תפארת יעקב על גיטין שכז

יכולה לקרוע שטר הקדושין וא"כ לא צריכה לתבוע דהוא תובע עצמו דחושש שתקרע השטר ובוודאי אי אפשר לומר דרק בקידושי כסף ס"ל לר"י לכשיתן ולא בשטר וכמו כן להיפך אי לא נדע רק נקרע ולא פשטה אכתי יקשה מה בכך דכסיפה למיתבעי' מ"מ בקידושי כסף לא תועיל כלום במה שלא תתקדש רק אח"כ דמה יש לה לעשות כיון דפשטה לא מהני ונתאכלו ודאי לא מהני אפי' בתנאי אם א"כ אין הפרש אי תתקדש תיכף או אח"כ דס"ס לא ימהר ליתן לה דכל אימת שיתן תהא מקודשת וע"כ משום דנקרע מועיל לר"י וגם פשטה מועיל לר"י, והשתא כיון דהכל תלוי בהנך תרתי שפיר קאמר הני תרי נפקותא, רק שיש להקשות דהוי לי' לומר נמי פשטה דאף דלר"י הוי ספק מ"מ איכא נמי נפקותא בין ספק לודאי וכמו כן אי הוי אמר ג"כ פשטה שפיר הוי מצי לומר אח"כ נקרע בלבד כיון דכבר ידענו פשטה ג"כ מגירושין, רק בהא יש לומר דהוי מצי לומר ולא אמר דאטו כי רוכלא ליחשיב וליזיל וכל זה אי בנתאכלו לכ"ע לא מהני אבל אי נתאכלו ג"כ לר"י מהני יש להקשות דהוי מצי לומר תרווייהו בנקרע גרידא ואי קשיא קידושי כסף בהא נמי מהני נתאכלו, והשתא לא שייך לתרץ דהוי מצי למימר ולא אמר דלמה לו לשנות הנפוקותא כיון דמצי לומר בקידושין הך גופא דבגירושין:

והשתא שיעור דברי התוס' דמעיקרא הוי מצי לומר ג"כ בפשטה רק לא אמר רק חד נ"מ ובתר הכי ג"כ הוי מצי לומר בנקרע כהך דמעיקרא רק כיון דסגי לי' לעיל בחדא נפקותא הוצרך לומר בתר הכי פשטה דע"כ צריך לידע תרווייהו אבל לא מצי למימר בנתאכלו דאי הוי מצי לומר הוי קשה באופן אחר דלמא תרווייהו בנקרע ובהא לא שייך הוי מצי למימר, כנ"ל:

והשתא בקידושין קשי' להו דלימא תרווייהו בפשטה שפיר כתבו דהוי ספק ולמה לו למינקט נ"מ בספק או ודאי וניחא טפי נפקותא דנקרע וממילא הוצרך לומר למטה פשטה אבל כאן כתבו דהוי מצי לומר הא נמי בפשטה ג"כ כתבו דהוי מצי למימר דודאי נפקותא איכא גם בהא בספק או ודאי, ודוק היטב כי דברי התוס' מדוקדקין מאד וניחא הכל:

ע"ב בתוס' בד"ה אדמיפלגי, תימא וכו' ועוד וכו'. ולדעתי נראה לפרש סוגיא זו בפשיטות לפי מה שהוכחתי לעיל דף ע"ב במשנה זה גיטך אם מתי דע"כ לא פליגי רק במהיום ולאחר מיתה אבל במעכשיו ולאחר מיתה לכ"ע תנאה הוי כדעת הרמ"ה סימן קמ"ה וכן מוכח באמת במשנה שם דכיון דקתני מעיקרא מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי והדר בספיקא לא קאמר רק מהיום ש"מ דבמעכשיו ליכא ספיקא, והא דקתני מעיקרא מעכשיו אם מתי היינו להורות דמהיום כמעכשיו וכן מוכח בגמרא שם כמו שהארכתי שם, והשתא הכא הכוונה כיון דחזינן לר"י דס"ל על מנת כמעכשיו ומהיום הוי ספק ש"מ דמהיום גרע מעל מנת דהא במעכשיו ליכא ספיקא ועל מנת כמעכשיו ובמהיום יש ספק, והשתא לר"י דס"ל על מנת בעלמא אינו כמעכשיו הוי להו ליפלוגי בעל מנת שאמות דודאי ליכא למימר דלדידי' לרבנן לא הוי גט כלל כיון דבמהיום הוי ספק לרבנן כ"ש בעל מנת דחזינן לר' יוחנן על מנת עדיף דהוי כמעכשיו ודאי ובמהיום ספק לרבנן וע"כ דה"מ דעל מנת אינו כמעכשיו בעלמא היכי דהוי גט אח"כ ג"כ אבל במיתה דאי אינו כמעכשיו אין גט אחר מיתה ספיקא הוי עכ"פ דאדם יודע שאין גט אחר מיתה ותנאה הוי כדאמרינן פרק האומר בקידושין וכמו כן ליכא למימר דבעל מנת הוי גט גמור לרבנן מכח אין גט אחר מיתה הא ליתא דכיון דמהיום אם מתי הוי גט גמור ומ"מ לאחר מיתה מספקא לן שמא חזרה היא אף דאין גט אחר מיתה, א"כ על מנת נמי כיון דאינו כמעכשיו יש להסתפק שמא אינו תנאי דאי הך סברא דאדם יודע משוי לי' ודאי גט במהיום נמי הוי לן למימר הכי, והשתא קושיות התוס' מיושבין חדא בחברתה דבע"מ במיתה ודאי ספק הוא דאל"כ הוי סברות הפוכות מר' יוחנן ושפיר הוי להו לחלוק בעל מנת שאמות ושפיר הוי שמעינן מהיום מכ"ש דעל מנת דלא הוי גט גמור לרבנן ומשני דקמש"ל רבותא לרבי דאפי' מהיום הוי גט גמור לרבי, כנ"ל בזה ועיין מה שאכתוב בסמוך:

בא"ד ונראה לר"י וכו' אבל עד שיתן הוי ספק כו' דמספקא לי' כו' ואין סברא לומר כלל וכו'. כוונתם דקשיא להו מנא לי' למקשה דלר"י ספק להקשות עליו אדמיפלגי, ואהא כתבו דאין סברא לומר, אבל כבר כתבתי מה שנראה לי דבמיתה באמת ס"ל ספק אבל בעל מנת שתתני מאתים זוז שפיר יש לומר דהוי ודאי, תדע דלא קתני בהך משנה דבאותן הימים גט ואינו גט כדקתני לעיל במתני' דזה גיטך אם מתי ובמתני' דלא תתייחד ע"ש גם יש להוכיח מהא דקאמר לעיל גבי קידושין לר"י מכי יהיב לה הוא דהוי קידושין השתא לא הוי קידושין משמע דלא הוי קידושין כלל:

הן אמת שיש לדקדק למה גבי גט קאמר נפקותא בין ר"ה לר"י בנקרע ולא קאמר טעמא כלל רק לר"ה אינה צריכה גט שני ולר"י צריכה גט שני ובקידושין קאמר טעמא לר"ה תנאה בעלמא הוי וכו' ולר"י לכי יהיב הוי קידושין כו', ולשיטת התוס' יש לומר דגבי גט לר"י נמי הוי ספק לכך לא מצי לומר לא הוי גט רק צריכה גט שני דגט ראשון נמי גט ספק הוי עכ"פ אבל בקידושין כיון דמספקא לן אי על מנת כמעכשיו והיא פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר ממילא לא הי' כוונתה רק שיחולו אח"כ כיון שהיא מעיזה לקבל קידושין מאחר דמהאי טעמא א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת דהוי כאומרת גרשתני מכח חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה א"כ כאן ג"כ כיון שלא נתברר לשון זה מה הוא אין כאן קידושין כלל דלא נודע אם נתרצית להתקדש תיכף וקבלת קידושין שלה מורה להיפך וכיון שלא נתברר לעדים דנתקדשה תיכף ממילא אין חלין רק אח"כ, וניינו דקאמר בקידושין לא הוי קידושין כלל:

