תפארת יעקב על גיטין שלא

לא בעינן בדבר אחד:

ויש לי לומר עוד בעיקר כוונת התוס' דודאי לולא דשמענו מקרא דיש משפטי התנאי ולאו כלהו תנאי מהני ואף שהתנה אין צריך שיתקיים התנאי כלל כל שאינו כפי משפט התנאי הלכך ממילא כל מקום שיש סברא שלא יועיל תנאי זה לא מהני מצד הסברא מאחר דמצינו שיש משפטים לתנאי ולא מפיו אנו חיין לקיים כל מה שיאמר, והשתא הך תנאי ומעשה בדבר אחד כיון שיש סברא שלא יועיל כל שלא מצינו תנאי כזה שיועיל לא מהני, ומ"מ מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה דלולא דאמרה תורה משפטי התנאי לא הי' באפשר לחדש שלא לקיים דבריו כפי מה שאמר כיון שהתנה כך רק כמו דלא מהני שאר תנאים שאינו כפי תנאי ב"ג וב"ר כמו כן כל תנאי שאינו כמו תנאי ב"ג וב"ר ויש סברא לבטלו מבטלינן לי', והיינו דקשיא להו במתנה על מה שכתוב בתורה שאין שום סברא דבדבר שבממון יכול למחול וכמו כן אפשר לקיימו ע"י שליח אין שום סברא ומב"ג וב"ר ליכא למילף רק או דבר מוכרח דלא הי' צריך לאמרו או דבר שמסברא אבל הנך דאינן מוכרחין ואינן מסברא מנא לן, וזהו שלא זכרו מעיקרא כשכתבו בשלמא וכו' הך דתנאי ומעשה בדבר אחד לפי שאינו מוכח בהכרח רק מסברא ומ"מ בלי הך דב"ג וב"ר לא הי' אפשר לבטל דבריו מסברא ובתר הכי נמי לא זכרו הך. דאין צריך ללמוד מהכרח רק מסברא רק הנך קשיא דליכא לא סברא ולא הכרח כנ"ל:

ומ"מ בעיקר קושית התוס' נראה לי דמהך דאפשר לקיים ע"י שליח נמי לא קשיא כלל דהא נמי מסברא אמרינן לה והיינו טעמא דכל דבר שאי אפשר לעשותו ע"י שליח והיינו שצריך שיהא בגופו בלבד לא סוייע של אחר כלל כגון חליצה וכדומה א"כ לא מהני תנאי בזה שאי אפשר שיסייע קיום התנאי לקיום המעשה כי המעשה צריך להיות ע"י גופו לא מסויע אחר כלל והרי קיום התנאי של אחר או של מעשה אחרת מסייע לתשלום קיום המעשה וממילא כיון דמבטל המעשה הוי כתנאי הסותר למעשה דלא מהני וכן נמי במתנה על מה שכתוב בתורה נהי דבדבר שבממון מהני מחילה אבל זה שלא בא מתורת מחילה רק מתורת תנאי הרי מתנה הוא לבטל דבר תורה ובודאי יש סברא שלא יועיל כנ"ל:

בא"ד דרוב מצות ע"י שליח. דבריהם תמוהין לכאורה דאפשר לקיימו ע"י שליח היינו המעשה אפשר לקיים כמו שפירש"י פרק המדיר וכן מוכרח התם גבי חליצה דלא אפשר ע"י שליח אבל קיום התנאי יכול להיות ע"י שליח והכא המצות הם התנאי, תדע דבתנאי ב"ג וב"ר ג"כ אי אפשר לקיים התנאי ע"י שליח דפשיטא שהיו צריכין בעצמם לעבור חלוצים ולא לשלוח שליח ומ"מ מהני דהמעשה הי' ע"י שליח דהיינו נתינת הנחלה:

