבינו הראב"ד והר"ן וה"ה. לדעתו]:

ועוד קשי' לי בעיקר הוכחת הר"ן ז"ל מהך משנה דהא פשיטא דלא קשי' ולא מידי דכבר נתבאר ומוסכם מכל הפוסקים דכל קובע זמן אין צריך למשפטי התנאים כלל וא"כ התם שאמר כתבו ותנו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח א"כ בין אם יבוא בין אם לא יבוא קבע להם זמן הכתיבה אחר יב"ח א"כ אם כתבו תוך יב"ח אינו גט דבזה אין צריך משפטי התנאי כלל שהרי אפי' לא בא בתוך יב"ח וכתבוהו קודם אינו גט, ונהי דאם בא בתוך יב"ח ולא מיחה בפירוש אפשר דאם כתבוהו אחר יב"ח מהני דאף שהתנה אם לא יבא יכתבו בהא תנאי בטל כיון שהקדים המעשה אבל אם כתבו תוך יב"ח פשיטא דאפי' לא בא אינו גט ולאו תנאי הוא רק קביעת זמן והא דנקט אם לא באתי ולא נקט לאחר יב"ח דקמש"ל התם פלוגתא דר"י ורבנן דלא נימא דהכוונה כתבו מעכשיו עיי"ש:

ועוד אפי' בא בתוך יב"ח וכתבוהו אחר יב"ח ג"כ נראה לי שיש לומר דהתנאי קיים ואינו גט אף שאינו כפי משפט התנאי שהרי הראב"ד ז"ל נתן טעם לדעת הפוסקים דמעכשיו לא בעי משפטי התנאי דדוקא באם דתנאי עוקר המעשה על לאחר כך בעינן משפטי התנאי אבל במעכשיו שאין התנאי עוקר המעשה על לאחר כך לא בעי משפטי התנאי, והשתא התם כיון דאפי' לא יבוא אין להם לכתוב רק אחר יב"ח א"כ תנאי זה אינו עוקר המעשה על לאח"כ א"כ לא בעי כלל משפטי התנאי ואם כתבוהו בתוך יב"ח זה אינו תנאי רק קביעת זמן כמו שביארנו:

וכתב עוד הר"ן ז"ל וז"ל אבל יש דעת אחרת לרמב"ם ז"ל במעשה קודם לתנאי כמו שכתבתי בפרק האומר בקידושין בס"ד ע"כ. ודבר זה צריך ביאור כי הרמב"ם פי' שצריך להיות המעשה בפועל אחר התנאי כגון בגט שצריך שיהא נתינת הגט אחר התנאי וכן בקידושין אבל הקדים:

מעשה הקידושין או הגירושין לתנאי אינו כלום אפילו אמר כפי משפט התנאי לגמרי לא מהני, והטור סימן ל"ח תמה עליו ע"ש דנראה דמודה לו בעיקר הדין דאחר המעשה בפועל לא מהני תנאי אפי' תכ"ד ומילתא דפשיטא הוא ולא על זה אמרו תנאי קודם למעשה והב"י השיג עליו דאין זה פשוט כיון שלא חזר בו רק מתנה תנאי ס"ד דמהני קמש"ל דהוי מעשה קודם לתנאי:

ובאמת עדיין דברי הרב ב"י אינן מספיקין כלל דלדברי הרמב"ם תיקשי הך ברייתא דהכא דמפרשה רבא דהוי מעשה קודם לתנאי א"כ מיירי דהתנה עמה אחר נתינת הגט לידה א"כ תיקשי רישא באמר והנייר שלי דאחר נתינה לידה אמר הרי זה גיטיך היאך יוכל לחזור בו לגמרי ולבטל הגט דהא והנייר שלי חזרה גמורה הוא ובודאי ליכא למימר דרישא מיירי שאמר קודם נתינה לידה א"כ לא הוי לי' לחלק בין נייר שלי לעל מנת שתחזירי רק בין קודם נתינה לאחר נתינה ומדמפליג בין על מנת להנייר שלי ש"מ דבהך גוונא גופא דמהני בסיפא לא מהני ברישא וקשה הא הוי חזרה תכ"ד ולא מהני בקידושין וגירושין, ורחוק לומר דדוקא אם בפירוש חוזר בו לא הוי חזרה אבל אם לא חזר רק אמר מה שאינו יש לומר דדרך טעות אמר ומעיקרא ג"כ כך הי' דעתו הא ודאי ליתא דהיאך נסמוך עליו בזה וכל שירצה לחזור תכ"ד יאמר כך ויתבטל הגט תכ"ד לנתינתו ועכ"פ ראוי להסתפק בו שמא חזרה הוא וע"כ דרישא מיירי שאמר קודם נתינה לידה א"כ סיפא נמי ומ"מ מפרשה רבא דמעשה קודם לתנאי, גם קשה קושית הרב בעל לח"מ שם מהא דפריך רבא לאביי והא הוי מעשה קודם לתנאי, בשלמא אי באמירה קאמר שפיר מקשה דהא קתני הרי זה גיטך הרי הקדים המעשה באמירה ואי דהוא שלא בדקדוק א"כ גם בכפילות נימא שלא בדקדוק וכיון דלאביי בדקדוק שנוי' קשי' נמי הך, אבל להרמב"ם דהכוונה מעשה בפועל היכן נזכר בברייתא דהקדים המעשה בפועל שהרי לא הוזכר רק במאמר בלבד לא במעשה עוד הקשה מהך דשמואל והוא קושית הר"ן פרק האומר דפריך ולימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני דהוי מעשה קודם לתנאי ש"מ דבדיבור הוא לא בפועל:

והנה אי משום הא לא אירי' כלל ולא קשי' ולא מידי דע"כ לא בעינן מעשה בפועל רק בצד ההן שזהו עיקר המעשה לא האמירה דבאמירה עדיין לא נעשה מעשה אבל בצד הלאו דהמעשה הוא שלא יהא גט והתנאי אם לא מתי א"כ אמירה זו הוי המעשה לגמרי ששלילת הגט אינו צריך מעשה בפועל כלל הלכך בהא לכ"ע באמירה הוי מעשה קודם לתנאי, וז"ב ולק"מ, אך קושית הלח"מ הנ"ל ומה שהקשינו ודאי קשי':

והראב"ד ז"ל הקשה מתנאי ב"ג וב"ר דמוכח דבאמירה בעינן תנאי קודם למעשה, וגם זה לק"מ דהתם אמירה הוי מעשה שכבר אחזו בנחלתן בעבר הירדן ובאמירה זו נשארו בנחלתן כמבואר להדי' בירושלמי פרק האומר הביאו הר"ן ז"ל:

אמנם בעיקר דברי הרמב"ם ז"ל מה שהבינו לדעתו דלא בעי תנאי קודם רק למעשה בפועל הוא תמוה, דהא בפירוש כתב הרב ז"ל בחלוקה ראשונה דאמר לה אם תתני הרי את מקודשת לי ואם לא תתני וכו' ואח"כ נתן הדינר, והשתא כיון דהמעשה הי' אחר שהשלים התנאי למה הקפיד להקדים אמירת התנאי קודם לאמירת המעשה ודבר ברור הוא דסובר הרב ז"ל דבעינן תנאי קודם למעשה בכל צד הן באמירה הן בפועל ולכך בחלוקה הראשונה זכר שאמר תנאי קודם למעשה וגם הקדים כל התנאי למעשה בפועל. ומה שאמר אח"כ אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי ונתן הדינר והשלים התנאי דמשמע טעמא דנתן הא נתן אח"כ הוי מהני והרי הקדים המעשה באמירה, הא ליתא דכיון שאמר אח"כ אם תתני תהי' מקודשת הוי לי' כמי שאמר מעשה ותנאי ומעשה דמהני כמו לאו והן ולאו, והא דלא קאמר בפשיטות שנתן קודם בלי אמירה כלל דהא לאו מעשה הוא כיון דלולא דבריו אח"כ לא היו קידושין כלל, ועיקר הקידושין מכח אמירה דאח"כ והרי אח"כ הקדים באמירה תנאי למעשה לכך הוצרך לומר שאמר לה הרי את מקודשת לי והוי שפיר מעשה קודם אף דבאמירה הקדים התנאי לא מהני כיון שקדם מעשה בפועל לתנאי וזה ברור ולק"מ:

אלא דאכתי יש לי לדקדק בדברי הרב ז"ל שיש להקשות מדידי' אדידי' דברישא משמע בהדי' דוקא שהקדים התנאי כולו למעשה הוא דמהני הא עשה המעשה בין הן ללאו לא מהני כיון שקדם המעשה ללאו עכ"פ ואולם בסיפא משמע להדי' דוקא שהקדים המעשה להן ולאו הוא דתנאו בטל אבל בהקדים ההן עכ"פ למעשה תנאי קיים דאל"כ הוי לי' למימר אפילו אמר אם תתני לי מאתים זוז תהא מקודשת ונתן לה ואח"כ השלים ואם לא תתני תנאי בטל ומעשה קיים וע"כ דהעיקר לא קפדינן רק על ההן אבל על הלאו שבא לכפל לא קפדינן שיהא קודם למעשה, ונראה לי דלא ברירא לי' להרב ז"ל דבר זה אי בעינן תנאי קודם בכפל ולכך מעיקרא בחלוקה ראשונה שבא לומר הצד דהוי תנאי קיים זכר שהי' המעשה אחר גמר התנאי לגמרי דבהא מהני ודאי, ובחלוקה השנית דתנאי בטל זכר שהקדים המעשה לגמרי דבהא ודאי תנאו בטל וחלוקה זו האמצעית שזכר הן קודם למעשה ולאו אח"כ כיון דלא נתבאר זה בש"ס לא זכרו כלל וכמו כן לפמ"ש דס"ל להרמב"ם דבאמירה ג"כ בעינן תנאי קודם, צ"ל ג"כ דלא ברירא לי' בצד הלאו ומעיקרא בצד שבא לומר דתנאי קיים כתב שזכר ההן והלאו באמירה תנאי קודם למעשה, ובמ"ל שם נסתפק באמירה אי בעינן בכפל תנאי קודם, וספק הזה נסתפק להרמב"ם ג"כ במעשה בפועל כמו שביארנו:

ולענין על מנת אי בעינן משפטי התנאי האריך הר"ן ז"ל להקשות מהך דקי"ל אין תנאי בחליצה והתם על מנת הוא. והנה בראשית דבריו אני תמה מאד על הר"ן ז"ל שהוא ז"ל הכריח קושיתו דר' יוחנן ס"ל דברי הכל על מנת כמעכשיו והתם בחליצה איהו גופי' ס"ל אין תנאי בחליצה בעל מנת שתתני מאתים זוז, ודברים הללו תמוהין מאד דאפי' למ"ד על מנת אינו כמעכשיו פשיטא דקשי' ג"כ דהא חליצה ע"כ מעכשיו הוא שהרי בגט בתנאי אם או בעל מנת לר"י דס"ל לכשתתן בנתקרע הגט ואבד אינו גט אלמא בעינן שיהא הגט קיים בשעה שתתגרש א"כ בחליצה דכל שחולץ עכשיו שוב אין כאן חליצה אח"כ והיאך תהא נחלצת אח"כ וע"כ כל חליצה מעכשיו הוא והוי לי' להקשות בפשיטות דהא כל חליצה עכשיו הוא ולא אח"כ שאי אפשר לחליצה שתחול אחר כך ומ"מ לא מהני בה תנאי לפי שאי אפשר לקיים ע"י שליח:

אמנם עיקר קושיתו אינה קושי' לפע"ד חדא לפי מה שכתבתי לעיל דעיקר טעמא דבעינן שיהא המעשה ע"י שליח כי דבר הנעשה בגופו דוקא ולא יסייענו אחר בקיום המעשה א"כ אי אפשר שיסייענו קיום התנאי לגמר המעשה דבעינן שיתקיים המעשה בגופו של זה דוקא וכל