ועוד יש להביא ראי' לדברי ר"י דאי ס"ל לר"י דמעיקרא לא הוי קידושין כלל תיקשי סיפא בקבע זמן אי מרוצה הבעל לקבל אחר ל' הרי הגט ע"כ קיים ומגורשת עכשיו ואפילו לדעת מי שאומר דצריך ליטול הגט ולחזור וליתן ולומר הא גיטך היינו לר"ה דכבר נתגרשה מעיקרא וקנאתו וגרע ממגרש חוץ מפלוני דבשביל דקנאתו ליפסל לכהונה צריך לחזור וליטול הימנה אבל לר"י כיון דלעולם לא נתגרשה רק בעת קיום התנאי ממילא כל שהוא מרוצה בגירושין אח"כ והגט קיים בידה לא גרע מנתן לה לפקדון והכא עדיף דאפילו הא גיטך נראה דאין צריך כיון דבלא"ה אינה מגורשת כלל רק אחר קיום התנאי ואז מתחילין הגירושין ואי דאינו רוצה באמת שתתגרש הואיל ולא קיימה התנאי מעיקרא א"כ אפי' בתוך ל' יכול לבטל הגט לגמרי ולחזור בו לר"י וכבר כתבתי להוכיח מזה כדברי הרמב"ם, אבל לשיטת ר"י ניחא דנ"מ בקיבלה קידושין מאחר דאי נתנה בתוך ל' חלין הקידושין מספק דעל מנת כמעכשיו ואי נתנה אחר ל' אין חלין בודאי רק מעכשיו וקידושין דמעיקרא לאו כלום נינהו ובעיקר ביאור דברי התוס' אין להאריך כי כבר ביאר הרב מהרש"א בזה לנכון ע"ש בגמרא פשיטא מהו דתימא קפידי' לאו קפידא וכו' יש לדקדק דהוי לי' לומר דקמש"ל אפי' נתרצה ליתן לו אחר ל' לא מהני כדקי"ל מחולין לך לא מהני והנה אם נתרצה אחר ל' לא קשיא דודאי בהא לא מהני מחילה דכבר עבר התנאי ונתבטל רק דהוי לי' לומר אפילו נתרצה מעיקרא ומחל לה הזמן שתתן אח"כ:

והנה לפי דעת הרא"ש לקמן בהך דאיצטלית דאי נתנה לו דמים מדעתו מהני אפי' לרבנן ולא דמי למחולין לך דמוחל לגמרי אבל על גוף האיצטלית יכול למחול א"כ יש לומר דה"ה נמי על הרוחת הזמן יכול למחול לכ"ע וע"כ דלא מחל רק עד אחר ל' ואז כבר נתבטל, ומ"מ יש לומר דדוקא באיצטלית יכול למחול דמקבל כל שיווי האיצטלית ואין הפרש בין דבר עצמו או שוויו אבל בהרווחת הזמן כיון דודאי לכ"ע אין הפרש בין אי אמר מחולין לך כל המאתים או שאמר מחול לך זוז אחד דודאי לעולם לא מהני ה"ה בהרווחת הזמן כיון דזמן יש בו שיווי ממון הוי כמוחל מן המאתים זוז דלכ"ע לא מהני:

ויש לי לומר עוד להיפך דאפי' אי מחולין לך מהני הכא לא מהני מחילה, והטעם דבמאתים זוז והוא אומר מחולין לך הטעם דהוי כאלו אומר התקבלתי כהך דקונם דבסמוך וכמו כן באיצטלית כשנותנת לו המעות והוא מתרצה הוי כאומר התקבלתי האיצטלית אבל כאן אימת יאמר התקבלתי אי אחר ל' כבר נתבטל הגט שכבר עבר התנאי ואי בתוך ל' אי יאמר התקבלתי מאתים למה יקבל אחר ל' הא כבר קיבל ולא שייך שיאמר באם שאקבל אחר ל' הריני כאלו התקבלתי עכשיו כה"ג לא מצינו כלל התקבלתי, והשתא ממילא ניחא דלא בעי לומר דקמש"ל אפי' נתרצה בתוך ל' להרויח הזמן לא מהני דא"כ יהא מוכח דברישא מהני מחולין לך דהוי כאומר התקבלתי דאל"כ הוי לי' לתנא לאשמועינן רבותא דאפילו ברישא לא מהני מחולין ובאמת קי"ל דמחולין לך לא מהני אפי' ברישא לכך