ומה שנראה לי על שני פנים הוא כך דודאי היכא שיש מעשה ותנאי בין אדם לחבירו כגון קידושין ותנאי מעות דלשניהם הוי הקידושין מעשה ונתינת המעות תנאי הלכך בעינן בתנאי קידושין ע"י שליח ולא ביאה לולא דאיתקש הוויות להדדי וכן כל כה"ג אבל הך תנאי ומעשה שבין ה' ובין ישראל לגבי ישראל ודאי עיקר התכלית לעבוד את ה' ולקיים מצותיו רק בתנאי שיהא לנו ממה להתפרנס ולגבי הקב"ה עיקר תכלית הבריאה להטיב לבריותיו רק בתנאי שיקיימו מצותיו הלכך כיון דמצד ישראל הוי קיום המצות מעשה וכיון דרוב מצות ע"י שליח מהני כיון שמצד אחד הם מעשה:

ועוד נראה לי לפי מה שאמרו במדרש גבי אברהם אע"ה דכל מה שטרח בשביל המלאכים בעצמו פרע הקב"ה לבניו בעצמו ומה שעשה ע"י שליח פרע לבניו ע"י שליח, והשתא כך כוונת התוס' דכיון דרוב מצות ע"י שליח פורע הקב"ה ע"י שליח, והשתא הוי המעשה דהיינו ונתתי גשמיכם ע"י שליח, אבל אי לא היו המצות ע"י שליח הי' פורע בעצמו ולא ע"י שליח, ואף שאמרו שאין הקב"ה מוסר מפתח של גשמים כו' כבר כתבו התוס' ריש תענית דהיינו דוקא למסור לעולם, ע"ש:

בא"ד דגרסינן בכל אתר לית לי'. ולא ניחא להו לומר דשפיר גרסינן בכל אתר אית לי' והיינו באיסור, וגיטין וקידושין נמי איסור הוא ולמה בהו לית לי', משום דכבר כתבו פרק שבועות העדות שם דקידושין נמי ממון הוא ע"ש:

בא"ד ואמאי הא לא כפלי' לתנאה. ולדעתי לק"מ דהא טעמא דר"מ דבעי כפול דלית לי' מכלל לאו אתה שומע הן, והשתא תינח מה שבא במכלל לית לי' אבל התם דקאמר בפירוש אי קיימת דידך אנא הרי פירש דאי לא ימות לא יהא גט וא"כ אי לא ימות פשיטא דאפי' לר"מ לא יהא גט, ועיין מה שאכתוב לקמן בתקנת שמואל בגט שכיב מרע בזה:

בד"ה אלא אמר רבא וכו' היכי יצא. הקשה מהרש"א דהוי להו להקשות להיפך לא החזירו אמאי לא יצא הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד וע"כ דעל מנת כמעכשיו ואינו סותר המעשה, ולא ידענא מאי קאמר דהא בקידושין תירצו בזה ב' תירוצים. חדא דלית לן הא דר"א ב"א כלל ועוד לחלק בין תנאי סותר למעשה, ושם כתבו לפי מה שהוכיחו כבר כאן דעל מנת כמעכשיו דאל"כ החזירו אמאי יצא, ומ"מ קשיא להו דהוי בדבר אחד, ותירצו או דלית לן דראב"א או דאינו סותר וא"כ היאך יכריחו כאן דעל מנת כמעכשיו מלא החזירו מכח תנאי ומעשה בדבר אחד, ואדרבא משמע בהך סוגי' דהכא דרבא לית לי' דראב"א דאל"כ תיקשי לי' על פירושו כמו שהקשה על אביי, וכן כתבו התוס' לעיל דף כ"ב להדי' דרבא לית לי' דראב"א, ועמ"ש לקמן עוד ראיות ברורות לזה, ולא כתבו התוס' לחלק רק לקיים דברי ראב"א ודברי רבא באתרוג שניהם להלכה אבל רבא בעצמו בודאי חולק וכאן דאזלי בשיטת רבא בעצמו הוצרכו להכריח מהך דהחזירו יצא, תדע דכאן נמי ע"כ הכי ס"ל דאל"כ מאי קשיא להו החזירו אמאי יצא הא שפיר יצא כיון דעל מנת אינו כמעכשיו הרי סותר המעשה וע"כ דרבא ודאי לית לי' דראב"א, ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה דתנאי בזה, ושם כתבתי ליישב עיקר קושי' התוס' בפשיטות:

