תפארת יעקב על גיטין של

דייק דרבא מיירי בקובע זמן ואי נתנה בע"כ ועבר הזמן אינה מגורשת דאי אפשר עוד לקיים התנאי, ונתינה דבע"כ דמעיקרא לא מהני, וכך מפרש בהך דמחולין לך דכיון דנקט אינה מגורשת מיירי ע"כ שאי אפשר עוד לקיים התנאי עכשיו וע"כ בקובע זמן, והשתא שפיר כתב דאי נתנה בתוך זמן ע"כ הרי זה גט פסול שלא תנשא לכתחילה עד שתתן מדעתו, אבל אי נשאת כל כמה שיכולה ליתן מדעתו אין מוציאין אותה ממנו דהא יכולה לקיים עוד התנאי ואדרבא כיון שהי' כופין במקום דמן הדין עליו לקבל כמו שכתבו התוס' כ"ש דאי נשאת דהיו כופין לקבל בע"כ שלא יתבטל הגט ובניה ממזרים, אבל אי עבר הזמן ואי אפשר לקיים עוד אינה מגורשת דלא הוי נתינה כדמשמע פשטא דלישנא מעיקרא נתנה לו בתוך ל' מדעתו מגורשת משמע דבע"כ לא , והכוונה הרי זה גט פסול שלא תנשא עד שתתן מדעתו אבל אי נשאת אין מוציאין, אבל בעבר הזמן שפיר יש לומר דס"ל דאינה מגורשת כלל או ספק מכח תרי לישנא דרבא, כנ"ל:

בגמרא הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי וכו'. דע שיש להעיר בכל תנאי בגיטין אי צריך להתנות קודם נתינה לידה דאי אחר נתינה כל שאמר הרי זה גיטך מגורשת דלא מהני תכ"ד בגיטין או דנימא דתנאי לאו חזרה הוא כלל, ולכאורה יש לדון דחזרה הוא דאל"כ יועיל אפי' אחר כדי דיבור, ופשיטא דאי יאמר הרי זה גיטך ואח"כ לאחר כדי דיבור יאמר תנאי ודאי לא מהני, אבל באמת הא ליתא דודאי מועיל תנאי תכ"ד דכל תנאי פירושא הוא דקא מפרש רק לאחר כדי דיבור אמרינן דחזר בו וכבר ביקש ליתן בלי תנאי וחזר בו לומר תנאי ואפי' תוך כדי דיבור לא הי' מועיל באמת רק תכ"ד אמרינן דלאו חזרה הוא כלל רק מעיקרא כשאמר הרי זה גיטך כך הי' דעתו ליתן על תנאי, ודוקא כשחוזר ממש לא מהני אפי' תכ"ד בגיטין אבל תנאי אמרינן תכ"ד דלא חזר בו כלל רק אחר כדי דיבור חזינן דחזרה היא, ולפי זה יש להסתפק כשאומר הרי זה גיטך והנייר שלי כיון דבדיבורו והנייר שלי מבטל הגט לגמרי א"כ לא מהני אפי' תכ"ד רק שיאמר כך קודם שנתן לידה אבל אחר שנתן בידה ואמר הרי זה גיטך כבר נתגרשה והיאך יחזור בו תכ"ד שלא תתגרש, אלא דקשי' לפי זה דרישא מיירי דוקא קודם נתינה לידה וסיפא אפי' אחר נתינה כיון דלא עקר הגירושין רק מתנה תנאי, לפיכך נראה לי דהא דלא מהני תכ"ד היינו דוקא מהן ללאו ממש, אבל כה"ג אף דלפי הדין אינו גט כיון שלא חזר בו מהן ללאו מהני תכ"ד אפי' ברישא כנ"ל:

שם הא מני רשב"ג הוא. תמוה לי הא כתב הרא"ש לעיל דהיכא דמדעתו קיבל האיצטלת מודו רבנן דאף דלא מהני מחולין לך היינו לגמרי אבל על גוף האיצטלת יכול למחול, והשתא הכא שפיר מצי אתיא כרבנן ג"כ ומדעתו ועוד דע"כ מדעתו מיירי הכא דאי על כרחו כיון דהשתא סבירא לן דעל מנת אינו כמכעכשיו א"כ אי אינו רוצה הרי יכול לבטל הגט לגמרי והיאך תתן לו בע"כ וכן אמר בהדי' אפשר דמפייסא לי' בדמי ולהרא"ש הנ"ל לרשב"ג אפי' ע"כ מהני, ועל כרחך דהכא לא שייך ע"כ כיון דס"ד השתא דעל מנת אינו כמעכשיו [ועוד לפי מה שכתבתי לעיל דלכך מהני נתינה בע"כ לרשב"ג דהוי עכבה שאינה הימנה כיון דליתא לאיצטלת אבל הכא לא שייך זה וע"כ מדעתו]:

ונראה לי דע"כ לא ס"ל להרא"ש דמדעתו מהני לרבנן מתורת מחולין לך היינו דוקא באיצטלת דבזה יכול לומר שפיר הריני כאלו התקבלתי כיון דאי היתה נותנת לו האיצטלת היתה מגורשת מהני דבר אחר במקום איצטלת אבל הכא כיון דנייר גופא לא מהני שתחזור לו היאך יועיל דמים לרבנן שיאמר הריני כאלו התקבלתי הנייר דהא בקבלת הנייר אינה מגורשת והיאך תתגרש בדבר אחר כאלו קיבל הנייר, והיינו דקאמר לרשב"ג ה"מ היכא דאיתא בעיני', ולכאורה מה נפקא מינה אבד או שאינה יכולה ליתן לו מטעם אחר שלא תתגרש, ולהנ"ל ניחא דודאי מתורת מחילה כאלו התקבלתי לא שייך הכא רק לרשב"ג דכך הי' דעתו מתחילה איצטלת לאו דוקא ואפילו דמים אבל הכא לא שייך שיאמר דנייר כלל כלל לא רק דבר אחר והתם נמי אי לא היתה מתגרשת באיצטלית לא הוי ס"ל לרשב"ג דאיצטלת כלל כלל לא רק דמים נתכוין, ועיין מה שאכתוב לקמן ע"ב בתוס' בד"ה כלל עוד בזה:

ודע שיש לדקדק מה קשיא להו רישא לסיפא מ"ש מכל תנאי שאי אפשר לקיימו דאמרינן להפליגה בדברים נתכוין, והיינו כיון דנתן לה גט ואמר הרי זה גיטך בודאי רצה שתתגרש וא"כ כל שאמר דבר שאי אפשר להפליג בדברים אמר ואף כאן כיון שאי אפשר שתחזיר הנייר ותתגרש הוי כמפליג בדברים, וצ"ל דדוקא בדבר הנראה לכל שאי אפשר הוי כמפליג בדברים אבל כה"ג דהכא לאו כ"ע דיני גמירי והוא חשב שלא יתבטלו הגירושין ע"י קיום התנאי כנ"ל:

שם מתקיף לה רבא וכו' עד סוף הסוגיא. באמת שסוגיא זו צריכה ביאור דמאי אקשי לי' רבא לאביי ומה הועיל הוא בתירוץ שלו הא כלהו טעמי איתניהו הכא, ונהי דלרבא יש לומר דהקושי' היתה היאך אפשר דברייתא ר"מ וקמש"ל דבעינן כפול הא אפי' לא בעי כפול ג"כ הוי גט דבעינן תנאי קודם למעשה וממילא לא שמענו דבעי כפול לכך משני הוא באמת דברייתא ככ"ע וקמש"ל דבעינן תנאי קודם למעשה אבל כפול לא בעינן לרבנן וקמש"ל הא גופא דכה"ג אפי' לרבנן לא הוי גט וכן נראה מפירש"י, אבל קושית ר"א ב"א אינו מובן כלל גם מה הועיל בתירוצו:

ונראה לי דקושית ר"א ב"א ג"כ על דרך זה דהיאך אפשר דקמש"ל כפול ותנאי קודם למעשה דהא תרווייהו לא שמענו דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, ואהא קאמר דעיקר קמש"ל דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל הנך כלהו מיירי דהוי כפי משפטי התנאי דסתמא קתני אפי' הי' משפטי התנאי כמו כל הני דמתני' דלא הוזכר משפטי התנאי אבל תנאי ומעשה בדבר אחד ע"כ הוי דכל שהתנה בהחזרת הנייר שוב לא משכחת שיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דלא ס"ד על מנת כמעכשיו:

ולפי זה מוכח ע"כ דלרב אשי דמשני על מנת כמעכשיו ע"כ ס"ל דבהא לא בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד דאפילו תימא דבעל מנת ג"כ בעינן משפטי התנאי אבל תנאי ומעשה בדבר אחד ע"כ לא בעינן לכ"ע דא"כ תיקשי מאי חידש רב אשי הא בלא"ה הוי גט מכח משפטי התנאי ואפי' על מנת אינו כמעכשיו וע"כ דלשיטה זו רב אשי מוקי ברייתא דהיו משפטי התנאי ומ"מ מגורשת מכח מעכשיו, ומעתה תינח בכפול ותנאי קודם למעשה אבל בדבר אחד ע"כ הוי א"כ למה לי מעכשיו בלא"ה הוי גט דחסר משפט תנאי זה עכ"פ וע"כ דלכ"ע משפט תנאי זה לא בעינן בעל מנת כיון שאינו סותר וזהו דלא כב"ש א"הע סימן קמ"ג שכתב דלמ"ד תנאי ומעשה בדבר אחד אפילו אינו סותר לא מהני אין צריך שתקיים התנאי כי בלא"ה התנאי בטל והא ליתא דלשיטה זו ע"כ בעל מנת לא בעינן משפטי התנאי כמו שביארנו ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה דתנאי עוד בזה:

בתוס' בד"ה לאפוקי, פי' בקונטרס וכו' וקשה כו' ונבר כתבתי בגמרא דדברי רש"י מוכרחים בזה דאי דהנך משפטי התנאי דוקא לר"מ מאי מקשה לי' רבא לאביי ומה הועיל בתירוצו דס"ס כלהו איתניהו הכא ומה נ"מ תירוץ אביי או שלו ויקשה עליו להיפך טעמא דמעשה קודם הא אי תנאי קודם לא הוי גט והא בעינן כפול כיון דהכל לר"מ וע"כ דלרבא אתי שפיר דברייתא כרבנן, ולכך לא מצינו להקשות לרבא להיפך דלא בעינן כפול לרבנן, ומה שהקשו מפרק הפועלים אינה קושיא כלל לפע"ד דודאי גם כפילות התנאי נהי דר"מ הוא שחידש דבר זה כל כמה דלא הוי מצינו בפי' דפליגי רבנן עלי' לא הוי אמרינן דפליגי רק בכפילות מצינו בפי' דפליג ר"ח בקידושין עלי' וטעמא דס"ד אפי' בארץ ישראל לא ינחלו ע"ש אבל כלהו משפטי התנאי נהי דר"מ הוא דחדית לן כיון דלא מצינו דפליגי רבנן עלי' ממילא מודו לי' בהא, והיינו דלא מצינו לאוקמא משנה דהפועלים כר"י משום דקתני בה כל תנאי שיש מעשה בתחילתו ולא מצינו לשום תנא שיאמר דבר זה רק ר"מ ואיהו דחדית לה כמו ששנינו בשם ר"מ א"כ אי מתניתין ר"י הוא הרי גם ר"י אמרה כמו ר"מ ולמה נקטה הברייתא דבר זה רק בשם ר"מ ש"מ דלא אמרה רק ר"מ א"כ כיון דסתמא נקטה מתניתין ש"מ ר"מ הוא, כנ"ל:

בא"ד וא"ת בשלמא תנאי כפול וכו' היכא ילפינן. כתב מהרש"ל דלכך לא זכרו התוס' תנאי ומעשה בדבר אחד דזה מסברא ידעינן דסותר למעשה, ומהרש"א כתב דהוא דחוק רק דבאמת על מנת כמעכשיו, ודבריו תמוהין דעכ"פ באם דלכ"ע אינו כמעכשיו למה בעינן תנאי ומעשה בדבר אחד, ובגמרא מוכח להדיא דאפילו באם מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה דהא לס"ד אינו כמעכשיו וקאמר מכדי כל תנאי מהיכי גמרינן וכו' וע"כ משום דלסי' נקטה אבל מסברא הוא דסותר המעשה ובעל מנת לפי המסקנא דאינו סותר באמת