תפארת יעקב על גיטין שכג

בעינן ברירה דוקא עדיפא הוי להו להקשות מה בכך דאין ברירה מ"מ לא הוברר להיפך וכיון שלא נתברר שהוא גט אינו גט כלל ולמה יהא ספק, גם הוי להו להקשות בפשיטות למה לכי מיית הוי גיטא ובודאי אין לפרש דכוונתם באמת אפילו אחר מיתה תהא בספק דמה ספק שייך אז, ואולי כך כוונתם אח"כ במה שהקשו מהך דעירובין דמהתם מוכח דאפי' ספק לא הוי גם אפי' אח"כ כשנתברר לא מהני, א"כ הכא נמי תיקשי אפי' לכי מית לא יהא גט כלל לפוטרה מחליצה ומכ"ש דמעיקרא אפילו ספק לא הוי:

בא"ד ולעיל בריש פרק כל הגט וכו'. עמהרש"א, ויש לפרש עוד בפשיטות דכוונתם להביא ראי' דבעינן בירור בעת חלות הגט דהא מדמינן לה לעיל הך דמהיום אם מתי לברירה ש"מ דאי אין ברירה לא מהני לפי שלא הוברר מעיקרא שיהא גט וה"ה כאן לענין שעה הסמוך למיתה דמ"מ מעיקרא לא הוברר אך לא ידעתי מאיזה צד פשיטא להו דעל שעה הסמוך למיתה לא הוי ספק לר"י אדרבא משמע מפירש"י לקמן בד"ה ר"י אומר דעל כל ביאות עד שימות מביא אשם תלוי וכן מוכח עוד לקמן כמו שאבאר שם, ולפי מה שכתבתי לעיל לק"מ:

בא"ד ואפילו לא מת מאותו חולי. עמהרש"א דדוקא בלא מת מאותו חולי אבל בלא מת כלל לא קשיא להו דעומד להתברר אי ימות או יחי' ודבריו תמוהין דהא הך דהכא לענין שעות הקודמות ג"כ עומד להתברר בודאי איזה שעה תהא סמוך למיתה ומ"מ תליא בברירה, והעיקר דכוונת התוס' דלא מת כלל ונקטי מאותו חולי לפי שאי הי' אומר אם מתי סתם והוא בריא כל אימת שימות יהא גט וא"כ כל הימים שבינתיים ספק באמת לר"י רק באומר אם מתי מחולי זה דבהא אי עמד מחולי זה ודאי בטל הגט לגמרי, ומ"מ קשיא להו מעיקרא תהא בספק לר"י וכבר כתבתי בגמרא ליישב קושיא זו לפירש"י ע"ש:

בא"ד משום דמספקא לן כו' כר"מ. אין הכוונה דמספקא לי' לר"י אי הלכה כר"מ או כר' יהודה דבכה"ג לא שייך אשם תלוי רק אנן לאו בדינא מספקא לן רק ס"ל לר' יוסי דלשון מסופק הוא אי כוונתו מעת שהוא בעולם או מהיום, ועמ"ש בסמוך:

בד"ה אמר רבה וכו' מהיום דקאמר היינו מחיים. תמוה לי על פי' זה כיון דאפילו באם מתי גרידא ס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו דכוונתו מהיום א"כ היאך ס"ד דנימא מעת שאני בעולם קאמר א"כ הוא סותר זמנו של שטר שאם ימות למחר לא יהא גט היום כלל והיאך יסבור ר' יוסי גופא דהוי ספק מגורשת דמעת שאני בעולם קאמר, ובשלמא לפירש"י ניחא דס"ל מעת שאני בעולם הוי כפירש בפירוש שלא יחול מהיום ולא מהני זמנו של שטר ומהאי טעמא פי' טעמא דר"י מכח ברירה דאי משום דמספקא לי' הך לישנא אי כר"מ או כר' יהודה כמ"ש התוס' מקודם א"כ כיון דס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו ממילא יש לדון דמהיום ממש קאמר רק טעמו לפי שאין ברירה אבל לפי' התוס' קשה וצ"ע:

בא"ד ופי' בקונטרס וכו' אם ימות במלחמה כו'. דבריהם צריכין ביאור, וכוונתם דס"ד דעיקר הכוונה היתה לענין להציל מזיקת היבם ומ"מ ממילא לא חטא דוד כיון דבאמת נהרג אורי' אך ה"מ לפירש"י כאן דמגורשת למפרע תיכף אבל לפיר"ת דאינה מגורשת רק שעה אחת סמוך למיתה א"כ נהי דמועיל לזיקת היבם אבל לא הועיל כלום להציל דוד מחטא כיון דמעיקרא א"א היא לכל דבר רק סמוך למיתה מתגרשת, ועל זה כתבו די"ל דהתם היו מפרשים בהדיא דתתגרש תיכף והדר כתבו לדחות פירש"י דהתם לגמרי, דאפי' לפי פירושו כאן יקשה דמ"מ חטא דוד מעיקרא דלא שייך לומר שסמך על זה שיהרגנו דפשיטא דחטא דלא ידע שימרוד בו ויתחייב מיתה וכו' כנ"ל:

בא"ד ונראה לר"ת שהיו כותבין גט גמור וכו' ולא היה ידוע לעולם וכו'. דבריהם צ"ע בזה דהיאך ס"ד דמה שידוע לנו לא היה ידוע אז לדוד וסיעתו דאטו מלחמה זו היתה מלחמה ראשונה לו הא כמה מלחמות היה לו והיאך יקרא ספק א"א, אבל עיקר קושיתם לפירש"י אינה קושיא לפע"ד, דודאי היתה הכוונה כל שלא יבוא מן המלחמה אף שלא יהא נודע אם מת אם חי, ואי קשיא הא חטא דוד שהי' לו לחוש שמא לא יהרג אורי' לק"מ דעכ"פ בידו הי' לעכבו שלא ישוב לביתו עם שאר החוזרים מן המלחמה באופן שיהא הגט גט גמור רק לפי שמרד בו באמת הרגו ומעיקרא בא אליה על סמך שיעכבנו אחר המלחמה ולא יבא לביתו רק אחר זמן באופן שיהא הגט גט:

דף ע"ד ע"א בגמרא איכא בינייהו דר"ז פירש"י דר' יוסי סבר הכא לית לה מזוני וכ"ע אית להו דר"ז, ותמהני דהיאך ס"ד כיון שבאמת נתברר דאותן שעות הקודמות לא היו סמוך למיתה א"כ באמת לא נתגרשה אז כלל והיאך ס"ד דלית לה מזונות, ובודאי רחוק לומר דעל הרגע סמוך למיתה דנין דבהא ודאי נראה פשוט כיון דבאמת ע"כ נתגרשה אז דאי אח"כ אין גט אחר מיתה א"כ כיון דמגורשת אז למה יהא לה מזונות, ולולא דבריו נראה לי דפליגי בדר' זירא דר"י לית לי' דר"ז רק בעלמא אין לה מזונות כל היכא דמגורשת ואינה מגורשת לכך לא נקט כאן הך לישנא דהכא באמת יש לה כנ"ל ורבנן ס"ל דר"ז דבעלמא נמי אית לה לכך נקטו כאן הך לישנא כמו בעלמא, ולפי זה הכא באמת ליכא נפקותא רק דנ"מ בעלמא כנ"ל, ודע דלפירש"י אין צריך לומר תרי תנאי לר"י לפי מה שפירשתי לעיל דמתניתין בחי א"כ יש לומר בחי מודה ר"י דיש לה מזונות, ודוק:

בד"ה אשם תלוי וכו' אלא הדבר תלוי. ולא ניחא להו לומר דטעמא דר"מ דבעי חתיכה אחת משתי חתיכות דא"כ לא הוי לי' לומר בעילתה תלוי' דמשמע דטעמו לפי שעומד להתברר אפי' יסבור כר"י דמספקא לן אי מעת נתינה קאמר או מעת שהוא בעולם מ"מ לא מייתי אשם תלוי וע"כ משום דמודה דלא בעי חתיכה משתי חתיכות רק לפי שהדבר מתברר אח"כ ומה שכתבו ושמא אי הוי מספקא לן וכו' דמאיזה צד לא יבוא כיון דחתיכה מב' חתיכות לא בעי וצ"ל משום דמספקא להו כיון דבעת שחטא הי' עומד להתברר רק אח"כ אירע קלקול שאי אפשר להתברר בכה"ג לא מייתי, וכן באכל חתיכה ידועה לעדים ומתו העדים אח"כ ג"כ אפשר דלא מייתי אשם תלוי כנ"ל:

במשנה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן. יש לחקור אם בא אחר ונתן עבורה מאתים זוז לקיום התנאי אי מהני, אי נימא כמו דלא מהני מחולין לך דאמרינן לצעורא איכווין ולא צערה כמו כן לא מהני רק שתתן היא דאל"כ לא צערה או דנימא דמ"מ כיון דאותו אחר נתן עבורה הוי כאלו היא נתנה אף שלא קנתה המעות קודם שיהיו שלה:

ואשר הביאני להסתפק בזה שלא נתבאר לי מה ביקש התנא לאשמועינן בהך דינא דאי כשנתנה מגורשת פשיטא ואם לא נתנה דאינה מגורשת פשיטא, וכן הקשו בגמרא אסיפא פשיטא ואפי' לר"ה דס"ל דמגורשת תיכף מ"מ א"א לומר דמתניתין הא קמ"ל דמ"מ הך ותתן למה לי פשיטא דצריכה ליתן, ובשלמא לר"י י"ל דקמש"ל דמגורשת ותתן אז יחולו הגירושין אבל לר"ה הך ותתן מיותר גם יש לדקדק מה ששאלו בגמרא מאי ותתן אטו לא ידע פירושא דותתן, גם יש לדקדק מאי דקאמר עלה ר"ה והיא תתן אטו נסתפק לן בפירוש ותתן אי הבעל יתן או האשה דהא ותתן אמרו במשנה ובודאי דהיא תתן ולא הוא, לכן נ"ל דזו הוא ששאלו בגמרא מאי ותתן בודאי צריכה ליתן לקיים התנאי ואמר עלה ר"ה והיא תתן דקמש"ל דדוקא היא בעצמה צריכה ליתן לא שיתן אחר עבורה ור"י אמר דהכוונה להרחיק הגירושין עד הנתינה ולא קודם:

ואע"ג דגבי קידושין נמי אמרינן הכי והתם ודאי מהני מחולין לך דהא לאו לצערו מיכוונת א"כ ממילא ראוי דתהני שיתן לה אחר עבורו שלא משל בעל כלל הא ליתא דהתם נמי אף דמחולין לך מהני, נתינת אחר לא מהני, דאמרינן דנתכוונה לראות שהיא חביבה עליו עד שהוא נותן לה מאתים זוז הלכך בנתינת אחר לא נתקיים התנאי אבל מחולין לך כיון שהוא רוצה ליתן רק היא מוחלת הרי נתקיים התנאי כפי מחשבתה, כנ"ל ועמ"ש לקמן בגמרא באבעיא דמחולין שם נתנה לו בתוך שלשים מגורשת. יש לדקדק מאי קמש"ל דאי נתנה מגורשת ומה יש לה לעשות עוד, ובגמרא שאלו פשיטא ומשני מהו דתימא קפידא לאו קפידא וכו', וזו אינה תשובה רק על מה שאמרו ואם לאו אינה מגורשת אבל בנתנה שתהא מגורשת אכתי קשיא, ורחוק לומר דאיידי דבעי למיתני ואם לאו נקט מעיקרא דמגורשת, דמי לא סגי לי' לומר ולא נתנה בתוך ל' אינה מגורשת, ואפשר לי לומר דס"ד דלישנא דקאמר מכאן ועד ל' יום היתה כוונתו לומר דבסוף ל' יום יושלם התנאי ומשך קיום התנאי יהא מכאן ועד