ועוד נראה לי דאפי' למ"ד דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל ומעשה קיים היינו בלא החזיר כלל אבל בהחזירו בקידושין ובאתרוג בודאי לא יצא דכיון דקיבל על סמך קיום התנאי הרי לא רצה לזכות בו רק כפי התנאי שהרי החזיר לו לקיים התנאי א"כ לא יצא כלל דכפי התנאי לא יזכה רק לכשיחזיר ואז אינו בידו א"כ שפיר קשיא להו מהך דהחזירו יצא לכ"ע ולק"מ:

ומ"מ בגט וכה"ג דאין הזוכה זוכה כלל רק נותן לו בע"כ א"כ כשהתנאי ומעשה בדבר אחד אפילו החזירה מגורשת דמ"מ מה בכך דהא לא רצתה לזכות היא מתגרשת בלי רצונה כלל רק באתרוג ומתנה בודאי כל שהחזיר לא יצא כנ"ל:

בא"ד ומיהו אין משם ראי' דלא מצי למימר איפכא וכו' דבריהם תמוהין מאד כמעט אי אפשר להולמם גם דברי מהרש"א אינם ברורים בזה כלל למעיין בלשון התוס':

אבל הנראה בזה דודאי אביי דהתם ביקש לומר אופן דהכל מודים דהוי גט והכל מודים דאינו גט ובמה דפליגי א"כ יש לומר דאליבא דרבי קאמר דהכל מודים דהוי גט אבל לרבנן דרבי באמת אינו כן ואיהו גופא כרבנן ואי קשיא למה לי' לומר בעל מנת לרבי לימא במעכשיו ממש ורבנן, דהא ליתא דאיהו לא ביקש לומר רק דבר התלוי בזמנו של שטר אבל מעכשיו אינו תלוי בזמנו של שטר כלל אבל על מנת יש לומר דלכך הוי כמעכשיו מכח זמנו של שטר ודוקא באם דהוי כפי' לאחר לא מהני זמנו של שטר משא"כ בעל מנת ואי קשיא דהוי לי' לאביי לומר אופן דאינו גט דהכל מודים אליבא דרבנן בעל מנת דלדידהו אינו כמעכשיו ואליבא דרבי הכל מודים דהוי גט, ואהא כתבו דאין הכל מודים אפי' לרבנן דאפי' באם פליגי דזמנו של שטר מוכיח כ"ש בעל מנת כנ"ל:

ע"ב בתוס' בד"ה דתנאי ומעשה וכו' פי' שהתנאי סותר המעשה וכו' אבל הילך אתרוג זה וכו'. אבל הרא"ש פרק יש נוחלין כתב בפשיטות דרבא לית לי' תנאי ומעשה בדבר אחד, ולפי זה כיון דקי"ל כרבא לא בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד וזהו היפך דבריו כאן שכתב בפשיטות לקמן דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד, וכבר תמה על זה הב"ש סי' ל"ח ע"ש:

. אבל באמת לק"מ דשם פרק יש נוחלין קאמר דקמש"ל רבא מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה והשתא תיקשי הא אפי' אי אינה מתנה ג"כ יצא דהוי תנאי סותר למעשה אפילו במעכשיו דס"ס ע"י התנאי אינו יוצא בו ולא קנה והוי ממש כמו באם ומזה דייק הרא"ש דרבא לית לי' דראב"א דאפילו היכי שסותר המעשה לא בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד אבל אנן ודאי כראב"א ס"ל וכרבא נמי קי"ל כיון דבאמת מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אין התנאי סותר המעשה: