תפארת יעקב על גיטין שכד

ל' יום ואי נתנה בתוך ל' יום לא מהני קמש"ל דהיתה כוונתו להרחיב קיום התנאי עד ל' ובתוך זמן ג"כ מהני, כנ"ל:

שם ואם לאו אינה מגורשת. בגמרא מבעי' לן באומר הרי את מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך מהו ומסיק דלא מהני, ויש להסתפק בקובע זמן כהך דהכא ואמר מחול לך דהיינו שמחל קביעות הזמן אי נימא דבהא נמי אמרינן לצערה כיון בקביעת זמן זה והרי לא צערה או דמ"מ כיון דנותנת לו מאתים זוז יכול למחול קביעת הזמן:

והנה אי עברו שלשים יום ובא למחול לא מבעיא לי דודאי לא מהני דכבר נתבטל הגט כיון שעבר זמן קיום התנאי דאל"כ תפשוט בעיא דלקמן ממתניתין דאי מחולין לך מהני ע"כ שאינו רוצה לקבל והרי נתינה בע"כ לא שמי' נתינה אלא ודאי דבהא לא מבעיא לן דלא מהני אבל אי מחל לה בתוך ל' יש להסתפק, והשתא ליכא למיפשט ממתניתין דמיירי שנותנת אחר ל' דכבר עבר זמן קיום התנאי דודאי לא מהני מחילה, ולכאורה יש להוכיח מהא דפריך בגמרא פשיטא והוי לי' לומר דקמש"ל אפילו מחל לה בתוך ל' לא מהני רק שתתן לו דוקא וכל שלא נתנה אינה מגורשת ומדלא משני הכי ש"מ דבאמת מהני מחילה מיהו יש לדחות דהש"ס לא ניחא להו לומר מה דתפשוט בעיא דבסמוך מדלא פשטינן לה ממתניתין והוצרכו לומר רבותא אחרת כי היכי דלא תפשוט בעיין, ועמ"ש לקמן בגמרא בזה:

בגמרא מאי ותתן וכו' מאי בינייהו עד צריכה הימנו גט שני. ראיתי לבאר סוגיא זו כי יש לתמוה בה הרבה גם דברי הרמב"ם ז"ל תמוהין מאד בזה ולדעתי דבריו מוכרחין בגמרא כמו שאבאר, לכן ראיתי לברר הכל לנכון:

א) יש לתמוה על ר"י דס"ל לכשתתן הא בהדיא קתני במתני' בסיפא באומר על מנת שתתני לי מכאן ועד ל' יום נתנה לו בתוך ל' מגורשת ואם לאו אינה מגורשת, והשתא לר"י ע"כ מיירי שהגט קיים עדיין בידה דהא בשעת קיום התנאי היא מתגרשת וכך אמרו בהדיא א"ב שנתקרע הגט או שאבד, והשתא תיקשי במה נפשך מה דעתו של בעל עכשיו אחר ל' אי רוצה שתתגרש הרי הגט קיים ופשיטא דיכול למחול המעות לגמרי לר"י ולגרשה מכאן ואילך דאפילו מסר לה גט לפקדון יכול לגרש בו אח"כ שיאמר הא גיטך וכ"ש כאן דנתן לגירושין כיון שמתרצה אח"כ שתתגרש מי ימחה בידו ואי דאינו רוצה שתתגרש כיון שכבר עברה התנאי אפילו בתוך ל' אי חוזר בו ואינו רוצה לא מהני אפילו תתן לו בתוך ל' דהא בתנאי אם יכול לבטל הגט בינתיים שלא יועיל קיום התנאי כלל והוא תמוה לכאורה:

ב) תמוה לי טובא מה ששאל מאי בינייהו מאחר דלר"ה מגורשת היא תיכף ולר"י א"א היא עד שתקיים התנאי ואטו עד השתא לא ידענו ההפרש בין א"א לפנויה ובין מגורשת לאינה מגורשת ובכל מקום שיש פלוגתא דלמר מגורשת ולמר אינה מגורשת הכי שאלו מאי בינייהו ואף כאן בתוך הזמן לר"ה מגורשת ולר"י א"א היא:

