תפארת יעקב על גיטין שכח

הוצרך לומר דקמש"ל דלא נימא ליזרוזי אמר הכי

שם חסורי מחסרא והכי קתני וכו' איצטליתא דוקא קאמר לה. יש לתמוה לר"י דס"ל לעיל לכשתתן ולכי יהבה הוא דמתגרשת א"כ היכי דמי אי דאינו רוצה רק איצטליתו הרי בידו לבטל הגט לגמרי ואפי' תתן לו איצטליתו ולא ירצה לא מהני ואי דהוא רוצה לקבל א"כ כיון דלדידי' ע"כ הגט קיים דאי נקרע אינה מגורשת כדאמרינן לעיל א"כ כיון שרוצה תתגרש, בשלמא לר"ה לא קשיא דמיירי בנקרע הגט ועוד לדידי' כיון דכבר נתגרשה מעכשיו אי תקיים התנאי לא גרע מהרי את מותרת חוץ מפלוני דהואיל דקנאתו ליפסל לכהונה צריך לחזור וליטלו הימנה וליתן לה אבל לר"י דלא נתן לה הגט שתתגרש רק אחר קיום התנאי פשיטא שאין צריך ליטלו הימנה ואדרבא נראה לי דאפי' הא גיטך אינו צריך ואפילו רשב"א דפליג לקמן גבי כנסי שט"ח הכא מודה דהתם לא היתה הנתינה לגירושין אבל הכא כיון דנתן לה לגירושין שתתגרש אחר שתתן א"כ כל שמוחל התנאי ממילא מתגרשת בנתינה קמייתא ומה שהיא מתרצה עכשיו בגירושין סגי לכ"ע דאפילו היתה מקיימת התנאי ממש לא היתה מגורשת רק עכשיו לא מעיקרא א"כ מה נפקא מינה אי נתרצה עכשיו שתתגרש בלי קיום התנאי שלא יועיל. וראיתי להרשב"א ז"ל שהקשה בפשיטות אהך דאיצטלתא דוקא במה נפשך אי אינו רוצה תפשוט נתינ' בע"כ דהוי נתינה ואי רוצה תפשוט מחולין לך דלא מהני ותירץ דהך מחולין לך לבטל התנאי בא והכא לא קאמר מחולין רק לקיים התנאי ובדמים אינו מתקיים, ואין זה נכון דמשמע בגמרא להדיא דמחולין לך הוי כמו התקבלתי ש"מ דבכך מקיים הוא התנאי, ועוד הקשה יהא גט עכשיו ע"ש שהאריך, ולק"מ דמיירי בנקרע ונאבד הגט או שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דלא מהני מה שתתגרש מעכשיו שתהא מקודשת למפרע אבל לר"י ודאי קשיא. ובהא נראה דאפי' הא גיטך לא בעינן רק גילוי דעת שהוא רוצה בגירושין סגי כמו שבארנו ומזה נראה לי ראי' ג"כ לדברי הרמב"ם דבתנאי אם ג"כ כל שנתקיים התנאי והגט קיים מתחילין הגירושין למפרע ונגמרו בקיום התנאי או כשיטת התוס' דלר"י גם כן ספק אי על מנת כמעכשיו כנ"ל

שם תבעי לרבנן תבעי לרשב"ג וכו' דלא אחלה גבה. יש לדקדק כיון דס"ל דהך מחולין ומחולין דאיצטלת חדא מילתא הוא א"כ הוי לי' למיבעי בהך דאיצטלת גופא לרבנן אי דוקא בלא מחל אבל במוחל מהני או דלמא אפילו מחל, ועוד דהוי לי' לומר או דלמא אפילו אחלה פליגי כדרך הש"ס בכל מקום דמפרש צד הב' ג"כ, ומזה הי' נראה לכאו' ראי' להרא"ש דגבי איצטלת לכ"ע מהני מחילה, והיינו דקאמר ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דלא אחלה אבל באחלה מודי והכא נמי הא אמר מחולין לך. וצד השני הוא מה שמחלק הרא"ש שיש חילוק בין מוחל הכל למוחל איצטלת בעד דמים ולא הוצרך להזכירו דזהו מה שזכר לרשב"ג

אמנם יש לתמוה על הרא"ש דאי הך דאיצטלת שלא מדעתו א"כ מוכח דאי היתה נותנת לו האיצטלת בעצמו שלא מדעתו לכ"ע היתה מגורשת א"כ מוכח דנתינה בע"כ הוי נתינה לכ"ע

מיהו יש לומר לפי מה שהקשו התוס' למה נתינה בע"כ לא הוי נתינה הא הוי עכבה שאינה ממנה והלכה כרשב"ג במשנתינו, ולי אין זו קושיא כלל דאכתי יכולה לקיים התנאי אח"כ דאטו בעכבה שאינה ממנה כבר קיימה התנאי רק שאינה צריכה לקיימו וזהו במת הבן ואב שכבר נתבטל והואיל ולא הי' ממנה מגורשת אבל במאתים זוז הרי יש לה זמן ליתן כל אימת שתרצה ואכתי חל עלי' קיום התנאי כיון דאכתי לא נתנה דבע"כ לא הוי נתינה, ולפי זה באיצטלת דהכא אי היתה נותנת לו האיצטלת אפילו ע"כ הרי אין העכבה ממנה וכל אימת שיתרצה תהא מגורשת ואי לא יתרצה לעולם הרי אין העכבה ממנה אבל דמים לא הוי כלל קיום התנאי והוי העכבה ממנה ולרשב"ג דמים נמי הוי קיום התנאי ואפי' אי נימא דרבנן דהכא יסברו דעכבה שאינה ממנה לא מהני כרבנן דלקמן, מ"מ נראה לי דהיינו דוקא בעכבה שאינה ממנו ג"כ אבל בעכבה ממנו ולא ממנה בהא אפשר דכולי עלמא מודו כנ"ל

אך בעיקר פי' הסוגיא נראה לי בדרך אחר, דודאי הך דאיצטלת ג"כ מדעתו מיירי והא דקאמר ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דלא אחלה כך הכוונה דכל כמה דהי' האיצטלת קיים לא מחל לה רק עכשיו שאבד מרוצה בדמים ולא שייך לומר התקבלתי רק בדבר שיש במציאות לקבל יכול לומר התקבלתי אבל כיון שנאבד ואיננו כבר בטל התנאי ובטל הגט ולא שייך שיאמר התקבלתי אח"כ כמו לעיל לאחר ל' דודאי לכ"ע אינו יכול לומר מחולים לך דכיון שאי אפשר לה לקיים התנאי כלל לא שייך התקבלתי רק במקום דאפשר לה לקיים וליתן שייך שיאמר התקבלתי כאלו נתנה, ולפי זה כך הדין דאי איצטלת קיים יכול למחול אבל אי לא מחל רק כשאבד רוצה בדמים לא שייך התקבלתי

שם א"ל אינה מגורשת. לא נתבאר לי לשון זה, דהא במשנה אמרו הרי זו מגורשת ותתן הרי דקודם קיום התנאי קראה מגורשת, והשתא בשביל דלא מהני מחולין לך קראה אינה מגורשת הא אכתי מגורשת הוא רק שתתן, ואפשר לומר דהך מחולים לך הכוונה אותן מעות שתתני לי לקיום התנאי מחולים לך א"כ כל מה שתתן לו לקיים התנאי כבר הם שלה ואינם שלו א"כ לא קיימה התנאי כלל וא"כ הוי נמי שמת הבעל ואינה מגורשת וצ"ע ועמ"ש בתוס' בד"ה מכלל

שם הכי השתא התם לצעורא כו', הרשב"א ז"ל דיקדק מכאן דאפי' לרשב"ג אמרינן לצעורא דלכ"ע פשוט לו דאינה מגורשת והקשה על זה מהך דהנקה לקמן דלרשב"ג לא אמרינן לצעורא, וע"ש מה שדחק ליישב דלרשב"ג עיקר להרוחה ולצעורא ג"כ ולרבנן רק לצעורא, ומלבד הדוחק צ"ע כמו דלרשב"ג כיון דלהרוחה עיקר אמרינן יב"ח להחמיר כ"ש דאין להוכיח מרבנן דמחמרי דלית להו הרוחה כלל דלמא משום דלצעורא מחמרי אבל הרוחה ג"כ ס"ל

אבל עיקר קושית הרשב"א ז"ל לק"מ לפע"ד, דודאי לרשב"ג ג"כ אינה מגורשת, אבל טעמו כמו שאמרו לעיל דדוקא באיצטלת דמפייסא לי' בדמי אבל לגמרי לא דס"ל דאינו יכול לומר התקבלתי כדס"ל לר"מ גבי נדר דאסור עד שיתן רק דרבנן אדרבנן קשיא לי' דאינהו אמרי גבי נדר דיכול לומר התקבלתי ולמה מחולין לך לא מהני והוצרך לחלק דהתם להרוחה הכא לצעורא אבל רשב"ג דס"ל באיצטלת תתן דמים לית לי' לצעורא והתקבלתי נמי לית לי' כר"מ רק תליא דדמים מהני דלא נתכוין דוקא איצטלת אבל לגמרי לא דלא מהני התקבלתי כנ"ל

שם לסוף אתא מיטרא. פירש"י בזמן השקאה רביעית, טעמו דאי אתא בשני או בשלישי דאריס דעלמא לא הי' משקה רק ב' א"כ ס"ס הוסיף הוא השקאה אחת על אריס דעלמא אבל בהשקאה רביעית לא הוסיף כלום על אריס דעלמא. אך קצת צ"ע דנראה דהתנה עמו לפי ערך העבודה דאריס דעלמא משקין תלת נוטלין רביע והוא ישקה ד' ויקבל שליש דלכל השקאה חלק מי"ב, והשתא בשלמא אי השקאה לאו דוקא הוי שפיר אותו ערך אבל אי השקאה הד' דוקא ואותן ג' לאו דוקא א"כ בשאר אריסין כשיבוא מטר יקבלו רביע בעד שני השקאות או אחת והוא על כרחו צריך להשקות אותה השקאה אשר בעבורה מקבל חלק אחד מי"ב יותר

שם לימא ר"י דאמר כרבנן. לא נתבאר מה ענין זה להך פלוגתא דרבנן ורשב"ג, ונראה לי דס"ד דעיקר הכוונה בהך דאיצטלת דרבנן ס"ל כיון שאמר איצטלת דוקא קאמר ורשב"ג ס"ל דהכוונה אחריות איצטלת שיהא כאלו חייבת לו איצטלת וא"כ ממילא כמו אחר שהי' חייב מחזיר דמים ה"ה היא באבד מחזרת דמים ואף כאן כך הכוונה ר"י ס"ל כיון דאמר את דלי ארבעה דוקא הוא ורבה ס"ל דהוא ביקש ממנו שיקבל עליו אחריות של ד' השקאות כמו באריס דעלמא, וכן בהך דלעיל אחריות של איצטלת כמו באחר אי היה חייב לו איצטלת, כנ"ל ועיין מה שאכתוב בתוס' בד"ה רבה

שם שיהא חולש מעותיו ללשכה. פירש"י זורק מלשון חולש על גוים מטיל גורל, ודבר זה אצלי מן התימה שיאמר התנא בלשון זר ומי סני לי' לומר מניח מעותיו בלשכה או זורק ללשכה ועוד דחולש הוא לשון גורל ולא לשון זריקה, ולולא פירושו הי' נראה לי דאף שתיקן הלל תקנה שלא יוחלט הבית, , אבל ודאי כל זמן שלא קיבל הלוקח המעות אחריות המעות על המוכר כיון שלא זכה בהם הלוקח בפרט שלא בפניו, ועוד דפעמים שלא יטמין רק ילך לאיזה סיבה לתומו א"כ מה לו ללוקח במה שהטיל מעותיו ללשכה ולא היתה תקנת הלל רק להציל המוכר שלא יוחלט הבית, והיינו דקאמר חולש מעותיו ללשכה דמחליש מעותיו כי לא נפטר עדיין מן הלוקח וגם גיזבר הממונה על הלשכה אינו רוצה לקבל אחריות והוציא מעותיו מרשותו ואחריותו עליהן אבל אי הי' נותן ללוקח בעצמו