תפארת יעקב על גיטין שלב

וכן מוכח בקידושין שם דקאמר מאי קסבר אי מתנה על מנת להחזיר לא שמה מתנה תרומה נמי משמע דקידושין ניחא לי' דאינה מקודשת משום דלא שמה מתנה וקשה הא אי לא שמה מתנה הרי סותר המעשה ולמה לא תהא מקודשת הא בטל התנאי וע"כ דרבא בעצמו ס"ד באמת דלית לי' דראב"א וכן מוכח הכא דלא חש לאתקפתא דידי' אף דאיהו גופא אתקיף לאביי כה"ג, ולפי זה יש לומר דמהאי טעמא לא כתבו התוס' כאן רק לראב"א דמודה להך דרבא אבל רבא גופא יש לומר בפשיטות דפליג אפי' סותר המעשה ולכך לא הוכיחו לעיל מדברי רבא דעל מנת כמעכשיו דאל"כ סותר המעשה כמ"ש מהרש"א, ולהנ"ל ניחא דכל מה שכתבו כאן הוא לראב"א לקיים דבריו ודברי רבא להלכה וכן בקידושין שהקשו כן לכך נתכוונו אבל רבא בעצמו לית לי' דראב"א לגמרי כדמשמע מדבריו כאן, ובזה עלו דברי הרא"ש ג"כ כהוגן:

אמנם רב אשי ודאי אית לי' דראב"א רק מחלק בין היכי דסותר התנאי דאל"כ תיקשי לתירוצו כיון דבסיפא הטעם משום דעל מנת הוי כמעכשיו הוי לי' לתנא דברייתא למינקט רישא באם דאינו כמעכשיו אינה מגורשת, וליכא למימר דבאם ע"כ מגורשת לפי שחסרו להו משפטי התנאי ותנאי בטל דהא ע"כ רב אשי מוקי לה שלא חסרו משפטי התנאי דאל"כ למה לי על מנת בסיפא כיון דבלא"ה מגורשת מכח חסרון משפטי התנאי, והשתא הוי לי' למינקט רישא באם וע"כ דאית לי' דראב"א א"כ באם ע"כ מגורשת מכח דתנאי ומעשה בדבר אחד דבהא אי אפשר להמציא מציאות שלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד רק במעכשיו וא"כ מגורשת דאינו סותר המעשה, וז"ב:

ובהכי מיושב לנכון קושית התוס' לעיל בד"ה אלא דלא קאמר רבא מכח על מנת וכרבי ולהנ"ל לק"מ דכיון דרבא לא אסיק אדעתי' תנאי ומעשה בדבר אחד אי אפשר לאוקמא ברייתא מכח על מנת כרבי דא"כ תיקשי לימא רישא באם דע"כ דהיו משפטי התנאי כיון דאינה מגורשת רק מכח על מנת דאי לא הי' למה לי על מנת הא בלא"ה מגורשת א"כ שפיר הוי מצי למיתני רישא באם דכיון דהי' משפטי התנאי תנאי קיים ואינה מגורשת, וליכא למימר מכח תנאי ומעשה בדבר אחד דאכתי לא אסיק אדעתי' הא דהא אתקיף לי' ראב"א בהא משא"כ רב אשי דידע מתנאי ומעשה בדבר אחד מצי לאוקמא שפיר מכח על מנת וכרבי. כנ"ל וז"ב:

והנה הרא"ש והר"ן האריכו מאד בענין זה במשפטי התנאי, ולפי שנראה לפע"ד שדבריהם צ"ע, ראיתי להעתיק היוצא מדבריהם ולכתוב עליהם מה שנראה לי בזה:

והנה ראשית דבריו השיג על הרב בעל העיטור שכתב דע"כ לא פליגי רבנן ארשב"ג רק באיצטלת דהוא דבר חשוב אבל בדבר שאינו חשוב מודו רבנן דלאו דוקא, ועל זה תמה הר"ן דהא הכא קאמר רשב"ג הוא אבל לרבנן אפי' בנייר אמרינן נייר דוקא ולא דמים ע"ש:

ולדעתי לק"מ דטעמו של בעל העיטור כיון דטעמייהו דרבנן דאמרינן לצעורא קא מיכוון וזה לא שייך רק כשמתנה עליה שתתן לו דבר החשוב אצלה דבזה מצערה אבל אי מתנה עליה ליתן לו דבר שאינו חשוב אצלה ודאי לאו לצעורא קא מיכוין דאינה מצערה בזה כלום, וזהו דוקא במתנה עלי' דבר שאינו עוקר הגט לגמרי אבל כאן לס"ד דעל מנת אינו כמעכשיו והחזרת הנייר עוקר הגירושין פשיטא דהנייר חשוב אצלה טפי מאיצטלת ושפיר יש לומר לצעורא קא מיכוין ובאמת לא יהא גט הלכך ליכא לאוקמא רק כרשב"ג כנ"ל:

עוד כתב הר"ן ז"ל וז"ל וא"ת והא תנן בפרקין וכו' והא הכא דמעשה קודם לתנאי ואפ"ה תנאי קיים איכא למימר דמיתני בהדי שליח שאני דכל תנאי מהני בי' לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך גילוי דבריו ומ"מ צריך לומר וכו' שנוי' שלא בדקדוק עכ"ל, וכוונתו דהך ע"כ בדקדוק שנוי' דמדמפליג בין אם לא באתי וכו' או שאמר להיפך ע"ש:

ויש לי להסתפק בדברי הרב ז"ל אי כוונתו דוקא כהך שליחות דהתם שהוא מתנה עם השליח אם כך יעשה השליחות ואם לאו לא יעשה בהא לא בעינן משפטי התנאי דלא שייך לומר בזה תנאי בטל ומעשה קיים שהרי לא נעשה מעשה כלל והשליח אין לו לעשות כלל כל שלא נתקיים התנאי כיון שעל עיקר עשיית המעשה התנה עמו דבלא זה לא יעשה ואינו שליח כלל אבל אם צוה לשליח לעשות מעשה בלי תנאי כלל רק להתנות בעת עשייתו המעשה תנאי כך וכך, שליח זה במקום משלחו עומד ועושה וכל שלא נצטוה לכפול התנאי ועשה המעשה והתנה בלי כפילות דינו כמו אי הי' המשלח בעצמו עושה ומתנה כך דתנאי בטל ומעשה קיים, או דכוונתו דכל שליח אסור לו לשנות מכפי הנראה מדעת משלחו וצריך להתנות באופן שיהא התנאי קיים כיון דעכ"פ ראה דעת משלחו שלא יתקיים המעשה רק על תנאי כך וכך:

וכתבתי זה לפי שראיתי בסדר הגט בשכיב מרע השולח גט יאמר לשליח כפי תקנת שמואל, ולכאורה לפי דעת הר"ן הנ"ל אין צריך לזה כלל דמיתני בהדי שליח שאני והשליח צריך שיעשה כפי רצון המשלח אפילו לא כפל המשלח באמירתו לשליח:

אבל לפי הנ"ל יש לומר דדוקא בהך דכתבו ותנו דהי' הכוונה שלא יכתבו ויתנו רק עד יום פלוני אם לא יבוא א"כ התנה עם השליח על שליחותו שלא יעשה מעשה השליחות כלל רק אם יהא כך אבל בגט שכיב מרע שהוא מצוה ליתנו בכל אופן רק בעת נתינתו יתננו על תנאי כך וכך אז כל שלא כפל התנאי באמירתו לשליח יעשה השליח כמו שאמר לו ויתנה ג"כ בלי כפילות וממילא תנאו בטל:

ומ"מ נראה לי ברור אם צוה לשליח שיתן הגט על תנאי כפי משפט התנאי אף שלא זכרם בלשונו בודאי מהני לכ"ע ואף דאם הוא עצמו נותן הגט ומתנה ואומר שנותן כפי משפט התנאי מסתפק בהגהת מיימוני אי מהני אבל על ידי שליח ליכא ספק כלל דהא השליח הוא שמתנה התנאי בעת נתינה ולא עכשיו נגמר בעת אמירתו לשליח הלכך כל שאמר לו שיתן כפי משפט התנאי אין ספק שצריך לקיים דבריו ליתן כפי המשפט ואם לא נתן כפי המשפט בטל המעשה ששינה שליחותו, וז"ב:

אמנם יהא איך שיהא כוונת הר"ן ז"ל אני תמה מאד חדא דהך תנאי קודם למעשה נלמד מב"ג וב"ר והתם גופא מיתני בהדי שליח הוא שמשה צוה ליהושע וראשי האבות אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו לא יתנו וא"כ לפי דעת הר"ן הנ"ל אין צריך למשפטי התנאים, תדע דמהאי טעמא צריך שיהא אפשר לקיימו על ידי שליח כהך תנאי דמשה שהי' ע"י יהושע שהי' שלוחו כמו שכתב ב"י סי' ל"ח להדי' א"כ תיקשי הא מיתני בהדי שליח אין צריך משפטי התנאי:

הן אמת דבהא אפשר לומר דיהושע לא הי' שליח על המעשה להנחיל הארץ דכבר נחלו ב"ג וב"ר והחזיקו בארץ רק משה צוה אם יעברו יניחו אותם בנחלתם ואם לא יעברו יקחו מהם, א"כ לא נצטוה יהושע לעשות מעשה כלל והכל נגמר ע"י משה בלבד וכיון שבדיבורו של משה נגמר הכל היה צריך משפטי התנאים, ומה שלמדו אפשר לקיימו ע"י שליח היינו שהי' אפשר לקיימו ע"י יהושע אבל באמת נתקיים ע"י משה בלבד ויהושע נצטוה אם יעברו יניח אותם בנחלתם:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה על הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות גירושין שכתב לחלק בין קובע זמן לתנאי אם דבקובע זמן אין הגט מתחיל רק אח"כ כגון הרי זה גיטך ולא תתגרשי אלא אחר שתתני לי מאתים זוז אבל באם הגירושין הם מיד ונגמר בקיום התנאי ולכך אם נשאת בנתים לא תצא ע"ש, והשתא תיקשי הא בהך תנאי דמשה הוי ממש כלאחר דהא אם יעברו ונתתם קאמר א"כ הוי כמו לאחר ולמה בעי משפטי התנאי בשלמא לדידן דס"ל כל תנאי אם אינה מתגרשת כלל רק אח"כ ומ"מ בעינן משפטי התנאי כיון שהתנה דרך תנאי אבל להרמב"ם דס"ל דלכך אם אינו כלאחר דהגירושין הם מיד וא"כ תיקשי מב"ג וב"ר ולהנ"ל ניחא דהתם נמי לאו כלאחר הוא דכבר אחזו בנחלתם ומשה התנה שלא יטלו מהם, וניחא ג"כ שאין הירושלמי שהביא הר"ן פרק האומר סותר גמרא שלנו דהתם אמרו להדי' והקשו והא הך אם כלאחר הוא ותירצו שניה היא שהיתה הארץ בידם ע"ש, משמע דבכל אם הוי כלאחר ולא בעי משפטי התנאי וזה סותר לגמרא דידן כמ"ש הר"ן, ולהנ"ל ניחא דכל תנאי אם כך הוא דמתחיל מיד רק נגמר אח"כ ולאו כלאחר הוא רק דס"ד דירושלמי דהתם לאחר ממש הוא ומשני דהארץ בידם, ומזה ראי' לדעת הרמב"ם דכל תנאי אם הגירושין מיד, וזה ברור:

ובהכי ניחא גם כן מה שהקשה הראב"ד ז"ל על הרמב"ם שכתב בתנאי קודם למעשה היינו המעשה בפועל לא באמירה דהא בהך דמשה הי' באמירה, ולהנ"ל ניחא דשאני אמירה דמשה דבאמירתו נגמר הדבר