ג) יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל פ"ח מה"ג והביאו הר"ן ז"ל וז"ל ודאמרינן דהיכא שנתקרע הגט או שאבד דמגורשת היינו דוקא בעל מנת משום דכאומר מעכשיו דמי, אבל באם כיון שאין הגט חל אלא בשעה שהתנאי מתקיים משמע שאם נתקרע קודם לכן אינה מגורשת כלל ואפילו נשאת תצא, ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק הנזכר שאם נשרף הגט או שאבד קודם שנתקיים התנאי שהוא באם אינה מגורשת ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, וכבר השיגו הר"ר משה הכהן ז"ל עכ"ל הר"ן:

והנה מאי דקשיא לי' ז"ל לא קשיא ולא מידי דמעולם לא עלה על דעת הרמב"ם לומר בנתקרע הגט שלא תצא בנשאת, ומה שאמר ואם נשאת לא תצא היינו בלא נתקרע רק הוא חושב שם כל מה שיש בין תנאי אם לתנאי על מנת דבתנאי אם במת הבעל ונשרף הגט אינה מגורשת כלל וכמו כן לא תנשא קודם קיום התנאי ואם נשאת לא תצא ולהיפך בתנאי על מנת מת הבעל או נשרף מגורשת ומותרת לינשא לכתחילה קודם קיום התנאי ובחלוקה זו של נשואין לא מיירי בנתקרע הגט שהרי כתב בפירוש בנתקרע אינה מגורשת, וכבר זכר בפירוש פ"י מה"ג שבכל מקום שזכר אינה מגורשת אפילו ריח גט אין בה, ודבר זה ברור ומבואר לכל מעיין ברמב"ם שדברי הר"ן הללו תמוהין מאד בזה:

איברא הא קשיא מה שתמה ה"ה שם דאפילו בגט קיים מן הדומה שהיא א"א גמורה קודם קיום התנאי כל שהתנאי באם [ומדברי ה"ה הללו ג"כ מבואר דלא כהר"ן הנ"ל אם לא שנדחוק בדברי הר"ן להסב דבריו לדברי ה"ה ואינו במשמע כלל]:

הן אמת כי מה שכתב שם ה"ה וז"ל ואת"ל שכשנתקיים התנאי נמצא שלא בא על אשת איש ונתגרשה למפרע אפילו הכי ניחוש שמא יבטלנו הבעל קודם קיום התנאי ונמצאת אשת איש למפרע עכ"ל, והא נמי לא קשיא כלל שהוא הבין מה שכתב הרמב"ם לא תצא היינו שיהא מותר לדור עמה קודם קיום התנאי והא ודאי ליתא דכיון דלכתחילה לא תנשא והיינו שמא לא תקיים התנאי או יבטלנו הבעל ה"ה בנשאת שאסורה להיות יושבת תחתיו ומשמשתו רק תקיים התנאי ולא בא לומר רק שאין הדין שתצא בגט כמו כל א"א שזינתה דתצא מזה ומזה אבל מודה שצריכה לקיים התנאי תיכף ואז תשאר תחת בעלה אך הא ודאי קשי' למה לא יהא דינה שתצא מזה ומזה דהא בתנאי אם א"א גמורה היא וראוי שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה:

אבל באמת דברי הרמב"ם ז"ל ברורים ומכח הקושיות הנ"ל הכריח דע"כ לר"י ג"כ הגירושין מתחילין מעת נתינה וגומרין בקיום התנאי וההפרש בין ר"ה לר"י הוא דלר"ה כל הגירושין בעת נתינה ולבסוף אין כאן רק קיום תנאי ולכך אין צריך שיהא הגט קיים אבל לר"י נגמרו הגירושין בעת קיום התנאי לכך צריך אז שיהא הגט קיים שאין גירושין גומרין בלא גט. אבל כל שהי' הגט קיים ונתקיים התנאי נתגרשה למפרע ולא הוי א"א גמורה שיהא דינה שתצא מזה ומזה בנשאת והכרח זה הוא מכח קושיא הנ"ל דאל"כ מה יענה ר"י להך סיפא דמתני' בקובע זמן כמו שכתבתי מקודם וזה ששואל מה בינייהו ג"כ סמך עצמו על קושיא זו דע"כ גם לר"ה כשנתקיים התנאי לא היתה א"א גם מעיקרא [ובהכי ניחא דלא הוי בתנאי אם מוקדם בזמן]:

והשתא לא קשיא מה שהקשו התוס' והרשב"א דלמה לא קאמר מעיקרא שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דמ"מ כיון שנתקיים התנאי אח"כ לא הית' א"א מעיקרא ותפסו בה קידושין שהרי אפילו נשאת לא תצא אפילו לר"י, אמנם בקידושין שפיר קאמר נ"מ שפשטה ידה דכמו שהבעל יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי בתנאי אם כיון שלא נגמרו הגירושין עד שיתקיים התנאי כמו כן יכולה היא לבטל הקדושין קודם שיקיים הבעל התנאי וכיון שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר הרי ביטלה הקידושין והא דלא קאמר נ"מ שחזרה בה וביטלה הקידושין ולמה לי פשטה ידה קושיא זו קשה בלא"ה ויתבאר לקמן בס"ד ותליא בפלוגתא דר"י ור"ל פרק האומר בלא בא אחר וקידשה וחזרה בה ע"ש כמו שאבאר לקמן]:

ומהתימה על ה"ה הנ"ל שלא השגיח בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מה"ג ושם ביאר דבריו בפירוש ושם חילק בין האומר ולא תתגרשי אלא עד שתתני לי מאתי' זוז ובין האומר אם תתני דבזה יש שם גירושין מיד ואינן גומרין עד שיתקיים התנאי ולכך אם נשאת קודם קיום התנאי לא תצא רק שצריך שיהא הגט קיים והיינו ממש כמו שכתבתי והוציא כן מסוגיא זו כמו שביארנו:

שם שפשטה ידה וכו' לשון זה קשה מאד אצלי ומי לא הוי סגי להו לומר שקיבלה קידושין מאחר וכן בסוף מכילתין קאמר א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר, ונראה לי דאף דקי"ל שתיקה בשעת מתן מעות כגון שזרק לה קידושין ושתקה תיכף הוי כהודאה מ"מ היינו דוקא בקידושין שהם ברורים לכל אבל בכה"ג דהכא או במוחזקת לא"א וזרק לה קידושין בכה"ג לא מהני דסברא דכיון דהכל יודעין דא"א היא מאי איכפת לה והכא נמי אפילו לר"י מ"מ לאו כולהו דינא גמירי וכל שכבר נתקדש' לא איכפת לה וכן אמרו גבי ציפתא דאסא כה"ג דלא מהני שתיק' ולכך אמרו בכל כיוצא בזה שפשטה ידה להורות דוקא שנתברר רצונה בקידושין בודאי לא על ידי שתיקה דבכה"ג לא הוי כהודא' וכבר כתבתי מזה בא"הע הלכות קידושין:

שם וקיבלה קידושין מאחר. יש לתמוה כיון דבכל תנאי באם יכול לבטל הגט קודם קיום התנאי כמ"ש הרמב"ם בפ"ח א"כ למה לא קאמר בפשיטות שחזרה בה ואינה רוצה בקידושין ודוחק לומר דלא בעי לומר נ"מ מה דפליגי ר"י ור"ל פרק האומר דלר"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור וכ"ש נתינת מעות ליד אשה דחשיב מעשה דהא קי"ל כר"י דס"ל חוזרת אפילו בנתינת מעות ועוד דאפשר דהכא אפילו ר"ל מודה דדוקא התם דתליא בחסרון זמן שאמר התקדשי לי אחר ל' ס"ל לר"ל דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי אבל